תרגמתי מאמר קטן ומעניין באילו צמחים השתמשו במצריים העתיקה ולמה הם שימשו.  

חשבתי שזה יכול לעניין חלק מכם.

שימוש בשמנים במצרים העתיקה

ישנן עדויות בכתבים עתיקים שצמחים רבים גודלו ויובאו  אל מצרים העתיקה לשם שימוש רפואי.

במאמר זה רוכזו מספר צמחים המאוזכרים בכתבים אלו.

קמומיל

יש עדויות כי מספר זני קמומיל היו זמינים באיזור הנילוס, אך עדיין לא ידוע למה שימשו.

מחקרים מודרניים הוכיחו כי למיצוי מימי של קמומיל גרמני (Matricaria chamomilla) יש תכונות אנטיבקטריאליות. הקמומיל בלם לחלוטין את גידולם של חיידקי  סטרפטוקוקוס, לפטוספירוזיס (מחלת וייל) וטריכומונס.

שמן הקמומיל הינו אנטי דלקתי עוצמתי הודות לנוכחות מרכיב ה a-bisabolol . הוא יעיל לטיפול אנטי דלקתי לעור פגוע במיוחד במצבים בהם העור נסדק ונחלש בעקבות חשיפה לשמש חזקה.

קמומיל רומן (Anthemis nobilis) הוכח כאנטי דלקתי עוצמתי וכמשכך כאב בלקיחה פנימית.

שום

תכונותיו הרפואיות של השום מוכרות מזמן. יש האומרים שהפירמידות לא היו ניבנות בלעדיו.

אחת העדויות הראשונות לשביתת פועלים היתה בקרב בוני הקברים בעמק המלכים. הם צעדו בסמוך למקדשים כשבזמנים קשים קיצבותיהם קוצצו כולל קצבת השום שלהם.

ערער

בשנת 1987 נערכו מחקרים באיטליה שביססו את  הפעילות האנטי דלקתית של 75 צמחים ששימשו ברפואה העממית. המחקרים הללו הראו שמיצוי גרגרי ערער באלכוהול הפגין עיכוב של 60% בתהליך דלקתי לעומת 45%  עיכוב שהתקבל ע"י התרופה indomethacin.

הערער שימש במצרים העתיקה למיגור כאב ראש, לרוב בשילוב עם צמחים אנטי דלקתיים נוספים.

יתכן שכאב הראש נגרם ע"י התרחבות של העורקים הטמפורליים והשימוש בצמחים הללו הרגיע את הדלקת והפחית את התרחבות העורקים.

a-& b-pinene & borneol הנמצאים בעלי ובגרגירי הערער, הם קוטלי בקטריות.

רוזמרין

ענפי רוזמרין נמצאו בתכריכי המומיות המצריות כנראה לצורך הרגעה בחיים שלאחר המוות או ששימשו לשימור המומיות.

מחקרים מודרניים הוכיחו כי שמן הרוזמרין יכול להתחיל אפקט סטימולציה ראשוני על מערכת העצבים המרכזית ולאחריה תהליך הרגעה מתמשך בשרירים של מערכת הקיבה והמעיים.

הרוזמרין מכיל מרכיב אנטי אוקסיד נטי עוצמתי (משמר).

שמן הרוזמרין הוא אנטי בקטריאלי מתון. רוזמרין מרוקאי הראה יכולת מיגור של פטריות.

לענה

אדי הלענה נשאפו כדי לעצור שיעול. מחקרים שנעשו בשנת 1987 הראו שבנוסף לתכונותיה האנטי בקטריאליות, ללענה יש אפקט אנטי ספסמודי עוצמתי.

יש להדגיש ששאיפה של שמן אתרי לענה לא מומלץ עקב האפקט הרעיל של הצמח.

עקב שימוש נרחב ברפואה העממית בלענה לטיפול בסוכרת בוצעו מחקרים בעיראק בשנת 1988. המחקרים הראו ששימוש במיצוי מיימי של הלענה אכן הראה ירידה משמעותית ברמות הסוכר בדם.

מיצוי לענה משמש ברפואת הצמחים מזה זמן למיגור תולעים. טפילי מעיים היו נפוצים ביותר בתקופות קדומות ויש להניח שהמצרים היו ערים לשימוש בלענה.

לסיכום, ככל שנמשכים המחקרים, נעשה ברור יותר ויותר עד כמה מתוחכמת היתה הרפואה בימי מצרים העתיקה ועד כמה הם היו ערים לשימוש הרפואי במגוון רחב ביותר של צמחים.

Further reading:
"An Ancient Egyptian Herbal" by Lisa Manniche. I.S.B.N. 0-7141-1704