צטט: עמי 8 2009-04-26 16:35:59

אכן אנארכיה מוחלטת: גם ההומור נוכס ע"י הממסד הבורגני לטובת שטיפת-המח הקיברנטית.

אוי באקונין, מי יגול עפר מעייניך...

עמי,

מעניין מה היה אומר באקונין על החיים היום?

 הוא הרי חי בצרפת בתקופה של אנגר, דלקרואה וקורבה.

אתה יודע למה הקומוניזם לא הצליח בעולם?!

כי לא ניסו אותו קודם על חיות :-)

היו מבינים מייד שזה לא ילך אצל בני אדם...

האמנות היום יותר מאי פעם, חשיבותה היא גדולה,

 בגלל שזה אחד המקומות כמעט יחידים שאפשר להתבונן עליו ממרחק ללא ציניות ,

יש לה את הכלים

טרפיוייטים ,ביקורת חברתית, תרומה לחינוך הדור הבא ובכלל, ביקורת על החברה הן מבחינה פוליטית והן חברתית.

ו אפשריות לקחת צד ולעורר בדרכה היחודית דרך היצירה את האדם והחברה לערכים ערכיים מחודשים - עולם עם אידיאולוגיה  מחודשת ,וסדר יום אוטופי מחודש.

לאמנים היום יש תפקיד חשוב .

האמנות היא ללא גבולות (אנריכזם , לא אנריכזם)אך היא תתקבל בברכה ותמלא חללים רקים  בתחומים ששם זקוקים למשמעות חדשה.

ואני חושבת שלנו בארץ , במדינה רוויית מתח ,ללא רגע של שקט ,

 לאמנות הפעילה האקטיבית והביקורתית יש לה חשיבות מאין כמוה.

ואני גם חושבת שאמנים שיוצרים בדרך הזאת יש ערך רב בחברה  שלנו.

.

צטט: ליאור שטיינר likush- 2009-04-26 11:18:57

אמנות ישראלית עכשווית אנרכיסטית??!!!

אם אתה מתכוון ,לכאוס ואי-סדר...שינוי חברתי...התארגנויות של קבוצות אמנים וכד',נגד קפיטליזם ובורגנות,המתנתקים ממסד והיררכיה שיוצרת אליטות, כי בהגדרה זה מה שזה לא?היכן הם האמנים האלה...

אני רואה אמנים עכשווים שעושים עבודות יפות,שלא היו יכולים להתקיים בכלל ללא המימסד,מקודמים ע"י אספנים אוצרים,מחוברים לאמנות לא בועטת ומתריסה,..אין בכלל מה להזכיר אמנים שלא עוברים בדרךהמלך,תואר שני ואז אתה במרכז. 

דוד ריב הוא אמן שאפשר לומר עליו שהוא עושה אמנות עם נקיטת עמדה ואמירה פוליטית.

ופה מאמר מאת ד"ר אלון דהן.

מסכים בהחלט ליאור, (חוץ מהמאמר של דהן - איזה עומק

הוא מחפש בעיר? תל אביב נבובה כמו כל עיר גדולה).

ואבי מה הקשר בין ריבוי סגנונות ואנרכיזם?

תמיד יש חוליים בחברה וחלק מהאמנות נותן לזה ביטוי,

מה זה בכלל קשור לאנרכיזם?

צטט: a#mili 2009-04-26 17:28:31

האמנות היום יותר מאי פעם, חשיבותה היא גדולה,

 בגלל שזה אחד המקומות כמעט יחידים שאפשר להתבונן עליו ממרחק ללא ציניות ,

יש לה את הכלים

טרפיוייטים ,ביקורת חברתית, תרומה לחינוך הדור הבא ובכלל, ביקורת על החברה הן מבחינה פוליטית והן חברתית.

ו אפשריות לקחת צד ולעורר בדרכה היחודית דרך היצירה את האדם והחברה לערכים ערכיים מחודשים - עולם עם אידיאולוגיה  מחודשת ,וסדר יום אוטופי מחודש.

לאמנים היום יש תפקיד חשוב .

האמנות היא ללא גבולות (אנריכזם , לא אנריכזם)אך היא תתקבל בברכה ותמלא חללים רקים  בתחומים ששם זקוקים למשמעות חדשה.

ואני חושבת שלנו בארץ , במדינה רוויית מתח ,ללא רגע של שקט ,

 לאמנות הפעילה האקטיבית והביקורתית יש לה חשיבות מאין כמוה.

ואני גם חושבת שאמנים שיוצרים בדרך הזאת יש ערך רב בחברה  שלנו.

.

עמילי

מסכים איתך!

אמנות ללא גבולות במוזיאון ללא קירות :-) כל מקום ומקום.

האמנות מנכסת לעצמה כל פעילות אנושית פוליטית, חברתית, טרפוייטית, בטחונית, כלכלית, YOU NAME IT ...

חזרנו לחזונו של בויס, על כל אחד לפתח מודעות אמנותית וליישם אותה בחייו...

ושוויטרס שהקדים אותו:

 "כל מה שהאמן עושה, זו אמנות"...

מכאן, שחייו, תודעתו ופעולתיו של האמן ממירים מרחב וזמן יומיומי "סתמי"  לאמנותי...  

צטט: ra ami 2009-04-26 18:18:34

 

מסכים בהחלט ליאור, (חוץ מהמאמר של דהן - איזה עומק

הוא מחפש בעיר? תל אביב נבובה כמו כל עיר גדולה).

ואבי מה הקשר בין ריבוי סגנונות ואנרכיזם?

תמיד יש חוליים בחברה וחלק מהאמנות נותן לזה ביטוי,

מה זה בכלל קשור לאנרכיזם?

 

הי עמי,

 " מה הקשר בין ריבוי סגנונות ואנרכיזם? "

היום זה נשמע מצחיק, נכון...

אבל כפי שמתאר  שפירו את המצב  במאה ה-19 "חופש אמנותי" כזה, של סיגנונות  השונים מקו ברור ומסורתי התפרש כאנרכיזם...

"היעדרו של סגנון מחייב יחיד, הזכיר לאנשים רבים את היעדר התכלית הברורה או האידיאלים המשותפים בחיים חברתיים. מה שנראה היה כאופיה האנרכיסטי של האמנות, נתפס כסימפטום של אנרכיה או משבר עמוק יותר של החברה בכללותה".

היו לזה תקדימים, גם במאה ה-16 כאשר הכנסיה הוציאה ספר הנחיות לציירים המדגים איך לצייר מה! האיקונוגרפיה של צ'זרה ריפה. זאת כדי למנוע התפתחות "סיגנונות" ואנרכיה של ויזואליה...

היום אנו בעידן פלורליסטי, האידיבידואל והביטוי האישי הוא ערך עליון, אפילו בתוכניות ריאליטי :-9 

צטט: rerina 2009-04-26 17:17:19

עבודת אמנות מרגשת כאשר היא מבטאת את הכוונות שהאמן רצה להשיג, וגם כאשר העבודה שייכת לתקופתה. בתקופות קודמות נדרשה מיומנות טכנית מסוג אחר ואולם מיומנות טכנית גבוהה ככל שתהיה אינה מספיקה, על מנת שאנו הצופים נתרגש דרוש יותר ממיומנות טכנית דרוש ערך מוסף אשר האמן באם הוא יודע מה הוא מבקש ליצור יכול להגיע אליה הן דרך תכנים מחשבתיים והן ע"י החושים באופן ספונטני. בתקופתנו על הצופה להיות פתוח יותר לשינויים האמן מפתח רעיון אשר גם הוא הגיע אליו בהשראה הן מחשבתית והן פנימית ספונטנית לדוגמה מרסל דושאן לקח אסלה תעשייתית ושם אותה במוזיאון הוא התכוון להוציא אותה מהקשרה ולראות אותה כחומר, חרסינה לבנה וכו'  אותו הדבר עשה ג'ספר ג'ונס עם דגל ארה"ב הוא צייר אותו, ציור מדוייק יפה ושם אותו במוזיאון חלל אחר ממה שהורגלנו, הוא ניתק אותו מהקונוטציה והכריח אותנו לראות בו רק בד וצבע ציור יפה ללא מטען העודף שלו, דוגמה נוספת העבודה של מגריט הוא כותב "זאת לא מקטרת" ואכן זה רק ציור של מקטרת היכן המקטרת כמובן אין מקטרת יש רק מוסכמה חברתית על השם מקטרת , כמובן כל יצירה חייבת להיות תואמת לתקופתה והחריגה של שינוי התפיסה צריכה להיות כזאת שהצופה יוכל להחיל

ערב טוב רינה!

אהבתי את מה שכתבת,

"בתקופתנו על הצופה להיות פתוח יותר לשינויים האמן מפתח רעיון אשר גם הוא הגיע אליו בהשראה הן מחשבתית והן פנימית ספונטנית "

אכן האמנות היום בהיותה אינטראקטיבית מאפשרת לצופה לא רק להיות פסיבי כמו בעבר, מול היצירה, אלא, לפעול ולשנות אותה כרצונו, ואף להוסיך אליה תכנים משלו.

ערוצי המדיה הבינו זאת ומאפשרים פעולה לצופים, אם זה בתוכמיות ריאליטי בטלוויזיה, בלוגים ברשת או מיקרו בלוג כמו טוויטר.

מוד פעולה זה אכן תואם את תקופתנו, בדיוק כמו האובייקטים מייצור סדרתי בימיו של דושן.

צטט: avimedia 2009-04-26 18:43:04

 " מה הקשר בין ריבוי סגנונות ואנרכיזם? "

היום זה נשמע מצחיק, נכון...

אבל כפי שמתאר  שפירו את המצב  במאה ה-19 "חופש אמנותי" כזה, של סיגנונות  השונים מקו ברור ומסורתי התפרש כאנרכיזם...

 

"היעדרו של סגנון מחייב יחיד, הזכיר לאנשים רבים את היעדר התכלית הברורה או האידיאלים המשותפים בחיים חברתיים. מה שנראה היה כאופיה האנרכיסטי של האמנות, נתפס כסימפטום של אנרכיה או משבר עמוק יותר של החברה בכללותה".

היו לזה תקדימים, גם במאה ה-16 כאשר הכנסיה הוציאה ספר הנחיות לציירים המדגים איך לצייר מה! האיקונוגרפיה של צ'זרה ריפה. זאת כדי למנוע התפתחות "סיגנונות" ואנרכיה של ויזואליה...

 

 

היום אנו בעידן פלורליסטי, האידיבידואל והביטוי האישי הוא ערך עליון, אפילו בתוכניות ריאליטי :-9 

אבי

שאלת לגבי אמנות עכשווית ולא לגבי המאה ה 16.

משבר עמוק בחברה קיים כשמישהו מנסה לצנזר או

לכתוב הוראות איך "לעשות אמנות". הדוגמאות ידועות.

אני לא מסכים אתך ש"ביטוי אישי" הוא ערך עליון באמנות

העכשווית. האמנות כיום מלאה בציטטות, סימולקרות ותחפושות.

האמנות כבר מזמן איבדה את תפקידה כסיסמוגרף חברתי או

כסמן למצב התרבות.

אם הייתי מבקש לראות את חוליי החברה, תסכים איתי שלא הייתי

הולך לגלריות אלא גולש ברשת (:

צטט: ra ami 2009-04-26 21:15:33

אבי

שאלת לגבי אמנות עכשווית ולא לגבי המאה ה 16.

משבר עמוק בחברה קיים כשמישהו מנסה לצנזר או

לכתוב הוראות איך "לעשות אמנות". הדוגמאות ידועות.

אני לא מסכים אתך ש"ביטוי אישי" הוא ערך עליון באמנות

העכשווית. האמנות כיום מלאה בציטטות, סימולקרות ותחפושות.

האמנות כבר מזמן איבדה את תפקידה כסיסמוגרף חברתי או

כסמן למצב התרבות.

אם הייתי מבקש לראות את חוליי החברה, תסכים איתי שלא הייתי

הולך לגלריות אלא גולש ברשת (:

רמי,

זאת השאלה,

האם בעידן שבו כול אחד יכול, רוצה, ויצור לעצמו, יש משמעות לאנרכיזם? 

אם החברה היא כאוטית וכולם אנרכיסטים, אינם מקבלים מרות וטעם מאיש...

דושן הושפע מן הפילוסוף הגרמני Max Stirner (1806-1856) מאבות הנהיליסטים והאנרכיסטים שדחה כל סמכות של מערכות ריכוזיות כמו מדינה, המנסות להתערב בענייניו של הפרט.

הרדי מייד זה ההבדל בין אמנות כמייצגת מציאות, למציאות, נאמר אתה מצייר טבע דומם, אזי התמונה היא "חלון" המתאר סובייקטיבית מציאות.

ואילו הרדי מייד הוא המציאות עצמה כאמנות, אמנות=חיים, או חלון של עצמה על עצמה.

לכן, כאשר פיקסו לוקח חתיכת עיתון, או מושב כיסא ומשלב אותם, הוא אומר למעשה: למה לי לצייר באופן סובייקטיבי (הטייה) את המציאות?

אני לוקח פיסת מציאות ושם אותה ביצירה כמתארת את עצמה...

זאת תחילתו של "מות המחבר"...

זה דומה למה שאתה עושה עם שקי הדואר הגרמניים.

 אבי

אני עדיין חושב שאתה שוגה בעניין פיקסו - אין לו דבר וחצי דבר עם הריידי מייד.אם הוא משתמש עם עיתון זה יותר מטעמים של טקסטורה - במהות עדיין מדובר על ציור,חושני בועט הגם שנעשה בטכניקה מעורבת.

והריידי מייד זה לא "מות המחבר" - אפשר לדבר על ריחוק ועל ואדישות של המחבר אבל מכיוון שהאובייקט הוא כל אובייקט אז בדיוק ההפך - המחבר/אומן דוקא מושך את מירב הזרקורים. דושן אפילו הרחיק לכת הוא לא רק "יצר" ריידי מייד הוא גם רכש את היצירה של עצמו בשם בדוי - מתוך רצון להקנות לה ערך חד פעמי.

הריידי מייד כמונח נכנס עם דושאן.

להביא דברים על דיוקם, מבחינה היסטורית ב 1912 בראק 1913/14 ופיקסו יצרו סידרה של עבודות שבהם שילבו גיזרי עיתון ולמעשה יצרו את הרדי מייד 4 שנים לפני שדושאן הוציא את האובייקט מתוך העבודה והציג אותו כיצירה בפני עצמה ב 1917

-

The Daily Paper,1912

Georges Braque 

Picasso, Pipe, Glass, Bottle of Vieux Marc, 1914.

-

 

צטט: 220220 2009-04-26 22:20:59

הרדי מייד זה ההבדל בין אמנות כמייצגת מציאות, למציאות, נאמר אתה מצייר טבע דומם, אזי התמונה היא "חלון" המתאר סובייקטיבית מציאות.

ואילו הרדי מייד הוא המציאות עצמה כאמנות, אמנות=חיים, או חלון של עצמה על עצמה.

לכן, כאשר פיקסו לוקח חתיכת עיתון, או מושב כיסא ומשלב אותם, הוא אומר למעשה: למה לי לצייר באופן סובייקטיבי (הטייה) את המציאות?

אני לוקח פיסת מציאות ושם אותה ביצירה כמתארת את עצמה...

זאת תחילתו של "מות המחבר"...

זה דומה למה שאתה עושה עם שקי הדואר הגרמניים.

 אבי

אני עדיין חושב שאתה שוגה בעניין פיקסו - אין לו דבר וחצי דבר עם הריידי מייד.אם הוא משתמש עם עיתון זה יותר מטעמים של טקסטורה - במהות עדיין מדובר על ציור,חושני בועט הגם שנעשה בטכניקה מעורבת.

והריידי מייד זה לא "מות המחבר" - אפשר לדבר על ריחוק ועל ואדישות של המחבר אבל מכיוון שהאובייקט הוא כל אובייקט אז בדיוק ההפך - המחבר/אומן דוקא מושך את מירב הזרקורים. דושן אפילו הרחיק לכת הוא לא רק "יצר" ריידי מייד הוא גם רכש את היצירה של עצמו בשם בדוי - מתוך רצון להקנות לה ערך חד פעמי.

הריידי מייד כמונח נכנס עם דושאן.

 

 

צטט: avimedia 2009-04-26 21:48:34

צטט: ra ami 2009-04-26 21:15:33

אבי

שאלת לגבי אמנות עכשווית ולא לגבי המאה ה 16.

משבר עמוק בחברה קיים כשמישהו מנסה לצנזר או

לכתוב הוראות איך "לעשות אמנות". הדוגמאות ידועות.

אני לא מסכים אתך ש"ביטוי אישי" הוא ערך עליון באמנות

העכשווית. האמנות כיום מלאה בציטטות, סימולקרות ותחפושות.

האמנות כבר מזמן איבדה את תפקידה כסיסמוגרף חברתי או

כסמן למצב התרבות.

אם הייתי מבקש לראות את חוליי החברה, תסכים איתי שלא הייתי

הולך לגלריות אלא גולש ברשת (:

 

רמי,

זאת השאלה,

האם בעידן שבו כול אחד יכול, רוצה, ויצור לעצמו, יש משמעות לאנרכיזם? 

אם החברה היא כאוטית וכולם אנרכיסטים, אינם מקבלים מרות וטעם מאיש...

דושן הושפע מן הפילוסוף הגרמני Max Stirner (1806-1856) מאבות הנהיליסטים והאנרכיסטים שדחה כל סמכות של מערכות ריכוזיות כמו מדינה, המנסות להתערב בענייניו של הפרט.

הוא טען אין הקונספט צריך לשלוט באנשים, אלא האנשים ישלטו בקונספט!כאשר כול אחד קובע באתר שלו, זה מה שקורה...

אבי יקירי, אתה קצת חי בסרט. אנחנו בעידן של גלובליזציה

והעדריות הקונפורמיסטית שולטת ביד רמה. המדינות עדיין מתערבות

בחיינו בגדול. והתאגידים מכתיבים אופנה, צריכה, תרבות ומה לא?

כל אחד רוצה ליצור לעצמו? נו , אתה אופטימי ...

אולי כל אחד רוצה להיות "כוכב נולד" - קצת יותר מדויק.