הנה חתיכת היסטוריה עלומה לחלוטין:

בשנת 1977, ייסד משה ש., הפואט והמחזאי רב-התהילה ועתיר-העלילה בקפה "שבא" בבירת הנגב, את תנועת "אי"ם" (ראשי תיבות ל"אנארכיסטים ישראלים מתונים"). רשימה חלקית ביותר: הערבי ש. אבן-ב. מונה לשר החוץ, והאחראי על קשרי התנועה עם היהדות ועם התנועה הציונית, הצייר א. ר. הודח בערב ההקמה, מפני שהוא דרש לאחוז בנשק, וזה עמד בניגוד לקו המתון של התנועה. כל היתר אבדו באידי האלכוהול והזמן החולף. יש כאן, במרחב הקיברנטי של לוגמי-הקפה-למחרת-ההתפכחות, כמה שורדים של התנועה הזו, היכולים להעיד גם על האמנות וגם על נטיות-אבדניות של חברים נוספים הנושאים (עדיין...) את הדגל השחור ואת שמו של באקונין (לא לשווא).

הידד שלוש פעמים! תחי האמנות בכל מצב!

אתה עושה הכללות לא רחונטית לנושא,

מדים זה רע? - אולי , מה זה קשור?

אני אמרתי שלהיות "זרוק" עדיין לא הופך אותך לאמן,

אגב - הרבה אמנים רוסיים טוענים שבתקופת השילטון הסוביטי היה להם יותר חופש ליצור מאשר היום,

הכבלים של השילטון היו אפסיים לעומת הכבלים הכלכליים של החופש,

בתקופה הסוביטית יכלו ליצור כל דבר - בתנאי שלא פגע בשלטון - וקיבלו תמיכה כספית ממשלתית ,

היום לא יכולים ליצור דבר - אם אינו ריוחי,

אתה שואל אם אומנות נעשתה כאוטית? ברור שכן, - אבל לא בכל תרבות,

בישראל אתה צריך להראות שהאמנות צועדת לפני חזית הטכנולודיה לפחות - אולי אפילו דורשת טכנולוגיה שעדיין לא הומצאה, 

בהודו עדיין מפסלים ברחוב פילים משיש - ביד - עם פצירות,

את הפיל - אתה לא צריך להסביר , את המיצג - אתה חייב ,

אתה אומר שתמונה שוה 1000 מילים - אבל יוצר תמונה שכדי להבין אותה ניכתבים 1000 ספרים,

צטט: רוניאלי 2009-04-26 12:07:22

הי אבי,

אני רואה אמנות, כמשקפת תרבות.

בסופו של דבר, כמו אז, גם היום, ניתן להשליך באופן ישיר על פני החברה

מתוך מה שקורה בעולם האמנות.

אם יש תחושה של "כיאוס", ושאין סדר, או שה"גבוה" והנמוך" משמשים בערבוביה

הרי שכך גם במציאות עצמה. זהו בעצם מהותו של הפוסט מודרניזם לא?

הי רונית,

איך הציורים של אנגר או קורבה יכולים להיתפס היום ככאוטיים?

המשעשע בכל האנרכיזם הזה הוא שהדבר הראשון שהם עושים זה להתארגן, מייסדים תנועה. ויש  ממונים, ויש מודחים.

אירגון האנרכיסטים לשילטון.

המעשה האנושי הטיבעי הנובע ממבנה המח והירושה הגנטית שלנו הוא אירגון. 

ללא אירגון אין קיום, אין חברה, אין כלכלה, אין אמנות.

המחשבה היא ארגון של ערכים, החשיבות שאנחנו מייחסים לערכים אלו ומשקלם בסדר היום, הוא שמגדיר את השקפת העולם שלנו. או כפי שאינשטיין אמר (ציטוט מהזכרון) "בכל רגע נתון, מוכיח מבנה מחשבתי אחר, כי הוא עולה באופן מכריע על כל היתר"

אז השאלה היא לא אם האמנות הפכה להיות אנרכיסטית, אלא האם האמנות משקפת בתכנים העכשוויים שלה את האנרכיזם לייט שהייתי בעצם מכנה אותו אינדיבידואליזם, (פוסט מודרניזם) ואז התשובה היא , כן.

