אכן קיטש אחד גדול מהתחלה עד הסוף.

אוסף גדול של סטריאוטיפים אמריקאים והודים, ללא שום עומק, כל מיני עניינים שבלוניים המחוברים יחד כדי שיהיו שם.

לא אהבתי שום דבר בסרט הזה.

לא את השחקנים, לא את הנושא, לא את הטיפול השטחי והאבסורדי בנושא.

לא את הפלשבקים בין הווה ובין עבר, לא את דמות המצליחן ההודי שהצליחה לגרום לי בחילה, פשוט כלום.

לחשוב על כך שהסרט הזה קיבל אוסקר.....זה מעיד כמובן יותר על האוסקר, מאשר על הסרט עצמו.

"נער החידות ממומבאי" הוא אמנם סרט קצבי וזורם, צילומים יפים ומשחק מעולה של הילדים, אבל מאוד קיטשי, האירועים נעים במתכונת של קליפי MTV עם מוטיבים הוליוודיים שהולכים ומתחזקים בסצינות הסיום.

הסרט אמנם זכה בהמון אוסקרים, כנראה בגלל שנושא המזרח והניחוח האתני קוסמים לחבריה אקדמית הסרטים בהוליווד ובמקומות אחרים. עדיין זה לא מכסה על בימוי מרושל ועריכה לא סופר מקצועית של הסרט.

לדוגמא:

בתחנת המשטרה רואים את ג'מאל שותה כוס תה ומניח אותה על השולחן. בתמונה הבאה רואים את הכוס מלאה.

כשג'מאל מרביץ לאחיו המבוגר יותר סלים, המבטא הבריטי שלו פתאום פורץ החוצה. זה היה קטע פשוט קורע. בקטע אחר, כשהוא פוגש את המנחה בשירותים זה קורה לו שוב כשהוא אומר לו שהוא "לא יהיה מיליונר." פשוט גדול.

כשג'מאל וסאלים פוגשים את לאטיקה באולפן הריקודים היא נראה בלי ואז עם טבעת על האף.

כשלאטיקה עוזבת את ביתו של הביריון, רואים אותה עם חבורה מתחת לעינה השמאלית שנראית ונעלמת בין השוטים של המצלמה. הבמאי כנראה היה שיכור ולא שם לב. 

בתוכנית, המנחה משתמש במילה cell phone (טלפון נייד) שנמצאת בשימוש בצפון אמריקה. בהודו ובמדינות חברת העמים הבריטי משתמשים במילה mobile phone.

היו עוד קטעים מצחיקים שאני לא זוכר כרגע, שרק בשבילם לראות עוד פעם את הסרט.

חג שמח.