משפוחה פרסית ("תשמרי על עצמך, אני אחראית עלייך, אם יקרה לך משהו, אין לי כוח לאמא שלך". בפרסית זה נשמע מצחיק.) ברחבי אמריקה- יש?? יש!!
מסלולים ותכנונים יש??
יש!!
כרטיסים לטיסות הפנים יש?? יש!!
אבל חשבה בלבה היהודיה הכשרה והטובה (קשה להיות יהודי. די! קשה לנו! יותר מדי רגשות אשם, יותר מדי איסורים ויותר מדי שאיפה לרוחניות. די, זה קשה, קשה! כי זה לא אני, זה הילד הרע ששוכן בתוכי...)
רגע, אוכל כשר אצל הכריסצ'נס האלה יש?
אין!!!
אז התקשרתי לאמריקן אירליינס.
קושר פוד מם? נו פרובלם מם. יס מם. אופקורס מם. דפנטלי מם. נו פרובלם אט אול מם. או קיי מם. אנג'וי יור פלייט מם. (רגע, היא לא צריכה להגיד מיסיס?? מתה על האמריקאים. קפיטליזם או לא. יש להם נימוסים!!)
מתה על אוכל של מטוסים. בשביל זה אני רוצה לטוס. בשביל האוכל הפלסטי הטעים הארוז הזה. ובגלל המיץ עגבניות. בגלל זה פרימור לא פושטים את הרגל, כי רק אני קונה את המיץ עגבניות שלהם.
לא כיף להגיע לאילת בטיסה. אין אוכל ואפילו לא עיתון, ועוד רגע הדיילת יכולה להגיד "שבו יפה, הבאתם סנדוויצ'ים ותרמוס??"
אז עוברות הדיילות השיקסה האלה, ואני שגרירה טובה ומלאת גאווה. "אי אורדרד קושר פוד פליז" אני מסרבת בנימוס לצלעות החזיר עם גבינת התמנון וקציצת הצפרדע שהיא רוצה להציע לי.
היא מסתכלת על פני היהודיה המעונה שלי (איזה קטע שהם חשבו שהתפילין זה פצצה??) פנים מעונות של "אני יהודיה, אחותי, כבר שלושת אלפים שנה אני אוכלת כשר, כי אם אני לא אוכל כשר, לא יהיו יהודים בעולם, ואז אף אחד לא יזכה בפרסי נובל. ואז אמריקה וישראל לא יהיו ידידות, ואז בספק אם העולם הזה יוכל להתקיים, אז אחותי, בשבילי רק אוכל כשר או שכל עתיד האנושות בסכנה..."
ואני מחכה בשקט לאוכל היהודי הכשר שלי.
טוב, הגנבתי לי מבטים גאים לעבר האמריקאים מסביב.
אני יהודיה חברים, אתם רואים, אני מתאפקת לי בשקט בזמן שאתם בולסים את החיות שלכם, לה לה לה לה לה, וזה לא עושה לי כלום, אתם רואים, אני נציגה של העם הנבחר.
ככה זה כשאתה עם סגולה, חברים, סבלנו בשקט שלושת אלפים שנה, מה לא נחכה לאוכל כשר עוד דקה קטנה?
(די!!! איפה האוכל שלי!!! אם הוא לא יגיע עכשיו אני אתחיל לקלל פה בפרסית, אני אכנס לאימ אימא של התא של הטייס!! איפה האוכל שליייייייייייי???)
נראה לי הדיילת בינתיים התפלצה לה בתא הדיילים:
או מיי גוד, שי וואנטס קושר פוד. וואט ד'ה הל איז קושר פוד?? קוויק, קוויק, דו סומט'ינג!! הלפ !! הלפ!! קושר פוד!!
ואז סוף סוף היא יצאה, ובידה צלחת, ברכתי הגומל, ואני ממש רציתי לקום ולקוד קידה, הנה הסבלנות משתלמת, חברים, אתם רואים, כל אחד והגורל שלו, אני נולדתי יהודיה, ואתם לא, לא נורא, אולי בגלגול הבא, חכו, חכו, האוכל הכשר שלי פי אלף יותר טעים משלכם! נ ה נה נה נה נה נה
אבל היה שם....
היה שם....
היה שם רק איזה לחם קלוי דלוח, מסכן כזה,
כאילו אספו אותו מבית תמחוי, והיה גם איזה גזר מבויש כזה ומקומט, גזר מעפן כזה, גזר יתום, כזה אסופי, בלי הורים.
(עכשיו אני יהרוג אותכם, אותו, אותה ואותי, וגם אני יהרוג את עצמי (הציטוט מהסרט ספר נשים, זוכרים?) ואני יקלל אותכם בפרסית!! תחזירו לי את הדולרים שלי עכשיו!! פעם הבאה אני אסע בכורדיסטן אירליינס יותר טוב!!)
הרמתי את הגזר היתום וקראתי עליו קדיש,
כל האנטישמים מסביב צחקו עלי.
למה אלוהים, למה? שאלתי אותו,
לא מספיק סבלנו בפרעות נכון?
לא מספיק נגשו בנו המצרים נכון?
לא מספיק סבלנו בקישינב ובליל הבדולח ובמלריה ובביצות נכון?
בסדר, אלוהים, בסדר.
אין שום בעיה. רק תזכור, טוב?
אלוהים קיבל את תפילתי, הנחית אותי על דודה פרסיה, שם הם שרים כל היום את השיר של דתיה בן דור, מה, מה, מה? מה אוכלים היום? קבאב בבוקר וקבאב בצהריים וקבאב בערב וקבאב בחצות וקבאב לקינוח כי מה, מה, מה? מה אוכלים היום?
וגם היא יהודיה טובה, מסתכלת על השעון היא אומרת: "מתי אכלנו ת'קבאב? יאללה! עברו שעתיים! נזמין פיצה!!"
אוי, כמה שאני סבלתיייייייייייייי....
נ.ב- יש לי עוד טיפ לתת- אם את פרסיה שמגיעה בגפך לטייל בארצות הברית- הלך עלייך!! כל הגברים הפרסים שם יחפשו אותך!! (אל תאמיני לסיפורים על הווילה, העוזרת, הגרין קארד והדולרים!!)
הלך עלייך!! |