לדעתי, רוב ההתנגדויות שיש לציבור ברחב לאמנות המודרנית נובעים מאותו זעזוע שהאנשים/חברה/קהל חווים כתוצאה מערעור הבטחון שלהם בסדר שהם מכירים ורגילים אליו. כשהם צופים בפחד כיצד האמנים ה"אוונגרדים" משנים ומבטלים אותו.

אודי

-

צטט: עמי 8 2009-04-26 12:08:56

הנה חתיכת היסטוריה עלומה לחלוטין:

בשנת 1977, ייסד משה ש., הפואט והמחזאי רב-התהילה ועתיר-העלילה בקפה "שבא" בבירת הנגב, את תנועת "אי"ם" (ראשי תיבות ל"אנארכיסטים ישראלים מתונים"). רשימה חלקית ביותר: הערבי ש. אבן-ב. מונה לשר החוץ, והאחראי על קשרי התנועה עם היהדות ועם התנועה הציונית, הצייר א. ר. הודח בערב ההקמה, מפני שהוא דרש לאחוז בנשק, וזה עמד בניגוד לקו המתון של התנועה. כל היתר אבדו באידי האלכוהול והזמן החולף. יש כאן, במרחב הקיברנטי של לוגמי-הקפה-למחרת-ההתפכחות, כמה שורדים של התנועה הזו, היכולים להעיד גם על האמנות וגם על נטיות-אבדניות של חברים נוספים הנושאים (עדיין...) את הדגל השחור ואת שמו של באקונין (לא לשווא).

הידד שלוש פעמים! תחי האמנות בכל מצב!

צטט: עמי 8 2009-04-26 12:08:56

הנה חתיכת היסטוריה עלומה לחלוטין:

בשנת 1977, ייסד משה ש., הפואט והמחזאי רב-התהילה ועתיר-העלילה בקפה "שבא" בבירת הנגב, את תנועת "אי"ם" (ראשי תיבות ל"אנארכיסטים ישראלים מתונים"). רשימה חלקית ביותר: הערבי ש. אבן-ב. מונה לשר החוץ, והאחראי על קשרי התנועה עם היהדות ועם התנועה הציונית, הצייר א. ר. הודח בערב ההקמה, מפני שהוא דרש לאחוז בנשק, וזה עמד בניגוד לקו המתון של התנועה. כל היתר אבדו באידי האלכוהול והזמן החולף. יש כאן, במרחב הקיברנטי של לוגמי-הקפה-למחרת-ההתפכחות, כמה שורדים של התנועה הזו, היכולים להעיד גם על האמנות וגם על נטיות-אבדניות של חברים נוספים הנושאים (עדיין...) את הדגל השחור ואת שמו של באקונין (לא לשווא).

הידד שלוש פעמים! תחי האמנות בכל מצב!

בשנת 1980 ואולי לפני כן  רצה האמן פנחס כהן גן להקים בארץ מדינה ספרדית (דופקים ומפלים את יוצאי ספרד בארץ).

הוא הציע את הפרויקט בהרצאות בפורומים שונים, כולל בפנינו הסטודנטים שלו בבצלאל.

והנה 30 שנה אחר כך הצייר פנחס כהן-גן הוא חתן פרס ישראל לשנת תשס"ח בתחום הציור.

(הרגשתי אולי כחלק קטן בפרס זה, כי הייתי בשנים ההן אסיסטנט שלו :-)

מה הדבר אומר?

מרחב המדיה בולע כל שינוי רדיקאלי וממוסס אותו...

מרחב המדיה סובל הכול, מאנרכיזם, דת ועד לאמנות...

וטוב שכך.

צטט: shby 2009-04-26 12:31:04

אגב - הרבה אמנים רוסיים טוענים שבתקופת השילטון הסוביטי היה להם יותר חופש ליצור מאשר היום,

הכבלים של השילטון היו אפסיים לעומת הכבלים הכלכליים של החופש,

בתקופה הסוביטית יכלו ליצור כל דבר - בתנאי שלא פגע בשלטון - וקיבלו תמיכה כספית ממשלתית ,

היום לא יכולים ליצור דבר - אם אינו ריוחי,

אתה שואל אם אומנות נעשתה כאוטית? ברור שכן, - אבל לא בכל תרבות,

בישראל אתה צריך להראות שהאמנות צועדת לפני חזית הטכנולודיה לפחות - אולי אפילו דורשת טכנולוגיה שעדיין לא הומצאה, 

בהודו עדיין מפסלים ברחוב פילים משיש - ביד - עם פצירות,

את הפיל - אתה לא צריך להסביר , את המיצג - אתה חייב ,

אתה אומר שתמונה שוה 1000 מילים - אבל יוצר תמונה שכדי להבין אותה ניכתבים 1000 ספרים,

 

שבי,

חלק מאמנים רוסים שבאו לארץ טענו ששם היה להם פחות מדי חופש שם,  ופה בישראל יש יותר מדי חופש, זה מבלבל אותם.

לגבי כבלי שילטון, תאמין לי עדיף כאן!

שם היו נושאים שלא נגעת בהם כלל, כיוון שנחשבת מייד ב קוסמופוליטיות בורגנות וקונטרארבולוציונריות...

לכן ההורים ואני איתם הגענו  לכאן לארץ.

אינני יודע מאיפה המידע הזה?!

זה היה בערך כמו האימרה של הנרי פורד..."אתה יכול לרכוש את מודל טי בכול צבע בתנאי שיהיה שחור"...

מרוב "כבלים האפסיים" של השלטונות היית צריך לדווח מה השכן שלך אמר או כתב לעצמו בחדרו הפרטי...

כמובן שאם ציירת לכיוון הנכון (כבר מגיל צעיר, אני התחלתי בזמנו מסלול  בפולניה)

זכית בתמיכה כספית, כיבודית, ומוראלית של השלטונות הקומוניסטיים המרכזיים, והקהילה היהודית.

אם תבחן את התמונות של האמנות הכאוטית במאה ה-19 (אנגר, קורבה, דלאקרואה) לא תבין על איזה "כאוס" הם דיברו...

כנראה שזה מה שיגידו בעוד מאה שנה על האמנות הכאוטית של היום...

ולגבי הודו (וסין) ראה את הווידאו הבא (תודה לטמיר יוסף על הקישור).

דושן לא היה הראשון להכניס רדי מייד ליצירה,

הדוגמה של פיקסו -זה טכניקה מעורבת זה לא קשור לריידי מד .

הפואנטה של הריידי מד אם הבנתי נכון זה שאין שום פואינטה. זה יכול להיות כל דבר. העניין זה טישטוש גובולות מוחלט בין המציאות ,היום יום והאומנות. אחר כך יבואו הפרשנים ויכתבו תילי תילים של הסברים וכוונות אבל דושאן בסך הכל הציב מחזיק בקבוקים .

צטט: 220220 2009-04-26 14:47:36

דושן לא היה הראשון להכניס רדי מייד ליצירה,

 

הדוגמה של פיקסו -זה טכניקה מעורבת זה לא קשור לריידי מד .

הפואנטה של הריידי מד אם הבנתי נכון זה שאין שום פואינטה. זה יכול להיות כל דבר. העניין זה טישטוש גובולות מוחלט בין המציאות ,היום יום והאומנות. אחר כך יבואו הפרשנים ויכתבו תילי תילים של הסברים וכוונות אבל דושאן בסך הכל הציב מחזיק בקבוקים .

220220

הרדי מייד זה ההבדל בין אמנות כמייצגת מציאות, למציאות, נאמר אתה מצייר טבע דומם, אזי התמונה היא "חלון" המתאר סובייקטיבית מציאות.

