כותרות TheMarker >
    ';

    המודעות אינה חזות הכל ...

    יהונתן גפן הפעם הגזמת !!!

    136 תגובות   יום שישי , 13/3/09, 15:47

    מכתב גלוי ליהונתן גפן ,

    בתגובה להעלאת המחזה החדש שלו , ג'וני הלך ... בו הוא מלגלג ומתריס כנגד "תרבות השכול" בחברה הישראלית ...


     

     

    יונתן גפן הגזמת !!

    הפעם הגזמת הגזמה פראית !

     

    איננו מכירים ועל כן נמנע ממני מלומר לך את דעתי ( גם ) באופן אישי . היות וניצלת את מעמדך , את תפקידך ואת עיסוקך ( כמו גם את החן האישי ) לגנות  ולהוקיע את "תרבות השכול" הישראלית , אני מרשה לעצמי לומר לך את דעתי, כאן בפומבי, ומבקש את תמיכת הקוראים בהוקעת המחזה ובגינוי עמדתך.

     

    השכול בישראל , מר גפן נכבדי , איננו "תרבות" . הוא פצע מדמם בליבו ונפשו של מי שיש בו תרבות וערכים. השכול גם אינו מקנה "מעמד" . הוא מגיע פתאום , בלא התרעה . מכה כברק . הוא קורע משפחות , מנפץ חלומות , מרסק תקוות וממית גם את אלו שעדיין כאילו חיים .

     

    למען הגילוי הנאות אומר כי אינני בן משפחה שכולה . לא באופן ישיר . למרות זאת אני נוטל לעצמי את החופש לומר לך את דברי כאיש פשוט ואפור המדבר בקול של איש אחד ולא כנציגו של העם ...

     

    כפי שכתבתי, אינני שייך באופן פורמאלי למשפחת השכול.  בפועל אני כן .  התברכתי כי בחיי הלא קצרים ולאורך מסלולי החיים , הלכתי רוב הזמן בקרבה של קבוצת אנשים אשר נוהגים להגדירה כ"שמנת" , השאור שבעיסה ...  זכות גדולה זו נפגעה עת איבדתי לא מעט חברים , אחים לנשק ולדרך .  חברי הילדות והנערות שלי היו עבורי כמו בני משפחה .  כמו אחים מלידה .

     

    חברי הרבים אשר נפלו לאורך הדרך , נפלו כשהם מיישירים מבט בידיעה ברורה באשר לתפקיד אותו נטלו על עצמם . הם ידעו בדיוק באיזו דרך בחרו והם לחמו ונפלו כמו אריות .  במחוייבות מלאה ...

     

    אין יום , אין אפילו יום אחד בו השורה הארוכה של החברים הללו אינה עומדת לנגד עיני . אין יום אחד בו דמותם ומורשתם אינה מנחה אותי כיצד לנהוג . איך לחנך את ילדי , כיצד לנסות להנחיל ערכים ולהשפיע בבניתה של חברה ישראלית טובה יותר .

    אתה לא הכרת אותם .

    כולם היו אנשי ספר . חלקם כתבו שירים . לכולם היו תוכניות גדולות לחיים ...

    לחלק כבר היו אהבות ראשונות אבל רובם לא הספיקו להקים משפחות . הם היו תמימים , ישרים וכנים . הם אהבו את הארץ הזו , הם היו תאבי חיים והם אהבו את האדם . הם אהבו . באמת .

     

    הם לא דאגו לעצמם . הם לא השתמטו ולא היו בני דור מזויין .

     

    חברי האמת הללו שלי , שכל כך חסרים לי ( ולכולנו ) היום , אינם עוד אתנו . הם שייכים לדור שהלך בידיעה מהו תפקידו ואיזו מחוייבות יש לכל אחד בחברה וכלפיה . חברי האמת הללו שלי חסרים לי מאד כבר הרבה שנים וחסרים נורא לחברה הישראלית המנסה להירקם ולהיבנות .

     

    צר לי מאד על המחזה אשר העלית . למרות כי אני מכיר בזכותו של כל אחד לומר את דברו אני מוחה על התוכן הבוטא , הפוגעני והלא מייצג . אני מוחה על ניצול המעמד והזכות הפסולה להביע עמדה כל כך מנוגדת לרוחו , תרבותו ואמונתו של רוב העם .

     

    אני נוטל לעצמי את הזכות למחות גם בשמם של חברי ושל כל אותם אלו שכבר לא יכולים ...

    אני מקווה כי תמצא הזדמנות להתנצל בפני המשפחות השכולות .

    אני מקווה כי תמצא את הכוח להתנצל בפני זכרם של אלו אשר מסרו את נפשם כדי שנוכל , אתה ואני , לומר את דברינו בחופשיות , כל איש אשר על ליבו ...

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (135)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/5/10 23:42:

      צטט: עצמי עצמי 2010-05-30 21:51:21


      מזדהה עם כל מילה.

      תודה על פוסט אמיץ, שחייב להאמר כנגד מחזה שכזה,

      וכנגד סהרורים הזויים שלא יודעים מהי אהבת מולדת,

      מהי גבורה והקרבה למען שנוכל לחיות כאן בעצמאות.

      כי לפי "תפיסות יהונתן" ושכמותו - צריך לארוז מזוודות

      ולחזור אל המשרפות...

      בהערכה רבה

      עוזי

       אני מודה לך על מילות התמיכה .

       

        30/5/10 21:51:


      מזדהה עם כל מילה.

      תודה על פוסט אמיץ, שחייב להאמר כנגד מחזה שכזה,

      וכנגד סהרורים הזויים שלא יודעים מהי אהבת מולדת,

      מהי גבורה והקרבה למען שנוכל לחיות כאן בעצמאות.

      כי לפי "תפיסות יהונתן" ושכמותו - צריך לארוז מזוודות

      ולחזור אל המשרפות...

      בהערכה רבה

      עוזי

        22/4/09 19:19:


      אני חוששת, יוסי, שהתגובה היחידה שלא ענית עליה היא שאלתה של חבצלת בעיר אם ראית את המחזה. וגם מהפוסט שלך קשה לקבל מענה לשאלה הזו. האינטואיציה שלי אומרת שלא ראית. אני מתנצלת אם אני טועה, אבל אם אכן לא ראית ונפגעת והתרגזת והתקוממת רק על סמך מה שקראת במדיה על "ג'וני הלך" אזי אני מאמינה שאתה שוגה בגישתך.

       

      זה תיאטרון. מחזות מקוריים ומודרניים הם לרוב לא עיסה לעוסה אלא יצירות מופשטות מעט, שניתן לפרשן לכאן ולכאן וגם לכאן. מוטב יהיה לראות את ההצגה ולהתרשם ממה שהיא אומרת להבנתך, ולא לפי הבנת מבקר כזה או אחר, או - במקרה היותר היגיוני - יחצ"ן כלשהו שתפקידו לעורר רעש ומהומה ציבורית סביב הנושא הנדון כדי לזכות להרבה אזכורים שימשכו קהל.

       

      ויש לי עוד משהו שחשבתי עליו בעניין היחס לשכול: פעם קראתי סיפור קצר (כמעט משוכנעת שפרי עטו של אתגר קרת אבל אולי היה זה בכלל מישהו אחר...) בסיפור מגולל בחור צעיר את עלילות ערב יום הזיכרון לחללי ישראל שאותו הוא מעביר עם בחורה שכל מה שמעניין אותה זה לרכוש חפיסת סיגריות ולהתעסק בשלה. מאחר שהכל סגור הם נוסעים יחד, בהתאם להתעקשותה, לשדה התעופה כדי לרכוש סיגריות ולשבת שם בבית קפה. במהלך כל הסיפור אתה אומר לעצמך - לעזאזל עם הבחורה הנהנתנית הזו ועם הסיגריות שלה וחוסר הכבוד ליום הזה. ורק בסוף בסוף אתה מגלה שהיא בת שכולה שעושה זאת כל שנה כי פשוט אינה מצליחה להתמודד עם כובד היום, הזיכרונות והצפת הרגשות שבאה איתו.

       

      נפגש בכיכר רבין ביום שני בערב,

      גלי

        16/4/09 00:26:


      אני קוראת את זה רק עכשיו...

      ולא מופתעת. אני חושבת שזה לא

      הגבול התחתון של גפן הצעיר.

       

       

        1/4/09 18:59:

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2009-04-01 18:02:10

      האיש הזה פתטי.

      כל במה שמתירה לו להעלות את נחומרים האלה, ראויה לגינוי.

      הזכות של היוצר להיות אינפנטיל היא עניינו, להיות אטום, מרושע, חסר רגישות ואגוצנטרי -זו זכותו ועניינו. 

      כאשר הוא מקבל הכשר והטיעון הגורף הוא כי מדובר באלגוריה על נושא כאוב, איני מקבלת זאת כמובן מאליו. 

      הוא לא יתנצל, הואלא יחזור בו. הוא עקשן, לא חכם ולא צודק אבל כוחני במילים.  

       תודה ניצה !! תודה עלמילות התמיכה החמות .

       

       

      האיש הזה פתטי.

      כל במה שמתירה לו להעלות את נחומרים האלה, ראויה לגינוי.

      הזכות של היוצר להיות אינפנטיל היא עניינו, להיות אטום, מרושע, חסר רגישות ואגוצנטרי -זו זכותו ועניינו. 

      כאשר הוא מקבל הכשר והטיעון הגורף הוא כי מדובר באלגוריה על נושא כאוב, איני מקבלת זאת כמובן מאליו. 

      הוא לא יתנצל, הואלא יחזור בו. הוא עקשן, לא חכם ולא צודק אבל כוחני במילים.  

        24/3/09 22:59:

      אם אתה מוחק תגובות שלי תמחוק בבקשה את כולן.

      ויפה שאתה מקפיד לחזור על זה שאתה בעד חופש ביטוי...

        24/3/09 08:46:

      צטט: אסתי. 2009-03-23 21:56:19


      יוסי יקירי, לא ראיתי את ההצגה אבל צפיתי בכתבה בחדשות שישי.  ממה שראיתי ושוב, מצפיה בכתבה בלבד, אני חולקת עליך.  זו הצגה בוטה במטרה להבליט את השכול כקונצנזוס והדרך בה מוצג הוא על דרך ההתרסה. באמנות ותרבות (ציור, משחק, קולנוע, פיסול וכו') זה לגיטימי ולא מוריד כהוא זה מערכן המקודש הבלתי נתפס של משפחות השכול.

      זו דעתי. תודה על הפוסט שאיפשר לי בכל זאת לומר דעה אחרת.   :))

      תודה לך אסתי . אען לי כל בעיה עם דעה מנוגדת לשלי .  אני חי עם זה בשלום .  בעיקר כשהיא מובאת במילים כמו שלך .  יצאתי כנגד הסגנון , המילים ... ובעיקר כנגד המשמעות הנתפסת באוזני אלו אשר מבינים מילים כפשוטן .

       

        23/3/09 21:56:


      יוסי יקירי, לא ראיתי את ההצגה אבל צפיתי בכתבה בחדשות שישי.

      ממה שראיתי ושוב, מצפיה בכתבה בלבד, אני חולקת עליך.

      זו הצגה בוטה במטרה להבליט את השכול כקונצנזוס והדרך

      בה מוצג הוא על דרך ההתרסה. באמנות ותרבות (ציור, משחק, קולנוע,

      פיסול וכו') זה לגיטימי ולא מוריד כהוא זה מערכן המקודש הבלתי נתפס

      של משפחות השכול.

       

      זו דעתי. תודה על הפוסט שאיפשר לי בכל זאת לומר דעה אחרת.

       

      :))

        23/3/09 19:45:

      צטט: the rose 2009-03-23 19:42:40


      איש יקר,

      מסכימה עם כל מילה שכתבת ומביעה שאט נפש מפגיעה במשפחות השכול.

      באיצטלה של חופש הביטוי נאמרו ונעשו דברים נוראיים....

       תודה לך על מילות התמיכה החמות !

       

        23/3/09 19:42:


      איש יקר,

      מסכימה עם כל מילה שכתבת ומביעה שאט נפש מפגיעה במשפחות השכול.

      באיצטלה של חופש הביטוי נאמרו ונעשו דברים נוראיים....

        20/3/09 18:34:

      צטט: יוסי בר-אל 2009-03-20 18:01:03

       

       אני מודה לך על התגובה למרות כי אני מתנגד , מאותם טעמים כפי שהבעתי אותם בפוסט עצמו ובתגובות הרבות . אני לא חשבתי כי יש לבטל את זכות הביטוי של מר גפן .  גם לא טענתי כי הוא אינו בעל זכויות בשירותו הצבאי .  יצאתי כנגד השפה .  הטון בו הוא מדבר הפוגע ברבים .   זה שהוא היה קצין חי"ר אינו מקנה לו זכויות להתבטא בדרך בה הוא מתבטא .   אני עליתי לתורה בבר מצווה שלי .  עובדה זו אינה מקנה לי זכויות להתבטא כנגד אנשים דתיים ... 

      אין לי דבר נגד דעה אישית ( שלך ו/או שלו ) על נושא השכול .   יצאתי כנגד הדרך , הסגנון והמילים בהם נעשה שימוש ( והפגיעה ברבים כל כך אשר נפגעו ממילה ) ...

       

       

       


      סליחה, אבל ראשית הרשה לי לתקן אותך טיפה. זה פשוט צורם לי.
      "למרות ש" ולא "למרות כי".
      כמו כן המשפט "מאותם טעמים כפי שהבעתי אותם בפוסט" לא נכון. יש לומר "מהטעמים שהבעתי בפוסט".
      אני מצטער אם אני זה נשמע מעליב אבל כוונתי באמת לטובה וזה קצת מקשה עלי להמשיך כשאני רואה טעויות כאלה.
      ולעצם הענין:
      כל התייחסות לנושא שיש בו רגישויות יכולה לפגוע.
      אני משער שיהונתן גפן (שוב, רק על סמך דבריך ודברי המגיבים כאן) לא התייחס בצורה גסה לאנשים הנושאים את השכול אלא לנושא השכול בפני עצמו.
      זה נורא קשה לאנשים להפריד בין הנושא לבין עצמם אבל ככה זה - אני יכול לומר שהשכול הוא אידיוטי אבל בלי קשר לגלות אמפטיה לאנשים שכולים. אלה שני דברים שונים במהות. אולי זו הבעיה באמת - שאנשים נאטמים כשנוגעים להם בפרה קדושה עד שהם לא מבינים אפילו שלא נאמר שום דבר שפוגע בהם או שיכול לפגוע בהם בצורה כלשהי.
      אולי דוקא משום כך ראוי היה שגפן יפתח את הנושא הכאוב הזה וינתץ אותו לרסיסים. ואחר כך גם יטחן אותו עד דק. כמו שעשו לעגל הזהב.
      אתה אומר שזה שעלית לתורה בבר המצווה לא מקנה לך את הזכות לתקוף דתיים.
      נכון, זה גם לא מקנה לך את הזכות לתקוף את הדת.
      אבל זה גם לא מונע ממך את הזכות הזאת - הכל לפי הענין.
      אם אמת בפיך - אדרבה, "תלך על זה". יראו וייוכחו הקוראים אם אמת יש בתקיפה שלך ואם היא מוצדקת.
      אם אתה אומר שקרים - אז אין זה משנה אם תקפת או דיברת טובות - זהו שקר.
      מדד ההתייחסות בדיון (בלי קשר לאמנות, כרגע) צריך להיות ענייני. גם אם זה נושא "רגיש".
      בינינו - כל נושא במדינה הזאת הוא "רגיש". אפילו הבחירות ואפילו האישיות של הפוליטיקאים.
      תמיד יש מי שייפגע.
      אבל לזעום על מישהו שבגלל שהוא נגע בנושא (מה זאת "צורה בוטה" בכלל?) ובגלל שהוא טיפל בו בציניות כלשהי - זה נכנס תחת השם "דמגוגיה".
      כי מהי דמגוגיה בעצם? במקום התייחסות עניינית לדברים - התייחסות לרגשות קולקטיביים, סמלים ודימויים.
      יש לך מה לומר? אדרבה! חשוב שתעשה זאת - אבל ביד קרה ומחושבת. ניתוח הנושא והצגת טיעונים רציניים לזכות התרבות הזאת (וגם אם לא תסכים איתי שזה "פסטיבל" להגיד שזו "תרבות" זה בהחלט יקלע למטרה - בין אם אתה בעד בין אם אתה נגד התרבות הזאת)
      בדבריך לא הצגת ולו התבטאות אחת המעידה על סגנון לועג, שטחי או קשה במחזהו של יהונתן גפן.
      עצם הנושא, הוא הקשה בעיניך וכך גם הצגת זאת לאורך הפוסט, דרך האדרת שמם של הגיבורים שמסרו את נפשם.
      אבל זה לא קשור למה שהוא דן בו, לפי דבריך. וזה בהחלט לא אומר שהוא מתייחס לגיבורים שנהרגו בצורה מזלזלת.
      חשוב להבחין בין שני אלו. ולו כדי לנסות לנתח את הדברים לכאן או לכאן.
        20/3/09 18:01:

      צטט: דרך אגב 2009-03-20 15:32:27


      יוסף יקירי,
      אני מוכרח להודות שלא ראיתי את המחזה ואפילו לא קראתי אותו כך שאיני יודע על מה מדובר אלא מפיך.
      ומכיון שכך אני חייב להזדהות עם המחזה הזה דוקא מהכיוון בו תקפת אותו.
      אני סבור שתרבות השכול היא גרועה, הורסת כל חלקה טובה בישראל ומפרקת לגורמים דקים את החברה הישראלית יחד עם המורל הציבורי.
      לא אכביר בדברים בנושא, היות שזו לא הבמה שלי אלא שלך. אבל אני בכל זאת מוכרח לציין עוד דבר - איני מחובבי יונתן גפן בשום מתכון. אבל זאת הפעם אני יוצא להגנתו, או בעצם לא להגנתו אלא להגנת הרעיון שהגיע הזמן לשחוט את הפרה הקדושה הזאת שנקראת שכול. כן, "תרבות השכול". אפילו, הייתי מעז לומר - "פסטיבל השכול" ואתה מוזמן לשלח לעברי את כל חיצי הגיבור השנונים שיש לך.
      בכל אופן, במידה שאחרי מה שכתבתי לעיל עדיין מעניין אותך מה יש לי לומר - אתה מוזמן לפתוח על כך דיון (קצת פחות אמוציונאלי מהפוסט הזה) ואשמח ליטול בו חלק.
      אם זה ישנה הרבה (ובעיני זה באמת לא משנה) גם אני איבדתי אנשים קרובים ואהובים במלחמות ישראל ובפיגועי הטרור.
      וזה לא מה שנותן לי זכות דיבור גדולה יותר מלכל אחד אחר בנושא השכול.

       

       אני מודה לך על התגובה למרות כי אני מתנגד , מאותם טעמים כפי שהבעתי אותם בפוסט עצמו ובתגובות הרבות . אני לא חשבתי כי יש לבטל את זכות הביטוי של מר גפן .  גם לא טענתי כי הוא אינו בעל זכויות בשירותו הצבאי .  יצאתי כנגד השפה .  הטון בו הוא מדבר הפוגע ברבים .   זה שהוא היה קצין חי"ר אינו מקנה לו זכויות להתבטא בדרך בה הוא מתבטא .   אני עליתי לתורה בבר מצווה שלי .  עובדה זו אינה מקנה לי זכויות להתבטא כנגד אנשים דתיים ... 

      אין לי דבר נגד דעה אישית ( שלך ו/או שלו ) על נושא השכול .   יצאתי כנגד הדרך , הסגנון והמילים בהם נעשה שימוש ( והפגיעה ברבים כל כך אשר נפגעו ממילה ) ...

       

        20/3/09 15:35:

      אגב,
      אם זכרוני אינו מטעני יונתן גפן עצמו היה קצין חי"ר והשתתף גם הוא במלחמות.
      כך שאיני חושב שהזכרת אלה שלחמת לצידם נכונה וראויה להתייחסות. גם הוא ראה את המוות באותם מקומות בהם אתה ראית אותו.
      שוב, זה לא הופך אותי לחובב יונתן גפן או חובב דבריו, אלא רק מצאתי לנכון להתייחס לדברים כפי שאתה הצגתם. אתה בלבד. אתה ולא מלאך, אתה ולא שרף...
        20/3/09 15:32:

      יוסף יקירי,
      אני מוכרח להודות שלא ראיתי את המחזה ואפילו לא קראתי אותו כך שאיני יודע על מה מדובר אלא מפיך.
      ומכיון שכך אני חייב להזדהות עם המחזה הזה דוקא מהכיוון בו תקפת אותו.
      אני סבור שתרבות השכול היא גרועה, הורסת כל חלקה טובה בישראל ומפרקת לגורמים דקים את החברה הישראלית יחד עם המורל הציבורי.
      לא אכביר בדברים בנושא, היות שזו לא הבמה שלי אלא שלך. אבל אני בכל זאת מוכרח לציין עוד דבר - איני מחובבי יונתן גפן בשום מתכון. אבל זאת הפעם אני יוצא להגנתו, או בעצם לא להגנתו אלא להגנת הרעיון שהגיע הזמן לשחוט את הפרה הקדושה הזאת שנקראת שכול. כן, "תרבות השכול". אפילו, הייתי מעז לומר - "פסטיבל השכול" ואתה מוזמן לשלח לעברי את כל חיצי הגיבור השנונים שיש לך.
      בכל אופן, במידה שאחרי מה שכתבתי לעיל עדיין מעניין אותך מה יש לי לומר - אתה מוזמן לפתוח על כך דיון (קצת פחות אמוציונאלי מהפוסט הזה) ואשמח ליטול בו חלק.
      אם זה ישנה הרבה (ובעיני זה באמת לא משנה) גם אני איבדתי אנשים קרובים ואהובים במלחמות ישראל ובפיגועי הטרור.
      וזה לא מה שנותן לי זכות דיבור גדולה יותר מלכל אחד אחר בנושא השכול.
        20/3/09 13:05:

      צטט: marvalouslife 2009-03-20 12:41:09

      יוסי היקר,

      הכרתי אותך כמפקד בצבא.

      הכרתי אותך כאיש ספר ומדע, בחיים האזרחיים.  כל מילה שלך חרוטה בסלע!!!!   אהבתי וכיכבתי.

      המעמד היחיד שהולך ונוצר כאן במדינה, הוא "מעמד" של "וישמן ישורון ויבעט" - אסופה הולכת וגדלה של אנשים ש-60 שנים אחרי השואה ואחרי הקמת המדינה, הכל בא להם קל מידי. פתאום אנחנו נהיינו ה"כובש", אנחנו ה"אלימים", משפחות השכול הפכו אצלם ל"מעמד" ובכלל, כל דבר שיש בו מעט פטריוטיות ולאומנות מינימלית, הופך אצלם למוקצה מחמת מיאוס.  גדל כאן דור של אנשים שבארצות הברית ה"ליבראלית" ובת מעל 200 שנים, היו סוקלים אותו באבנים, או לפחות מכניסים אותו לכלא בעוון בגידה במדינה.  אבל, אצלנו, הרי, מותר הכל.  ועם זאת, יש כאלה שתמיד לא מספיק להם ותמיד יחפשו (וימצאו) מה עוד לא טוב כאן. אהבתי את הפוסט שלך.

      אתה אדם מדהים.

      רוני

      זו פעם שניה בה אני מסמיק מתגובה שלך .  לא בטוח מגיע לי כל שלל המחמאות  .

      תודה לך רוני על המילים הכל כך חמות !!

        20/3/09 12:41:

      יוסי היקר,

       

      הכרתי אותך כמפקד בצבא.

      הכרתי אותך כאיש ספר ומדע, בחיים האזרחיים.

       

      כל מילה שלך חרוטה בסלע!!!!

      אהבתי וכיכבתי.

       

      המעמד היחיד שהולך ונוצר כאן במדינה, הוא "מעמד" של "וישמן ישורון ויבעט" - אסופה הולכת וגדלה של אנשים ש-60 שנים אחרי השואה ואחרי הקמת המדינה, הכל בא להם קל מידי.

      פתאום אנחנו נהיינו ה"כובש", אנחנו ה"אלימים", משפחות השכול הפכו אצלם ל"מעמד" ובכלל, כל דבר שיש בו מעט פטריוטיות ולאומנות מינימלית, הופך אצלם למוקצה מחמת מיאוס.

       

      גדל כאן דור של אנשים שבארצות הברית ה"ליבראלית" ובת מעל 200 שנים, היו סוקלים אותו באבנים, או לפחות מכניסים אותו לכלא בעוון בגידה במדינה.

      אבל, אצלנו, הרי, מותר הכל.  ועם זאת, יש כאלה שתמיד לא מספיק להם ותמיד יחפשו (וימצאו) מה עוד לא טוב כאן.

       

      אהבתי את הפוסט שלך.

      אתה אדם מדהים.

       

      רוני

        19/3/09 17:42:

      גדול, פשוט גדול, הבנתי את המילכוד.

      לשיטתך אסור לפגוע ברגשות המשפחות השכולות אז אתה לא עונה לי כדי לא לפגוע....

      הבעיה שזה בדיוק הפטרנליזם שנובע מתרבות השכול. יש יתומים ואלמנות שהם חרא של בני אדם (אולי גם אני?) אין סיבה לא לשים אותם במקומם רק בגלל השכול.

      אבל אני מוותר, נראה לי שלא נגיע לשום מקום.

      כל טוב 

        19/3/09 06:18:

      צטט: גיא נבו 2009-03-19 03:21:55

      בהתעלמות מהדעות שלי לא תגרום להן להעלם. הכי קל לפרוש מהויכוח כי לא מוצא חן בעיניך הטון של הדובר שמולך.

      הצגתי מספיק טענות ראויות להתיחסות ולא קיבלתי תגובה מינימלית. כל מה שיש לך להגיד זה שהרוב אננו מסכים אתי (כאילו מזה נובע שאני טועה) ושאינך אוהב את הסגנון.


       זכותי למחות על כך גם אם הסגנון שלי בוטה לטעמך. זכותי לקבל תגובה ענינית ממך שכוללת יותר מנזיפה על הסגנון הבוטה והזדעזעות מן "הדרך שבה אני תופס את המציאות" חוץ  מלצעוק "הגזמת יהונתן" ולשלהב את קוראיך לחרם על אומן, ראוי היה שהטענות המועלות יזכו להתיחסות רצינית. שני טיעוניך היחידים הם - דעותיך פוגעות ברגשות, סגנונך לא "מתאים" נראה לי שיש מקום לדיון קצת יותר עמוק. 

       גיא ידידי ,

      אינני מתעלם ממך !  ממש לא. אני אפילו מקבל את דבריך בהערכה ועם כל הכבוד הראוי למרות כי אני מתנגד לחלק מהם באופן מהותי !! . בעיקר לסגנון ( ולמשמעות הנגזרת למי שאינו יודע / יכול לנהל דיון ענייני ) . הבנתי היטב את הלהט המניע אותך ועל כן אני סבורכי כדאי להניח לו כעת ולא להפוך אותו לענין אישי .

       

      האנשים המביעים כאן עמדה הם לא קוראי ...  הם חברי ( כמו גם חבריך ). גם אם הם מביעים עמדות מנוגדות לשלי או שלך ...

       

      יש לך את כל הבמה ( כולל בפוסט הזה שלי ) לומר את כל מה שאתה רוצה .  אם תרצה לנהל דיון בנושא אני מוכן "להרים את הכפפה" אבל בוא נעשה את זה במקום ראוי ובדרך בה אפשר יהיה לקיימו .

       

        19/3/09 03:21:

      בהתעלמות מהדעות שלי לא תגרום להן להעלם.

      הכי קל לפרוש מהויכוח כי לא מוצא חן בעיניך הטון של הדובר שמולך.

      הצגתי מספיק טענות ראויות להתיחסות ולא קיבלתי תגובה מינימלית.

      כל מה שיש לך להגיד זה שהרוב אננו מסכים אתי (כאילו מזה נובע שאני טועה) ושאינך אוהב את הסגנון.

       

      טענותי הכלליות בעניין חופש הביטוי והאומנות היו:

       

      1. חופש הביטוי כולל את הזכות לומר דברים קשים ובסגנון בוטה

      2. אחד מתפקידיה של האומנות הוא לזעזע וע"י כך לגרום לאנשים לבדוק את האמיתות בהן הם מאמינים

      3. העובדה שמדובר בתאטרון ולא בתוכנית בערוץ הילדים מאפשרת לכל אאחד לבחור אם ברצונו להתמודד עם הצגה מהסוג הזה

      4. "פרות קדושות" הן מטרה לגיטימית לביקורת. איסור על ביקורת של נושאים מסוימים גורמת לכפיית דעת הרוב או השלטון.

      5. הקריאה להחרמה של יצירת אומנות מבלי לצפות בה היא מחרידה בחוסר הסובלנות שבה

      6. רק משטרים אפלים במיוחד ניסו לכפות על אומנים "סגנון" שמתאים לערכי המדינה

      7. זכותנו לא להסכים, להזדעזע ולבקר כל אמירה אומנותית (אם צפינו בה) זכותנו גם להמנע מלצפות בה אם איננו מוכנים להתמודד איתה, אך אסור לקרא לחרם על יצירת אומנות או לקרוא לאומן לשנות את דעותיו או את סגנונו בשם הקונצנזוס. (כל עוד לא מדובר בהסתה ברורה לדבר עבירה)

      לכל אחת מטענות אלה הבאתי דוגמאות מעולם האומנות המקומית והבינלאומית.

       

      טענותי לעיניין הספציפי של תרבות השכול:

       

      1. יש "תרבות שכול" בארץ, גם אם הביטוי אינו מוצא חן בעיניך. המיסוד והאיחוד של השכול ליום בשנה, הסמלים הלאומיים של צפירה, הורדת הדגל, שירים עבריים עצובים ברדיו, גיוס טוטאלי של כלי התקשורת למשך 24 שעות לטובת סיקור האירועים ומבחר סיפורי גבורה. סמלים סיכות, טקסים בבית הספר ובעיקר בעיקר האיסור הטוטאלי על העברת ביקורת על כל אלה הם תרבות שכול, להבדיל משכול וכאב פרטיים שלא בהם מדובר.

       

      2. תרבות השכול היא קיטש. למילה קיטש יש מובנים רבים אך כוונתי היא לתרבות שמציגה אך ורק את היפה הנאצל וההירואי ומתעלמת במכוון מהעובדות שפעמים רבות הן פחות יפות ומושלמות ממה שהן מתימרות להיות.

       

      3. הקיטש הוא מכוון ויש לו סיבות אידיאולוגיות מאחוריו. בהאדרת גבורת הנופלים משדרים לנו מסר שיש בזה משום כבוד גדול להיות חלל צה"ל ובכך תורמים נדבך חשוב לחינוך המיליטריסטי. ללכת לצבא, להתנדב ולא לשאול שאלות.

       

      4. בקיצבאות למשפחות השכולות והמעמד של גיבורים לנופלים, המדינה משתמשת כדי להשתיק כל ביקורת מצד המשפחות אשר איבדו את היקר להן מכל, הרבה פעמים שלא לצורך, בגלל מחדלים, מלחמות לא נחוצות וחוסר איכפתיות מצד הפיקוד הצבאי והאזרחי.

       

      5. הכבוד הגדול שחולקים לנופלים בקרב (בין אם באמת נפלו בקרב ובין אם לאו) גורם לתופעה שמזכירה את השאהידים אצל אויבינו. יש גאווה במספר החללים ש"נתן" בית ספר, קיבוץ או תנועה פוליטית. יש תחרות, מי איבד יותר ולפיכך למי יש יותר מניות במפעל הציוני.

       

      אני מודע לחלוטין שהדעות הנ"ל הן קשות לשמיעה ולעיכול. אני מודע אף לכך שהן עלולות לפגוע ברגשותיהם של אנשים. אני חושב שהפגיעה ברגשות מוצדקת ונחוצה על מנת לברר טענות קשות כאלה, ואי אפשר להתחמק מן הדיון בהן ע"י הכרזה שהן לא נחמדות או "פוגעות".

      אם לא היה ברור מדברי עד כה אני מבקש להבהיר שאף אני בן למשפחה שכולה. לא משום כך אני דורש את זכות הדיבור או מתימר להיות צודק או חשוב יותר מכל אדם אחר שמחזיק בדעות אחרות. אני רק רוצה שתחשוב על זה שכפי שיש משפחות שכולות שעשויות להפגע מדברי, אני נפגע שנה שנה מן היחס הציני והמזויף לדעתי של הרשויות לשכול. זכותי למחות על כך גם אם הסגנון שלי בוטה לטעמך. זכותי לקבל תגובה ענינית ממך שכוללת יותר מנזיפה על הסגנון הבוטה והזדעזעות מן "הדרך שבה אני תופס את המציאות"

      חוץ  מלצעוק "הגזמת יהונתן" ולשלהב את קוראיך לחרם על אומן, ראוי היה שהטענות המועלות יזכו להתיחסות רצינית.

      שני טיעוניך היחידים הם - דעותיך פוגעות ברגשות, סגנונך לא "מתאים" נראה לי שיש מקום לדיון קצת יותר עמוק. 

        18/3/09 17:01:

      צטט: שטוטית 2009-03-18 16:15:14

      *

       

       תודה ...

        18/3/09 16:15:

      *
        18/3/09 14:37:

      צטט: סופרת, עורכת לשונית 2009-03-18 10:07:13

      כוכבית לך!

      אני מציעה למר גפן לגלוש לאתר "משואה" ולמצוא חומר אודות ה-"נאשה גרופה".  זכיתי להכיר את מנוס דיאמנט, ז"ל, חבר הקבוצה.  קבוצה זו פעלה להצלת אנשים בתקופת השואה. 

      ... ואני מוסיפה:  "התבייש לך, אדון גפן. אם יש לך חשבונות מדממים עם אי אלו "גדולי אומה" אשר על ברכיהם גדלת, אל תיישב אותם על גבם של הנופלים.   מעולם לא סבלתי את יהירותך".

       וואוו ...

      על מילים נוקבות אלו אינני יכול להוסיף אף מילה ...   תודה לך !

       

       

        18/3/09 14:34:

      צטט: pbiba 2009-03-18 09:51:08

      *

       

      תודה לך !!
        18/3/09 10:07:

      כוכבית לך!

      אני מציעה למר גפן לגלוש לאתר "משואה" ולמצוא חומר אודות ה-"נאשה גרופה". 

      זכיתי להכיר את מנוס דיאמנט, ז"ל, חבר הקבוצה.

      קבוצה זו פעלה להצלת אנשים בתקופת השואה. 

      ... ואני מוסיפה:

      "התבייש לך, אדון גפן. אם יש לך חשבונות מדממים עם אי אלו "גדולי אומה" אשר על ברכיהם גדלת, 

      אל תיישב אותם על גבם של הנופלים. 

      מעולם לא סבלתי את יהירותך".

        18/3/09 09:51:
      *
        17/3/09 19:53:

      צטט: דני ססלר 2009-03-17 18:44:12

      האם ראית את ההצגה?

       

       כן .  האם התשובה לשאלה משנה במשהו לתוכן הפוסט ? ? ?

        17/3/09 18:44:
      האם ראית את ההצגה?
        17/3/09 14:36:

      צטט: ybdnet 2009-03-17 10:01:50

      יוסי !

      לא קראתי ולא שמעתי על המחזה הזה של יהונתן גפן. אבל קראתי את שכתבת ולא יכולתי שלא למחות דימעה.

      כמי שחצה עמך אי כמה מסלולי חיים בתקופות שונות. אני איתך ותודה לך על הדגל שהנפת ועל האור שהארת

      ישר כח !!!

      יוסי

       יוסי, תודה לך על מילות התמיכה החמות !!

       

       

        17/3/09 14:19:

      צטט: יוסי בר-אל 2009-03-17 08:28:37

      צטט: גיא נבו 2009-03-17 06:43:27

       

      האם אני מסכים עם דבריו ועם סגנונו? כן בהחלט. 

      לא מדובר פה בשכול שהוא עצב על החיים שאבדו, מדובר בתעשיה של קיטש שנועדה להפוך את הצער לכלי תעמולה אידיאולוגי. אם אנחנו מקדשים את מי "שמסרו את נפשם" אנחנו מעבירים מסר שכל נופל הוא גיבור בדרגת קדוש.

      המדינה מקדשת את השכול לא מתוך כבוד לנופלים אלא מתוך אינטרס ציני להאדיר את הרעיון של "טוב למות בעד ארצנו" ואסור לשאול שאלות כי זה פוגע בכבוד המת. כל השומרים על סגנון הדיבור, החרדים לפגיעה ברגשות הציבור גורמים לטשטוש  הויכוח ולעיגול  הפינות. הטענה היא חמורה מאין כמוה ואין דרך נחמדה לומר את זה. 

      אני אומר - הלאה ה"פוליטיקלי קורקט" האומנות תפקידה להטיח את האמת בפרצוף של הקהל, בלי הרדמה ובלי נימוס.

       

      יכולתי בנקל להתחבר לדבריך הקודמים אבל אני דוחה מכל וכל את התוספת .  בעיקר את משמעות ההדגשות הנ"ל .  זכותך , כמו זכותו של יהונתן גפן , לטעון כל הגיג או הברקה .  צר לי על הסגנון , צר לי על ניסוח ההתבטאויות , צר לי על איך שהעולם בו אנו חיים נתפס בעיניכם .  הרדיפה אחר "צדק ואמת" ( לכאורה ) אינה הופכת אתכם לצודקים בהכרח .  בדיוק על זה נאמר "טול קורה מבין עיניך..."

       

      אני יכול להתווכח אתך על משמעות ה"יציאה" במניפסט הזה .  האם לא הבחנת ( גם כאן וגם בכלל ) כי ה"הכרזה האומנותית" החדשה אשר נועדה "להאיר" את עיני ה"עיוורים" , לפתח את מודעותם של הכסילים ... אינה מתקבלת בברכה ? ?  למעשה אינה מתקבלת בכלל ?

       

      האם לא ראוי כי תבחן אם ההכרזות שלך ושל יהונתן גפן ידידך עומדות במבחן המציאות החברתית ? ?  אולי יש מקום לבחון את הטענות שלכם מחדש במקום לזעוק כי כולם ( או לפחות הרוב ) טועים ???

       אנחנו בודקים את הטענות שלנו כל הזמן, אני בכלל לא מתיימר להיות צודק.

      אמרתי בפירוש שמדובר ב"אמת שלו" כלומר הדרך בה הוא רואה את הדברים וחש אותם, לא מדובר כאן בצדק אבסולוטי.

      מי שמסרב לשמוע קול אחר הם אלה  היוצאים נגד "הסגנון" הצורם והדברים הלא נעימים לשמיעה. מתחממים בזרועות הקונסנזוס ואוטמים את אוזניכם מלשמוע קולות מאתגרים כי "הם לא מנומסים" ו"לא נחמדים"

      מה שיהונתן גפן עושה זו לא הכרזה, אני חוזר שוב, זו אומנות.

      זה שהרוב חושב אחרת לא הופך אותו לצודק. ההיסטוריה מלאה בעוולות שנתמכו ע"י הרוב, נהנו מקונצנזוס והושלכו לפח האשפה של ההיסוטוריה. לא אשתמש בדוגמאות כדי לא להסתכן בביקורת חוזרת מצידך על כך שאני פוגע ברגשות.

      ממתי איכותה של אומנות נמדדת "במבחן המציאות החברתית"? ממתי אומן צריך לבדוק את עצמו ולשנות את סגנונו כי הרוב אינו מסכים עמו?

      אינני מבקש שההצגה תתקבל בברכה, אמרתי כבר שלגיטימי לחלוטין להתגד ולהתווכח. אומנות טובה טיבה שמעוררת ויכוח. מה שלדעתי אסור לעשות זו הדרישה הפטרנליסטית כלפי האומן לשנות את הטון והסגנון כדי ליישר אותו עם "דעת הרוב" רק משטרים מסוג מסוים מאד הכתיבו לאומנים באיזה סגנון מותר להם ליצור, והמחאה "הציבורית" שלך ושל תומכיך היא בעיני קולו של השלטון, קולה של האמת היחידה המותרת במדינה שכל מי שמביע עמדה שחורגת ממנה מוצא אל מחוץ לגדר.

      כל חיי אני סובל מההלאמה של השכול, מההתיחסות לכאב פרטי ואובדן אישי כאל נכס לאומי. אומרים לי מתי אני צריך לעמוד דום ומתי לדקלם שיר בפאתוס. מזכים אותי בכרטיסים להצגה הטובה בעיר - טקסי יום הזכרון בהם מדברים בשמי במילות שקר וטיוח. 

      ביהונתן גפן, שאיננו ידידי לצערי, אינני מכיר אותו אישית, אני מוצא פה לרגשות שלי, רגשות התיעוב כלפי תרבות השכול שהתפתחה פה. לא כלפי השכול אלא כלפי ההצגה הגדולה שמסביבו. אני לא מבקש מאף אחד שיסכים עם יונתן גפן או איתי, רק שלא ינסו לערער על הזכות להביע את דעותינו בדרך ובסגנון שמתאים לנו. 

       

        17/3/09 10:01:

      יוסי !

      לא קראתי ולא שמעתי על המחזה הזה של יהונתן גפן.

      אבל קראתי את שכתבת ולא יכולתי שלא למחות דימעה.

      וכמי שחצה עמך אי כמה מסלולי חיים בתקופות שונות.

      אני איתך ותודה לך על הדגל שהנפת ועל האור שהארת

      ישר כח !!!

      יוסי

        17/3/09 08:28:

      צטט: גיא נבו 2009-03-17 06:43:27

       

      האם אני מסכים עם דבריו ועם סגנונו? כן בהחלט. 

      לא מדובר פה בשכול שהוא עצב על החיים שאבדו, מדובר בתעשיה של קיטש שנועדה להפוך את הצער לכלי תעמולה אידיאולוגי. אם אנחנו מקדשים את מי "שמסרו את נפשם" אנחנו מעבירים מסר שכל נופל הוא גיבור בדרגת קדוש.

      המדינה מקדשת את השכול לא מתוך כבוד לנופלים אלא מתוך אינטרס ציני להאדיר את הרעיון של "טוב למות בעד ארצנו" ואסור לשאול שאלות כי זה פוגע בכבוד המת. כל השומרים על סגנון הדיבור, החרדים לפגיעה ברגשות הציבור גורמים לטשטוש  הויכוח ולעיגול  הפינות. הטענה היא חמורה מאין כמוה ואין דרך נחמדה לומר את זה. 

      אני אומר - הלאה ה"פוליטיקלי קורקט" האומנות תפקידה להטיח את האמת בפרצוף של הקהל, בלי הרדמה ובלי נימוס.

       

      יכולתי בנקל להתחבר לדבריך הקודמים אבל אני דוחה מכל וכל את התוספת .  בעיקר את משמעות ההדגשות הנ"ל .  זכותך , כמו זכותו של יהונתן גפן , לטעון כל הגיג או הברקה .  צר לי על הסגנון , צר לי על ניסוח ההתבטאויות , צר לי על איך שהעולם בו אנו חיים נתפס בעיניכם .  הרדיפה אחר "צדק ואמת" ( לכאורה ) אינה הופכת אתכם לצודקים בהכרח .  בדיוק על זה נאמר "טול קורה מבין עיניך..."

       

      אני יכול להתווכח אתך על משמעות ה"יציאה" במניפסט הזה .  האם לא הבחנת ( גם כאן וגם בכלל ) כי ה"הכרזה האומנותית" החדשה אשר נועדה "להאיר" את עיני ה"עיוורים" , לפתח את מודעותם של הכסילים ... אינה מתקבלת בברכה ? ?  למעשה אינה מתקבלת בכלל ?

       

      האם לא ראוי כי תבחן אם ההכרזות שלך ושל יהונתן גפן ידידך עומדות במבחן המציאות החברתית ? ?  אולי יש מקום לבחון את הטענות שלכם מחדש במקום לזעוק כי כולם ( או לפחות הרוב ) טועים ???

        17/3/09 06:43:

      צטט: יוסי בר-אל 2009-03-17 05:36:10


       לא רק יורשה ... תגובתך מתקבלת ברצון ובברכה. 

      אין ספק כי הצגת עמדה כמו שלך היא לגיטימית . נדמה לי כי אף אחד לא ייפגע ממנה .   הפוסט שלי נכתב כנגד הסגנון , כנגד המילים בהן עשה יהונתן גפן שימוש ע"מ לומר את דעתו ... ( הפוסט שלי לא היה נגד זכותו לומר את דעתו ! )   למעט הביטוי "פסטיבל השכול" הבעת את עמדתך בנועם ובמילים ראויות אתן אפשר כעת להסכים או להתווכח ... זו הדרך הנאותה לומר דברים הראויים לדעתו של מישהו כי ילובנו בחברה של אנשים מתורבתים . אני אגב מסכים כי כל סוג של שכול כואב באותה מידה .  גפן לא דיבר על "שכול" אוניברסאלי .  הוא כיוון דבריו לשכול הנובע מאובדנם של אנשים צעירים, בריאים , מוכשרים , אמיצים ... אשר נגדעו בשחר נעוריהם , לפני שהספיקו לממש עצמם ואת חייהם . קצפו יצא כנגד "תרבות האבל" עליהם ...  האם אתה מסכים עם דבריו וסגנונו ?  ?

      אני מודה לך מאד גיא על התגובה ועל הדרך בה הצגת אותה .

       

       בעת דיון אני מסכים שרצוי להתבטא בנועם, לא כך הדבר כשמדובר ביצירת אומנות.

      אומנות יכולה להיות בוטה, זועמת ובועטת. 

      אומנות צריכה לזעזע ולטלטל, אי אפשר לדרוש מאמן שיתבטא בנועם, כמו שלא תבקש ממוזיקאי שילחין רק נעימות מלודיות ושקטות או מצייר שיצייר בצבעים רוגעים ונעימים.

      לא מדובר בליבון דעות בחברה של אנשים מתורבתים. מדובר באומנות.

      לא מזמן הוכתרה היצירה של דושאמפ "לה פונטיין" כיצירה החשובה ביותר במאה העשרים. להזכירך מדובר במשתנה ציבורית משומשת שהוצגה במוזיאון.

      מול מה שנתפש בעיניו כצביעות ואטימות זכותו של האומן ואולי אף חובתו לצעוק את האמת הפרטית שלו ללא נימוס וללא נועם אלא במלא הזעם שהמצב מעורר בו. לא מדובר בתוכנית ילדים שמשודרת בטלביזיה בשש אחרי הצהריים, מדובר בהצגת תאטרון שמי שמרגיש שעלול להפגע ממנה בהחלט יכול שלא לצפות בה.

      חנוך לוין שנחשב לגדול המחזאים הישראלים הטיח את האמת שלו בפרצופו של הקהל בצורה הבוטה והמזעזעת ביותר, רבים מהצופים עזבו את התאטרון במחאה לגיטימית, אבל מי שביקש ממנו להנמיך את הטון או לעדן את המסר חוטא לדעתי בניסיון לסרס את יצירת האומנות.

      אפשר להתווכח על טיבה של היצירה, אפשר להתווכח עם המסר אבל אסור לדעתי לדרוש מאומן לעדן את סגנונו או לכתוב בצורה שלא תפגע בחלק מהאוכלוסיה. מה שראוי לדרוש מאיש ציבור, פוליטיקאי או פובליציסט אסור לתבוע מאומן, שכן יצירת האומנות איננה התוכן אלא גם ובעיקר הסגנון. כשאתה מבקש מאומן להתאים את סגנונו למה ש"רוב העם" מוכן לקבל, אתה חוטא בדומה לרשימת ההשמעה המפורסמת של גלגל"צ. אומנות של מיין סטרים, נעימה לעיכול ו"תרבותית".

      בא נשאיר את המיין סטרים לערוץ הראשון ולגלגל"צ, התאטרון זקוק ליוצרים מוכשרים, פרובוקטיביים, שדווקא הסגנון הבוטה שלהם שמעורר התנגדות אצל הצופה "התרבותי" אמור לעורר אותו למחשבה.

      די כבר עם "אנחנו מגש הכסף" את האומנות מטעם מאכילים אותנו עד זרא כבר שנים. תנו לנו אומנות מורדת, פרועה, מכאיבה ומעוררת זעם. זו הדרך היחידה לעורר אנשים מתרדמתם ולגרום להם את מה שמנסים להסתיר לנו במריחה של שכבה עבה של קיטש ממלכתי ופטריוטי.

      אם יונתן גפן מאמין כמוני שפולחן השכול הממוסד בארץ נועד לגדל דורות של חיילים נאמנים ללא ספק וללא תהיה, זו זכותו להרים קול צעקה ולטלטל את ההולכים בתלם ולהראות להם את האמת עפ"י גישתו.

      לא חייבים לאהוב את זה ולא חייבים להסכים עם זה אבל חובתנו להגן על זכות הביטוי של האומן, לא רק על המסר אלא גם ובעיקר על הסגנון.

      האם אני מסכים עם דבריו ועם סגנונו? כן בהחלט. 

      השכול האישי הוא עיניין אחד,  והשכול הממסדי הטיקסי והצבוע הוא עיניין אחר שראוי בעיני לכל גינוי והוקעה. לא מדובר פה בשכול שהוא עצב על החיים שאבדו, מדובר בתעשיה של קיטש שנועדה להפוך את הצער לכלי תעמולה אידיאולוגי. אם אנחנו מקדשים את מי "שמסרו את נפשם" אנחנו מעבירים מסר שכל נופל הוא גיבור בדרגת קדוש. בשפה אחרת קוראים לזה שאהיד. לאחר מכן יש תחרות מפלצתית מי "שווה" יותר לפי גודל הקורבן שהקריב, לאיזה בית ספר יש יותר חללי מלחמה, לאיזה קיבוץ יש יותר טייסים שנפלו או איזה תנועה פוליטית ספגה יותר אבדות בנפש במלחמה האחרונה.

      המדינה מקדשת את השכול לא מתוך כבוד לנופלים אלא מתוך אינטרס ציני להאדיר את הרעיון של "טוב למות בעד ארצנו" ואסור לשאול שאלות כי זה פוגע בכבוד המת.

      כל השומרים על סגנון הדיבור, החרדים לפגיעה ברגשות הציבור גורמים לטשטוש  הויכוח ולעיגול  הפינות. הטענה היא חמורה מאין כמוה ואין דרך נחמדה לומר את זה. 

      אני אומר - הלאה ה"פוליטיקלי קורקט" האומנות תפקידה להטיח את האמת בפרצוף של הקהל, בלי הרדמה ובלי נימוס.

       

       

        17/3/09 05:36:

      צטט: גיא נבו 2009-03-17 01:45:38

      יורשה לי (או שלא) להביע את דעתי המנוגדת לחלוטין לזו של כותב הפוסט ורוב המגיבים. אני מברך את יונתן גפן שמעז לגעת בנושא "קדוש" ולנעוץ סיכה בבלון הנפוח של פסטיבל השכול בישראל.  כאבן  של המשפחות השכולות איננו מוטל בספק אבל הוא איננו גדול יותר או קדוש יותר מכאבן של משפחות השכול של תאונות הדרכים, קורבנות הכשת הנחש או הנפטרים בשל  החלקה על קליפת בננה. המוות הוא מוות בכל צורותיו וגווניו והוא עצוב וכואב אך לא קדוש, קדושים הם החיים. אין נושאים שאסור לגעת בהם, ואומנות איננה אמורה להיות מנומסת, ולא מגויסת. פסטיבל השכול במדינה הוא צבוע ומתחסד וחובה על כל אומן בעל מצפון שכך הוא מרגיש, לטפל בנושא ובלי כפפות של משי. המשפחות השכולות משתפות פעולה עם הפאתוס המנופח שמנפקת להם המדינה, במקום לדרוש הסברים ופתרונות. קונים אותן בנזיד עדשים של הדלקת לפיד ו"כבוד" מזויף פעם בשנה ביום הזכרון בתמורה לשתיקתם, בתמורה לקבלת השקר של "מלחמת אין ברירה". כל מוות של חייל הוא כביכול נפילה על הגנת המדינה, גם אם מת מרשלנות רפואית, או מאש "ידידותית" או משיקול דעת לקוי, הזנחה או הפקרות של הפיקוד הצבאי והאזרחי. במקום לתת דין וחשבון, המדינה "נותנת כבוד" למתים, והמשפחות משתפות פעולה תמורת קיצבה ו"מעמד" של משפחה שכולה.האומנות חובתה לנער, להכאיב, לחטט בפצעים ולגרום לנו להזדעזע, לחשוב, להטיל ספק ולתבוע תשובות. אסור לשכוח  שמדובר בהצגת תאטרון, אין על אף אחד חובה לראות אותה, אך חובה עלינו להלחם על הזכות להעלאתה, דווקא משום שהיא קשה לנו לעיכול.

       לא רק יורשה ... תגובתך מתקבלת ברצון ובברכה. 

      אין ספק כי הצגת עמדה כמו שלך היא לגיטימית . נדמה לי כי אף אחד לא ייפגע ממנה .   הפוסט שלי נכתב כנגד הסגנון , כנגד המילים בהן עשה יהונתן גפן שימוש ע"מ לומר את דעתו ... ( הפוסט שלי לא היה נגד זכותו לומר את דעתו ! )   למעט הביטוי "פסטיבל השכול" הבעת את עמדתך בנועם ובמילים ראויות אתן אפשר כעת להסכים או להתווכח ... זו הדרך הנאותה לומר דברים הראויים לדעתו של מישהו כי ילובנו בחברה של אנשים מתורבתים . אני אגב מסכים כי כל סוג של שכול כואב באותה מידה .  גפן לא דיבר על "שכול" אוניברסאלי .  הוא כיוון דבריו לשכול הנובע מאובדנם של אנשים צעירים, בריאים , מוכשרים , אמיצים ... אשר נגדעו בשחר נעוריהם , לפני שהספיקו לממש עצמם ואת חייהם . קצפו יצא כנגד "תרבות האבל" עליהם ...  האם אתה מסכים עם דבריו וסגנונו ?  ?

      אני מודה לך מאד גיא על התגובה ועל הדרך בה הצגת אותה .

       

        17/3/09 01:45:
      יורשה לי (או שלא) להביע את דעתי המנוגדת לחלוטין לזו של כותב הפוסט ורוב המגיבים.
      אני מברך את יונתן גפן שמעז לגעת בנושא "קדוש" ולנעוץ סיכה בבלון הנפוח של פסטיבל השכול בישראל.
      כאבן  של המשפחות השכולות איננו מוטל בספק אבל הוא איננו גדול יותר או קדוש יותר מכאבן של משפחות השכול של תאונות הדרכים, קורבנות הכשת הנחש או הנפטרים בשל  החלקה על קליפת בננה. המוות הוא מוות בכל צורותיו וגווניו והוא עצוב וכואב אך לא קדוש, קדושים הם החיים. אין נושאים שאסור לגעת בהם, ואומנות איננה אמורה להיות מנומסת, ולא מגויסת.
      פסטיבל השכול במדינה הוא צבוע ומתחסד וחובה על כל אומן בעל מצפון שכך הוא מרגיש, לטפל בנושא ובלי כפפות של משי. המשפחות השכולות משתפות פעולה עם הפאתוס המנופח שמנפקת להם המדינה, במקום לדרוש הסברים ופתרונות. קונים אותן בנזיד עדשים של הדלקת לפיד ו"כבוד" מזויף פעם בשנה ביום הזכרון בתמורה לשתיקתם, בתמורה לקבלת השקר של "מלחמת אין ברירה". כל מוות של חייל הוא כביכול נפילה על הגנת המדינה, גם אם מת מרשלנות רפואית, או מאש "ידידותית" או משיקול דעת לקוי, הזנחה או הפקרות של הפיקוד הצבאי והאזרחי.
      במקום לתת דין וחשבון, המדינה "נותנת כבוד" למתים, והמשפחות משתפות פעולה תמורת קיצבה ו"מעמד" של משפחה שכולה.
      האומנות חובתה לנער, להכאיב, לחטט בפצעים ולגרום לנו להזדעזע, לחשוב, להטיל ספק ולתבוע תשובות. אסור לשכוח  שמדובר בהצגת תאטרון, אין על אף אחד חובה לראות אותה, אך חובה עלינו להלחם על הזכות להעלאתה, דווקא משום שהיא קשה לנו לעיכול.
        16/3/09 17:58:

      צטט: simka1000 2009-03-16 16:03:08

      מודה,לא ראיתי את המחזה,לכן קשה לי להעביר ביקורת עליו ספציפית, על תוכן הדברים שלך שהם בתגובה למחזה אוכל לומר שאני מסכימה שאין כאן עיניין של תרבות השכול, יש לנו לאורך כל שנות קיומינו כעם כאב ענק על אובדן אנשים יקרים לנו כעם ולמשפחתם בפרט. אין ולא יהיה נחמה על בור נשמתי כזה,הוא רק מתעצם ומתרחב. חבל שאין מספיק רגישות לאנשים מסוימים להבין כי..הם הקריבו עצמם גם כדי שאנשים מכובדים ויצירתיים כמו גפן יוכל לשבת בשקט וליצור דברים חדשים..  חבל.

      תודה סימה על מילותיך .

