צטט: דבי לוזיה 2009-04-25 20:33:57

ישנם מוסדות אמנותיים שניתן לומר עליהם באופן חד משמעי שהם מציגים תמיד תערוכות ראויות ואיכותיות - גם אם הן אינן נראות לנו כאלה.

המומה, הטייט, ויטני, גוגנהיים, מרכז פומפידו ואחרים - מוזיאונים בדרגה A  - יש סבירות גבוהה שאם לא נהנית הבעייה היא בחוסר ההבנה שלך.

 

אני זוכרת את התערוכה של פישלי וווייס בטטיט מודרן - ממש לא הבנתי על מה מדובר. אבל היה לי ברור שאני צריכה לבדוק וכך עשיתי.

גם כשאני מבינה לא תמיד אני אוהבת אבל זה כבר עניין אישי של טעם וזה לגיטימי לא לאהוב דברים - אפילו באותה תערוכה - תמיד יש עבודות אהובות יותר או פחות.

 

גם אני הייתי השבוע במומה והיכרתי שני אמנים שלא שמעתי עליהם לפני כן - ליאון פרארי ומירה שנדל - שנחשבו לאמנים החשובים ביותר באמריקה הלטינית. ראיתי את ביקורי בתערוכה כשיעור מאלף.

 

ראיתי את התערוכה של פרארי ושנדל ומצאתי אותה מרתקת. אחת הבעיות שלי בבקור היתה שמהתערוכה שלהם ירדתי לתערוכת הנ"ל וכגודל הציפיות גודל האכזבה.

אני מוכנה לתלות את חוסר הנאתי בחוסר ההבנה או חוסר הכרה של תהליך, אבל האם זה אומר שכל פיסת ניר משורבטת או לא, היא בעלת ערך אמנותי, ואולי הגיע הזמן להפעיל קצת חוש ביקורת עצמי, ולא להסכים תמיד שזו אשמת הצופה...

מה את חשבת על האוסף של רוטשילד?

צטט: רונתי 2009-04-25 15:05:23

את יכולה לומר של מי למשל היו העבודות שלא מצאו חן בעיניך?

 

לא ממש

בתערוכה היו מאות עבודות. הן היו תלויות בסגנון סלוני, והכיתוב לגבי רובן היה בצד כך שהיה צורך לאתר את מיקום העבודה על מפה קטנה ואז למצוא את התאור הרלונטי. המון מאמץ כדי לברר פרטים על יצירה שלא אהבתי ממילא.

צטט: avimedia 2009-04-25 08:31:19

קרא לך פעם שהיית מאוהבת במשהו?!

בתקופה זו הוא או היא היו כליל השלמות:-)

והנה אחרי זמן קרו דברים, הסתכלת על ה"תכשיט"

ולא הבנת מה בכלל מצאת בו...

בשיחה ב 4 עיניים הסברת לו "זה לא אתה זו אני"

והמשכת הלאה...

היום כשאת מדפדפת האלבום את מבינה דברים.

לידך יושב ה"תכשיט" החדש

לגמרי קרה לי,  לזכותי יאמר שלא תליתי את ה"תכשיט "

צטט: אמן סודי 2009-04-25 18:27:18

כאמן עכשוי שאני יכול בפה מלא להגיד שחלק מהעבודות שלי קונספטואליות/מאתגרות/מוזרות או דורשות קריאה או הבנה למה נוצרו אני יכול להגיד שלעיתים חייבים להבין ולהכיר את חייו/עבודתו של יוצר על בורייה בכדי להבין עבודה מוזרה... 

לעיתים גם עבודה קשורה לנקודה/מקרה ספציפי בזמן כשהצגת ללא הטקסט או הקישור מוציא אותה לחלוטין מהקונטקסט.

אתה לגמרי צודק לגבי הצגת או הכרת עבודות בקונטקסט שלהם. יש הרבה תערוכות שעושות את זה ויש לזה המון ערך מוסף.

יש יצירות שפשוט לא עוברות בלי זה.

זה בדיוק המקום שבו אוצר מצליח או נכשל.

צטט: דב שגב 2009-04-26 00:33:43

לא פעם ולא פעמיים אנו חוזרים לשאלת השאלות בדבר טיבה של יצירת האמנות. והויכוח הוא "בלתי גמיר". ואולם בדבר אחד

יסכימו רובנו, טיבה של היצירה נמדדת במידת הרגש שהיא יוצרת אצל המתבונן. ניתן להניח שאותה פיסת נייר לא עשתה לך כלום

ומחר בוואדי תזרק לפח האשפה, ואולי זו היתה כוונתו של היוצר? עובדה היא כי בחרת לכתוב על כך ... סימן שזה "עבד", אני אישית

סבור שכאשר אנו עומדים מול יצירה מרגשת באמת, נזהה מיד שזה "הדבר האמיתי" ולא נזדקק ללכת וללמוד על מה ולמה התכוון

היוצר, יצירה מרגשת ואמיתית שורדת גם שינויים באופנה ובטעם הציבור וזה סוד כוחם של הציורים ששרדו מאות בשנים. 

הבחירה לכתוב על התערוכה נבעה בעיקר מעייפות. לא חושבת שזה סוג הרגש שמתאים לדרוג יצירות אמנות.

אני גם לא מסכימה לאפשרות הזיהוי המיידי. לפעמים החושים שלנו צריכים להתרגל למשהו כדי לזהות אותו. בפעם הראשונה ששמעתי את "צידו האפל של הירח" של פינק פלויד לא הצלחתי להתכוונן בכלל. היום זו אחת היצירות האהובות.

הקונטקס מוסיף הרבה גם ליצירות שעומדות בפני עצמן. לעיתים יצירה מוכרת עד לזרא מקבלת זוית רעננה ומרתקת כשהיא מוצגת בקונטקסט חדש.