צטט: adielba 2009-04-26 19:36:49

צטט: רונתי 2009-04-26 14:48:27

אני מתארת לעצמי שיש אנשים שיש להם דעות רומנטיות כאלה על איך אמנים צריכים להיראות. 

מדי פעם אני נתקלת במישהו שקולע בול, בכל זאת יש בזה משהו. הצגתי חברה לפני מישהו כ"אמנית", הוא מייד אמר "רואים"...

מעניין מהו הדבר הזה ש"רואים". האם זה רק סגנון הלבוש? או אולי האנרגייה הכללית? ההתנהגות?

 

 

 

 

 

זה מזכיר לי שהתקופת הלימודים בבצלאל היה אפשר לזהות אנשים לפי הלבוש ההליכה הדיבור וכן יש גם משהו באנרגיות בעיקר בשנה השניה, היה מאוד קל לזהות מי למד אומנות ( ולא בקטע רע או מזלזל ) אבל זה כמו שיש בתי קפה בתל אביב שכשעוברים על ידם מרגישים שיש איזו קומונה של אנשי קולנוע לדוגמה בפרישמן בן יהודה כל יום שישי, אף פעם לא ישבתי שם אבל אני כמעט בטוח.

 

 

לגבי איך אמן צריך להראות אני חושב שזה יכול לעזור. אתה בולט אתה שונה, אנשים מדברים ויש בזה כח, למרות שאם אני הייתי אומן נראה לי  שהיתי דיי מתבייש לאמץ סגנון לבוש ולהתנהג בצורה שונה מזו שאני רגיל לה.

 

הרבה מאוד פעמים כשהגעתי לתערוכות בוגרים הרגשתי אנרגיות של תחרותיות ואגו, כל אחד רוצה שידעו שהינה הוא הגיע, הוא קיים

והוא שונה מכל האנשים שברדיוס שלו. אולי זה גם קשור לאגו של אמנים. אני מכיר את זה טוב כי גם לי יש את זה כאדם זה קיים בכל תחום.

 

 

כן כדאי לציין את האינטרנט והדפוס ואפשר לחשוב על האופן בו מצגים את האתר או ההזמנות לתערוכה ואיך האמן מציג את עצמו בתוך האת. זאת תפיסה יותר קלילה ונוחה. דבר ששוה לחשוב עליו בטח שלא לתת אותו למוזיאון או לעוצר אלא אם כן אתם סומכים עליהם.

 הי, אתה מזכיר לי שבדיוק אתמול הייתי ב"מדרשה", והצטערתי שלא הייתי עם מצלמה. התחשק לי לצלם לצורך הדיון חלק מהסטודנטים, (בהסכמתם כמובן) על מנת להעלות לכאן, ולבדוק אם נדע "לזהות" מי לומד ועוסק באמנות באופן מופגן?

"הי אלי,

עוד לא שמענו סיפורים מארגנטינה....

קדימה מה קורה שם, גם באמנות.

לגבי הנושא שלנו,

יש אמנים שהאמנות וההופעה החיצונית שלהם היא אותו הדבר הינה כאן וידאוים:

ג'ף קונס

מרק  קוסטבי

גילברט וג'ורג'

ג'וזף בויס

MTAA (M.River & T.Whid Art Associates

ולגבי, אם כבר הזכרת...

בעבור הרוב המוחלט כאן בקפה ובעולם אני אואטאר, תמונה של פיקסלים, "רוח רפאים",לא יותר... "

הי אבי, יופי של דימוי!!, באיזה טכניקה?

חייבת לציין שהדיון שהעלת כאן מרתק ומעניין.

מבחינה עובדתית באומנות כמו בכל תחום אחר, כאשר רוצים למתג מוצר מסוים,

אפשר לעשות זאת בשתי דרכים - האחת, מיתוג נטו של המוצר ללא קשר עם היוצר שלו.

לדוגמא - מקרה קוקה קולה - מי היוצרים הראשוניים?

ודוגמא שניה היא מיתוג של היוצר של המוצר, במקרה והמוצר קשור באופן מאוד ישיר ליוצרו.

דוגמא שניה זו היא בכל מסלולי המוצרים האומנותים, אלו הנותנים ביטוי לכישרון מיוחד של יוצר המוצר,

אלו שהמוצר מחובר בחבל הטבור ליוצרם. שם יש צורך גדול יותר וטבעי יותר למתג גם את היוצר.

כאלו הם ציירים, שחקנים, זמרים, רקדנים, מרצים וכו'. אני אלך לתערוכה של תמונות, אם אני אכיר את הצייר שמצייר אותם

למרות שיתכן שאלך לתערוכה של תמונות סתם כך כך כי מעניין אותי אומנות. אין ספק, שאם אדע את השם והמיתוג

של צייר מסויים הסיכוי שאלך לראותו גודל. הפאן של הצורה הויזואלית וההכוונה של המראה החיצוני היא חלק, צד וזוית אחת של המיתוג של יוצר מוצר אומנותי והוא דרך העוזרת למיתוג בקנה מידה גדול ומשמעותי.

תמיד נשאלת השאלה במיתוג - מה הקשר בין העטיפה החיצונית למוצר ואיכותו עצמו? ובכן... כיום יש הרבה מאוד יוצרים איכותיים, שבגלל שאינם יודעים, רוצים או אפילו מתנגדים למתג את עצמם, נמצאים בצל ואינם מסוגלים להוציא החוצה בקנה מידה רחב את איכות מוצריהם. 

המיתוג מעלה גם את השאלה של פרטיות היוצר. ברגע שאדם הולך על מסלול מיתוג עצמי, הוא מאבד את הפרטיות שלו באופן גורף וזה הרבה פעמים גורם לו, כפי שכתבת באחד התגובות במילים אחרות, לצאת הרבה פעמים מכלל שליטה ולהיות נשלט על ידי המיתוג ולא על ידי הוויתו הפנימית. לכן, יש צורך ללמוד גם את ניהול המיתוג. איך זה שאני ממתג את עצמי לא יפגע באיכות החיים הפרטיים שלי ולא יהרוס את הביטוי האמיתי, אוטנטי, פנימי שלי אל מול עצמי והעולם. (ואולי יוסיף לה)

תודה!

מיכל קלעי

מאמנת לתקשורת/מיתוג ושיווק עצמי

הי מיכל יקרה, תודה.

הנושא הזה לא פשוט כל כך לאמנים.

כשאמן יוצר , בדרכ' השאיפה הראשונית היא שההתייחסות תיהיה נטו לאובייקט האומנותי,

זה קצת מורכב , בכל מה שקשור לחשיפה. יש רצון עז שהעבודות תעמודנה בפני עצמן, ובצדק.

זה קצת נוגע בויכוח הישן לגבי החלק של האמן בתוך היצירה,

ובתקופה המודרנית אמנים חדלו לחתום על היצירות שלהם, מתוך התפיסה שהיצירה צריכה להיות "שלמה"

והיוצר שלה אינו חלק ממנה לאחר שהיא כבר עשויה. השאיפה הטבעית היא שהחשיפה לקהל, תהיה בעקבות

היצירות ולא שום אלמנט אחר, רק שבפועל, זה לא באמת עובד כך. בסופו של דבר, אי אפשר לנתק את היצירה מהאמן

ו-או את האמן מהיצירה.