כותרות TheMarker >
    ';

    עדנה כהן קדוש© כל הזכויות שמורות © לאלוהים... © (אני וכולנו- הפטנט הרשום שלו)

    \"...כי מסלעי וצורי נקרתיו
    וחצבתיו מלבבי...\"
    ביאליק.

    מאמינה באמירת האמת- זו שאינה מתייפייפת ואינה פוליטקלי קורקט,
    לא כותבת כדי למצוא חן
    אבל מאמינה
    ביכולת
    לתקן.
    מעין יומן פרטי- זו אני, זה הסגנון,
    בין רציני לשטותי.
    אין נכון או לא נכון.
    מי שלא יכול לקרוא - נעים מאד,
    אבל לא נורא-
    המילים ביומני-

    אינן מחפשות חברה.

    0 תגובות   יום שני, 13/6/16, 13:07

    לצפייה בתמונות מן המסע : https://www.facebook.com/Edna-Cohen-Kadosh-עדנה-כהן-קדוש-133748323373564/photos/?tab=album&album_id=1043748049040249

     

    הנסיעה לאומן דומה למסעות החשובים לפולין, רק שזוהי נסיעה שמחה ומהנה מאד אל ערש גדולי היהדות, ואנחנו בנוסף עטים על כל אפשרות לטיול ולשופינג.

     

     

    מצווה גדולה להיות בשמחה רק תן לנו רבנו להיות בשמחה תמיד ולהגיע לנתב"ג כל שבוע, כי ברגע שמסתיים המסע לאומן רק נתקפים בגעגוע עז ורוצים לחזור לשם שוב.

     

    מסע מופלא שאינו יוצא מהראש, ומלווים אותו נשמה יתרה והתרוממות הנפש והרוח. כמו שכותבות השותפות עוד זמן רב אחר כך: "מסע נפלא לנשמה ומרומם, מלא באורות ובקדושה."

    ''

     

    למרות שנים ארוכות של שאיפה לנסוע לאומן זה לא קרה (והיום אני מבינה למה זה לא קרה), וגם קשה היה לי למצוא את השותפה ("לא תודה, לא מתחברת לזה" זו הייתה התגובה של כולן. אכן לא תתחברי עד שנשמתך תרצה בזה ואם תקבלי גם איתות מרבי נחמן :) )

    ואפילו כלל לא ידעתי עד הרגע האחרון אם השותפה תצטרף ולא יהיו שיבושים, כי אכן כמו שאומרים לא מגיעים סתם לאומן, אלא אם נבחרת בפינצטה, וכי נוצרת סיבה שקשורה לא רק לניצוץ של הנשמה היהודית שבוערת בך- ההכרות עם תורתו הקסומה והמרגשת של רבי נחמן וככלל של ארון הספרים היהודי, אלא מגיעים כאשר סיפור חייך נקשר למשנתו המדברת על שמחה ועצב,

    כי הנסיעה לאומן אינה סגירת דיל מול חברת הנסיעות אלא סגירת דיל מול רבי נחמן בכבודו ובעצמו.

     

    זו לא קלישאה שכל מה שקורה בחיים והדרך שעוברים תרתי משמע, הם סוג של ישיבת ועדה מלמעלה וזה די מצמרר...

     

    המזל (סייעתא דשמיא) לא מפסיק להאיר לנו פנים. הכימיה בין כל הבנות בקבוצה מדהימה כאילו אנחנו מכירות כל החיים. אין גם את כל האטרף של איזו רבנית חוזרת בתשובה עם הדרייב של הוידויים ושל המטיפים הנוצריים הללויה חח. להפך הכל כל כך אצילי, נעים, מרתק, מוסיף.

     

    המסע חורש את אוקראינה כשבע שעות נסיעה בכל יום. מאחד היערות נכנס במכה עזה ברכבנו חזיר בר שמרסק את קדמת הרכב. סייעתא דשמיא לא קרה כלום. ברוך השם ולמזלנו הרב אנחנו רק צוחקות מזה.

    סייעתא דשמיא השיבוש הוא (כרגיל.... כמה מצער!) הוא רק של חברת אל על שמשאירה קצת טעם רע בכל הקשור למתן חוויה מושלמת לנוסע... אני מודה לאלוהים שקיבל באופן מושלם את תפילת עדנה טורס לפני הנסיעה - תעשה שהשותפה שלי תהנה מאד ולא יהיו תלונות ואכזבות, בכל זאת זה היה הרעיון שלי וזאת האחריות שלי.

    אני שמחה שעשיתי אותה מאושרת, ושהיא כבר רוצה שנצא שוב :)

     

    הנסיעה לאומן אינה עוד טיול מהנה, אלא ציון דרך בחיים ומסע מפעים ובלתי נשכח. זו זכות גדולה ונדירה לבקר שם, לזכור ולכבד את ענקי היהדות ואת עשרות האלפים מבני עמנו שנטבחו בקברי אחים או קבורים בבתי הקברות היהודיים. זה מרגש שבעיירות נידחות כמו אומן, ברדטישוב ומז'עבוש פורחת נוכחות יהודית עזה שמשמחת גם את האוקראינים, ומעניקה להם פרנסה וחיות, ובנוסף הם מתבוננים בהערכה בנעשה ובעשייה התוססת.

    המשחק של הילדים הכפריים הוא לרוץ ולקבל את פני המבקרים, לאסוף מהם ממתקים ולהגיד משפטים שלמדו בעברית. הם רק מאושרים עד הגג שקיבלו לבקשתם דולר או שקלים כי המציאות שלהם היא פשטות ולא עוד אייפון ובזבוזים חסרי תכלית בקניון.

     

    האוקראינים אנשים צנועים, מסבירי פנים. הנשים נאות במיוחד, יופיין עדין, ודיילת אל על האוקראינית צריכה פשוט לדגמן. גילויי אנטישמיות ופרצופים חמוצים כן נגלים פה ושם. כשאני שואלת את הקופאי בחנות תחנת הדלק כמה גריבנות זה דולר הוא מעקם פרצוף בתיעוב, לא מביט בי ורושם על המחשבון 21. הנאצי בחוצפתו גם כתב שער שקרי ויקר. בשדה התעופה אנחנו מפגינות נוכחות (ניסוח מנומס למשמיעות קולנו כאילו אנחנו בארץ) עם המזוודות והעברית, ואני מבקשת שנמהר להיכנס, כי אני קולטת שניים חשודים שמסתכלים עלינו בעין עקומה ומחייכים. מי יודע יתכן והחיוך זה בגלל השיער שלי שפשוט התחרבש באותו יום :)

     

    מנסיעה לנסיעה דרך קייב ועד לציון רבי נחמן, ביקור בגן סופיה, ציון תלמידו רבי נתן בברסלב, ציון הבעל שם טוב אבי סבו, ציון הרב לוי יצחק סנגורם של ישראל וציון הרב ישראל דב המכונה בעל הידית, אנחנו מאזינות לסיפורים מופלאים ומרגשים, מתוודעות לשורשים היהודיים, לפילוסופיה ולהגות. אנחנו זוכות לכבד ולזכור את ענקי המורשת שלנו (ולא לנטוש אותם, כפי שאחד הרבנים הגדולים אמר ורק פילג את העם באמירה קשה ולא ראויה: "אל תיסעו לאומן") דמעות ותחנונים מתהפכות ברגע להנאה אין סופית מן הדרך הכפרית היפה, (מדינה המזכירה את ארצות סקנדינביה משופעת ביערות ואגמים אך הבתים המשותפים עגמומיים ואף כעורים), נסיעה מהנה ברחבי אוקראינה ולאירוח מושלם במלוניות של המשפחות היהודיות.

     

    מצווה גדולה להיות בשמחה, ואין ייאוש בעולם כלל וכלל והעיקר לא לפחד כלל, אך בעיקר בעיקר - עם ישראל חי!! (ולמעשה לסיכום : אין לי כלל מילים לתאר את גודל החוויה והזכות להגיע לאומן, ואני מבינה ומקנאה באלו שנוסעים כל שנה!)

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      עדנה כהן קדוש
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין