צטט: rolini 2009-04-27 11:03:46
תודו שהתגעגעתם/ן לשאלותיי...
שלום לכם/ן יקיריי/ותיי
מנהלים מיוחדים, מממ נכון שלא מפריע לכם שהמצאתי לי פינה משלי, כאן, בקהילה המדהימה הזו
?
ובכן, הנה שתי שאלות המסקרנות אותי-
1) האם ילד/ה בטווח הגילאים 8-13, יכולים לעבור תהליך אימון? האם הם/ן בשלים/ות לתהליך זה? איני מתכוונת לזלזל בהם/ן ( חס וחלילה! ), אך באיזה צומת עומדים הם בגיל כה צעיר? לאכול במקדונלדס או בבורגר ראנץ' ( אני אישית מעדיפה את מק'
), הם בראשית דרכם, טרם הגיעו לצומת....
2) יצא לי לדבר על כך רבות עם אנשים ( גם בהרצאתך יניבי ), האם מתאמן/ת בן/ת 55 ומעלה, יסכימו להתאמן עם מאמן/ת בטווח הגילאים 25-38 ? מדוע רבים/ות חושבים/ות כי המאמן/ת אינם/ן בשלים/ות? מדוע חושבים הם כי "הצעירים" עוד נאיבים וכי הם עוד רק בתחילת דרכם? " עוד לא עברו מספיק בחייהם/ן..."
* זו עוד פרדיגמה? בדיוק כמו זו עם אימון מול מאמן או מאמנת?
תודה מראש לכולכם/ן.
שבת שלום,
רולין
הי רולין,
אני מתייחס באיחור ניכר מאחר ונעדרתי תקופה ארוכה ואני משלים תגובות לאלו שממילא הייתי מתייחס.
הנושא שהעלית אכן ראוי לכך.
חוץ מזה אני לא רוצה אפילו שתחשבי שנעלמתי לך.....
לעניין אימון ילדים; אין לי ניסיון ולא מכיר גם ניסיון של עמיתים, במקום שממנו באתי לשדה האימון דיברו על אימון כאפשרי לגיל 13 ויותר בהסכמת ההורים ובתנאי שאחד ההורים לפחות עבר תהליך דומה. יתכן ובהמלצה זו טמונה התשובה לבני פחות מ- 13. (בשלות, תפיסת עולם של הילד, תפיסת המחויבות האישית יכולת הגדרת מטרות וכד') וכן - תמיד גם יש אפשרות לחריגים.
לאימון לגילאים אלו - לדעתי, ראוי שיהיו למאמן כלים ויכולת נוספים (ממה שיש למאמן "רגיל") בעיקר בתחום תפישת המושגים של הילד בדומה לידע שנדרש לטיפול בהפרעות קשב, תקשורת, דיסלקציה וכאלו .
עדות אישית - לפני כ- 3 שנים אימנתי נוער בגילאים 15-16 , אתיופים במסגרת פרויקט "מאמן לחיים" (הכוונה הייתה ליצור קהילת נוער מנהיגות עתידית לעדה האתיופית), האימון נמשך שנה בפגישות שבועיות כולל ליווי תדיר. זה לא היה פשוט:- גם הגיל וגם המנטליות המיוחדת להם, תפישת הדברים בשפה, ריחוקם מהבית והמשפחה (תלמידי פנימיות נוער) , קינאה והתמודדות עם חברים שלא נבחרו לפרויקט ועוד.
נוכחתי לראות שכלי האימון שיש לי כמאמן יש להם תוקף והם טובים גם לנוער ושניתן ליצור (בהרבה סבלנות) את השפה המיוחדת לנו באימון.
היה חסר לי תמיד משהו שלא ידעתי להגדירו במדוייק אבל משהו כמו לדעת שזה עובד, ניענועי הראש להסכמה וכן, כן או אמירה כללית כלשהי - לא היו מספקים.
גם היום אני אוחז בדעה זו לגבי הנוער הצעיר- נדע שזה עובד, הנער לא מגיע אליך לאימון, הורה או אפוטרופס יצור איתך את הקשר והנער למה לא יגיד "סבאבה" קדימה נתאמן - איך נדע שהאימון עובד ? לקבל דיווח מעיניו של גורם שלישי. ....
לגבי גיל המאמן - חשבתי על השאלה שלך ופתאום נוכחתי לראות שאף פעם לא נשאלתי לגילי בשיחה הטלפונית לתאום המפגש הראשון (אני מתחיל תמיד בשיחת הכרות וללא תשלום).
כנראה ההחלטה בצד השני מתחילה באיך שאתה מדבר ובאיך שאתה מוקשב אצלו היינו הרושם/התרשמות שמכילה את השיפוטיות, הערכה וכד' אצל המתאמן. בהמשך נוצרת או לא הכימיה המהווה בעצם אישור עבורו אם "קלט אותך נכון" - בהתאם לפרדיגמות שלו.
יכול לומר לך לגבי עצמי - התאמנתי גם אצל צעירים ומבוגרים (זכר ונקבה), מה שקבע עבורי בדר"כ היה השיפוטיות שלי לגבי היות המאמן/נת אוטוריטה מקצועית והערכה על היותו/ה תרומה ומקדמת עבורי. שיקול הגיל לא נכלל ברשימת השיפוטיות.
בברכה בבט (ארוך אבל לא נורא)
/null/text_64k_1#