       

        16/3/09 17:57:

      צטט: crazy diamond 2009-03-16 15:53:23
      תודה לך, כעת, בודאי אלך לראות את המחזה

       

      אשמח אם תשתף אותי ואותנו בהתרשמות שלך לאחר מכן .   תודה לך .
        16/3/09 17:56:

      צטט: ariadne 2009-03-16 15:23:22

      לא ראיתי את המחזה, אבל מדבריך עולים דברים קשים ובלתי נסלחים.  מוות של יקירים הוא נושא כאוב, פצע שמדמם לעולם.  אם יש משהו בחברה הישראלית שמאחד אותנו הוא השכול, לצערי, ואסור לפגוע בו, כי הוא בנפשנו.

      טוב שלא שתקת.

      תודה לך על מילות התמיכה !

       

       

        16/3/09 16:03:

      מודה,לא ראיתי את המחזה,לכן קשה לי להעביר ביקורת עליו ספציפית,

      על תוכן הדברים שלך שהם בתגובה למחזה אוכל לומר שאני מסכימה שאין כאן עיניין של תרבות השכול,

      יש לנו לאורך כל שנות קיומינו כעם כאב ענק על אובדן אנשים יקרים לנו כעם ולמשפחתם בפרט.

      אין ולא יהיה נחמה על בור נשמתי כזה,הוא רק מתעצם ומתרחב.

      חבל שאין מספיק רגישות לאנשים מסוימים להבין כי..הם הקריבו עצמם גם כדי שאנשים מכובדים ויצירתיים כמו גפן יוכל לשבת בשקט וליצור דברים חדשים..

      חבל.

        16/3/09 15:53:


      תודה לך,

      כעת, בודאי אלך לראות את המחזה

        16/3/09 15:23:

      לא ראיתי את המחזה,

      אבל מדבריך עולים דברים קשים ובלתי נסלחים.

      מוות של יקירים הוא נושא כאוב, פצע שמדמם לעולם.

      אם יש משהו בחברה הישראלית שמאחד אותנו הוא השכול, לצערי,

      ואסור לפגוע בו, כי הוא בנפשנו.

      טוב שלא שתקת.

        16/3/09 14:58:
      היי יוסי לא ממש הבנתי- האם צפית בהצגה ?
        16/3/09 13:59:

      צטט: ranbo3 2009-03-16 13:32:13


      1. שמו של המחבר הוא יהונתן גפן .

      2. אני חוזר על שאלה שעלתה כאן בין התגובות השונות- האם ראית את המחזה או קראת את תוכנו ?

      3.סאטירה עלולה להיות כואבת ולעפמים היא גם עשויה להיות לא מוצלחת .

      4.יהונתן גפן היה לוחם וקצין בצנחנים . בנוסף הוא במקרה אחיינו של משה דיין .

       כך שלטעון שהאיש אינו מכיר את נושא מלחמות ישראל והשכול, נראה מעט תמוה בעיני, שלא לומר מתנשא .

       

       את רוב יצירתו של יהונתן גפן שאינה פזמונים ושירי ילדים, אינני אוהב .

       

      אך מדובר בעניין של טעם, לאיש יש זכות מלאה לכתוב את כל שעולה על רוחו , ולנו יש זכות שלא לאהוב .

      אינני מבין מהיכן אתה שואב את הטיעון :  "... לטעון שהאיש אינו מכיר את נושא מלחמות ישראל והשכול, נראה מעט תמוה בעיני, שלא לומר מתנשא ."

      אינני לוקח ממנו את מה שהוא שלו .  אני גם לא טוען כי הוא אמן בעל משקל , ענין , יכולת וזכויות .  כל שאמרתי , ואני חוזר וטוען , הוא כי במחזה הזה ה"טיפול" שלו בנושא השכול ( במילים , בסגנון ובנוסח ) פוגעים ברגשות .  אני מוחה על הדרך והסגנון . אם קראת - אני בהחלט בעד חופש הביטוי.  אני נגד הסגנון והמילים בהם הוא עשה שימוש .

       

      אינני עושה "מאזן" למה אני אוהב ומה לא ...  זה לא קשור ולא בא לידי ביטוי ( אצלי , כאן בפוסט הזה ).

      תודה לך על תגובתך .

       

        16/3/09 13:33:

      צטט: אמנון מדר 2009-03-16 08:43:25

      חבל על הכשרון ועל הבזבוז הנורא של הגפן אשר זקנתו מביישת את צערותו.  האיש פשוט איבד כל קשר בין האדם למציאות. ביי

      אי אפשר לקחת ממנו את מה שמגיע לו .  מגיע לו לא מעט .  אני התייחסתי אך ורק למחזה הזה ...  תודה לך אמנון .

       

        16/3/09 13:32:


      1. שמו של המחבר הוא יהונתן גפן .

      2. אני חוזר על שאלה שעלתה כאן בין התגובות השונות- האם ראית את המחזה או קראת את תוכנו ?

      3.סאטירה עלולה להיות כואבת ולעפמים היא גם עשויה להיות לא מוצלחת .\

      4.יהונתן גפן היה לוחם וקצין בצנחנים . בנוסף הוא במקרה אחיינו של משה דיין .

       כך שלטעון שהאיש אינו מכיר את נושא מלחמות ישראל והשכול, נראה מעט תמוה בעיני, שלא לומר מתנשא .

       

       את רוב יצירתו של יהונתן גפן שאינה פזמונים ושירי ילדים, אינני אוהב .

       

      אך מדובר בעניין של טעם, לאיש יש זכות מלאה לכתוב את כל שעולה על רוחו , ולנו יש זכות שלא לאהוב .

        16/3/09 08:43:

      חבל על הכשרון ועל הבזבוז הנורא

      של הגפן אשר זקנתו מביישת את

      צערותו.

      האיש פשוט איבד כל קשר בין

      האדם למציאות.

                         ביי

        15/3/09 22:10:

      צטט: Bfit - bbdiet 2009-03-15 21:57:10

      אמרת יפה!!!

      לגפן תמיד היתה חוצפה ופה הוא נגע בדבר שהוא רצה לגעת-- על מנת לעשות פרובוקציה!

      קוראים לזה רוע לב מחפש פרנסה קלה!!   כי התגובה לא אחרה לבא-בתקשורת!   בתיה

       תודה לך בתיה .  אני לא חושב כי זה רוע לב .  זו אולי קלות דעת . אולי קאגוצנטריות .  אולי קצת נאיביות .  אני לא רוצה לחשוב כי זה נעשה בכוונה ...   תודה לך על התמיכה .

       

       

        15/3/09 21:57:


      אמרת יפה!!!

      לגפן תמיד היתה חוצפה

      ופה הוא נגע בדבר שהוא רצה לגעת

      -- על מנת לעשות פרובוקציה!

      קוראים לזה רוע לב מחפש פרנסה קלה!!

      כי התגובה לא אחרה לבא-

      בתקשורת!

       

      בתיה

        15/3/09 21:46:

      צטט: ניצן הורד 2009-03-15 21:36:35

      צטט: יוסי בר-אל 2009-03-15 20:50:53

       אני מניח כי קראת את מה שאני כתבתי .  אין לי דבר כנגד זכותו של יונתן גפן לומר ולהביע את דעותיו .  אני נגד הסגנון , המילים והנוסח כפי שבאים לידי ביטוי במחזה עצמו . ניתן ואפשר לומר הכל אבל צריך לומר ברגישות המתבקשת כלפי משפחת השכול .  תודה לך .

       

      שלום יוסי

      יונתן גפן מעלה נושא לא פשוט לדיון.

      יש מקום לבחון גם באמצעות הבמות מה עושה פולחן השכול לחברה שלנו.

      יונתן גפן עושה זאת בסגנונו, תוך כדי יריקה לבאר ממנה שתה כל חייו, בשל התסביכים שלו מבית אבא.

      יש לי לא מעט מה לענות ליונתן גפן לגבי הטיעונים שלו. לי ברורה חשיבות פולחן השכול והתרומה שלו לנו חברה וכמדינה. חשיבות הדיון ברורה לי, גם אם איני מסכימה עם יונתן גפן.

      נשאר עניין הסגנון - צר לי על הסגנון הבוטה והפגיעה ברגשות המשפחות. היה אחראי ,בוגר ומתחשב מצידו, אילו היה מרסן את הסגנון. אבל יונתן גפן הוא לא איש אחראי, בוגר ומתחשב. ולכן יש מקום לגנות אותו. לא לסכול אותו בשערי העיר, אבל לגנות את הסגנון הבוטה.

       

      להגנתו של יונתן גפן, הייתי מציינת שבתוך עמו הוא חי ואני לא בטוחה שבסביבה החברתית שלנו, דעה שלא מנוסחת בבוטות היתה נשמעת. ועוד נקודה קטנה להגנתו, יותנן אומר לא אחת ולא שתיים שהוא מת על הפלוגה ושונא את המדינה.

      אחד מנפגעי השכול הוא יונתן גפן בעצמו, והדעות שלו והרתיעה מהמלחמה באות דווקא מתוך כאב גדול על הנופלים.

      תודה על שהעלת אתה כאן, את הנושא לדיון ואפשרת לי להביע את דעתי.

       תודה לך !!

      כמוני גם את יוצאת נגד הסגנון .  לא כולם מדברים בשפתו .  לא כולם יכולים להבין באמת למה הוא מתכוון ומדוע הוא כותב את מה שהוא כותב ...  אני לא נגד חופש הביטוי !!  אני בהחלט נגד הפגיעה באותם רבים שאינם יכולים להבין את כוונתו ( באמצעות סגנונו הבוטה ) ועלולים להיפגע עמוקות ( לא הרבה פחות מהשכול עצמו ) ...

       

      תודה לך על כי הגבת כפי שהגבת .  הדיון שנוצר כאן מוכיח כי יש עוד לא מעט אנשים שהם לא רק בני אדם אלא עם ערכים של כיבוד האדם ...  המציאות הזו מספקת ( לי ) קורת רוח רבה ותקווה גדולה !!

       

       

        15/3/09 21:36:

      צטט: יוסי בר-אל 2009-03-15 20:50:53

       אני מניח כי קראת את מה שאני כתבתי .  אין לי דבר כנגד זכותו של יונתן גפן לומר ולהביע את דעותיו .  אני נגד הסגנון , המילים והנוסח כפי שבאים לידי ביטוי במחזה עצמו . ניתן ואפשר לומר הכל אבל צריך לומר ברגישות המתבקשת כלפי משפחת השכול .  תודה לך .

       

      שלום יוסי

      יונתן גפן מעלה נושא לא פשוט לדיון.

      יש מקום לבחון גם באמצעות הבמות מה עושה פולחן השכול לחברה שלנו.

      יונתן גפן עושה זאת בסגנונו, תוך כדי יריקה לבאר ממנה שתה כל חייו, בשל התסביכים שלו מבית אבא.

      יש לי לא מעט מה לענות ליונתן גפן לגבי הטיעונים שלו. לי ברורה חשיבות פולחן השכול והתרומה שלו לנו חברה וכמדינה. חשיבות הדיון ברורה לי, גם אם איני מסכימה עם יונתן גפן.

      נשאר עניין הסגנון - צר לי על הסגנון הבוטה והפגיעה ברגשות המשפחות. היה אחראי ,בוגר ומתחשב מצידו, אילו היה מרסן את הסגנון. אבל יונתן גפן הוא לא איש אחראי, בוגר ומתחשב. ולכן יש מקום לגנות אותו. לא לסכול אותו בשערי העיר, אבל לגנות את הסגנון הבוטה.

       

      להגנתו של יונתן גפן, הייתי מציינת שבתוך עמו הוא חי ואני לא בטוחה שבסביבה החברתית שלנו, דעה שלא מנוסחת בבוטות היתה נשמעת. ועוד נקודה קטנה להגנתו, יותנן אומר לא אחת ולא שתיים שהוא מת על הפלוגה ושונא את המדינה.

      אחד מנפגעי השכול הוא יונתן גפן בעצמו, והדעות שלו והרתיעה מהמלחמה באות דווקא מתוך כאב גדול על הנופלים.

      תודה על שהעלת אתה כאן, את הנושא לדיון ואפשרת לי להביע את דעתי.

        15/3/09 21:30:

      צטט: eastern oak 2009-03-15 21:04:13

      היטבת לכתוב והיטבת לבטא. תומך בדבריך בכל לב. כל הכבוד.

       תודה לך על מילות התמיכה !

       

       

        15/3/09 21:30:

      צטט: ניצן הורד 2009-03-15 21:03:34

       דברים בשם אומרם: ביקורת שנכתבה על ההצגה:

       

      יונתן גפן סופר ומחזאי מוערך ידוע בכתיבתו החריפה, לפעמים פרובוקטיבית עם נימה פוליטית ברורה.
      כעת מציג תיאטרון הקאמרי את מחזהו החדש "ג'וני הלך"שאינו שונה מכך ואין לי ספק שגם הוא יעורר ויכוח בנושאים שהוא דן בהם.
      סיגנונו כאן יותר מעודן, לא בוטה,צריך לחשוב כדי לחדור לעומק כוונותיו.

      הנושא הוא השכול. היש הילה לשכול שאסור לגעת בה,האם אנו לא מגזימים בהתיחסות ל"נופלים"בשדה הקרב.האם אנו עושים אידאליזציה ממנו.האם אנו מתיחסים אל המות כפולחן.
      האם המתים היו מוצלחיים יותר מהחיים. האם יש להעדיף אותם- את המתים על החיים.שאלות רבות נשאלות במחזה .אך המחזה אינו נותן תשובה אם כי אפשר לדעת מה התשובה המשתקפת ודעתו של המחבר שהיא ברורה ופסקנית.

      האם יחס זה אל השכול נובע מהרגשת אשמה. האבא שהעדיף את בנו המת על בנו החי בסופו של דבר דמותו דמות חולה,אומללה,לא שפויה מנותקת מהחיי.
      יש במחזה סימליות בין שם המחזה למשקה האלכוהולי הידוע.ישנה הקבלה סרקסטית בין ההתמכרות למשקה האלכוהולי לבין ההתמכרות שאנו מתמכרים לשכול,להלל את הנופלים,לסגוד להם.
      המחזה עושה דלגיטימציה של השכול,הוא שולל מיתוסים.הוא הורס במקצת את ההילה למוסד,לצבא לסגן שר בממשלה בהצגת האבא שמילא תפקידים אלו בעברו.

      אנו הפכנו לחברה שבחרה בהערצה למות ולא לחיים.חברה שהיא בעיקרה דכאונית.
      בראיון שגפן נתן הוא אמר "בארץ קיימת עקידת יצחק.אם החלום של אבא זה שתיהיה בסיירת צנחנים אז זה קצת חלום שתמות".
      אינני רוצה להגיב ולהתיחס למשפט זה וכל קורא יתיחס אליו בעצמו וכרצונו...
      לא יכול להיות שכול כללי שכול משותף. כל אחד עם הכאב שלו . כל אחד שבנו נפל האבא אשם שלא שמר על בנו. אשם בזאת שאוהב יותר את המת על החי.

      אין כח במות ואין להתגאות בה.
      המחזה יוצא נגד הלאמת היגון,השכול.הוא פרטי וחייב להשאר כזה.
      היש הגיון שהמות במלחמה קדוש והחיים במקום שני.

      לאחר שהרחבתי את הדיבור על הרעיונות שבמחזה שחלקם מרומזים בלבד, חלקם גלויים וחלקם מסקנות מתבקשות מהנאמר בו, הנה כמה דברים גם על ההצגה עצמה.
      כהצגה היא טובה מאוד.בימוי-אלדד זיו טוב, מענין,קיצבי ביותר.אינו מדגיש את הרעיונות הרבים יתר על המידה אלא מאפשר לצופה לחשוב,להעמיק,להנות מההצגה ולהתחיל להרהר עליה בעוזבו את התיאטרון והגיעו הביתה.

      הליהוק טוב מאוד.הטיפוסים השונים עוצבו בקפדנות.
      בטי-אילנה באואר היא "המבדרת"האתנחתא הבאה כדי לתת לקהל זמן לעקל את הנאמר ,לבדרו,ליצור הצגה גם בידורית.באואר עמדה בכשרון רב במשימה זו. היא חיה, היא נושמת, היא מצויינת.היא סוג של תמימה מטומטמת. גונבת את ההצגה מכולם.
      המחזה שזור פיזמונים המושרים על ידה בבר בכשרון רב.
      למיטב ידיעתי זה תפקידה הראשי הראשון בתיאטרון מקצועי.

      יוסף כרמון בתפקיד האבא הוא ניגוד מוחלט לה. הוא שתלטן,אכזר אך גם מבין את מצבו המתדרדר. הוא חי בעבר, עם עתיד לא ורוד.הוא גס רוח,טועה בשם של בנו וקורא לחי בשם המת כי אותו אהב יותר.
      אשתו-עליזה משוחקת ע"י גאולה נוני שנעים היה לראותה.
      הגיבור הראשי במחזה הנו גבריאל-יפתח קליין.מות אחיו התאום רצח את החיים שלו.
      הוא הורס את עצמו כי לדעתו הרס עצמי יותר אנושי מאשר להרוס אנשים אחרים כפי שאביו עשה לו באהבו את הבן המת על הבן החי.
      משחקו טוב מאוד אם כי התפקיד סובל מחוסר התפתחות.

      יש סימליות מה בזאת שדמותו של רפי-ארז כהנא-הבן המת מתבונן בנו לאורך כל ההצגה מתוך צילום הנראה כ"חי" גם מתבונן ,גם מדבר ולפעמים יוצא מהמסגרת .
      רגעים ארוכים ארז קפוא בתוך המסגרת עד כדי כך שאין אפשרות להבדיל בין המצב כשבמסגרת נמצא הוא וכאשר במסגרת נמצאת תמונתו.
      אין אנו מאפשרים לשכח את המת את הנופל והוא תמיד איתנו.
      גליה -שרה פון שוורצה-אשת הן רפי והן גבריאל טובה מאוד. חופשיה,נמרצת,חברותית.

      יום הזכרון זה היום של המתים.שירי התוגה שאנו החיים שרים ביום זה באים כדי לנחם את עצמנו.
      המתים אינם זוכרים את החיים שלהם אך זוכרים את המות שלהם.
      ימי הזכרון הם הפרומו למלחמות הבאות שלנו.

      עיצוב הבמה הופקד בידיה של רות דר שבנתה תפאורה נאה,יעילה ושימושית חצויה לשנים. חדר אחד הבר שם מושמעים הפזמונים ושני חדר המשפחה.
      המוסיקה שהושמעה היתה ערבה לאוזן וחוברה ע"י יוסי בן נון.
      בליווי השתתפו שלושה נגנים מצוינים נדב רובינשטיין/טל בלכרוביץ,זיו ריינר,אדם וסלבסקי.

      לראות או לא לראות:מחזה עם רעיונות לא שיגרתיים.הצגה מעולה מבויימת ומשוחקת היטב.
      כתב על ידי elybikoret-אלי ליאון , 8/3/2009 11:11

       המביא דברים בשם אומרם - מביא גאולה לעולם ...  נכון ?

      יש גם ביקורות אחרות .  לכאן וגם לכאן ...

      תודה על הטרחה הרבה ועל התכנים אשר בוודאי שופכים עוד קצת אור על הנושא ...

