שאלתי, מהי תודה והנה תשובתי שלי-

ה-תודה הינה תו מיוחד המנגן ליבנו, שלנו ברגע שאנו רוצים להביע את הרגשתנו לאדם אשר עשה בעבורנו מעשה טוב, ה- תודה הינה השיר האישי שלנו לאלוהים על מתנה כה יקרה אשר העניק הוא לנו.

ברגע ששרה אני את מילת ה- תודה, הופכת אני למאושרת, למיוחדת, גופי כולו נכנס להרמוניה, הרמוניה העושה אותי, את יומי ואת כל הנמצא/ת סביבי למאושר/ת.

מדוע מעלה אני דיון זה? לאחרונה, רואה אני עד כמה קשה לאנשים לומר "תודה", מסתובבים הם כממורמרים, מתלוננים רבות על מר גורלם ולא עוצרים לרגע אחד להתבונן בחייהם ובנמצא בחייהם, תמיד מסתכלים הם על ה"רע" בחייהם, על הלא נמצא בחייהם.

שואלת אני אתכם/ן מדוע קשה לאנשים לעצור לרגע ולהודות על שיש להם? "תודה", היא המילה ה-3 אשר למדתי לומר מיד לאחר: דא-דא ו מא-מא (  ). 

למדתי להכירכם/ן מאמנים/ות יקרים/ות ושמתי לב כי מילת ה-תודה, הינה מילה בה משתמשים/ות אתם/ן רבות, לזה המתבונן מהצד, נשמע לעיתים הדבר כדבילי, לדאבוני רבים/ות אומרים/ות "הם/ן, המאמנים/ות" חיים/ות ב-מן בועה, הכל ורוד בעיניהם/ן, ה- תודה היוצאת מפיהם/ן, אינה נשמעת אמיתית, נשמעת כמאולצת ושואלת אני- מדוע אנשים הם כה שליליים, מדוע?! ממורמרים הם?! בכל פעם שאני מחייכת, רבים שואלים- "מה האושר הזה רולין?", "מה יש לך?, החיים כאלה מעצבנים ואת כולך מחוייכת"... אנשים יפים, ברגע שאוזניי אלו שומעות המוזיקה המזוייפת ( = מירמור ) היוצאת מפי אנשים אלו, אומרת אני " קמתי בבוקר על שתי רגליי ואין מאושרת ממני ועל כך מודה אני לאלוהים, מוזמנים לעשות זאת, דברו איתו בכל בוקר, נסו לפחות ".

מהי התודה שלכם/ן? למי אתם/ן מודים/ות? כיצד מביעים/ות אתם/ן התודה?

יום ראשון בפתח, אדם חשוב לי, העניק טיפ אוהב וביקש לדמיין את יום א' כדף לבן ולצייר ע"ג דף זה את שחשקה בו נפשי, אז זה מה שהולכת אני לעשות, לאחר שיחת הבוקר עם האלוהים שלי, הינכם/ן מוזמנים/ות לעשות זאת.

גופי ואני המכחול בדף מיוחד זה, עשו זאת, זה מצליח!

תודה עליכם/ן יקיריי/ותיי.

שבוע מבורך,

רולין  <----- החיוך על פניי הולך ומתרחב, כי אני מאוהבת, מאוהבת בחיי שלי- תודה על שיש לי!

שאלת: מדוע קשה לאנשים לעצור לרגע ולהודות על שיש להם? 

מדוע קשה לאנשים? אדם חווה קושי. קושי הוא תפיסתי. אנשים שונים זה מזה במידה שהם רואים בחוויות מסויימות קשות. קושי הוא תלוי בתודעה ובמצבו של אדם בזמן שחווה הוא את הקושי. כשאנו מדוכדים או נטולי אנרגיה לעיתים גם לקום מהמיטה בבוקר יכול להראות כמהלך קשה בעוד שכאשר אנו מלאי אנרגיה ואהבה יש לנו תחושה שנוכל לכבוש את העולם וכלום לא קשה לנו. 

מדוע קשה לאנשים לעצור לרגע? כשאדם חווה קושי האגו שלו מנסה להגן עליו מפני הידיעה כי אותו קושי פשוט נמצא אך ורק בראש שלו. הידיעה הזו כשלעצמה משחררת, אך היא עטופה בכמה קליפות. אם אדם יעצור לרגע, כדי להגיע להבנה זו  הוא יאלץ לענות על שאלות בחייו שהן מעט יותר עמוקות משאלות הקשורות במושא התלונה הנוכחי שבחר. עליו לתת מענה לשאלה מדוע הוא נמצא במצב בו הוא חווה קשיים? מה הקושי בא ללמד אותו על עצמו?  וזה מפחיד את האגו שנלחם על חייו וממשיך לייצר באופן עקבי תלונות חדשות וכמובן דרך נפלאה עבורו היא לקבל אישור לכך שתלונות אלה יש להן תוקף של ממש. אישור כזה יכול להיות מחברים/סביבה שתהיה שותפה לאותם קיטורים.

מדוע קשה לאנשים לעצור לרגע ולהודות? אם את מסכימה איתי שמושאי התלונות הם שטחיים - הודיה כמוה כהודאה בכך באחריות של האדם לקושי. ואולי זו הסיבה ש"מודה אני" פירושו גם במובן ההודאה וגם במובן ההודיה.

הודיה על מה שיש היא גם תוצאה של ידיעה עמוקה על מי אנחנו באמת והכרה בעוצמתינו וגם שער שעשוי להוביל אדם להגיע לאותה ידיעה.

מי שהגיע להכרה בעוצמתו באופן טבעי חייו מלאי פלאים כמו שאת מתארת את תחושת המאוהבות כשהלב כל כך מתרחב וממש מתפוצץ מאושר ולא נותר אלא להגיד..תודההה!

צטט: rolini 2009-04-26 04:56:11

מהי תודה?!

 

רוליני!!!!!!!!!

תודה לך!!

מדהים שאת מעלה נושא שכזה,

כי ממש בימים אלו חזרתי שוב לספר

  של טל בן שחר "באושר ובאושר", שעוסק בפסיכולוגיה חיובית ביום יום

ויש שם פרק של הכרת הטוב

 והוא כותב במחקרים שנערכו נמצא שמשתתפים שניהלו יומן תודות יומי,

ז"א דברים שהם אסירי תודה עליהם,

 נהנו מרמות גבוהות יותר של בריאות נפשית וגופנית

והתרגיל שהוא מציע מדי לילה לפני השינה לרשום 5 דברים קטנים או גדולים

שבהם אתם אסירי תודה על כל דבר, ארוחה, שיחה טובה עם חבר..כל דבר!

ומטרת התרגיל זה להעריך את החיובי בחיינו ולא לקבל אותו כמובן מאליו..

זהו תרגיל שאני  מזמינה את המתאמנים שלי לעשות

(בעיקר את אלו שרואים את החצי כוס הריקה)

ושם יורד האסימון מבינים שהטוב  הוא לא מובן מאליו,

אלא לדעת להעריך אותו, לדעת בקיומו..

וכביכול "הבועה" שחיים אנשים ולא רק  "המאמנים", היא המציאות בעצם,

מי שיש לו את היכולות להוקיר  ולהודות על  הטוב, להסתכל על החיוב ,

 שיודעים לקחת  את הטוב מבני האדם, אז החיים  נראים אחרת,

והחלק של "התודה" חשוב בתהליך האימון,

לשם הזרקור מופנה לחיוב, למה שיש , לעוצמות, להישגים..

ואת תמשיכי להיות מאוהבת בחייך - אין עלייך!!! 

בוקר טוב רולין נפלאה שכמותך,

פעם, כשעוד הייתי בתחילת דרכי בפורום הזה

הגבתי לך באחד הדיונים ובסופו כתבתי "תודה עלייך"

ואת שאלת בדיון אחר מה זה אומר.זוכרת?

זו הייתה הדרך שלי להודות על מי שאת, על כולך,

על כל מה שאת מביאה איתך ואני משתמשת בזה לא מעט.

באימושיין, בית הספר בו למדתי אימון,

זהו אחד הדגשים לאורך כל הדרך -

לראות ולהוקיר תמיד את מה שיש.

כדי להיות מאמן מוסמך יש לכל אחד מאיתנו רשימת ניקיון

המורכבת מ 132 סעיפים ש 85% מהם חייבים להתקיים בחיינו -

אחד הסעיפים הוא - אני מוקיר אנשים על דברים ספציפיים באופן יזום.

לי יש מנהג קבוע - בכל יום אני מוקירה לפחות 6 אנשים

ותמיד תמיד לפני השינה אומרת תודה על דברים בעולמי.

אצלי זה גם בא לידי ביטוי במדיטציות שאני עושה

וזו דרך נוספת להתחבר אל הטוב.

אז תודה עלייך ועל הדיון הנפלא שהבאת:-)

התודה הראשונה היא לזה שמחזיר נשמות ל..פגרים מתים לפי מה שכתוב בסידור.

עצם העובדה שהתעוררתי מהשינה בריאה ושלמה היא פלא יום יומי וצריך להודות על כך למי שמחזיר את נשמתנו בחמלה ומאמין שנעשה בה שימוש טב.

לגבי ע"ב השמות לאחר שתציירי אותם תניחי את ידייך עליהם ותתחברי אליהם ותקבלי אנרגיות לכל היום שלפנייך.

תודה רולין ...(מקווה שלמרות שאני מאמן אנשים לעשות סוויץ' התודה שלי נשמעת לך אמיתית ולא מאולצת)

הקושי לומר תודה נעוץ להבנתי באילוף התרבותי שכולנו מאולפים בו מיום היוולדנו. חלק מאותו אילוף הוא לומר תודה על מה שאנו מקבלים, במקום לומר תודה על מה שכבר יש לנו. הדבר נובע מהאילוף הכללי של התנייה (יהיה לי טוב יותר אם ... ומכאן, שראוי להגיד תודה רק אם אני מקבל משהו שמקדם אותי לעבר הטוב יותר ...).

כאשר מתבוננים על החיים מתוך גישה של כאן ועכשיו (לעומת "שם ואחר כך" - קישורית), חשוב להתמקד כפי שאת מציעה באמירת תודה על מה שכבר יש (שהרי זה חלק מהכאן ועכשיו).

ברשותך, בחרתי לצרף קישורית למצגת השמורה באתר אימון אורגני, אשר מסבירה לכל מי שמעוניין על מה תמיד אפשר לומר תודה.

ולסיכום ... שוב תודה

שבוע נפלא

עפר

אני מודה שאני אוהבת להגיד תודה.

ותודה להוריי היקרים, שהביאונו עד הלום, ובגיל 4 שכחו אותי בכותל המערבי בירושלים.

פלא שחזרתי בתשובה, וכל היום אני עסוקה בהודיות ותודות?

ממני,

הרבנית יש תקוה.

נשמע קצת מתחכם בדיון על תודה, לומר תודה לכם על הדיון ובכל זאת... תודה !

אני חושב שאחד הדברים הבסיסיים ביותר ביצירת מודעות אישית היא להיות בעל היכולת לראות את מה שיש לנו (וזה המון), להעריך, להוקיר וכמובן להודות.

להודות לאל, להודות להורים, להודות לסביבה, למה שהחיים מזמנים (גם את זה אפשר לפתוח לדיון).

ההודיה היא פתח מדהים לשפע, לתחושת שלם ולעוד טוב.

אז נרים כוס יין לחיי הכל ונודה.

תודה לכם

בנימין

מצורף מזמור ק"נ בספר תהילים שכולו תודה. מומלץ

אני מוצאת שלהוקיר את עצמי מדי יום עושה לי טוב.

אז בעלי ואני החלטנו שבסוף כל יום, כל אחד מאיתנו יוקיר את עצמו על מה שהוא עשה לבן הזוג.

ולאחר מכן, אנו מוקירים זה את זה.

נשמע מזוייף?

לא, כי אנחנו בדרך להפוך זאת להרגל נעים, כמאמר ה"משורר":

fake it until you make it

אז תודה לך על הדיון הכיפי הזה...  

ראשית תודה על הדיון.

אני אומר תודה בכל בוקר על מה שיש לי ועל מה שאפשר עבורי.

כמו כן אני אומר תודה על מה שיהיה לי בעתיד. את התודה על מה שיהיה לי אני אומר בזמן הווה.

כאילו כבר יש לי את זה.

לגבי הקושי של אנשים לומר תודה. אני מייחס לכל מיני התניות חברתיות:

אנשים מכוונים להסתכל על מה שאין להם במקום על מה שיש.

יש כאלה שפוחדים מעין הרע או סתם לשמוח בחלקם.

יש שהקיום הארעי שלנו על האדמה (הבאת לי רעיון לפוסט) גורם להם לראות רע מול העיניים.

תודה על התזכורת החשובה

:-)

ת ו ד ה

תודה ענקית לכולכם/ן- התודה המיוחדת של כל אחד/ת מכם/ן יצרה בליבי שיר נפלא הנעים לאוזן ולחיים

בהוקרה רבה,

רולין