כותרות TheMarker >
    ';

    יש לה ראש אדום

    מתכולות ראשה-ראשי
    (בלי דבר מה ממשי לתת למה שבפנים חוץ
    ולהבליט את שנחוץ)
    ויפה שעה אחת

    0

    הכל כאן בלב

    ביקורת על הופעה של עמיר לב

    הכל כאן בלב

    5

    מוזיקה  עמיר לב

    2 תגובות   יום רביעי, 1/4/09, 10:35



    אני אוהבת את עמיר לב!

    לא מאוהבת בו, כי ראבק – זאת מערכת יחסים ארוכת שנים, וכוכבים וזיקוקים כבר לא מסנוורים לי ת'עיניים כשאנחנו נפגשים – אבל בהחלט רוצה לעשות איתו אהבה כשיבקש, או סתם כשיציע.

      

    הוא מדיף משהו שמעורר אצלי חשקים עתיקים לשיטוט חסר כיוון בעיר, לבהייה נטולת פואנטה למרחבי הגליל, לסיגריה, לאלכוהול, למוזיקה בפול ווליום. בכלל, יש לו ריח של חולצה שנשפכה עליה בירה בטעות, והתייבשה כבר. ומהצוואר שלו אפשר לנשום ניחוח גברי עמוק של סבון נקה-שבע וטיפת טלק. לא שהוא שם טלק. הטלק דבק בו בטבעיות. הגבר הגדול והחזק הזה – יש בו גם תינוק. והייתי בהחלט מתנשקת איתו. כן.

      

    עכשיו חזרנו מההופעה שלו. בזאפה. אני אומרת לעצמי ולרמי הגבר שלי שזו הפעם האחרונה בשביל 250 שקל, זאת אומרת – הפעם האחרונה שאני הולכת לזאפה לראות הופעת ישיבה. בורגני שם. אנשים לפני ההופעה אוכלים סלט שורשים ומקנחים בקרם ברולה.

     

    אבל שכשעמיר עולה, כל הברולה נמס לתוך השולחנות ומשהו באוויר הופך לגבישי. לא יודעת, אולי כמו כביש שגורד. הוא מסיע אותך ואתה תגיע ליעד, אבל הדרך. הדרך תהיה שונה. הדרך תהיה בדיוק זו שאתה וכולם נוסעים בה כל הזמן, רק שהמהמורות היפות שלה יעשו לך רטט קולוסאלי במח ובנבכי הבטן ויהיה לך נורא חדש, לבחון דרכו את המוכר.

      

    תוך כדי הוא קצת מצחיק את הקהל. במשורה. ואז דמעות. בזכות עמיר יבואו גם דמעות. כי עמיר לב מספר על החיים שלי, ושלו, ושל האנשים האחרים. הוא גם מנבא איך יהיו חיי אחר-כך, ולאן יזרמו חיי הילדים שלנו, ומי ימות ראשון. לפחות ככה נדמה לי כשאני שומעת אותו שר.

     

     

    אלו שורות כמו: "אל תדאגי אני סתם יושב/ את יודעת כמה אני אוהב/ נשבע שום דבר רע/ את יודעת העצב בא ועוזב/ עכשיו הוא בא", שבזכותן אני מבינה פתאום את האהוב שלי שחי איתי בין מצב למצב.

     

     

    ומלים כמו: "תמיד הוא מתעורר מוקדם/ בא ולוחש/ אבא, אתה קם?", שבגללן ההורות מתבהרת לי.

     

     

    ודברים כמו: "תישאר איתי תמונה/ את, הילדים והמזוודות/ ואיזה בחור שעוזר לך לסחוב", שמראות לי כמה הכאבתי בעבר לאנשים מסוימים.

     

     

    וכשהוא שר: "אתה נשאר לשכב אני יוצא אל העיר/ אתה כותב תשמור את מי שאני מכיר/ יש לך מפתח/ תיקח את הכלבים", אני מריצה מול העיניים את גסיסתי ומותי. בלי לפחד.

      

    הכל כאן!

     

    והכל בא אליי בבליל בהופעה המצוינת – תופים שמלטף אותם-מכאיב להם אסי ששון, ומתדפקים על החזה. גיטרה בס טובה ומתרפקת של גולן זוסקוביץ. קול בס עמירלבי שהסאונדמן יכול היה לתת לו מעט יותר מרחב נמוכים (אבל זו סתם קטנוניות). והגיטרות. הגיטרות של עמיר לב ואדם שפלן (שגם מכמיר ת'לב באקורדיון) מנסרות את האוויר שאין בו לצערי עשן סיגריות, ומתנפלות עליי בחימה שרוצה להעיף אותי מהכסא ולנער לי את הראש חזק וללא מעצורים. והמילים... המילים מתקיפות אותי. המילים שלו הן תאווה למח הכבוי מעט שלי. למוחות הכבויים מעט של כולם. יש ביניהן יותר משיש בהן לכאורה. מרווח ביניהן. יש ביניהן נשמה יתרה. הן לב. ולא צריך לנסוע לניו יורק/ פריז/ לונדון/ ברלין. לאונרד כהן הישראלי שלי עולה פחות ומעניק הכי הרבה. ה-כ-ל כאן!

      

    רוצה לתת לעמיר לב את גופי, כי את נשמתי הענקתי לו כבר כל כך מזמן. אני אוהבת את עמיר לב.

      

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/4/09 22:53:


      יקירתי כתבת מקסים וריגשת אותי,

      אם יורשה לי וידוי, גם אני אוהב את עמיר לב! אוהב אוהב אוהב!

        1/4/09 22:15:
      הוא ענק. אחד היוצרים המקוריים שיש כאן והאותנטי ביותר. ראיתי אותו לפני כמה שבועות בלבונטין בעמידה. לא נשמתי.

      ארכיון

      פרופיל

      2tsade
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין