ראיתי את האופרה שנכתבה על ידי שתי הישראליות, נאוה סמל ואלה מילך שריף, והועלתה אתמול בקאמרי 2 עם המנצח אורי לשמן.

היא לא מושלמת, אבל שווה בהחלט . 

היה קשה ונפלא

מזעזע ומרהיב

מוזר ומיוחד

ואני לא קלה לרצות

ולא מתפעלת בקלות.

היתה שם במה מיוחדת במינה.

עם בור שהופיע ונעלם, בעזרת בנות המקהלה הנהדרת

היתה שם נערה,  עינת ארונשטיין, שהיא כבר שחקנית זמרת נפלאה ואני מחכה בחוסר סבלנות לראות אותה בתפקידים נוספים . לזכור את השם הזה - כי היא עוד תגיע רחוק. גם פה וגם בעולם.

מה היה מיוחד?

בעיקר הסיפור השואתי.

שהוא כרגיל בלתי נתפס ומצמרר ונכנס לנשמה ולא עוזב.

ולא זקוק לסיפורי מסגרת מעושים ומיותרים, מהסוג הקלוקל שבו הקיפו אותו שם.

ובכל זאת -

אם יש לך הזדמנות לראות את האופרה הזו, על כל בעיותיה -

מומלץ בחום..