שבע נשמות, לא פחות, תדרשו בכדי לסיים את הסרט "שבע נשמות" בעודכם חיים. את הנשמה הראשונה תאבדו כבר בתחילת הסרט. בו תנועו בתוך מעברים חדים בציר הזמן עד אמצע הסרט. שם תגלו שאתם צופים בכלל בסרט רומנטי. בעוד שהבטיחו לכם סרט דרמה. התסריט הוא, ללא ספק, מקורי. למרות שהתנ"ך הקדים אותו בכמה אלפי שנים. עין תחת עין היא בהחלט הנוסחה המקובלת על אלוהים במקרים שבו יש מי שיתבע את העין. השדרוג בסרט הוא בקו התפר.

וויל סמית הוא כוכב אקשן. זה ברור. וככוכב אקשן הדמויות שהוא מציג עוברות ריתוך בסצנות שבהן הוא נפלט מתוך מבנה בוער. אך בכל מה שקשור למלאי העיוותים שהוא נדרש להציג בסרט דרמה בסצנות מלנכוליות זה אחרת. שם הוא עלוב, מביש, מעורר רחמים, לא אמין ולעיתים גם מביך עבור עצמו. דווקא השחקנית רוזריו דוסון (אמילי) נותנת הופעה מרשימה ומשוחררת וראויה לציון.

מצפייה בסרט עולה מסקנה כי הרעיון טוב אך הביצוע כושל. כמו כן, לא מספיק שיש לך ביד סיפור טוב. דרוש גם סיפור שיכול להימרח על שעתיים וליצור עניין בכולו. הסרט "שבע נשמות" חוטא בכך. הוא לא יוצר במהלך הסרט תחושת הזדהות עם הגיבור. כשזה קורה, אנו מגלים שהסרט נגמר.

לסיכום, סרט דרמה - רומנטיקה (קצת אימה בסופו) חביב. זאת למרות וייל סמית המקרטע. אל תרוצו לראות. אתם יכולים להסתפק בללכת לראות. המלצה שלי - תצברו קצת ספוילרים לפני הסרט. אולי תחושו שלא בזבזתם דקות מבוזבזות בחייכם.