"הו כנרת שלי ההיית או חלמתי חלום"
באתי אליך באהבה עוד מרחוק בחצי הדרך נגלה זיווך לרגע קט ושוב את נחבאת . שנתיים שלא באתי אצלך שנתיים שלי ושלך ובאתי באהבה לשתף אותך לשמח להרגיש לאהוב לחוש את עומקם של הדברים הקטנים .
באתי אליך למקום המפגש בו חווינו מפגשי משפחות וחברים. מקום טוב פינת חמד 'זולה' באתי אליך לשם ונאלמתי שנתיים עברו מאז המפגש הקודם ואיני יודעת עד כמה הן ניכרות בפניי אך הפעם אותות הזמן חורצים את גורלך ואת שהיית איתנה ורחבת אופקים מקום בטוח ,את ששורשיך היו איתנים וסרוגים בעוזם של הרים, את נעלמת לי, מתרחקת, נסוגה, את מצטמקת, את נעלמת...
אני יושבת במרפסת שילמתי אלפיים שקל כדי שאוכל לראות אותך בבוקר ואת יפה כל כך יפה מרחוק והייתי מעדיפה לשלם את המחיר הזה ובכול זאת לרדת אליך ולישון באוהל לצידך להריח, לפשוט את העירוניות וללילה אחד להתאחד שוב עם הטבע עם הפרא עם הבר . להירדם בנעימות נעימת הגלים ולהתעורר עימה.
אהובי שלי ואני חוגגים את אהבתנו והחלטתי שאני רוצה לחלוק עימך את שימחתי ובאתי אליך באהבה, באנו שנינו, באנו בשקיקה למקום המפגש שלנו, באנו עטופים באהבתנו להיות איתך והגענו ושתקנו ונעצבנו . את התרחקת כול כך הורחקת מהחוף ,הורחקת מהעץ הברוש, הורחקת מהשער ובנסיגתך הכפויה נגדעו חיים שלמים ,בתים נהרסו משפחות זעירות נמחקו, צדפות שבילדותינו היו נדירת על החוף וכול ילד שהיה מוצא אותן היה זוכה בתואר 'אלוף הצדפות הבומבילות', פצפוץ האדמה המרוצפת בהן תחת רגלינו, ההרס ,היובש האדמה המחורצת.
את שם רחוקה בשקט שלך מקבלת את רוע הגזרה. המראה הזה לא מרפה ותחושת האבדון והשבריריות שלך שלי שלנו נוגסת בחלקות השמחות שבי . עצוב לי לראות אותך ככה, לא זכור לי מקרה כזה בו הטבע מתכלה באופן כל כך מהיר ואותות הזמן חורצים את פניו מהר יותר ובאופן ממשי, בקצב מהיר הרבה יותר מקצב הופעתם הנחרצת של קמטים בפנים של אישה בת ארבעים.
עצוב, כל כך עצוב.
הוספת תגובה על "אוי ואבוי כנרת שלי"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה