קפקא מוכר לרובנו כסופר צ'כי ממוצא יהודי, מרץ מפשיטו, מלבישו והופכו בידיו האמונות לגרמני. נכון, קפקא דיבר וכתב גרמנית אך בל נשכח כי במהלך חייו רצה גם לעלות לא"י, פלסטינה דאז וככל הנראה ניצל מהחיה הנאצית בשל מותו משחפת בשנת 1924...
לא הייתי צריך לעלות לפלסטינה, נולדתי בישראל וקפקא עבורי הוא לא רק אמן יהודי אלא חווית חיים במדינה מטורפת, פולקר מרץ עלה על הפרדוכס והלביש את מדינתי שתחייה כפיל בעל רגליים כרותות. הפיל כרות הרגליים הוא ישראל עבת עור וכבדה שאינה עומדת בזכות עצמה ואנו נושאים אותה אל הים, אל המדבר, אל שומקום...
קפקא הוא גם סיטואציה, מרץ מציב בפנינו אקדח ויורה את המציאות הישראלית ישר למוח, אני קפקא ואתם חיים במדינה מסוייטת, אני קוף, אני ליצן, אני הילד המצביע כי המלך הוא עירום, אני מובייל, בובה, גולם, חייב וצריך להתל בכם, תאכלו אך אל תקיאו, יש לי זקפה ואני עומד על הראש, קפקא-גוריון, קפקא-לרינה... אני אנתרופולוג, כל אדם, פלסטיני הבורח מאימת חיילים ישראלים, קפקא עצור בידי קלגסים ישראלים חבוש טלאי כתום נושא האות R, אני קוף בורח. מרץ מלהטט במשחק תפקידים, עבודתו מלאת סימבולים ומורכבת לעייפה, מעוררת, מאיימת, מעלה שאלות ולא תמיד עונה. מרץ הוא קפקא-קוף-עירום, האמנם?
פתיחת תערוכה היא ערב מרגש בעבודתו של אמן, האמן עטוף באהבה והערצת המבקרים, מקבל חיזוק וטפיחה על השכם. מרץ מסתובב בין הקהל, מצלמה בידיו, מזיז את המוביילים לתנועה, מצלם, אומר שלום לקולגה או סלב שזה עתה נכנס, חיוך קונקרטי מהצד, לחיצת יד, מינגלינג של ערב פתיחה. וולקר מרץ, עיניים בהירות, נראה צעיר לגילו, ממרום קומתו כפיפותו מרמזת כי אולי היה מעדיף לברוח מן הסיטואציה. זה הערב שלו, אך מרץ הוא אמן גרמני המציג בישראל ובשעה שלחצנו ידיים לבטח כבר נשאל על ידי אחרים על השואה וששת המיליונים שנרצחו...
הוא מציג עצמו ואותנו כקוף, אבינו הביולוגי. מרץ הוא איש העולם הגדול ולראייתו עלינו לחיות ללא גבולות ובשלום האחד עם השני, הרי אם נביט על כדור הארץ מן החלל כולם נראים אותו הדבר, כולנו קופים, תפיסה דרוויניסטית מעניינת הבאה מהשקפת עולם של גרמני אשר לא ספג את תורת הגזע בינקותו. על הדרך, היהודי הצ'כי המכונה קפקא הופך גרמני, קלה ומסובכת בחירה זו, מרץ הבוהמיין חוזר ומבצע בצ'כים אנשלוס תרבותי בשם האמנות והשלום העולמי, הדבר אינו זר לאוזניים יהודיות, אך מה על אוזניים ישראליות?
מרץ מוחק את ההיסטוריה המשותפת לעמים הישראלי והגרמני, הבא נראה את ההיסטוריה המשותפת לכלל האנושות, כולנו קופים! אני מסכים איתו כולנו קופים אך יש קופים הרוצחים קופים אחרים, לא רק עכשיו בישראל או לפני מליון שנים, זה קרה לפני שבעה עשורים במדינתו. כאילו לא קרו דברים בין קפקא לבן-גוריון, כאילו לא הייתה חיה נאצית.
על אמן גרמני המספח את קפקא אליו ומציג ישראל כרותת רגליים ש 'אינה יכולה לעמוד בזכות עצמה', להתמודד לא רק עם ההווה הישראלי או ה'היסטוריה של האנושות' אלא גם עם עברו הגרמני, אפילו אם ינסה להשיל זאת מעליו, ואינני אומר זאת כישראלי או יהודי אלא ממסדרונו הצר והאפל של יוסף ק.
אליכם אני פונה, רוצו לתערוכה, ליצן החצר מחכה ואקדח בידו...
מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית | רח' הבנים 4 הרצליה
|
תגובות (34)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אופסססס.... הוא מעניין ביותר,
מקווה שיגיע להציג כאן בשנית.
תודה עמוס (:
פיספתיאותו,,,,:)))
נשמע מעניין הפולקר מרץ הזה,,,,
שבוע טוב
עמוס
היי כרמלה, אני שמח לשמוע חוות דעת ממישהו שהיה ויהיה,
יתירה מזאת, שחווה את התערוכה על הטוטאליות שבה ועומס
התכנים שהאמן מעמיס עלינו, שלא לדבר על הכתוביות... (:
הייתי ומתכננת להגיע שנית.
קשה לקלוט את הכל. למשל את המכתבים שקפקא "המשיך" לכתוב בארץ צריך לקרוא.
גם הסרט בעייתי כי צריך לקרוא את הכתוביות וגם לראות.
מצחיק. מפחיד. מרתק.
מומלץ
טל, ראשית הרשי לי להודות על תגובתך ועל הכיכוב (:
דעתי כדעתך ואם נחבר את מסדרונינו הרי שדברינו
מספיק רחבים וברורים, אינני יכול למחוק את עברי כאדם,
כישראלי וכיהודי. אני מקבל כל אדם באשר הוא על פי
הגדרתו, על אחת כמה וכמה באם הוא אמן המגדיר עצמו
אוניברסלי. מ'מסדרוננו הצר', שלי ושלך קשה לנו לקבל אמן
גרמני המגדיר עצמו כך ומפרש אותנו מנקודת שיפוט
'אוניברסלית' 'אנטרופולוגית', כיוון שיש לנו את משקעי העבר
ולעניות דעתי טוב שכך.
אין זה מונע ממני להביט בתערוכה בעין פחות שיפוטית
ולהעריכה כטובה, מעניינת, מעוררת ושאר סופרלטיבים...
המצגת הנפרשת לפנינו בתערוכה, הפסלים, המוביילים,
התמונות ותכתובות האמן, עבודות הוידאו-ארט, כל אלה
נותנים לצופה חוויה מרתקת של אמן המביט בנו לאורכה
בעין בוחנת אך גם עם הרבה חוש הומור, תכונה שלגבי,
אינה מאפיינת גרמנים... (:
תודה רונית, לעונג הוא לי שקראת
ואחרי כל האינפורמציה שקבלת
ממני, אני מקווה שבפעם הבאה
לא תחמיצי ללכת לתערוכה איתי (:
אני אוהבת ומעריכה את העובדה שאמנות , על ענפיה הרבים, מסוגלת למחוק או לפחות לטשטש גבול, פער, מתיחות, הבדלי מעמדות ותרבות, וגורמת לנו לראות מעבר, אם על ידי זמר,שחקן, ספורטאי וכו' וכו'
כך שאין ספק שהיכולת שלו להשאיר אותך עם מחשבות ולגרום לחבורת אנשים להביע דעה אפילו מבלי לראות את התערוכה, ממחישה את העוצמה שבאמנות
יחד עם זאת , עם כל הכבוד, ויש כבוד, אני לא יכולה שלא לזכור, שאנו לא מביטים על כדור הארץ מהירח, אלא ממציאות מאד ברורה, עם הסטוריה מסובכת והווה לא פשוט גם הוא, והיהודיה( והישראלית) שבי לא מאפשרת לי לקבל בהבנה או בהכנעה מחיקת הסטוריה .
אני מוכנה להעניק לו את היכולת להשיל מעליו, הוא עצמו, את עברו הגרמני , אך אני לא מוכנה לאפשר לו למחוק את העבר כולו כאילו לא היה, אני מנחשת שיכלתי לצאת כעוסה מתערוכה שכזאת, כמו שאמרתי, אמנות מוערכת על ידי מאד, אבל לא על חשבון העבר שלי , של העם שלי ושל המדינה
נראה לי שליד המסדרון שלי, המסדרון שלך יוסי, רחב ומואר עד מאד :)
אהבתי את סיגנון הכתיבה
הומור ציני זה בהחלט מדליק
היי דורית (:
שווה יותר מקפיצה אחת ועלי לתקן עיוות בהתרשמותי הכללית מערב הפתיחה. זו אינה התערוכה היחידה המוצגת במוזיאון, באולמות השונים מוצגים אמנים נוספים שלא נתתי עליהם את הדעת בביקורת אך הותירו בי רשמים עמוקים. אחד מהם הוא אוסקר מוניץ (Oscar Munoz) ואני מקווה כי הנני כותב פונטית נכון את שמו... בשל סמיכות התערוכות שווה יותר ממבט חטוף. אני רוצה להגיע לביקור נוסף ולו רק על מנת לחוות את תערוכתו של מוניץ מחדש ללא חיבור לקורה בתערוכתו של פולקר. מצ"ב קישור לגלריה סיקרדי (Sicardi Gallery) המציגה מעבודותיו של מוניץ.
מענין ומסקרן.
תודה על הסקירה.
נראה ששוה קפיצה להרצליה.
ואת חושבת שאני לא? ולא רק אני דנה, חיכינו לך ועדיין מחכים. אני מקווה שהקורים רק דברים טובים, ד"ש וחג שמח, יוסי (:
ליאת היקרה, תודה וחג שמח (: זו פעם ראשונה שההנתי לכתוב ביקורת, שלא לדבר ביקורת על אמנות. הפעם חרגתי מהרגלי כיוון שהתחושות שנתעוררו בי בתערוכה זו היו כה רבות ומגוונות עד כי מצאתי את הכתיבה עליהן עוזרת, לא רק לי אלא גם לאחרים. לאחרים, כיוון שלעניות דעתי זו תערוכה חשובה מאין כמוה המציבה בפנינו מראה לא קלה של מציאות קשה עוד יותר, מעבר לכך, עבודת האמן והפרשנות שלה ועליה מרתקת אותי, שוב, לא רק שלי, אלא גם של אחרים. בשל כך מצאתי לנכון לכתוב על כך ולהאיץ בחברי ללכת ולראות את התערוכה על מנת שאוכל לשמוע דעות וחוויות נוספות עליה.
תודה.כמו תמיד,נהנית לקרוא אותך.התגעגעתי אז באתי.ישר אליך.
הי יוסי,
פרשנות מרתקת בפני עצמה (אומנות הפרשנות),
אכן נושאים "כבדים" ומורכבים של זהויות וטראומות שאנו
נושאים עימנו בגנים היהודיים שלנו כמו קוד שעובר מדור לדור.
העידן הפוסט מודריסטי ובשם הדמוקרטיה העמיס על האומנות
כל-כך הרבה מטענים עד כי לעיתים בהתבוננות רגילה איני מוצאת
עוד את המעשה האומנותי.
על כן אשמח לראות את התערוכה בעצמי על מנת להתרשם
בפשטות. יפה לך הכתיבה!!!
שלך, ליאת
(: בת-שבע, את מכירה אותי, אני ילד גדול :)תודה על ההמלצה, נשמע מעניין, לוקחת לתשומת ליבי.
ניתוח הדברים הרשים אותי, כל זה הבנת לבד יוסי ?
צחי, העלית שאלה מעניינת ואינני יודע באם היא רלוונטית בתערוכה. אכן, נמחקות זהויות כמו גם מושאלות, התפקידים מוחלפים בתדירות גבוהה, הייתי אומר עד כדי אובססיבית, לא זכור לי אזכור למבנה המשפחתי, ברם, באחת מעבודות הוידאו ארט מופיעות דמויות אדם המחופשות לקופים, תחושתי הייתה שאלו חברים ולא קישרתי אותן למשפחתו של האמן למבנה המשפחתי בכלל ומה קורה לו. באם תבקר בתערוכה, יותר מאשמח לשמוע דעתך בעניין. בישראל התא המשפחתי חזק יותר מאשר באירופה, לראייתי האמן מתעסק בעצמו ובאחרים ללא התייחסות לתא המשפחתי, נראה כאילו עברו של האמן אינו פונקצייה, הוא נמחק לחלוטין וישנה תחושה כבדה שהוא אנתרופולוג השומר דיסטאנס ומתייחס רק למה שנוח לו...
תמר אני שמח על כי אנו בעלי עניין משותפים ויותר מכך על הנאתך שהיתה ובתקווה שהתהיה... תודה (:
תודה עדנה, אני מקווה כי בפרשנותי איני חוטא למתבונן (: אך כמו שציינה מיקי לפני כן, האמנות זה המקום שהדמוקרטיה מצוייה בו, על כל המשתמע..
וזה מה שטוב בה, בין אחותי לביני ישנו ויכוח מהותי בפירושינו את האמן ועדיין אנו חיים יחדיו בשלום (:
תודה גיל, אשמח לרשמים. ניסיתי להביא כמה שפחות תיאורים פלסטיים, במיוחד לכאלה המכירים את עבודותיו על מנת שאלמנט ההפתעה לא יופרע. שיהיה חג שמח (:
תודה יוסי על סקירה מרתקת! נהנתי לקרוא. ורשמתי לפני כמובן.
תמר
תודה , יוסי, על הפוסט...נשמע מעניין (בעיקר בגלל פרשנותך) *
נשתדל לבוא לראות במו עינינו .
יוסי,
סיקרנת בדרך כתיבתך.
אשמח לראות את התערוכה.
שאלה טובה, הוא מעורר, הוא מצביע, הוא מעצבן ומצחיק, הוא משחק בתפקידים שונים. לצערי ראיתי יותר את עצמנו במראה מאשר נחשפתי לאמן עצמו, הוא מלביש עצמו ועלינו כ"כ הרבה דימויים עד כי נשאר מאחורי המסכות ואולי דווקא זו החשיפה הכי גדולה שלו...
אני מניחה שזוהי השקפת העולם של האמו על קצה המזלג. אך מדוע ולמה לרוץ ולראות? מה הוא עושה, מה הוא עושה ששווה צפייה ועל אחת ריצה?
תודה - מעניין
השאלה אם מוחקים כל כך הרבה זהויות - מה קורה למבנה המשפחה שהוא החשוב..
החיוך והאמביציה ללכת לתערוכה מספקים אותי צפונית (:
תודה על תגובתך רינה ואשמח לשמוע את רשמייך ממנה
העלת פה שאלות שיש ואראה את התערוכה אוכל להתייחס,חשוב ביותר להביא נושא שכזה לשדה האמנות בפרט של ימינו
תערוכה אינה נמדדת על יופיה אלא על טיבה.
תודה לך,אשתדל לראות את התערוכה.
אזלו כוכבי הקפה שברשותי לזה היום..
קבל כוכב צפוני..
תודה אבישי, התערוכה אכן מעוררת יותר משאלה אחת
והתשובות שבידי הצופה שונות. מרץ וולקר מצביע על כל
כך הרבה דברים שקצרה היריעה מלהכיל... תערוכה
מעוררת השווה יותר ממבט חטוף אחד.
שלום רב לך וכוכב על האינפורמציה החשובה וגם על הפרשנות.
אני בטוח ארוץ לתערוכה.
תודה על כתיבה תרבותית
רינה