לצפייה בסרט

בראשית ברא אלוהים את הדת,

בהמשך הוא ברא לה מאמינים,

ובהמשך נותרו הצאצאים מצוידים בפאות וזקנים ושלל מנהגים.

בחזרה למאה העשרים ואחת. הדת היא קהילה תומכת, מנטרלת בדידות, מלאה בהוואי, סגנון חיים עשיר ותרבותי ונופך של מנהגים הייחודים לה. אם זה שכנע אתכם להיות דתיים אז אליה וקוץ בה. הקונספט הלה כולל בתוכו חוקים נוקשים פרימיטיביים. במסגרתם אתם שבויים בידי אל קפריסאי ופדנטי ובעל חולשה ניכרת לישויות נטולות חתיכת בד הממוקמת בקודקודיהם, שהדרך לפורקן הסטרסים שלו מתבטאת באמצעות סל עונשים המשככים את כאבו מפני הסדין האדום הזה.

על פי הסרט "ביעור חמץ" של הבמאית קרנית מנדל מסתבר, שאמונה באל ובדת זו רק התירוץ לסיבה "למה אני בכל זאת נשאר דתי, כשאפשר ליהנות מהחיים". כמו כן, ממבט הפוך, האמונה האתיאיסטית זה רק התירוץ לתהייה "אולי יש אלוהים, אבל כל כך קשה לי לוותר על שרימפס ביום כיפור". אם תנסו להפר את האיזון הזה, תמצאו את עצמכם במרכזו של סרט תיעודי.

הסרט מייצג את שני הקצוות. חזרה בשאלה מול חזרה בתשובה. הוא מייצג נפלא את כל מה שידעתם על חזרה בתשובה או בשאלה. הדבר שהכי רחוק מאידיאולוגיה והכי קרוב לנקעים הנפשיים שחוויתם. גם אם תנסו לדלג מעליהם, תגלו בסרט, כי הניסיונות של הגיבורים - האבא החוזר בשאלה, והבת החוזרת בתשובה - להשאיר את ההיסטוריה מאחוריהם ולהתחיל חיים חדשים עולים בתוהו. כי זו כבר לא שאלה של דת, זו שאלה של נוסטלגיה. התרפקות על העבר והקושי הגדול עם הווה אכזר.

לא תראו בסרט: סיפור משפחתה של האם ותהליך החזרה בשאלה שלה. סיפור הטרשת של האם והשפעתה על התהליכים התיאולוגיים של המשפחה כולה. העמדות של האחות/במאית, והמעמד החברתי-כלכלי של המשפחה.