       

       

        15/3/09 21:04:

      היטבת לכתוב והיטבת לבטא. תומך בדבריך בכל לב. כל הכבוד.
        15/3/09 21:03:

       דברים בשם אומרם: ביקורת שנכתבה על ההצגה:

       

      יונתן גפן סופר ומחזאי מוערך ידוע בכתיבתו החריפה, לפעמים פרובוקטיבית עם נימה פוליטית ברורה.
      כעת מציג תיאטרון הקאמרי את מחזהו החדש "ג'וני הלך"שאינו שונה מכך ואין לי ספק שגם הוא יעורר ויכוח בנושאים שהוא דן בהם.
      סיגנונו כאן יותר מעודן, לא בוטה,צריך לחשוב כדי לחדור לעומק כוונותיו.

      הנושא הוא השכול. היש הילה לשכול שאסור לגעת בה,האם אנו לא מגזימים בהתיחסות ל"נופלים"בשדה הקרב.האם אנו עושים אידאליזציה ממנו.האם אנו מתיחסים אל המות כפולחן.
      האם המתים היו מוצלחיים יותר מהחיים. האם יש להעדיף אותם- את המתים על החיים.שאלות רבות נשאלות במחזה .אך המחזה אינו נותן תשובה אם כי אפשר לדעת מה התשובה המשתקפת ודעתו של המחבר שהיא ברורה ופסקנית.

      האם יחס זה אל השכול נובע מהרגשת אשמה. האבא שהעדיף את בנו המת על בנו החי בסופו של דבר דמותו דמות חולה,אומללה,לא שפויה מנותקת מהחיי.
      יש במחזה סימליות בין שם המחזה למשקה האלכוהולי הידוע.ישנה הקבלה סרקסטית בין ההתמכרות למשקה האלכוהולי לבין ההתמכרות שאנו מתמכרים לשכול,להלל את הנופלים,לסגוד להם.
      המחזה עושה דלגיטימציה של השכול,הוא שולל מיתוסים.הוא הורס במקצת את ההילה למוסד,לצבא לסגן שר בממשלה בהצגת האבא שמילא תפקידים אלו בעברו.

      אנו הפכנו לחברה שבחרה בהערצה למות ולא לחיים.חברה שהיא בעיקרה דכאונית.
      בראיון שגפן נתן הוא אמר "בארץ קיימת עקידת יצחק.אם החלום של אבא זה שתיהיה בסיירת צנחנים אז זה קצת חלום שתמות".
      אינני רוצה להגיב ולהתיחס למשפט זה וכל קורא יתיחס אליו בעצמו וכרצונו...
      לא יכול להיות שכול כללי שכול משותף. כל אחד עם הכאב שלו . כל אחד שבנו נפל האבא אשם שלא שמר על בנו. אשם בזאת שאוהב יותר את המת על החי.

      אין כח במות ואין להתגאות בה.
      המחזה יוצא נגד הלאמת היגון,השכול.הוא פרטי וחייב להשאר כזה.
      היש הגיון שהמות במלחמה קדוש והחיים במקום שני.

      לאחר שהרחבתי את הדיבור על הרעיונות שבמחזה שחלקם מרומזים בלבד, חלקם גלויים וחלקם מסקנות מתבקשות מהנאמר בו, הנה כמה דברים גם על ההצגה עצמה.
      כהצגה היא טובה מאוד.בימוי-אלדד זיו טוב, מענין,קיצבי ביותר.אינו מדגיש את הרעיונות הרבים יתר על המידה אלא מאפשר לצופה לחשוב,להעמיק,להנות מההצגה ולהתחיל להרהר עליה בעוזבו את התיאטרון והגיעו הביתה.

      הליהוק טוב מאוד.הטיפוסים השונים עוצבו בקפדנות.
      בטי-אילנה באואר היא "המבדרת"האתנחתא הבאה כדי לתת לקהל זמן לעקל את הנאמר ,לבדרו,ליצור הצגה גם בידורית.באואר עמדה בכשרון רב במשימה זו. היא חיה, היא נושמת, היא מצויינת.היא סוג של תמימה מטומטמת. גונבת את ההצגה מכולם.
      המחזה שזור פיזמונים המושרים על ידה בבר בכשרון רב.
      למיטב ידיעתי זה תפקידה הראשי הראשון בתיאטרון מקצועי.

      יוסף כרמון בתפקיד האבא הוא ניגוד מוחלט לה. הוא שתלטן,אכזר אך גם מבין את מצבו המתדרדר. הוא חי בעבר, עם עתיד לא ורוד.הוא גס רוח,טועה בשם של בנו וקורא לחי בשם המת כי אותו אהב יותר.
      אשתו-עליזה משוחקת ע"י גאולה נוני שנעים היה לראותה.
      הגיבור הראשי במחזה הנו גבריאל-יפתח קליין.מות אחיו התאום רצח את החיים שלו.
      הוא הורס את עצמו כי לדעתו הרס עצמי יותר אנושי מאשר להרוס אנשים אחרים כפי שאביו עשה לו באהבו את הבן המת על הבן החי.
      משחקו טוב מאוד אם כי התפקיד סובל מחוסר התפתחות.

      יש סימליות מה בזאת שדמותו של רפי-ארז כהנא-הבן המת מתבונן בנו לאורך כל ההצגה מתוך צילום הנראה כ"חי" גם מתבונן ,גם מדבר ולפעמים יוצא מהמסגרת .
      רגעים ארוכים ארז קפוא בתוך המסגרת עד כדי כך שאין אפשרות להבדיל בין המצב כשבמסגרת נמצא הוא וכאשר במסגרת נמצאת תמונתו.
      אין אנו מאפשרים לשכח את המת את הנופל והוא תמיד איתנו.
      גליה -שרה פון שוורצה-אשת הן רפי והן גבריאל טובה מאוד. חופשיה,נמרצת,חברותית.

      יום הזכרון זה היום של המתים.שירי התוגה שאנו החיים שרים ביום זה באים כדי לנחם את עצמנו.
      המתים אינם זוכרים את החיים שלהם אך זוכרים את המות שלהם.
      ימי הזכרון הם הפרומו למלחמות הבאות שלנו.

      עיצוב הבמה הופקד בידיה של רות דר שבנתה תפאורה נאה,יעילה ושימושית חצויה לשנים. חדר אחד הבר שם מושמעים הפזמונים ושני חדר המשפחה.
      המוסיקה שהושמעה היתה ערבה לאוזן וחוברה ע"י יוסי בן נון.
      בליווי השתתפו שלושה נגנים מצוינים נדב רובינשטיין/טל בלכרוביץ,זיו ריינר,אדם וסלבסקי.

      לראות או לא לראות:מחזה עם רעיונות לא שיגרתיים.הצגה מעולה מבויימת ומשוחקת היטב.
      כתב על ידי elybikoret-אלי ליאון , 8/3/2009 11:11

        15/3/09 20:51:

      צטט: morning glory 2009-03-15 20:37:10


      לגפן כבר מזמן אין אמירה והוא כמו בנו משתייכים לשוליים הסהרוריים שלא מפנים באיזו חברה אנחנו חיים.

      הבעיה שעדין רוכשים לו כבוד בגלל יצירות העבר שלו שאכן היו ראויות אבל הוא עצמו כבר מזמן אינו ראוי ופג תוקפו.

      נמאס מהבכיינות הפציפיסטית שלו במעטה של פסאודו פטריוטיות.

       הגיע הזמן להפסיק ליחס לו חשיבות ולחזיר את גפן לנפתלין כי תוקפו פג מזמן.

       

       תודה לך על מילות התמיכה !!

       

        15/3/09 20:50:

      צטט: ניצן הורד 2009-03-15 20:37:27


      לפני שאביע את דעתי אני בוחרת להביא דברים בשם אומרם,

      אתחיל בדבריו של יונתן גפן עצמו תיאור ההצגה כפי שמופיע באתר התאטרון:

       

      ערב יום הזיכרון, אני חוזר עכשיו לשמיים לפני שראש הממשלה שלכם יספיד אותנו ויגיד שנתנו את היקר מכל ובכל רחבי הארץ תשמע הצפירה הבכיינית הזאת שתמיד הפחידה אותי אפילו יותר מהמוות...
      ערב יום הזיכרון, זה הערב שלנו. הערב שבו אנחנו מנסים לשכוח שזוכרים אותנו, וכן, כמובן, הם חייבים להגיד שהיינו גיבורים ונפלנו למען מטרות נעלות. ימי הזיכרון שלנו הם הפרומו למלחמות הבאות שלכם."
      (רפאל פלד, האח המת")

      תקציר ההצגה: אחרי שהרופאים אומרים לגבריאל פלד, האלכוהוליסט, שאם לא יפסיק לשתות הוא ימות, הוא מנסה לשחזר את חייו. במסע ארוך לעברו, הוא מגלה שחייו היו כישלון אחד ממושך, שרק השתייה הייתה יכולה להשכיח אותו מדי פעם. עד כה, גבריאל לא חי את חייו שלו, אלא את חיי אחיו המת, שנהרג מאש ידידותית במלחמת יום הכיפורים. ההורים שלו, אבא שהיא מראשי המוסד ואימא שהיא
      שכולה מקצועית, לא מסתירים את אכזבתם על כך ש"האח הלא נכון מת.
      אשתו של גבריאל שהייתה נשואה לאחיו המת גם היא נכנסת למשפחת
      האבל הנצחי שבה "תמיד יש מקום לעוד נפש פצועה."
      במחזה נחשפים שלושה דורות של אבלים, דרכם מנסה המחזאי לגעת בזהירות בקו הדק המבדיל בין שכול לפולחן המוות, בארץ עם השירים

      העצובים ביותר בעולם. פגישת שיכורים של גבריאל עם בטי, שחקנית טלנובלות צעירה, גורמת לו להכיר מישהי שמוציאה אותו ממשפחת השכול, ועוזרת לו לחוות אהבה אמיתית בפעם הראשונה בחייו. גבריאל יוכל עכשיו להתחיל להגשים את החלומות שהיו לו ונשכחו, בארץ הגיבורים שבה עדיין המוות במלחמות הוא קדוש והחיים הם אופציה עצובה.

       

       אני מניח כי קראת את מה שאני כתבתי .  אין לי דבר כנגד זכותו של יונתן גפן לומר ולהביע את דעותיו .  אני נגד הסגנון , המילים והנוסח כפי שבאים לידי ביטוי במחזה עצמו . ניתן ואפשר לומר הכל אבל צריך לומר ברגישות המתבקשת כלפי משפחת השכול .  תודה לך .

       

       

        15/3/09 20:37:


      לפני שאביע את דעתי אני בוחרת להביא דברים בשם אומרם,

      אתחיל בדבריו של יונתן גפן עצמו תיאור ההצגה כפי שמופיע באתר התאטרון:

       

      ערב יום הזיכרון, אני חוזר עכשיו לשמיים לפני שראש הממשלה שלכם יספיד אותנו ויגיד שנתנו את היקר מכל ובכל רחבי הארץ תשמע הצפירה הבכיינית הזאת שתמיד הפחידה אותי אפילו יותר מהמוות...
      ערב יום הזיכרון, זה הערב שלנו. הערב שבו אנחנו מנסים לשכוח שזוכרים אותנו, וכן, כמובן, הם חייבים להגיד שהיינו גיבורים ונפלנו למען מטרות נעלות. ימי הזיכרון שלנו הם הפרומו למלחמות הבאות שלכם."
      (רפאל פלד, האח המת")

      תקציר ההצגה: אחרי שהרופאים אומרים לגבריאל פלד, האלכוהוליסט, שאם לא יפסיק לשתות הוא ימות, הוא מנסה לשחזר את חייו. במסע ארוך לעברו, הוא מגלה שחייו היו כישלון אחד ממושך, שרק השתייה הייתה יכולה להשכיח אותו מדי פעם. עד כה, גבריאל לא חי את חייו שלו, אלא את חיי אחיו המת, שנהרג מאש ידידותית במלחמת יום הכיפורים. ההורים שלו, אבא שהיא מראשי המוסד ואימא שהיא
      שכולה מקצועית, לא מסתירים את אכזבתם על כך ש"האח הלא נכון מת.
      אשתו של גבריאל שהייתה נשואה לאחיו המת גם היא נכנסת למשפחת
      האבל הנצחי שבה "תמיד יש מקום לעוד נפש פצועה."
      במחזה נחשפים שלושה דורות של אבלים, דרכם מנסה המחזאי לגעת בזהירות בקו הדק המבדיל בין שכול לפולחן המוות, בארץ עם השירים

      העצובים ביותר בעולם. פגישת שיכורים של גבריאל עם בטי, שחקנית טלנובלות צעירה, גורמת לו להכיר מישהי שמוציאה אותו ממשפחת השכול, ועוזרת לו לחוות אהבה אמיתית בפעם הראשונה בחייו. גבריאל יוכל עכשיו להתחיל להגשים את החלומות שהיו לו ונשכחו, בארץ הגיבורים שבה עדיין המוות במלחמות הוא קדוש והחיים הם אופציה עצובה.

       

        15/3/09 20:37:

      צטט: טלי פרי 2009-03-15 20:29:14

      אני מסכימה איתך, יוסי. כיכבתי, טלי

       

       תודה לך טלי .

        15/3/09 20:37:


      לגפן כבר מזמן אין אמירה והוא כמו בנו משתייכים לשוליים הסהרוריים שלא מפנים באיזו חברה אנחנו חיים.

      הבעיה שעדין רוכשים לו כבוד בגלל יצירות העבר שלו שאכן היו ראויות אבל הוא עצמו כבר מזמן אינו ראוי ופג תוקפו.

      נמאס מהבכיינות הפציפיסטית שלו במעטה של פסאודו פטריוטיות.

       הגיע הזמן להפסיק ליחס לו חשיבות ולחזיר את גפן לנפתלין כי תוקפו פג מזמן.

        15/3/09 20:36:

      צטט: פונטנלה~ 2009-03-15 19:59:47

      לא נראה לי שהייתה ליהונתן גפן כוונה לפגוע במישהו באמצעות המחזה החדש, הרי הוא עצמו איבד כמה מחבריו הטובים ביותר בקרב.

       אני לא רוצה לחשוב שהוא עשה את מה שעשה בכוונה .  המחאה שלי מבוססת על ההנחה כי הוא כתב בשפתו ללא הרגישות המתבקשת בנושא הזה .  אם הכתיבה של יונתן גפן , במילים , בסגנון ובתוכן מכוונים מראש , בכוונת מכוון , אזי אין ספק כי צריך לגנותו ולהחרימו . 

       

        15/3/09 20:32:

      צטט: sarita 2009-03-15 19:43:30

      וואו, נושא כבד!  למרות היותי צופה קבועה בתיאטרון, לא יצא לי לקרוא או לשוחח עם חבריי על המחזה הזה. מניחה שאגש עוד מעט לקרוא מה נכתב לגביו בתקשורת .  אם אכן נעשה שימוש ציני ובקורתי כלפי משפחות השכול, אני מצטרפת למחאה. יותר מכך, אני המומה לדעת שמי שפרסם בגיל 17 (כמדומני) את "שירים שענת אוהבת במיוחד" - אלה שירים שחיבר הנער יהונתן גפן לאחותו הקטנה - ומי שכתב ספר כואב על אמו שתנכרה לו, לא מסוגל לגלות אמפאתיה טבעית ומובנת כלפי השכול הקשה בישראל.

      תודה לך, תומכת בדעותיך שהובעו כאן :)

       תודה לך שריתה ...  תודה על התמיכה !

       

       

        15/3/09 20:31:

      צטט: עינת שרייבמן 2009-03-15 18:09:31

      אולי הטקסט של המחזה נמצא ברשותך?

      הייתי שמחה להביע דעה אמיתית אבל לא ראיתי את ההצגה, לא קראתי את המחזה ואיני נוהגת לבקר הצגה או טקסט 

      (או כל דבר אחר :) על סמך ביקורות שאני קוראת. יש בזה משהו לא אמיתי. כמו לתאר חלום שמישהו אחר חלם.
      מבינה את הכעס המתפרץ מכל נימי הדיו האינטרנטית

      ומודה שגם אותי הרגיזו לא אחת טקסטים ציניים על שכול ומלחמות ולאחר מספר טקסי זכרון עשירים

      בטקסט אלטרנטיבי בוטה כנגד המלחמה והשכול הפסקתי ללכת לשכאלה.

      הם פשוט מכעיסים מדי, ציניים מדי ולא מכבדים את המעמד.

      לגבי ג'וני,  כמו שאמרתי- לא קראתי ולא ראיתי

      עם זאת, כבר בקריאת השם של המחזה, שנשמע כמו שילוב בין "ג'וני שב משדה הקרב" ו- "הוא הלך בשדות"

      יש כבר נגיעה בביקורת על סמלים בחברה הישראלית. וביקורת, רצוי שתובא בתאטרון. זה המקום.

      תאטרון לטעמי צריך שיהיה מתגרה, עיתים בוטה וחד. תפקידו לעורר מחשבה ביקורתית אשר נוכל להסכים איתה או למחות עליה,

      אבל קיומה חשוב להבנת התרבות שלנו ולנקיטת עמדה. לא להיות זומבים מולכים אלא אנשים בעלי מחשבה עצמאית. 

      לכן גם התגובה הנפלאה שלך, העוצמתית כ"כ, הכעוסה חשובה מאד. היא חלק חשוב מהעניין.

      אשמח לכתוב את ההבנות שלי אחרי שאצפה במחזה, אז גם משהו אמיתי יתגבש וילך.

       תודה עינת .  את תגובתך ( הנדירה ) אני מקבל בהערכה יתרה ...  תודה !!

       

       

        15/3/09 20:29:
      אני מסכימה איתך, יוסי. כיכבתי, טלי
        15/3/09 20:28:

      צטט: דליה מ. 2009-03-15 17:15:06

      גמני לא ראיתי ההצגה, אולם לא מפליא אותי שזה נושא לסאטירה - חוסר השיוויון והפערים החברתיים השסועיים ההבדל בין

      דם לדם... הפוליטיקאים ובתי המשפט אינם תוכמכים בחוק טל ולא עושים למען גיוס כך שמי שמשרת בצבא מרגיש פראייר...

      כואב ועצוב שכך מתנהלים - יישר כוח!!! 

       תודה לך דליה !!

       

        15/3/09 20:27:

      צטט: smartblond 2009-03-15 18:56:04


      גם אני שייכת למשפחת השכול ומצטרפת למחאתך יונתן גפן ידוע כפרובקטור גדול ולכן לא מייחסת חשיבות גדולה לפועלו

       תודה לך על התמיכה !!

       

       

        15/3/09 20:27:

      צטט: חובב המקרא 2009-03-15 18:51:07

      חותם על כל מילה.  קבל * כהערכה צנועה.

       תודה לך .

       

        15/3/09 19:59:
      לא נראה לי שהייתה ליהונתן גפן כוונה לפגוע במישהו באמצעות המחזה החדש, הרי הוא עצמו איבד כמה מחבריו הטובים ביותר בקרב.
        15/3/09 19:43:

      וואו, נושא כבד!

      למרות היותי צופה קבועה בתיאטרון, לא יצא לי לקרוא או לשוחח עם חבריי על המחזה הזה. מניחה שאגש עוד מעט לקרוא מה נכתב לגביו בתקשורת .

      אם אכן נעשה שימוש ציני ובקורתי כלפי משפחות השכול, אני מצטרפת למחאה. יותר מכך, אני המומה לדעת שמי שפרסם בגיל 17 (כמדומני) את "שירים שענת אוהבת במיוחד" - אלה שירים שחיבר הנער יהונתן גפן לאחותו הקטנה - ומי שכתב ספר כואב על אמו שתנכרה לו, לא מסוגל לגלות אמפאתיה טבעית ומובנת כלפי השכול הקשה בישראל.

      תודה לך, תומכת בדעותיך שהובעו כאן :)

       

        15/3/09 18:56:

      גם אני שייכת למשפחת השכול ומצטרפת למחאתך יונתן גפן ידוע כפרובקטור גדול ולכן לא מייחסת חשיבות גדולה לפועלו

      חותם על כל מילה.

      קבל * כהערכה צנועה.

        15/3/09 18:09:

      אולי הטקסט של המחזה נמצא ברשותך?

      הייתי שמחה להביע דעה אמיתית אבל לא ראיתי את ההצגה, לא קראתי את המחזה ואיני נוהגת לבקר הצגה או טקסט 

      (או כל דבר אחר :) על סמך ביקורות שאני קוראת. יש בזה משהו לא אמיתי. כמו לתאר חלום שמישהו אחר חלם.
      מבינה את הכעס המתפרץ מכל נימי הדיו האינטרנטית

      ומודה שגם אותי הרגיזו לא אחת טקסטים ציניים על שכול ומלחמות ולאחר מספר טקסי זכרון עשירים

      בטקסט אלטרנטיבי בוטה כנגד המלחמה והשכול הפסקתי ללכת לשכאלה.

      הם פשוט מכעיסים מדי, ציניים מדי ולא מכבדים את המעמד.

      לגבי ג'וני,  כמו שאמרתי- לא קראתי ולא ראיתי

      עם זאת, כבר בקריאת השם של המחזה, שנשמע כמו שילוב בין "ג'וני שב משדה הקרב" ו- "הוא הלך בשדות"

      יש כבר נגיעה בביקורת על סמלים בחברה הישראלית. וביקורת, רצוי שתובא בתאטרון. זה המקום.

      תאטרון לטעמי צריך שיהיה מתגרה, עיתים בוטה וחד. תפקידו לעורר מחשבה ביקורתית אשר נוכל להסכים איתה או למחות עליה,

      אבל קיומה חשוב להבנת התרבות שלנו ולנקיטת עמדה. לא להיות זומבים מולכים אלא אנשים בעלי מחשבה עצמאית. 

      לכן גם התגובה הנפלאה שלך, העוצמתית כ"כ, הכעוסה חשובה מאד. היא חלק חשוב מהעניין.

      אשמח לכתוב את ההבנות שלי אחרי שאצפה במחזה, אז גם משהו אמיתי יתגבש וילך.

       

       

        15/3/09 17:15:


      גמני לא ראיתי ההצגה, אולם לא מפליא אותי

      שזה נושא לסאטירה - חוסר השיוויון

      והפערים החברתיים השסועיים ההבדל בין

      דם לדם... הפוליטיקאים ובתי המשפט אינם

      תוכמכים בחוק טל ולא עושים למען גיוס

      כך שמי שמשרת בצבא מרגיש פראייר...

      כואב ועצוב שכך מתנהלים - יישר כוח!!! 

       

        15/3/09 16:33:

      צטט: חנה קורן 2009-03-15 14:46:55

      מצמרר...    קשה לי להבין מה עובר על ישראלי שפולש ככה כמו עם מגף ללב של משפחת השכול.

       אני מעריכה אותך, יוסי, את אומץ הלב , הכנות, והרגישות שגלית לאורך הדרך....

       תודה לך חנה על המילים הכל כך חמות !!

       

       

        15/3/09 16:32:

      צטט: כמונה 2009-03-15 12:28:44

      כל כך הרבה אנשים טובים וחכמים הגיבו כאן,שהססתי להוסיף גם את תגובתי,מה עוד ששלל התגובות מקיף כל דעה אפשרית.

      ובכל זאת חשוב לי לציין בנוסף להתפעלותי מן האופן בו הבעת את דבריך כי עשית פרסום מיותר,לטעמי,להצגה שהיית רוצה לראותה רק יורדת מן הבמה.  אני גם מוצאת טעם לפגם שחלק מן התגובות בא מאנשים שלא ראו כלל את ההצגה,ועד כמה שדבריך ודאי דברי טעם ושקול דעת,איך אוכל להתיחס מבלי שראיתי ואדע על מה בדיוק אתה מדבר?

      שנשמע רק בשורות טובות .  דליה כמון

       תודה לך דליה .  מותר לאנשים להביע את עמדתם , מכל סוג , גם אם הם לא ראו את המחזה .  הענין הוא עקרוני ולא החלק האומנותי .  תודה לך כי למרות ההיסוס תרמת לדיון ( וגם לתמיכה ) .

       

        15/3/09 16:30:

      צטט: כנרת בראשי 2009-03-15 10:44:35


      תודה לך, תודה רבה רבה

       אני בת למשפחה שכולה, אבי נהרג במלחמת יום הכיפורים 6 חודשים לפני שנולדתי . לא זכיתי להכיר את אבי, להריח את הריח שלו, לשמוע את הקול שלו ואפילו לא זכיתי לתמונה משותפת איתו . כל מה שיש לי, הם זכרונות של אחרים והרבה תמונות לנשק .  מצד שני, זכיתי. זכיתי  במשפחת השכול חמה ותומכת זכיתי באנשים נפלאים סביבי . זכיתי במדינה בזכות אבי ועוד חללים רבים.

       יהונתן גפן כותב מחזות ומאמרים בזמן שאדי האלכוהול אופפים אותו ב"קפה מיכל" יושב לו שם שעות, עם פנס קטן ועת קטן, המשקפים עד כמה הוא קטן ואפל.  יהונתן גפן הוא פרובוקטור מהשורה הראשונה.

      שימו לב לאירוניה, אביב גפן, משתמט ידוע. מצא דרך מצויינת לעשות כסף. הוא כתב שיר, שיר מקסים בעיניי, על החייל החטוף גלעד שליט. זאת לצד ההתנגדות והדברים הנלוזים שהם משמיעים בכל פעם שרק ניתנת להם הבמה, על חיילי צבא הגנה לישראל.  מי שיש בליבו כבוד מינמלי למשפחת השכול ולחיילי צה"ל צריך להחרים כל "יצירה" של יהונתן גפן

      כולי תקווה שאף שחקן לא יקח על עצמו לגלם תפקיד במחזה עלוב שכזה. צר לי שאצלנו במשפחת השכול אנו כואבים את אובדן יקירנו כל יום כל שעה דקה ושניה . רק בשביל שאנשים כמו יהונתן גפן יוכלו לשבת להם בכיף בקפה השכונתי ולהפיץ את טיפשותם ברבים . צר לי על כך מאוד.  שוב תודה על העלאת הנושא.

       תודה לך כנרת על תמיכתך . את , כאחת מנציגות משפחת השכול , צריכה לדעת כי יש בקרבנו גם קולות אחרים .  חיבוק גדול ! ותודה על מילות התמיכה .

       

        15/3/09 16:26:

      צטט: mkisrael 2009-03-15 10:26:29

      פלאטו אמר "אנשים חכמים מדברים כי יש להם משהו להגיד וטיפשים בגלל שהם חייבים להגיד משהו".

      אז הוא אמר.

      עצוב להביט ולראות כיצד הוא מחייה את הקריירה שלו - צער בעלי חיים.

       תודה מיכלי !!  תודה עלמילות התמיכה !!

       

       

        15/3/09 14:46:


      מצמרר...

      קשה לי להבין מה עובר על ישראלי

      שפולש ככה כמו עם מגף ללב

      של משפחת השכול.

       

      אני מעריכה אותך, יוסי, את אומץ הלב

      הכנות, והרגישות שגלית לאורך

      הדרך....

       

       

       

       

        15/3/09 13:09:

      יוסי שלום

      בהכירי אותך , אני יודע שזה לא רק שרוב הזמן הלכת בקירבה של קבוצת אנשים אשר נוהגים

      להגדירה שמנת (ללא מרכאות) אלא שאתה חלק אינטגרלי מקבוצה זו, מהשאור שבעיסא!!

      זכותו של מר יהונתן גפן לומר את דברו.

      אני מרחם עליו !! זכותי !!

      יוסי, אני מחזק את ידיך בתגובתך למחזה ומוסיף מדברי נתן אלתרמן מתוך "מגש הכסף " :

       "אז תשאל האומה, שטופת דמע וקסם, ואמרה: מי אתם? והשנים שוקטים,יענו לה: אנחנו מגש הכסף שעליו לך נתנה מדינת היהודים,כך ויאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל,והשאר יסופר בתולדות ישראל."

      מגש הכסף/ נתן אלתרמן  והארץ תשקוט , עין שמים אודמתתעמעם לאיטה על גבולות עשנים.ואומה תעמוד קרועת לב אך נושמתלקבל את הנס האחד אין שני. היא לטקס תיכון . היא תקום למול סהרועמדה, טרם-יום, עוטה חג ואימה.-- אז מנגד יצאו נערה ונערואט אט יצעדו הם אל מול האומה. לובשי חול וחגור, וכבדי נעליםבנתיב יעלו הם הלוך והחרש.לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במיםאת עקבות יום-הפרך וליל קו האש. עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע,ונוטפים טללי נעורים עבריים _ _דום השנים ייגשו, ועמדו לבלי נוע.ואין אות אם חיים הם או אם ירויים. אז תשאל האומה, שטופת דמע וקסם,ואמרה: מי אתם? והשנים שוקטים,יענו לה: אנחנו מגש הכסףשעליו לך נתנה מדינת היהודים,כך ויאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל, 

      והשאר יסופר בתולדות ישראל.

       

      יישר כח

      ג'קי אלעזר

       

        15/3/09 12:28:

      כל כך הרבה אנשים טובים וחכמים הגיבו כאן,שהססתי להוסיף גם את תגובתי,מה עוד ששלל התגובות מקיף כל דעה אפשרית.

      ובכל זאת חשוב לי לציין בנוסף להתפעלותי מן האופן בו הבעת את דבריך כי עשית פרסום מיותר,לטעמי,להצגה שהיית רוצה לראותה רק יורדת מן הבמה.

      אני גם מוצאת טעם לפגם שחלק מן התגובות בא מאנשים שלא ראו כלל את ההצגה,ועד כמה שדבריך ודאי דברי טעם ושקול דעת,איך אוכל להתיחס מבלי שראיתי ואדע על מה בדיוק אתה מדבר?

      שנשמע רק בשורות טובות

      דליה כמון

        15/3/09 10:44:


      תודה לך, תודה רבה רבה

       

      אני בת למשפחה שכולה, אבי נהרג במלחמת יום הכיפורים 6 חודשים לפני שנולדתי

      לא זכיתי להכיר את אבי, להריח את הריח שלו, לשמוע את הקול שלו ואפילו לא זכיתי לתמונה משותפת איתו

      כל מה שיש לי, הם זכרונות של אחרים והרבה תמונות לנשק

       

      מצד שני, זכיתי. זכיתי  במשפחת השכול חמה ותומכת זכיתי באנשים נפלאים סביבי

      זכיתי במדינה בזכות אבי ועוד חללים רבים.

       

      יהונתן גפן כותב מחזות ומאמרים בזמן שאדי האלכוהול אופפים אותו ב"קפה מיכל"

      יושב לו שם שעות, עם פנס קטן ועת קטן, המשקפים עד כמה הוא קטן ואפל.

       

      יהונתן גפן הוא פרובוקטור מהשורה הראשונה.

       

      שימו לב לאירוניה, אביב גפן, משתמט ידוע. מצא דרך מצויינת לעשות כסף. הוא כתב שיר, שיר מקסים בעיניי,

      על החייל החטוף גלעד שליט. זאת לצד ההתנגדות והדברים הנלוזים שהם משמיעים בכל פעם שרק ניתנת

      להם הבמה, על חיילי צבא הגנה לישראל.

       

      מי שיש בליבו כבוד מינמלי למשפחת השכול ולחיילי צה"ל צריך להחרים כל "יצירה" של יהונתן גפן

      כולי תקווה שאף שחקן לא יקח על עצמו לגלם תפקיד במחזה עלוב שכזה.

       

      צר לי שאצלנו במשפחת השכול אנו כואבים את אובדן יקירנו כל יום כל שעה דקה ושניה

      רק בשביל שאנשים כמו יהונתן גפן יוכלו לשבת להם בכיף בקפה השכונתי ולהפיץ את טיפשותם ברבים

      צר לי על כך מאוד.

       

      שוב תודה על העלאת הנושא.

       

       

        15/3/09 10:26:

      פלאטו אמר "אנשים חכמים מדברים כי יש להם משהו להגיד וטיפשים בגלל שהם חייבים להגיד משהו".

      אז הוא אמר.

      עצוב להביט ולראות כיצד הוא מחייה את הקריירה שלו - צער בעלי חיים.

        15/3/09 07:15:

      צטט: גילוש 6660 2009-03-15 07:13:03


      תודה. .   מכתב ראוי..:)*

       תודה לך גילוש .

       

       

        15/3/09 07:13:


      תודה.

      מכתב ראוי..:)*

        15/3/09 06:27:

      צטט: שירת הים 2009-03-15 06:00:18
      יוסי י'קירי

      חולי נפש קיימים בכל מקום . פה.. ושם .  סליחה שאני לא עדינה כמוך .  להית' .   אילנה

       תודה אילנה על תגובתך החמה .

       

       

        15/3/09 06:26:

      צטט: יעל כוכבא 2009-03-15 00:49:39


      יוסי היקר

      מהביקורת שכתבת ניכר שנפגעת...  הרשה לי להצטרף אליך.  לצערי, אני רואה שנים רבות משפחות שכולות, מתמודדת יחד איתם בכאבם הבלתי פוסק, ובאובדנם הבלתי נתפס. לומר כי השכול הפך למשהו מעבר לכאב, ולאסון, ובעיקר לומר שהשכול הפך לתרבות הינה אמירה חסרת רגישות וחסרת הבנה לכאבם הגדול של המשפחות הללו.

      אני חושבת שלומר לך שאתה חוטא בפשיסטיות בגלל ש"העזת" לבקר את מה שכתב מישהו אחר נראה לי ממש לא בכיוון (בלשון המעטה...).  אני חושבת (ללא בדיקה מדעית שרוב העם איתך.   יעל

       תודה לך יעל .  כשכתבתי את הביקורת ידעתי כי יהיו לאנשים דעות שונות ואף מנוגדות.  וזה בסדר גמור .  אני מקבל את זה כדבר מובן וטבעי .  יצאתי נגד השפה , הציניות והשימוש הלא רגיש ( במכוון ) בשכול .  השימוש הזה הוא פסול ביני .

      אני מודה לך מאד על מילות התמיכה .

       

       

        15/3/09 06:21:

      צטט: דויד קאופר 2009-03-14 23:20:55

      לא ראיתי את ההצגה ועל כן לא אוכל להתייחס לביטוי שנותן יהונתן גפן לשכול. עם זאת, אל לנו לשכוח שההתייחסות לשכול, אולי יותר מאשר לכל דבר אחר, היא סובייקטיבית ושונה מאדם לאדם.
      אותי מצערת העובדה שהשכול בישראל הפך למעין דת, שלאיש אסור להעביר עליו ביקורת - פרט, כמובן, לאלה שרואים עצמם אחראים על השכול במדינה, שאגב, ממונים לכך ע"י עצמם, או ע"י שכמותם (והכוונה אינה אליך - יוסי).
      שנים רבות אני חי בתחושה שהשכול בעם ישראל קיים בשני רבדים: האחד - בתוככי העם החש את כל כובדו של השכול ואת גודל האובדן והמועקה ואילו השני - שאינו חש בדבר מכל אלו, אולם דואג בציניות רבה לשמר ולחזק את התחושות הללו - באמצעות טקסים ומלים ריקות מתוכן.
      צריך לחבק - חיבוק אמיתי!! - כל משפחה שנתנה את היקר והחשוב לה מכל. צריך לתמוך בכל משפחה שכולה - תמיכה אמיתית!! ואני לא חושב שכך מתבצעים הדברים במציאות.
      השכול היה ועודנו חלק אינטגרלי מעצם היותנו יהודים וישראלים. בעשרים-עשרים וחמש שנותיה הראשונות של המדינה, ההתייחסות אליו ואל המשפחות השכולות היתה מלווה ביראת כבוד ובחרדת קודש.
      בשנים וחצי העשורים האחרונים, הפך השכול להיות, כמו דברים רבים אחרים במדינה, נושא להתייחסות צינית, צבועה ומתנשאת שהביאה - ככל הנראה - גם להעלאת המחזה המדובר.
      הוויכוח אינו צריך להתמקד בהתייחסות למחזה כזה או אחר העוסק בשכול, מהטעם הפשוט: הוא לא ישנה את ההתייחסות למשפחות השכולות (או לפצועים ולמשפחותיהם). עדיף להשקיע את האנרגיות במאמצים לשנות את היחס למשפחות השכול, לפצועים ולמשפחותיהם ואת הטיפול בהם.

       תודה לך דוד על המילים .  אני מעריך מאד את העמדה שלך ובהחלט נוטה להסכים עם רובה .  בביקורת שלייצאתי כנגד השפה , הביטויים והתוכן הפוגע במחזה הזה . המרחק מהמחזה הזה לכתיבת מחזה חדש בו תועלה טענה כי בשואה נשרפו בסה"כ 6 מיליונים ... הוא ממש מזערי .

       

        15/3/09 06:17:

      צטט: אביאן 2009-03-14 22:38:50

      יהונתן גפן ידוע כאחד משוחטי הפרות הקדושות. לפעמים הוא קולע בול למטרה ולפעמים מפספס.

      הפעם הוא פיספס. וגם אם פה ושם יש ניואנסים שבהם הוא כן פוגע במטרה, הנושא הזה כבד מדי ולא כזה שצריך לכוון אליו בכלל.  זכותו של אומן לעשות את מה שהוא חושב ומה שהוא מאמין בו, אבל זכותנו לא לבוא לראות. תודה שהבאת לידיעתנו. אני לא אלך לראות אותו בהופעה הזו.

       אין ספק בנוגע לחופש הביטוי ולחופש הניתן לאמנות .  אבל , לטעמי , יש הבדל בין חופש הביוי והאמנות לנטילת הזכות לפגוע באנשים ...  תודה לך !

       

        15/3/09 06:00:


      יוסי י'קירי

      חולי נפש קיימים בכל מקום

      פה.. ושם

       

      סליחה שאני לא עדינה כמוך

       

      להית'

      אילנה

       

        15/3/09 00:50:

      צטט: יוסי בר-אל 2009-03-14 20:40:39

      צטט: ניומן 2009-03-14 19:56:22

      *

      אינני עם הבקורת הזו שלך.

      יש להעריך תמיד דעות מנוגדות לזרם כי אלו המפיצים אותן, משלמים על כך.

      מ  ק  ר  י  ב  י  ם

      הם לא מקבלים כוכבים ובדרכם גם אינם ממש מתוגמלים.

      יש לי הערצה והערכה לאיש, לא ראיתי את המחזה,

      אולי אראה......

      ..

      אני גם בטוח שחובה עלינו לבטל את המושג "צבא העם",

      הוא כבר מזמן לא

       יש לי בעיה עם הרגישות לומר את הדברים . חיים בקרבנו אנשים אשר עולמם חרב

      בראייה לרחוק, ובציניות המנשבת מהשימושים הPוליטיים הנעשים בשכול, בהתנהלות הממשל, בבוז לערכי יסוד אנושיים, יש אולי  רגישות מרחיקת ראות ב"יציאה" כזו של יוצר. אתה גם יודע את דעתי שאת פונקציית השיטור של כובש, יכולים לעשות סינים שכירים במקום ילדינו הנהרגים, במסגרת "צבא עם", שלטעמי הפך מזמן לצבא פרטי, אינטרסנטי של "גנרלים פוליטיים"..

       

        15/3/09 00:49:


      יוסי היקר

       

      מהביקורת שכתבת ניכר שנפגעת...

      הרשה לי להצטרף אליך.

      לצערי, אני רואה שנים רבות

      משפחות שכולות, מתמודדת יחד איתם בכאבם

      הבלתי פוסק, ובאובדנם הבלתי נתפס.

       

      לומר כי השכול הפך למשהו מעבר לכאב, ולאסון,

      ובעיקר לומר שהשכול הפך לתרבות

      הינה אמירה חסרת רגישות וחסרת הבנה לכאבם הגדול

      של המשפחות הללו.

       

      אני חושבת שלומר לך שאתה חוטא בפשיסטיות

      בגלל ש"העזת" לבקר את מה שכתב מישהו אחר

      נראה לי ממש לא בכיוון (בלשון המעטה...).

       

      אני חושבת (ללא בדיקה מדעית)

      שרוב העם איתך.

       

      יעל

       

        14/3/09 23:20:
      לא ראיתי את ההצגה ועל כן לא אוכל להתייחס לביטוי שנותן יהונתן גפן לשכול. עם זאת, אל לנו לשכוח שההתייחסות לשכול, אולי יותר מאשר לכל דבר אחר, היא סובייקטיבית ושונה מאדם לאדם.
      אותי מצערת העובדה שהשכול בישראל הפך למעין דת, שלאיש אסור להעביר עליו ביקורת - פרט, כמובן, לאלה שרואים עצמם אחראים על השכול במדינה, שאגב, ממונים לכך ע"י עצמם, או ע"י שכמותם (והכוונה אינה אליך - יוסי).
      שנים רבות אני חי בתחושה שהשכול בעם ישראל קיים בשני רבדים: האחד - בתוככי העם החש את כל כובדו של השכול ואת גודל האובדן והמועקה ואילו השני - שאינו חש בדבר מכל אלו, אולם דואג בציניות רבה לשמר ולחזק את התחושות הללו - באמצעות טקסים ומלים ריקות מתוכן.
      צריך לחבק - חיבוק אמיתי!! - כל משפחה שנתנה את היקר והחשוב לה מכל. צריך לתמוך בכל משפחה שכולה - תמיכה אמיתית!! ואני לא חושב שכך מתבצעים הדברים במציאות.
      השכול היה ועודנו חלק אינטגרלי מעצם היותנו יהודים וישראלים. בעשרים-עשרים וחמש שנותיה הראשונות של המדינה, ההתייחסות אליו ואל המשפחות השכולות היתה מלווה ביראת כבוד ובחרדת קודש.
      בשנים וחצי העשורים האחרונים, הפך השכול להיות, כמו דברים רבים אחרים במדינה, נושא להתייחסות צינית, צבועה ומתנשאת שהביאה - ככל הנראה - גם להעלאת המחזה המדובר.
      הוויכוח אינו צריך להתמקד בהתייחסות למחזה כזה או אחר העוסק בשכול, מהטעם הפשוט: הוא לא ישנה את ההתייחסות למשפחות השכולות (או לפצועים ולמשפחותיהם). עדיף להשקיע את האנרגיות במאמצים לשנות את היחס למשפחות השכול, לפצועים ולמשפחותיהם ואת הטיפול בהם.
        14/3/09 22:38:

      יהונתן גפן ידוע כאחד משוחטי הפרות הקדושות. לפעמים הוא קולע בול למטרה ולפעמים מפספס.

      הפעם הוא פיספס. וגם אם פה ושם יש ניואנסים שבהם הוא כן פוגע במטרה, הנושא הזה כבד מדי ולא כזה שצריך לכוון אליו בכלל.

      זכותו של אומן לעשות את מה שהוא חושב ומה שהוא מאמין בו, אבל זכותנו לא לבוא לראות.

       

      תודה שהבאת לידיעתנו. אני לא אלך לראות אותו בהופעה הזו.

        14/3/09 21:32:

      צטט: יוסי בר-אל 2009-03-14 20:43:14

      צטט: ssuf 2009-03-14 20:01:44

      סאטירה,מטבעה,לא מניחה קווים אדומים וחוצה את כולם בשם האומנות .  יהונתן גפן היה ונשאר עילוי בכתיבה, הוא לא מחטיא אף פעם.  הוא תמיד פוגע בול במטרה .  גם אם היא קדושה.

       אינני נגד חופש הביטוי .  לא ולא .  אבל אני בעד כיבוד האדם באשר הוא .

       

       

       


      אומנות לא מכבדת כלום וטוב שכך

      אחרת לא היתה מסוגלת להתפתח

        14/3/09 21:29:

      צטט: g88gle 2009-03-14 21:25:09

      יוסי,

      לא ראיתי את המחזה אך הבנתי שהנושא הכללי הוא השכול. היש הילה לשכול שאסור לגעת בה,האם אנו לא מגזימים בהתייחסות ל"נופלים" בשדה הקרב.האם אנו עושים אידיאליזציה ממנו.האם אנו מתייחסים אל המוות כפולחן.

      בהקשר הזה, אני מחלק את התייחסותי לשני סוגי שכול – מוות בשדה הקרב (טרור) ומוות רוחני/תרבותי.

      מחד, גסיסת התרבות - אנחנו דור מזויין (של אביב גפן) דטרמיניסטית באשר דור הגדל על "האח הגדול", "הישרדות" ותוצרי רייטינג רדוד הוא התוצר העלוב של הפרטת התרבות הישראלית לאוסף אנשי עסקים רדודים.

      מאידך, השכול הישראלי שהיה הסדין האדום ואבן היסוד לקונסנזוס הישראלי, נשחק! הן קדושת המת הן המחויבות לחתירה להפסקה לאלימות והן המחויבות לפדיון שבויים.

      לדעתי, מעבר לקהות כיוון וחושים ולהתמסחרות של אמן זה או אחר הסכנה האמיתית היא של ההתפרקות הסופית של מרקם התרבות הישראלית.

      ההשוואה המתבקשת היא לגרמניה הנאצית של שנות השלושים והארבעים של המאה שעברה. מדינה במשבר כלכלי, חובות ענק בגלל מלחמה קודמת, קומץ מטורפים תאבי כוח ובצע כסף שתופסים טרמפ על זילות חיי אדם, על תורת הגזע, ומטילים טרור על אוכלוסיה צייתנית ובורה על מנת לפצוח במסע ארוך – שסופו החרבת גרמניה. כל אומן שמנסה להמעיט בשכול כערך הבסיס לריסון המלחמות, צריך להבין שהוא פותח צוהר מסוכן לפוליטיקאים ואנשי צבא מושחתים,  להמשיך במסע המלחמה ההזוי של המדינה הזו (ישראל).

      נכון שנציגי שכול ישראלי מנסים למנוע את שחרור יגאל שליט, אבל הפתרון הוא שיקום ואלטרנטיבה ולא מלחמה בהם!

      שמות כמו ליברמן, נתניהו והרב עובדיה שהפכו לבוסים הישירים של גפן ושלנו אמנם לא מעוררים בטחון. אבל זה לא אמור לגרום לפניקה.

       אופיר ידידי ,

      אני מודה לך על התגובה המפורטת .  מסכים עם כל מילה וניואנס !!

       

        14/3/09 21:25:

      יוסי,

      לא ראיתי את המחזה אך הבנתי שהנושא הכללי הוא השכול. היש הילה לשכול שאסור לגעת בה,האם אנו לא מגזימים בהתייחסות ל"נופלים" בשדה הקרב.האם אנו עושים אידיאליזציה ממנו.האם אנו מתייחסים אל המוות כפולחן.

      בהקשר הזה, אני מחלק את התייחסותי לשני סוגי שכול – מוות בשדה הקרב (טרור) ומוות רוחני/תרבותי.

      מחד, גסיסת התרבות - אנחנו דור מזויין (של אביב גפן) דטרמיניסטית באשר דור הגדל על "האח הגדול", "הישרדות" ותוצרי רייטינג רדוד הוא התוצר העלוב של הפרטת התרבות הישראלית לאוסף אנשי עסקים רדודים.

      מאידך, השכול הישראלי שהיה הסדין האדום ואבן היסוד לקונסנזוס הישראלי, נשחק! הן קדושת המת הן המחויבות לחתירה להפסקה לאלימות והן המחויבות לפדיון שבויים.

      לדעתי, מעבר לקהות כיוון וחושים ולהתמסחרות של אמן זה או אחר הסכנה האמיתית היא של ההתפרקות הסופית של מרקם התרבות הישראלית.

      ההשוואה המתבקשת היא לגרמניה הנאצית של שנות השלושים והארבעים של המאה שעברה. מדינה במשבר כלכלי, חובות ענק בגלל מלחמה קודמת, קומץ מטורפים תאבי כוח ובצע כסף שתופסים טרמפ על זילות חיי אדם, על תורת הגזע, ומטילים טרור על אוכלוסיה צייתנית ובורה על מנת לפצוח במסע ארוך – שסופו החרבת גרמניה. כל אומן שמנסה להמעיט בשכול כערך הבסיס לריסון המלחמות, צריך להבין שהוא פותח צוהר מסוכן לפוליטיקאים ואנשי צבא מושחתים,  להמשיך במסע המלחמה ההזוי של המדינה הזו (ישראל).

      נכון שנציגי שכול ישראלי מנסים למנוע את שחרור יגאל שליט, אבל הפתרון הוא שיקום ואלטרנטיבה ולא מלחמה בהם!

      שמות כמו ליברמן, נתניהו והרב עובדיה שהפכו לבוסים הישירים של גפן ושלנו אמנם לא מעוררים בטחון. אבל זה לא אמור לגרום לפניקה.

        14/3/09 21:21:

      צטט: 17raya 2009-03-14 21:19:36

      צטט: אור נוגה 2009-03-13 20:02:42
      יוסי,

      קראתי ביקורות על העלאת המחזה של גפן. קראתי קצת על המחזה...

      בכלל לא התפלאתי, כי יונתן גפן מזמן חצה קווים אדומים בכל נושא שיש בו קונצנזוס. זה חלק מההנאה האישית שלו, מהתדמית שלו. חציית הקווים הפעם נגעה בנימי נפשנו, בצורה הגסה ביותר....  גלוריפיקציה של השכול, זה המונח הנפוץ והטיעון הדוחה לכל המבקרים הלא רגישים לשכול.  אני מקווה שהרוב הרגיש לא יבקר את המחזה ומקווה שלא נמצא את עצמנו קוראים על עוד פרס שניתן לו.   העלית את הנושא בכתיבה יוצאת דופן... כהרגלך.

      מסכימה ומתחברת לכל מילה.  תודה לך יוסי על פוסט חשוב מאד.  רעיה בצרוף כוכב

       תודה לך רעיה על מילות התמיכה .

       

        14/3/09 21:19:

      צטט: אור נוגה 2009-03-13 20:02:42


      יוסי,

      קראתי ביקורות על העלאת המחזה של גפן. קראתי קצת על המחזה...

      בכלל לא התפלאתי, כי יונתן גפן מזמן חצה קווים אדומים בכל נושא שיש בו קונצנזוס. זה חלק מההנאה האישית שלו, מהתדמית שלו.

      חציית הקווים הפעם נגעה בנימי נפשנו, בצורה הגסה ביותר....

      גלוריפיקציה של השכול, זה המונח הנפוץ והטיעון הדוחה לכל המבקרים הלא רגישים לשכול.

      אני מקווה שהרוב הרגיש לא יבקר את המחזה ומקווה שלא נמצא את עצמנו קוראים על עוד פרס שניתן לו.

      העלית את הנושא בכתיבה יוצאת דופן... כהרגלך.

       

       

       

       

      מסכימה ומתחברת לכל מילה.

      תודה לך יוסי על פוסט חשוב מאד. 

       רעיה בצרוף כוכב

       

        14/3/09 21:14:

      צטט: מיסt 2009-03-14 21:11:10
      יוסי יקר,

      גם אני לא ראיתי את המחזה וקרוב לוודאי שגם לא אראה! מה שאני כן יודעת בוודאות מוחלטת שאני סומכת עליך ועל שיפוטך.  לא סתם כתבת כך מהנשמה... זה כאב לך,  אני מרגישה!  תבורך יוסי על ערנותך לנושא רגיש כל כך ועצוב

      בשורות טובות ושבוע טוב.  *

       תודה לך יקירתי על המילים התומכות !

       

       

        14/3/09 21:11:


      יוסי יקר,

      גם אני לא ראיתי את המחזה וקרוב לוודאי שגם לא אראה!

      מה שאני כן יודעת בוודאות מוחלטת שאני סומכת עליך ועל שיפוטך.

      לא סתם כתבת כך מהנשמה... זה כאב לך,  אני מרגישה!

      תבורך יוסי על ערנותך לנושא רגיש כל כך ועצוב

      בשורות טובות ושבוע טוב.

      *

        14/3/09 20:50:

      צטט: orbach coaching 2009-03-14 20:28:21


      יוסי הי,

      כחלק ממשפחת השכול, למדתי שאני לא שופט אף אחד.  עד שאתה לא שם, אתה יכול להביע דיעה, להגיד על קשת האוקטבות דיעות שונות.  כשאתה שם, אתה שם !!! ללא יכולת לבחור אם להיות חלק מהמפחה הזאת או לא.

      אם אקח קיצון אחר של החיים, זה כמו, שעד שאתה לא הורה אתה לא מבין מה זה. העבירה החמורה ביותר היא לשכוח את המת, ובוודאי את המת, הנרצח.  תודה ענקית, שאתה ניצב ליד הדגל ושומר עליו.

      מעבר לכך שהיית מרצה מדהים שלי, אני מגלה דברים נוספים מדהימים עלייך.

       תודה

      יניב אורבך

      אחיה של נועה אורבך ז"ל, שנרצחה בגיל 18 בכ"ס ביריה ע"י מחבל שהגיע מאחוריה.

       תודה לך יניב .  ריגשת אותי מאד !

       

       

        14/3/09 20:48:

      צטט: פ ר י @@@ 2009-03-14 20:26:00

      יש פתגם יפה שאומר : "תן למילים לדבר ותן להם לדבר כשאתה שותק"  השתיקה שלי להתייחס למילים להם הוא מבקש ליצור הד ודו שיח , ממני אין סיכוי שיקבל . זו פעם שנייה שאני נתקלת בביטוי על נושאים שיש לי הרושם שמשהו נדפק לו במוח . כך שגם מה שכתבתי כעת זה טיפה יותר מדי לגבי מה שאני חושבת עליו .....  שבוע טוב .

       תודה לך !

       

       

        14/3/09 20:48:

      צטט: שברון הלב 2009-03-14 20:19:42

      ".  למרות כי אני מכיר בזכותו של כל אחד לומר את דברו אני מוחה על התוכן הבוטא , הפוגעני והלא מייצג .  אני מוחה על ניצול המעמד והזכות הפסולה להביע עמדה כל כך מנוגדת לרוחו , תרבותו ואמונתו של רוב העם" . 


      יוסי,

      דעתי כדעתך, אין לנו בארצנו רווית הצער והשכול ,הדווי והמכאוב של הורים האומרים קדיש על קברי ילדיהם, פריוולגיה לנצל את חופש הביטוי באופן כה צורם.לאף אחד מוכשר ככל שיהיה ,מייצג או טוען לייצוג פלורליזם כזה או אחר, לפגוע ברקמה העדינה והמדממת הזו, לאיש אין זכות להמשיך ולהעמיס על כתפיהם של אלו ששילמו את המחיר הנורא מכל את משא הביקורת על נפילת יקיריהם. 

       תודה לך על המילים החמות .

       

       

        14/3/09 20:47:

      צטט: mom.doc 2009-03-14 20:15:21


      יונתן גפן לא אחד ששווה התיחסות בעיני.  מסכימה עם כל מילה בפוסט שלך.  מי יתן ולא נדע (עוד) שכול.

       

       תודה לך על התמיכה !

       

       

        14/3/09 20:46:

      צטט: יעל40 2009-03-14 20:04:21

      מר בראל היקר,

      אינני מכיר  את המחזה,אך דומה בעיני,מבין השורות,כי מדובר בשכול של מלחמות ופעולות איבה.

      מצטרף לדעתך כי

      השכול בישראל , מר גפן נכבדי , איננו "תרבות" . הוא פצע מדמם בליבו ונפשו של מי שיש בו תרבות.  השכול גם אינו מקנה "מעמד" .  הוא מגיע פתאום , בלא התרעה . מכה כברק .   הוא קורע משפחות , מנפץ חלומות , מרסק תקוות וממית גם את אלו שעדיין כאילו חיים .

      אולם בעיני,שכול הוא שכול באשר הוא-שכול של תאונות דרכים,מחלות קשות,ושאר ירקות.

      הכאב הוא כאב.נורא וקשה.

      מי  שנפטר במסגרת תפקידו הציבורי-מדיני-בטחוני,התמזל מזלו ומשפחתו זכאית לתמיכה אנושית וכלכלית שאינה בשכול אחר.

      לא ברור לי אם זו הנקודה עליה מלגלג מר גפן .שכן בכל האמור,כאמור בדבריך,משתלח מר גפן בפצע מדמם.

      ובעצם-מה חדש?

       תודה לך יעל .

      הוא משתלח בעיקר בשכול אשר אותו את מכנה "בטחוני" .  הוא מביע עמדה פוליטית מובהקת ( זאת זכותו  ) , באמצעות נושא שהוא מנת חלקן וכאבן של עשרות אלפי משפחות ...

       

        14/3/09 20:45:

      יוסי יקר

      תודה על שהעלית דברים כה חשובים.

      חבל שנותנים במה לתרבות קלוקלת.

      הפתרון הינו להצביע ברגלים. לבטל את המנוי למוסד שנותן במה למחזות כאלה הפוגעים בנימי נפשנו.  

        14/3/09 20:43:

      צטט: ssuf 2009-03-14 20:01:44

      סאטירה,מטבעה,לא מניחה קווים אדומים וחוצה את כולם בשם האומנות .  יהונתן גפן היה ונשאר עילוי בכתיבה, הוא לא מחטיא אף פעם.  הוא תמיד פוגע בול במטרה .  גם אם היא קדושה.

       אינני נגד חופש הביטוי .  לא ולא .  אבל אני בעד כיבוד האדם באשר הוא .

       

        14/3/09 20:41:

      צטט: תות מהוד השרון 2009-03-14 19:57:54

      צודק לגמרי.

      אוהבת את כתיבתו של גפן. הפעם הלך רחוק מידי...  *

       תודה לך .  זה בדיוק מה שגם אני טוען ...

       

       

        14/3/09 20:41:

      אנשים שאבדו את הכבוד למתים, לאלה שעשו את הויתור הגדול ביותר האפשרי עבור הכלל- אינם ראויים למדינה משלהם.

      תודה יוסי על הפניית תשומת הלב לכתיבה כל כך מקוממת.

      ולא, לא הייתי בהצגה וגם אינני מתכוונת להגיע. לא גפן יקבע או יעצב את דעותי.

        14/3/09 20:40:

      צטט: ניומן 2009-03-14 19:56:22

      *

      אינני עם הבקורת הזו שלך.

      יש להעריך תמיד דעות מנוגדות לזרם כי אלו המפיצים אותן, משלמים על כך.

      מ  ק  ר  י  ב  י  ם

      הם לא מקבלים כוכבים ובדרכם גם אינם ממש מתוגמלים.

      יש לי הערצה והערכה לאיש, לא ראיתי את המחזה,

      אולי אראה......

      ..

      אני גם בטוח שחובה עלינו לבטל את המושג "צבא העם",

      הוא כבר מזמן לא

       תודה שלמה .

      אין לי כל בעיה עם דעות אחרות וקונטרהורסליות .  יש לי בעיה עם הרגישות לומר את הדברים . חיים בקרבנו אנשים אשר עולמם חרב ואין שום צורך לזרות מלח על פצעיהם המדממים ממילה .  על צורת האמירה יצאתי חוצץ .

       

       

        14/3/09 20:38:

      צטט: צביקה עמית 2009-03-14 19:52:17

      נושא כבד וטעון בחרת לך יוסי והדבר בא לכלל ביוטי בתגובות שעורר מאמרך, אך כדרגך עשית זאת בתבונה בעמקות ובשכנוע רב.  לא ראיתי את מחזהו של יונתן גפן ואני מודה שגם לא קראתי עלין, עד שקרתי את הפוסט הזה ונראה לי, בכפוף לעובדה שלא ראיתי את המחזה הזה, יש צדק רבבגישתך.

      חופש הבטיוי הוא עקרון מקודש, אולם אינני מוצא סתירה בין העקרון הזה לעקרון של התחשבות ורגישות. העובדה במדינה שבה כל הרבה משפחות ואנשים נושאים איתם את הכאב של אובדן, ראוי להיות רגיש יותר.

      רגישות והתחשבות כלפי משפחת השכול היא בעיני אנושיות ואין ולא כלום עם פאשיזים, כפי שהיו שניסו לטעון כאן וגם לא לפגיעה בחופש הדיבור והביטוי.  וראוי לזכור שגם להיות בן אדם זה ערך שעומד בפני עצמו

       

       תודה לך צביקה על המילים החמות !

       

        14/3/09 20:28:


      יוסי הי,

       

      כחלק ממשפחת השכול, למדתי שאני לא שופט אף אחד.

       

      עד שאתה לא שם, אתה יכול להביע דיעה, להגיד על קשת האוקטבות דיעות שונות.

       

      כשאתה שם, אתה שם !!! ללא יכולת לבחור אם להיות חלק מהמפחה הזאת או לא.

       

      אם אקח קיצון אחר של החיים, זה כמו, שעד שאתה לא הורה אתה לא מבין מה זה.

       

      העבירה החמורה ביותר היא לשכוח את המת, ובוודאי את המת, הנרצח.

       

      תודה ענקית, שאתה ניצב ליד הדגל ושומר עליו.

       

      מעבר לכך שהיית מרצה מדהים שלי, אני מגלה דברים נוספים מדהימים עלייך.

       

      תודה

       

      יניב אורבך

      אחיה של נועה אורבך ז"ל, שנרצחה בגיל 18 בכ"ס ביריה ע"י מחבל שהגיע מאחוריה.

        14/3/09 20:26:

      יש פתגם יפה שאומר : "תן למילים לדבר ותן להם לדבר כשאתה שותק"  השתיקה שלי להתייחס למילים להם הוא מבקש ליצור הד ודו שיח , ממני אין סיכוי שיקבל . זו פעם שנייה שאני נתקלת בביטוי על נושאים שיש לי הרושם שמשהו נדפק לו במוח . כך שגם מה שכתבתי כעת זה טיפה יותר מדי לגבי מה שאני חושבת עליו .....  שבוע טוב .

        14/3/09 20:19:

      ".  למרות כי אני מכיר בזכותו של כל אחד לומר את דברו אני מוחה על התוכן הבוטא , הפוגעני והלא מייצג .  אני מוחה על ניצול המעמד והזכות הפסולה להביע עמדה כל כך מנוגדת לרוחו , תרבותו ואמונתו של רוב העם" . 


      יוסי,

      דעתי כדעתך, אין לנו בארצנו רווית הצער והשכול ,הדווי והמכאוב של הורים האומרים קדיש על קברי ילדיהם, פריוולגיה לנצל את חופש הביטוי באופן כה צורם.לאף אחד מוכשר ככל שיהיה ,מייצג או טוען לייצוג פלורליזם כזה או אחר, לפגוע ברקמה העדינה והמדממת הזו, לאיש אין זכות להמשיך ולהעמיס על כתפיהם של אלו ששילמו את המחיר הנורא מכל את משא הביקורת על נפילת יקיריהם. 

        14/3/09 20:15:


      יונתן גפן לא אחד ששווה התיחסות בעיני.

      מסכימה עם כל מילה בפוסט שלך.

      מי יתן ולא נדע (עוד) שכול.

       

        14/3/09 20:04:

      מר בראל היקר,

      אינני מכיר  את המחזה,אך דומה בעיני,מבין השורות,כי מדובר בשכול של מלחמות ופעולות איבה.

      מצטרף לדעתך כי

      השכול בישראל , מר גפן נכבדי , איננו "תרבות" . הוא פצע מדמם בליבו ונפשו של מי שיש בו תרבות.  השכול גם אינו מקנה "מעמד" .  הוא מגיע פתאום , בלא התרעה . מכה כברק .   הוא קורע משפחות , מנפץ חלומות , מרסק תקוות וממית גם את אלו שעדיין כאילו חיים .

      אולם בעיני,שכול הוא שכול באשר הוא-שכול של תאונות דרכים,מחלות קשות,ושאר ירקות.

      הכאב הוא כאב.נורא וקשה.

      מי  שנפטר במסגרת תפקידו הציבורי-מדיני-בטחוני,התמזל מזלו ומשפחתו זכאית לתמיכה אנושית וכלכלית שאינה בשכול אחר.

      לא ברור לי אם זו הנקודה עליה מלגלג מר גפן .שכן בכל האמור,כאמור בדבריך,משתלח מר גפן בפצע מדמם.

      ובעצם-מה חדש?
        14/3/09 20:01:


      סאטירה,מטבעה,לא מניחה קווים אדומים

      וחוצה את כולם בשם האומנות

      יהונתן גפן היה ונשאר עילוי בכתיבה,

      הוא לא מחטיא אף פעם.

      הוא תמיד פוגע בול במטרה

      גם אם היא קדושה.

       

        14/3/09 19:57:

      צודק לגמרי.

      אוהבת את כתיבתו של גפן.

      הפעם הלך רחוק מידי...

      *

        14/3/09 19:56:

      *

      אינני עם הבקורת הזו שלך.

      יש להעריך תמיד דעות מנוגדות לזרם כי אלו המפיצים אותן, משלמים על כך.

      מ  ק  ר  י  ב  י  ם

      הם לא מקבלים כוכבים ובדרכם גם אינם ממש מתוגמלים.

      יש לי הערצה והערכה לאיש, לא ראיתי את המחזה,

      אולי אראה......

      ..

      אני גם בטוח שחובה עלינו לבטל את המושג "צבא העם",

      הוא כבר מזמן לא

        14/3/09 19:52:

      נושא כבד וטעון בחרת לך יוסי והדבר בא לכלל ביוטי בתגובות שעורר מאמרך, אך כדרגך עשית זאת בתבונה בעמקות ובשכנוע רב.

      לא ראיתי את מחזהו של יונתן גפן ואני מודה שגם לא קראתי עלין, עד שקרתי את הפוסט הזה ונראה לי, בכפוף לעובדה שלא ראיתי את המחזה הזה, יש צדק רבבגישתך.

      חופש הבטיוי הוא עקרון מקודש, אולם אינני מוצא סתירה בין העקרון הזה לעקרון של התחשבות ורגישות. העובדה במדינה שבה כל הרבה משפחות ואנשים נושאים איתם את הכאב של אובדן, ראוי להיות רגיש יותר.

      רגישות והתחשבות כלפי משפחת השכול היא בעיני אנושיות ואין ולא כלום עם פאשיזים, כפי שהיו שניסו לטעון כאן וגם לא לפגיעה בחופש הדיבור והביטוי.

      וראוי לזכור שגם להיות בן אדם זה ערך שעומד בפני עצמו

       

       

       

        14/3/09 17:40:

      צטט: dalinka 2009-03-14 16:46:33

      חופש ביטוי .  עד כמה הוא באמת חופש . מה כן, מה לא

      מי יקבע?!

      - תוכן שמן הראוי שיגיע לעיניו של מר גפן.

       אני מקווה כי יגיע אליו ותינתן לו זכות התגובה .

      תודה !!

       

       

        14/3/09 16:46:


      חופש ביטוי

      עד כמה הוא באמת חופש

      מה כן, מה לא

      מי יקבע?!

       

      - תוכן שמן הראוי שיגיע לעיניו של מר גפן.

        14/3/09 14:35:
      ראית את המחזה?מופתע
        14/3/09 14:23:

      צטט: ליריתוש 2009-03-14 14:02:06

      הם חזרו, הנה*!

      תודה לירית !!

      הכוכב שלך "מאזן" את הכוכב האדום אשר קבלתי מאחת הקוראות על תוכנו של הפוסט הזה ...

       

        14/3/09 14:02:

      הם חזרו, הנה*!
        14/3/09 12:28:


      יוסי היקר,

      כל מילה שלך בסלע, כל מילה שלך באה מן הלב.

      גם אני כמו רבים מאיתנו נוגעת בשכול גם אם לא ישירות.

      דודתי נשואה לאדם אשר איבד את בנו האמצעי מאשתו הראשונה בתאונת אימונים כחיל סדיר לפני 18 שנים.

      אני עוד זוכרת את הלילה הנורא ההוא כאילו אתמול היה.

      אני עוד זוכרת את הבכי הנורא בהלווייה, יום לפני ליל הסדר.

      שנים חלפו, אני משוכנעת בידיעה שהפצע נותר בכאבו.

      מחזקת ידיך, אלו שנפלו יקרים מדי ללבות אלו שאהבו אותם וגם ללבותינו שלנו, שאנו חיים בזכותם.

      תודה ושבת מבורכת.

      (לצערי אזלו כוכביי וטרם שבו.)

        14/3/09 02:31:

      צטט: צילי וגילי 2009-03-14 01:21:30

      אני מתקוממת נגד הביקורת הזו, יש בה משהו פשיסטי ונוגד את חופש הביטוי.

      כחברה חופשית ודמוקרטית מותר ואף רצוי שלאנשים יהיה מגוון רחב של דיעות (על פלורליזם שמעת?).

      כתבת על חברים שנפלו. אולי אינך יודע אבל גם ליהונתן גפן עבר צבאי ,קרבי אפילו, ומן הסתם גם הוא שכל חברים קרובים.

      בן אדם יכול בו זמנית לכאוב על מות חבריו, ולבקר את הסיבה שבגללה הם מתו. האדרת השכול בחברה שלנו (והפוסט שלך הוא עדות חיה לכך), היא מכשיר בידי פוליטיקאים המנסים לגרום לנו להאמין ש"טוב למות בעד ארצנו". הגיע הזמן, כחלק מההתבגרות שלנו כחברה, שנרשה לעצמנו לחשוב גם אחרת. 

       אני מודה לך על התגובה .

      לו קראת את כל מה שכתבתי היית ככל הנראה מגיבה ( קצת ? ) אחרת .

      אני מכבד את חופש הביטוי ואת הזכות לחשוב גם אחרת . לפיכך אני מכבד גם אותך ( גם איני מסכים לחלוטין עם המהות ! ) .

       

        14/3/09 02:27:

      צטט: דור-ים 2009-03-13 23:11:48

      הנושא שהעלת חשוב ביותר.כמתנדבת שנים רבות בליווי משפחות שכולות (בחיל  רעדה ותחושת קודש), אני חשה זעזוע

       מחוצפתו האחרונה של י. גפן. לדעתי, כחברה בריאה ורגישה עלינו לעשות מעשה, ולהחתים עצומה נגד המשך הפצת המחזה.  אנו חייבים זאת על מנת למנוע פגיעה נוספת בהורים השכולים שגם כך חייהם קשים וכאובים.

       לדעתי, מי שמביע דעה חריגה כזו בשם חופש הביטוי - כשאנו אומה רבת שכול וכאב, אינו רגיש כלל או חכם או מוכשר.

       הוא פרובוקטור על גבי חלשים. ומתפקידנו לעצור אותו.

       יוסי - תודה שהעלית את הנושא . הוא ערכי וחשוב ומראה על רגישות  ותבונה.   אשמח ליזום עצומה בעזרתך.

       תודה דורית .

      אני לא פותח במאבק נגדו ואני לא מחתים על עצומה .  כתבתי לו מכתב אישי ( בפומבי ) וקראתי גם לאחרים להגיב . להוקיע ולגנות . כל איש בדרכו .

       

        14/3/09 01:21:

      אני מתקוממת נגד הביקורת הזו,

      יש בה משהו פשיסטי ונוגד את חופש הביטוי.

       

      כחברה חופשית ודמוקרטית מותר ואף רצוי שלאנשים יהיה מגוון רחב של דיעות (על פלורליזם שמעת?).

       

      כתבת על חברים שנפלו. אולי אינך יודע אבל גם ליהונתן גפן עבר צבאי ,קרבי אפילו, ומן הסתם גם הוא שכל חברים קרובים.

      בן אדם יכול בו זמנית לכאוב על מות חבריו, ולבקר את הסיבה שבגללה הם מתו.

       

      האדרת השכול בחברה שלנו (והפוסט שלך הוא עדות חיה לכך), היא מכשיר בידי פוליטיקאים המנסים לגרום לנו להאמין ש"טוב למות בעד ארצנו". הגיע הזמן, כחלק מההתבגרות שלנו כחברה, שנרשה לעצמנו לחשוב גם אחרת. 

        13/3/09 23:11:

      הנושא שהעלת חשוב ביותר.כמתנדבת שנים רבות בליווי משפחות שכולות (בחיל  רעדה ותחושת קודש), אני חשה זעזוע

       

      מחוצפתו האחרונה של י. גפן. לדעתי, כחברה בריאה ורגישה עלינו לעשות מעשה, ולהחתים עצומה נגד המשך הפצת המחזה.

       

      אנו חייבים זאת על מנת למנוע פגיעה נוספת בהורים השכולים שגם כך חייהם קשים וכאובים.

       

      לדעתי, מי שמביע דעה חריגה כזו בשם חופש הביטוי - כשאנו אומה רבת שכול וכאב, אינו רגיש כלל או חכם או מוכשר.

       

      הוא פרובוקטור על גבי חלשים. ומתפקידנו לעצור אותו.

       

      יוסי - תודה שהעלית את הנושא . הוא ערכי וחשוב ומראה על רגישות  ותבונה.   אשמח ליזום עצומה בעזרתך.

        13/3/09 20:51:

      צטט: אור נוגה 2009-03-13 20:02:42

      יוסי,

      קראתי ביקורות על העלאת המחזה של גפן. קראתי קצת על המחזה... בכלל לא התפלאתי, כי יונתן גפן מזמן חצה קווים אדומים בכל נושא שיש בו קונצנזוס. זה חלק מההנאה האישית שלו, מהתדמית שלו.  חציית הקווים הפעם נגעה בנימי נפשנו, בצורה הגסה ביותר....  גלוריפיקציה של השכול, זה המונח הנפוץ והטיעון הדוחה לכל המבקרים הלא רגישים לשכול.  אני מקווה שהרוב הרגיש לא יבקר את המחזה ומקווה שלא נמצא את עצמנו קוראים על עוד פרס שניתן לו.

      העלית את הנושא בכתיבה יוצאת דופן... כהרגלך.

       תודה לך יקירתי על המילים החמות !

       

       

        13/3/09 20:50:

      צטט: האדם הקד המון 2009-03-13 18:33:20

      גפן הוא פרובוקטור ותיק וידוע. פעם עוד היו סולחים לו כי הוא היה מצליח להתחבא מאחורי שמלת התרבות שהוא התיימר לעטות.  היום בתרבות הרייטינג הפרובוקציות שלו צורמות מתמיד, ומוארות באור מגוחך ופתאטי.

      אני מתלבט אם לרחם עליו או להתעלם. אם הוא אי פעם קיווה להכנס לאיזשהו קונצנזוס בעם הזה, עושה רושם שסוף סוף הוא מצליח.  קונצנזוס של סלידה.

      אחשלום.

       תודה לך על מילות האחווה וההזדהות .  צריך להעביר את מסר המחאה לכמה שיותר אנשים .  אולי כך יוכל גם יונתן גפן להבין כי זו ארץ שונה ממה שהוא מנסה לתאר .

       

       

        13/3/09 20:48:

      צטט: מיכל וולף 2009-03-13 18:17:25

      מזדהה עם כל מילה ועם היחס לחברים המשותפים. כתבת יפה. מיכל.ג.

       היי מיכל ,

      תודה לך על המילים החמות .  אלו הלא הערכים מבית היוצר ממנו יצאנו ...  איש זר לא יבין .  וודאי לא יונתן גפן . וכל כך חבל .

       

       

       

        13/3/09 20:02:


      יוסי,

      קראתי ביקורות על העלאת המחזה של גפן. קראתי קצת על המחזה...

      בכלל לא התפלאתי, כי יונתן גפן מזמן חצה קווים אדומים בכל נושא שיש בו קונצנזוס. זה חלק מההנאה האישית שלו, מהתדמית שלו.

      חציית הקווים הפעם נגעה בנימי נפשנו, בצורה הגסה ביותר....

      גלוריפיקציה של השכול, זה המונח הנפוץ והטיעון הדוחה לכל המבקרים הלא רגישים לשכול.

      אני מקווה שהרוב הרגיש לא יבקר את המחזה ומקווה שלא נמצא את עצמנו קוראים על עוד פרס שניתן לו.

      העלית את הנושא בכתיבה יוצאת דופן... כהרגלך.

       

       

       

       

        13/3/09 18:33:

      גפן הוא פרובוקטור ותיק וידוע.

       

      פעם עוד היו סולחים לו כי הוא היה מצליח להתחבא מאחורי שמלת התרבות שהוא התיימר לעטות.

       

      היום בתרבות הרייטינג הפרובוקציות שלו צורמות מתמיד, ומוארות באור מגוחך ופתאטי.

       

      אני מתלבט אם לרחם עליו או להתעלם.

       

      אם הוא אי פעם קיווה להכנס לאיזשהו קונצנזוס בעם הזה, עושה רושם שסוף סוף הוא מצליח.

       

      קונצנזוס של סלידה.

       

       

      אחשלום.

       

        13/3/09 18:17:

      מזדהה עם כל מילה ועם היחס לחברים המשותפים. כתבת יפה. מיכל.ג.

      ביקורות נוספות

      ארכיון

      פרופיל

      יוסי בר-אל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין