אני כנראה לא כל כך הועיל לעכבר העולם, כי בעיקר המליץ לאן לא ללכת בברלין.

אז הנה המלצתי הראשונה, לא ללכת לגן החיות,  גם לא בחינם.

גן החיות נמצא ליד תחנת הרכבת Zoological Garten.  לא רחוק משם, נמצא המתנ"ס היהודי וקצת יותר קדימה גם המקווה ובית הכנסת האורתודוקסי.

רגע אנחנו בעינייני גן חיות, לא? אז הנה, למה לא.  

מחיר הכניסה שערוריתי, 18 אירו ליחיד.

מחיר הכניסה שערוריתי במיוחד לנוכח המחירים שברלין מציעה במגוון תחומים אחרים: כניסה למוזיאונים, אוכל, תחבורה, קולנוע. אפילו בקולנוע סוני סנטר בפוצדמר פלץ, המחיר לא עבר את 10 אירו, אלא רק אם מוסיפים פופקורן ענק פלוס קולה המצב משתנה.   

אז למה לא? פעם כשעוד הייתי צעירה ועולת ימים הלכתי עם קבוצת תלמידים לפארק ספארי ברמת גן. אני בעיקר זוכרת פיל מקומט שאוכל אבטיח. ניצני תודעה התחילו לבצבץ בהכרתי הצעירה, שמשהו לא בסדר עם גני חיות.  משהו מסריח בממלכה הזו. מאז חלפו שנים, כמעט כפול. יותר ויותר אנשים הגיעו לאותה מסקנה שהגעתי אליה אז. אלא מה...הגיע אלינו אורח. חוץ מאש"ל סיפקנו לו גם הווי ובידור. אחרי שלושה ימים של התרוצצות, מה עוד נשאר לעשות..חושבים חושבים. והופפה לה גן חיות לא היינו שם. איזה רעיון מעולה. אורזים מים ובמבה מקומית (חצי קילו אותו טעם כמו בארץ). ואנחנו שם.  

קצת אחרי הקופים שהזדווגו בלהט, הגענו לאריות שגם רצו להזדווג אבל הופרדו. האריה נהם מרוב צער וליקק את כפות רגליו לניחום עצמי, האריה והלביאה יכלו  רק להביט אחד בשני דרך חלון מסורג נמוך (ראי תמונה). מדי פעם הוא ריחרח את חתיכת הבשר שלא ממש עיניינה אותו.

הלאה, דובי הקוטב הלבנים הסתובבו על גבי הסלעים וליקקו אותם, היה יום חם, פרוותם מתדלדלת מרוב רזון.

יש גם ציפורים למיניהם, דובים למיניהם וכל מיני חיות קטנטנות שהייתי שורדת גם מבלי שמישהו יחזיק אותם בכלוב עבורי.

 ולסיכום: הריח לא משהו.

אה, ועוד מסחרה מקומית, בין לבין עומד דוכן הגרלה שכל הכנסותיו קודש להאכלת החיות. אז מה בדיוק הם עושים עם ה18 אירו?  

קיינה אהנונג.