מוטב לו,לאדם, לבקר לפחות פעם אחת בחייו במנהטן,

על מנת להבין לעומק את משמעות המלה "פרופורציות".  

בימים הראשונים במנהטן הסתובבתי כשיכורה,הלומה ומסוחררת

מכמויות בני האדם ברחובות שגודשים אותה מכל עבר,

ממגוון הפרצופים השונים והמשונים הניבטים אליי,

מהעירבוביה הזו של גזעים,עמים,תרבויות,שפות,סגנונות,צבעים,ריחות,צורות,לבוש.

הכל מהכל קיים בה.

YOU just NAME IT

הצפיפות והדוחק,

 - להלך ברחובות מנהטן כשבכל שעה משעות היום

אלפי בני אדם חוצים מלפניי,מצדדי ומאחורי

את מעברי החצייה רחבי הידיים,

רובם ממהרים,השד יודע לאן.

אווירה ותחושה חזקה של לחץ/מתח באיזור ה"וול סטריט".

צועדים/כמעט רצים,הבעת פניהם הנחושה וחדורת המטרות.

מוטיבציה קוראים לזה,ושם זה מורגש עד מאד. 

אם כן,לגבי הרומן שלי עם מנהטן,

זאת בפירוש לא היתה אהבה ממבט ראשון עבורי.

נופיה אינם אירופאיים –

אין את האדריכלות המרהיבה,המרשימה והמוכרת

שיש ברבות מערי אירופה,

(אם כי יש אסתטיקה מסוג "אחר".)

מנהטן האינטנסיבית,המטונפת,

גורדי שחקים שהם המגדלים הגבוהים-גבוהים שראיתי מעודי,

שואפים לגעת בשמיים,

המחנק - הביקור שלי בה היה בשיא הקיץ,

האויר היה מהביל והלחות מעיקה,

הלכלוך - הררי האשפה ש"מזמינה" ברוחב לב

מקקים ענקיים בגודל של בית, (איכס!) , שורצת ג'וקים מבחילים שמתרוצצים להם בחופשיות בכל פינה מרחובות העיר.  

הכרזתי באומץ ש"את ניו יורק אני שונאת".

אני, שרגילה ליופי האירופי המסוגנן,

הרהרתי לעצמי ביוהרה נמהרת -

 "אוי ווי,לאן הגעתי.היא ממש מכוערת".

העוותי את פניי בשאת נפש.

מה לי ולכל תפאורת הזוהמה והגועל שאופפת אותי, (הג'וקים,הג'וקים!)

לזרות הזו,לבדידות,לבועה,לאנונימיות האיומה,

לאנשים שחולפים זה על פני זה מבלי להישיר מבט בזולתם,

כל אחד לעצמו.

ואז הבנתי מהי הסיבה האמיתית

לרתיעה הראשונית שחוויתי,

מה בכנות היה לב העניין שהפריע לי :

 - במנהטן הרגשתי כ"כ קטנה.

מה זה קטנה, פיצפונת.

בלתי נראית.

חסרת משמעות.

אפסית.

סטטיסטית.

טיפה בים הגדול.

(וכל קלישאה נוספת אפשרית שקיימת. )

נשים רבות שדומות לי (במימד כזה או אחר,ולא רק הויזואלי),

יפות ממני,סקסיות ממני,מוצלחות ממני,מיוחדות ממני,מוכשרות ממני,חכמות ממני.

ובכלל,

 יותר ממני.

כן.

גם תחושות ומחשבות מהסוג העלוב הזה עלו בי.

(אני מודה שאני לא "מעל זה".וברור לי שאני פתטית בכך.)

חברה שלי ביטלה את דבריי,

מה את מתרגשת? על מה כל הרעש?

טוסי להונג קונג,לסין,לטוקיו,להודו,ואז תדברי.

(ייתכן,

אבל מאחר שטרם הייתי,

איני יכולה להעיד שאכן כך.) 

ניו יורק היא עיר מאד קשה לעיכול.

ואני לא פרובינציאלית.

(הסתובבתי קצת בעולם,גם בערים גדולות,בטרם הגעתי למנהטן.)

וכשההארה נחתה עליי ,

והבנתי למה אני כל כך מתנגדת,

- רק אז הצלחתי באמת להרפות.

ומכאן כבר נכבשתי כליל בקסמה.

לא סתם היא היוותה השראה עצומה

לכל כך הרבה יוצרים (על סוגיהם)

שנושמים אותה

ואת האויר המפוייח שלה בהתרפקות מתפנקת.

שעבורם אין לה תחליף. 

ניו יורק מזמנת הבטחה שהכל אפשרי. (ה"חלום האמריקאי" ושות')

כמו "פאם פטאל" (Femme Fatale)

היא מפתה ולוכדת במיומנות

קורבן אחרי קורבן, וזאת בקלות,מבלי למצמץ או להתאמץ.

בהצתה מאוחרת (כשבוע לאחר הנחיתה),

הסתגלתי ועיכלתי את הקצב,

גיליתי את היופי הטמון בה,

את האפשרויות הבלתי מוגבלות שהיא מציעה

בתחומי התרבות,האומנות,הקולינריה,ואף שקט,רומנטיקה וטבע

(כן,כן.בקרו בסנטרל פארק ותיווכחו).   

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

(הייתי בין השאר במסעדה אתיופית מצויינת שחבריי המקומיים לקחו אותי אליה בכוח (על אף מחאותיי), ומאד הייתי רוצה להמליץ עליה בהזמנות זו,אולם לצערי לא לקחתי כרטיס ביקור,אז אין לי פרטים מדוייקים לדווח כאן.מבטיחה שאיכות האוכל והטעמים שם עולה בהרבה על האוכל האתיופי שמציעות המסעדות שהייתי בהן בארץ (והתאכזבתי).בניגוד לתדמית המשעממת שיצאה למזון האתיופי,המאכלים שם היו יצירתיים ולא מוכרים.) 

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אני רוצה לסיים בציטוט קטע ששמרתי ברשימות שלי מזמן,

אני מתנצלת שאני לא זוכרת את זהות הדובר.

(לכן אצרף את דבריו ללא קרדיט של שמו.) 

קראתי פעם ראיון מרתק איתו,

נדמה לי שלא היה מדובר בגבר ישראלי,

ושהינו סוג של פילוסוף/הוגה דיעות כזה או אחר. 

לתחושתי,

הציטוט הזה מקבל משמעות רלוונטית במיוחד בביקור בניו יורק. 

" כל אדם הוא יצירה ייחודית.

הקיום הוא כה יצירתי,

שהוא לא חוזר על אותה יצירה פעמיים. 

אבל השוני הוא רק על פני השטח,

כי במהות אנחנו אפילו לא שווים, 

- אנחנו אחד. 

כל גל שונה מהשני,

אבל במהות הם מאותו אוקיינוס. 

אין לי שום הרגשה של מיוחדות או עצמיות."

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הערה -

 בעקבות הרצח הפוליטי/אירוע הירי במרכז ההומו - לסבי בתל אביב.

 "השוני הוא רק על פני השטח,

כי במהות אנחנו אפילו לא שווים, 

- אנחנו אחד.