"אחת ההאשמות השכיחות ביותר כנגד האמנות בתקופתנו היא, שעקב אבדן אמות המידה הישנות היא הפכה לכאוטית ולנטולת כללים או כוון. בדיוק אותה הביקורת הועלתה תכופות בין השנים 1850-1830, במיוחד בצרפת, שם ניתן היה לראות זו לצד זו יצירות של אמנות ניאו-קלאסית, רומנטית וריאליסטית, שלכולן מחוייבות ליצוג. היעדרו של סגנון מחייב יחיד, הזכיר לאנשים רבים את היעדר התכלית הברורה או האידיאלים המשותפים בחיים חברתיים. מה שנראה היה כאופיה האנרכיסטי של האמנות, נתפס כסימפטום של אנרכיה או משבר עמוק יותר של החברה בכללותה"  (מתוך שפירו  "ציור מופשט חדש" 1957). 

 ingres-odalisque-louvre_1814

מה דעתכם?

צטט: avimedia 2009-04-25 19:32:07

האם האמנות העכשווית היא אנרכיסטית?

 "אחת ההאשמות השכיחות ביותר כנגד האמנות בתקופתנו היא, שעקב אבדן אמות המידה הישנות היא הפכה לכאוטית ולנטולת כללים או כוון. בדיוק אותה הביקורת הועלתה תכופות בין השנים 1850-1830, במיוחד בצרפת, שם ניתן היה לראות זו לצד זו יצירות של אמנות ניאו-קלאסית, רומנטית וריאליסטית, שלכולן מחוייבות ליצוג. היעדרו של סגנון מחייב יחיד, הזכיר לאנשים רבים את היעדר התכלית הברורה או האידיאלים המשותפים בחיים חברתיים. מה שנראה היה כאופיה האנרכיסטי של האמנות, נתפס כסימפטום של אנרכיה או משבר עמוק יותר של החברה בכללותה"  (מתוך שפירו  "ציור מופשט חדש" 1957). 

 

 

 ingres-odalisque-louvre_1814

דלקרואה יוג'ין, 1798 - 1863
יולי  1830
החירות מובילה את העם

 

 Gustave Courbet (1819-1877)  Bonjour Monsieur Courbet, 1854

 

האם פני הדברים השתנו היום, לאור אותן ההאשמות כלפי האמנות?

מה דעתכם?

ניראה לי שמה שאבד יותר מהכל זה האסטטיקה של האמנות,

בשם "קידמה יצירתית" הוקרבו ערכים אחרים, במקום להוסיף מימדים לאמנות - הפכו את חלקה ל"נשגבת" עד כדי חוסר מובנות,

נוצר מצב שאם יצירה היא מובנת ויפה - היא אוטומטי נפסלת ולא משנה כלל אם היא טובה או רעה בקנה מידה של שיפוט קלאסי,

אם זה "קונספט" - אסור שזה יהיה אסטטי, אסור שתהיה שלמות טכנית, ורק חסר שהאמן יופיע עם חליפה,

יש חוק נגד אסטטיקה באמנות מודרנית? יש חוק נגד מיסגור ופספרטו? לי לפחות נראה שכן, רוצה להיות אמן מודרני - קודם כל תהיה רשלן, בילתי-מובן,  תיצר יצירות שאין אפשרות לתלות אותן על הקיר - ואז אולי יתחילו לדבר איתך,

היות שאמנות כרוכה גם בגילויים ופריצות דרך. תמיד תהיה השוואה בין אמות מידה ישנות לחדשות. ועל מה שהוא חדש ושונה יגידו שהוא כאוטי ואנרכיסטי.

זה ביסודו לא השתנה מאז כן גם היום.

והכל גם יחסי. נתקלתי במוזיאון "אורסי" בציור של קורבה: קלוז אף על על אבר מין של אישה שנראה לי מאוד נועז אפילו לתקופתנו.

לציור פריהיסטורי או אפילו עבודות של ז'וטו וציור פרימיטיבי של איקונות עשוי להתוסף עם השנים מימד נוסף ושונה מזה שיוחס לו בזמנו בגלל פרספקטיבה של תהליכים שהציור עבר מאז.

אני חושב שהיום בכל זאת יש שוני בהתיחסות  - כבר אי אפשר לבחון עבודות לפי קני מידה חיצוני

 - למשל מיומנות טכנית וסגנון. ואולי אין בכלל קני מידה שניתן לאמוד על פיו.

הבעיה התחילה כאשר עולם האומנות ניצל את החופש האנרכיסטי הזה שהוא מבורך ביסודו והתחילו לשקר במודע או שלא במודע. אני יכול למשל להבין מדוע גרינברג לא סבל אדם דוגמת

מרסל דושן - זה מנסה לנסח ללמוד וללמד זכות אודות האנרכיסטי ואונגרד ופתאום מופיע אדם המציג את האמנות כמעשה שרירותי גרידא בעצם זה שהוא מוצג בחלל תצוגה . הרידי מייד הראשונים של דושאן נוסחו כך שהיו חפצים יום יומיים נייטרליים לגבי האמן , שלא יהיה בהם שום דבר חריג או מיוחד.

מאז מרסל דושן התפתחה תרבות של שקר. איך זה קרה? זה סיפור ששווה מחקר. מכל מקום תרבות של שקר מצויה גם היום.

וכל זמן שהאגו מצוי - נושם, מאוהב בעצמו.

מעניין אותי איך אתה מבדיל בין תרבות של שקר לתרבות של אמת ?

-

-

צטט: 220220 2009-04-25 23:07:47

 

מאז מרסל דושן התפתחה תרבות של שקר. איך זה קרה? זה סיפור ששווה מחקר. מכל מקום תרבות של שקר מצויה גם היום.

וכל זמן שהאגו מצוי - נושם, מאוהב בעצמו.

צטט: 220220 2009-04-25 23:07:47

 

והכל גם יחסי. נתקלתי במוזיאון "אורסי" בציור של קורבה: קלוז אף על על אבר מין של אישה שנראה לי מאוד נועז אפילו לתקופתנו.

אם תגלוש (בעדינות) לדיון שהתקיים כאן לפני כשבוע על עבודתו של ידידי א. קוסובסקי, תמצא שאנחנו חרמנים כמוך: הציור הועלה לאתר!!

שלום אודי

אני חושב שאת ההבדל עושה בעיקר האומן. הוא צריך להיות מספיק שלם וכנה עם עצמו לדעת אם הוא מזייף או פועל מתום לב

אם הוא הורגל לזייף והוא גם מצליח אז הדרך לתרבות של שקר נסללה.

אני לדוגמא עובד כעת על מספר עבודות שהמצע המשותף להם הוא שקי דואר גרמני ברור שהמצע כבר מכבתיב משהוא מאופי העבודה אחרת למה הבחירה? ויחד עם זאת אני מנסה בכל פעם לבחור מחדש ולהמנע מפתרון קל ומהיר. לא רוצה לעבוד עם נרטיב .  ויש גם תקיעות ,ואבדן דרך בנוסף לאי החשק הכללי - כל אלה פקטורים שיש להתמודד אתם בכנות.

צטט: shby 2009-04-25 23:05:26

 

 

 

ניראה לי שמה שאבד יותר מהכל זה האסטטיקה של האמנות,

בשם "קידמה יצירתית" הוקרבו ערכים אחרים, במקום להוסיף מימדים לאמנות - הפכו את חלקה ל"נשגבת" עד כדי חוסר מובנות,

נוצר מצב שאם יצירה היא מובנת ויפה - היא אוטומטי נפסלת ולא משנה כלל אם היא טובה או רעה בקנה מידה של שיפוט קלאסי,

אם זה "קונספט" - אסור שזה יהיה אסטטי, אסור שתהיה שלמות טכנית, ורק חסר שהאמן יופיע עם חליפה,

יש חוק נגד אסטטיקה באמנות מודרנית? יש חוק נגד מיסגור ופספרטו? לי לפחות נראה שכן, רוצה להיות אמן מודרני - קודם כל תהיה רשלן, בילתי-מובן,  תיצר יצירות שאין אפשרות לתלות אותן על הקיר - ואז אולי יתחילו לדבר איתך,

הי שבי,

אמנים רבים מופיעים וחיים בחליפות או תלבושות אחידות "מסודרות" שהפכו לסימן ההיכר שלהם, לדוגמה:

ג'ף קונס

מרק  קוסטבי

גילברט וג'ורג'

ג'וזף בויס

MTAA (M.River & T.Whid Art Associates)

לכן גם האסתטיקה משתנה בהתאם למקום לזמן ולסובייקט.

 

היו לנו בהיסטוריה תקופות כאלה, של אחידות גורפת, הם השאירו טעם מר בפה...

צטט: 220220 2009-04-25 23:07:47

 

היות שאמנות כרוכה גם בגילויים ופריצות דרך. תמיד תהיה השוואה בין אמות מידה ישנות לחדשות. ועל מה שהוא חדש ושונה יגידו שהוא כאוטי ואנרכיסטי.

זה ביסודו לא השתנה מאז כן גם היום.

והכל גם יחסי. נתקלתי במוזיאון "אורסי" בציור של קורבה: קלוז אף על על אבר מין של אישה שנראה לי מאוד נועז אפילו לתקופתנו.

לציור פריהיסטורי או אפילו עבודות של ז'וטו וציור פרימיטיבי של איקונות עשוי להתוסף עם השנים מימד נוסף ושונה מזה שיוחס לו בזמנו בגלל פרספקטיבה של תהליכים שהציור עבר מאז.

אני חושב שהיום בכל זאת יש שוני בהתיחסות  - כבר אי אפשר לבחון עבודות לפי קני מידה חיצוני

 - למשל מיומנות טכנית וסגנון. ואולי אין בכלל קני מידה שניתן לאמוד על פיו.