ואילו הרדי מייד הוא המציאות עצמה כאמנות, אמנות=חיים, או חלון של עצמה על עצמה.

לכן, כאשר פיקסו לוקח חתיכת עיתון, או מושב כיסא ומשלב אותם, הוא אומר למעשה: למה לי לצייר באופן סובייקטיבי (הטייה) את המציאות?

אני לוקח פיסת מציאות ושם אותה ביצירה כמתארת את עצמה...

זאת תחילתו של "מות המחבר"...

זה דומה למה שאתה עושה עם שקי הדואר הגרמניים.

צטט: udi.s 2009-04-26 13:09:54

המשעשע בכל האנרכיזם הזה הוא שהדבר הראשון שהם עושים זה להתארגן, מייסדים תנועה. ויש  ממונים, ויש מודחים.

אירגון האנרכיסטים לשילטון.

המעשה האנושי הטיבעי הנובע ממבנה המח והירושה הגנטית שלנו הוא אירגון. 

ללא אירגון אין קיום, אין חברה, אין כלכלה, אין אמנות.

המחשבה היא ארגון של ערכים, החשיבות שאנחנו מייחסים לערכים אלו ומשקלם בסדר היום, הוא שמגדיר את השקפת העולם שלנו. או כפי שאינשטיין אמר (ציטוט מהזכרון) "בכל רגע נתון, מוכיח מבנה מחשבתי אחר, כי הוא עולה באופן מכריע על כל היתר"

אז השאלה היא לא אם האמנות הפכה להיות אנרכיסטית, אלא האם האמנות משקפת בתכנים העכשוויים שלה את האנרכיזם לייט שהייתי בעצם מכנה אותו אינדיבידואליזם, (פוסט מודרניזם) ואז התשובה היא , כן.

לדעתי, רוב ההתנגדויות שיש לציבור ברחב לאמנות המודרנית נובעים מאותו זעזוע שהאנשים/חברה/קהל חווים כתוצאה מערעור הבטחון שלהם בסדר שהם מכירים ורגילים אליו. כשהם צופים בפחד כיצד האמנים ה"אוונגרדים" משנים ומבטלים אותו.

אודי

-

צטט: עמי 8 2009-04-26 12:08:56

הנה חתיכת היסטוריה עלומה לחלוטין:

בשנת 1977, ייסד משה ש., הפואט והמחזאי רב-התהילה ועתיר-העלילה בקפה "שבא" בבירת הנגב, את תנועת "אי"ם" (ראשי תיבות ל"אנארכיסטים ישראלים מתונים"). רשימה חלקית ביותר: הערבי ש. אבן-ב. מונה לשר החוץ, והאחראי על קשרי התנועה עם היהדות ועם התנועה הציונית, הצייר א. ר. הודח בערב ההקמה, מפני שהוא דרש לאחוז בנשק, וזה עמד בניגוד לקו המתון של התנועה. כל היתר אבדו באידי האלכוהול והזמן החולף. יש כאן, במרחב הקיברנטי של לוגמי-הקפה-למחרת-ההתפכחות, כמה שורדים של התנועה הזו, היכולים להעיד גם על האמנות וגם על נטיות-אבדניות של חברים נוספים הנושאים (עדיין...) את הדגל השחור ואת שמו של באקונין (לא לשווא).

הידד שלוש פעמים! תחי האמנות בכל מצב!

 

 

הי אודי אתה צודק,

האנרכיזם היום פועל בנישות אישיות, כל אחד אנרכיסט.

הוא אכן מארגן לעצמו , את מה שייחשף אליו במרחב המדיה.

אתה בונה לעצמך דף בית באינטרנט שיהיה האנרכיסטי ביותר, ושונה מכל השאר...

והרשת בולעת את זה ומעודדת !

ושוב פעם אביא בהקשר זה את וורהול:

אכן אנארכיה מוחלטת: גם ההומור נוכס ע"י הממסד הבורגני לטובת שטיפת-המח הקיברנטית.

אוי באקונין, מי יגול עפר מעייניך...