הבעיה התחילה כאשר עולם האומנות ניצל את החופש האנרכיסטי הזה שהוא מבורך ביסודו והתחילו לשקר במודע או שלא במודע. אני יכול למשל להבין מדוע גרינברג לא סבל אדם דוגמת

מרסל דושן - זה מנסה לנסח ללמוד וללמד זכות אודות האנרכיסטי ואונגרד ופתאום מופיע אדם המציג את האמנות כמעשה שרירותי גרידא בעצם זה שהוא מוצג בחלל תצוגה . הרידי מייד הראשונים של דושאן נוסחו כך שהיו חפצים יום יומיים נייטרליים לגבי האמן , שלא יהיה בהם שום דבר חריג או מיוחד.

מאז מרסל דושן התפתחה תרבות של שקר. איך זה קרה? זה סיפור ששווה מחקר. מכל מקום תרבות של שקר מצויה גם היום.

וכל זמן שהאגו מצוי - נושם, מאוהב בעצמו.

ואיך נדע אם אכן אמת האמנות?

נצמיד לאמן גלאי שקר?

נחתים אותו על הצהרה? ונצמיד ליצירה...

ניתן לו זריקות אמת?

כאמור דושן לא היה הראשון להכניס רדי מייד ליצירה,

ראה את פיקסו:

האמנים תמיד היו חתרנים ובעטו בפרות הקדושות :-)

צטט: 220220 2009-04-26 09:14:57

שלום אודי

אני חושב שאת ההבדל עושה בעיקר האומן. הוא צריך להיות מספיק שלם וכנה עם עצמו לדעת אם הוא מזייף או פועל מתום לב

אם הוא הורגל לזייף והוא גם מצליח אז הדרך לתרבות של שקר נסללה.

אני לדוגמא עובד כעת על מספר עבודות שהמצע המשותף להם הוא שקי דואר גרמני ברור שהמצע כבר מכבתיב משהוא מאופי העבודה אחרת למה הבחירה? ויחד עם זאת אני מנסה בכל פעם לבחור מחדש ולהמנע מפתרון קל ומהיר. לא רוצה לעבוד עם נרטיב .  ויש גם תקיעות ,ואבדן דרך בנוסף לאי החשק הכללי - כל אלה פקטורים שיש להתמודד אתם בכנות.

מה שאתה אומר למעשה,

שאין מדד שיפוט אובייקטיבי החיצוני לאמן!

מה שנותר היא מודעותו של היוצר, לעשיית האמנות שלו.

ברגע שמנטרלים את כל האספקטים הלא אמנותיים, מסחור, יחצנות, וכו'

נותרים היצירה והאמן  נטו.

הרי מלחתחילה זהו הדרייב ליצירה, הצורך הבלתי נשלט  להתבטא וליצור.

ברגע שנוצר אובייקט, מובן שהוא מגיע ממקום אמיתי.

אמנות ישראלית עכשווית אנרכיסטית??!!!

אם אתה מתכוון ,לכאוס ואי-סדר...שינוי חברתי...התארגנויות של קבוצות אמנים וכד',נגד קפיטליזם ובורגנות,המתנתקים ממסד והיררכיה שיוצרת אליטות, כי בהגדרה זה מה שזה לא?היכן הם האמנים האלה...

אני רואה אמנים עכשווים שעושים עבודות יפות,שלא היו יכולים להתקיים בכלל ללא המימסד,מקודמים ע"י אספנים אוצרים,מחוברים לאמנות לא בועטת ומתריסה,..אין בכלל מה להזכיר אמנים שלא עוברים בדרךהמלך,תואר שני ואז אתה במרכז. 

דוד ריב הוא אמן שאפשר לומר עליו שהוא עושה אמנות עם נקיטת עמדה ואמירה פוליטית.

ופה מאמר מאת ד"ר אלון דהן.

צטט: ליאור שטיינר likush- 2009-04-26 11:18:57

 

אני רואה אמנים עכשווים שעושים עבודות יפות,שלא היו יכולים להתקיים בכלל ללא המימסד,מקודמים ע"י אספנים אוצרים,מחוברים לאמנות לא בועטת ומתריסה,..אין בכלל מה להזכיר אמנים שלא עוברים בדרךהמלך,תואר שני ואז אתה במרכז. 

הוא אשר אמרתי,

צריך לנתק בין האמנות לפן המסחרי, והכוחני המכניס אותה לפינות הזויות שאינן קשורות ליצירה כלל.

האמן עומד מול הכן ומצייר...

חושב על הקונה, כמה ישלם לו...מה אסור לא לצייר,  שהאספן לא אוהב! (אפילו שלא במודע)...

ברור שכל זה "נכנס" לעבודה ובולט.

הי אבי,

אני רואה אמנות, כמשקפת תרבות.

בסופו של דבר, כמו אז, גם היום, ניתן להשליך באופן ישיר על פני החברה

מתוך מה שקורה בעולם האמנות.

אם יש תחושה של "כיאוס", ושאין סדר, או שה"גבוה" והנמוך" משמשים בערבוביה

הרי שכך גם במציאות עצמה. זהו בעצם מהותו של הפוסט מודרניזם לא?

עלה בטעות פעמיים...