יש לי מתאמן מאד מאתגר. כזה שעושה צעד אחד קדימה ושלשה אחורה.

בפגישה האחרונה הוא העמיד אותי בפני אתגר גדול, ואני מבקשת את עצתכם כיצד לפעול.

כבר זמן מה שאני חשה שהוא מספר סיפורים, ארועים ומעשים שעשה, שלא מתיישבים עם גילו הצעיר.

אולי טעיתי שלא אימתתי את זה מולו אז, אבל החלטתי לא לגעת בזה, ולא הקשבתי לתחושות הבטן שלי.

במפגש האחרון, ממש תפסתי אותו משקר (או מספר סיפורים).

בחרתי לא לגעת בנושא (טעות שניה?). אבל משהו אומר לי שזה לא נכון לא להגיב.

הנושא שבו הוא שיקר לא קשור לנושא האימון שלנו, אך אני תוהה אם זה לא דפוס, שאני חייבת להתיחס אליו למענו.

אשמח לשמוע את דעתכם.

מאומן מספר לעצמו סיפורים. כל אחד מאיתנו עושה זאת גם. כל אחד מאיתנו גם מאמין לסיפורים שלנו. יש אפשרות שגם הוא מאמין. זה עדיין לא הופך אותו לשקרן. התפקיד שלך זה להראות לו את הדרך למקום שרוצה להגיע אליו. אם הסיפורים משרתים אותו, נהדר. ואם לא, הוא צריך להיות ער לזה.

אני לא מאמין, לא לסיפורים שלי ולא לסיפורים של המאומנים שלי. אני מאמין רק למקום שבו הרגליים נמצאות. כלומר לעשיה. זה מספר את כל הסיפור וכל השאר זה סיפורים.

שלום נורית,

אני חושבת שפתיחות ואוטנטיות מצידך יהיו עבורו תרומה גדולה.
בשורה התחתונה לעמת ולאמת  את המתאמן עם דבריו, זה תפקידנו.
ובטח שמעת את האימרה שמי שהולך על ביצים בסופו של דבר שובר אותם.
אני ממליצה בחום על אוטנטיות ופתיחות משולבות עם המון המון שאלות עד שהוא ייאלץ להקשיב לעצמו ולסיפורים שהוא מספר.
בהצלחה

אורלי כהן מבורך

לדעתי הפיתרון נעוץ "בשיקוף" להראות לו את עצמו מספר סיפורי פוגי ולשאול אותו מה המטרה שלו בכך.

האם הוא מעוניין להרשים אותך? האם זה משרת אותו? האם הוא לא יוצר רושם הפוך ממה שהוא רצה להציג כשמתברר שהסיפור הוא לא אמיתי (לא הייתי משתמש במילה שיקרי צריך להזהר משיפוטיות).

מאמן צריך להיות אמיץ ולאמת ולעמת את הלקוח, זו הדוגמה האישית הטובה ביותר שאת יכולה להעניק לו.

המון הצלחה!!!!! 

אם זה לא קשור לתחום של האימון, למה לך להסב את שימת לבו על שקריו?

במקרה זה, אני חושבת שתגרמי נזק יותר מתועלת, מלבד המבוכה שתיגרם למאומן על שנתפס בשקריו.

בסופו של דבר, אדם שמשקר, זה ענין לפסיכיאטריה ולא לאימון, למה אדם אומר על עצמו שהוא שמשון הגיבור, כשבעצם הוא נחום הדחליל.

נורית יקרה ,

אדם שבא ליעוץ לאימון , צריך לרצות מאד להגיע מהמקום שהוא נמצא בו למקום אחר .

יתכן שאם אדם זה משקר - הוא לא מוכן לעבודה .

לפעמים מטפל צריך לדעת לשחרר .

כווני את הפגישות הבאות לוודא איתו אם הוא מרגיש שהוא

מתקדם,  ומה לדעתו עוזר או מונע .

מצאי את הדרך לשחחרר אותו בלי לחשוף אותו - את עלולה להזיק לו .

יתכן והוא זקוק לשקריו .

מקווה שעזרתי  לך - סמדר

האם יש משהו שאינו ראוי שתציגי אותו בפני המתאמן* שלך? את הרי כבר יודעת את התשובה - כי הבטן שלך סיפרה לך אותה. מה שאת רוצה לעשות זה לשאוב בטחון מכולנו לגבי מה שנכון לך. שכחי מזה כבר - מתי תקבלי שאת בסדר כמו שאת ושאין לך יועצת טובה יותר מאשר הבטן שלך?!

ואם את לא בטוחה איך להתנהג עם המתאמן - אז המקור השני במעלה הוא המתאמן עצמו!

לשאול את מי שמחוץ למערכת היחסים זה כבר צד ג' - שיכול לענות תשובות בי"ס. זה כבר לא כל כך עוזר. חוץ מהתקנון של ה ICF (והלישכה בארץ) אין יותר חוקים. תאמיני לי. מה שנכון בסיטואציה א' יכול להיות שגוי לחלוטין בסיטואציה ב'. אפילו עם אותו המתאמן, ואפילו באותה הפגישה בהפרש של 5 דקות.

אין, לא היו ולא יהיו לך יועצים יותר טובים מהאינטואיציה שלך והמתאמן עצמו באותו הרגע שהדבר קורה.

אבל שאלת אותנו ואני אענה את האני מאמין הכללי שלי - חלקו סדור, חלקו מחשבות שפתאום באות:

אם את 'תקועה' באימון ולא יודעת איך להתנהג עם המתאמן - אז תשאלי את המתאמן. כן. ושוב - כן. אין לך מקור יותר טוב לדעת איך המתאמן רוצה שיאמנו אותו מהמתאמן עצמו. בבי"ס שאני למדתי בו זה נקרא "עיצוב השותפות" - משהו שעושים פעם אחת בהתחלת מערכת היחסים, בפגישת ההיכרות. שאלות כמו: "איך תרצה להתאמן?" ואת יכולה לכוון כאן "אתה רוצה ישירות או עמימות?" או "מתי להיות נוקשה ומתי רכה איתך" ואם את מקבלת תשובה שלא נראית לך, לדוגמא אם מתאמן מבקש שתהיי עמומה איתי, ויש לך בעיה עם זה אז תמשיכי "ואיך העמימות תשרת אותך במקרה הזה?". תתפלאי מה שתגלי כשתשאלי את כל מה שבאמת מסקרן אותך. ואפשר להמשיך"מה אתה מצפה ממני?" וגם  "הנה הדברים שאני מצפה ממך" ו "הנה מה שאני לא מוכנה שיהיה באימון" וכו' - כי אימון הוא שותפות, ובשותפות יש שניים שעובדים, לא אחד שסוחב את השני על הגב. ואח"כ עושים עיצוב שותפות שוב ושוב כל פעם שצריך.

ואז ברגע שאת קולטת משהו שלא מריח טוב, או שהוא ממש משקר את יכולה מיד לשאול שאלה בנושא. אם מהתחלה המתאמן אומר לך שהוא רוצה ישירות וכנות אז את יכולה לשאול משהו כמו "מה אתה מרויח מזה שאתה משקר לי?", אם את לא מרגישה עם זה בנוח אז "האם היית רוצה שאצביע לך על חוסר קונסיסטנטיות בדברים שלך?" או אפילו שאלה מעיזה כמו "למה קשה לי להגיד לך שאתה משקר לי?" או אפילו שאלה עמומה כמו "מה מפריע לי במה שאמרת?" ולתת לו לענות. לא 'לעזור לו' לענות או להתחמק ולא לדבר עוד גם אם יש שתיקה של 5 דקות. גם אם את נבוכה. פשוט לעמוד על כך שיענה. תתפלאי מה המתאמנים שלך מסוגלים כשאת סומכת עליהם. זה שיש לך שיפוט לגבי התנהגות כזאת או אחרת - לא צריך שיעמוד בפני המתאמנים שלך. אם תצאי מראש מהמקום שאת בסדר עם כל מה שאת - הפחדים, השקרים, הצביעות, החרדות, הבושה, הכעס וכל מה שיש בך (ורק בך - כל שאר המאמנים - אנחנו כבר מושלמים ) - אז תוכלי לקבל גם את המתאמנים שלך עם מה שיש בהם. 

העובדה שהחל פה בכלל דיון אם להשתמש במילה "שקר" או "שקרן" מראה לך שלכל מי שדיבר על זה יש שיפוט בנושא. אז מה? הם לא מאמנים טובים? אני בטוח שחלקם לא רק טובים - אלא מעולים!

תרשי לעצמך להיות את, כל מה שמעניין אותך - תשאלי עליו, כל מה שמקשה עליך - דברי עליו. באימון. לא אח"כ. הקוד האתי מדבר על לבוא ממקום של אותנטיות. חלק מאותנטיות זה לפעמים להכות בברזל כשהוא חם - כשעוד מרגישים את מה שמרגישים. אחר כך זה כבר שיקוף חיוור.

אחת המיומנויות שלמדנו הייתה articulate what's going on - כלומר לומר במילים ברורות מה קורה כרגע. "אני מרגישה מוסחת בגלל שאתה משקר לי" יכול להיות דוגמה. כל זמן שתעשי זאת בצורה שלא מדגישה את השיפוטיות שלך וכן מדגישה את הסקרנות שלך למצב ואת העובדה שלמתאמן יש מה להרויח, ללמוד, להתפתח מכך שתראי לו את עצמו אז זה יהיה 'בסדר'. ואם את מבינה את זה אז נשאלת השאלה ההפוכה - האם מותר לך, למנוע מהמתאמן שלך את השרות שלשמו הוא בא אליך ושעליו הוא משלם לך? באיזה זכות? אם הוא היה רוצה שיתנחמדו אליו  - לא היה בא לאימון. בשביל זה יש לו את הסביבה הרגילה שלו - בעבודה, החברים והמשפחה שלו. אחד הדברים שמייחדים את האימון זה האותנטיות שהקשר מביא.

אני מצטרף למה שסמדר אמרה על כך שלפעמים צריך גם לדעת לשחרר - לא כל מי שבא לאימון נמצא בשלב שהוא יכול לעשות את הצעד הבא. מה שאני לא מסכים איתו זה שלא צריך לחשוף. כשאת חושפת לא ממקום שיפוטי, את לא נוטלת את השקרים וההגנות שהם נותנים לבנאדם. הרי כולנו משקרים בנסיבות מסויימות - מה זה אומר עלינו? זה שאומרים את זה בקול זה דווקא משחרר ולא פוגע. כך שאם הגעת למסקנה שאת לא יכולה לדבר עם הבנאדם על זה או על כל דבר אחר, או שתקבעו שזה טאבו או שבאמת שחררי אותו. 

האם שמת לב כמה זה נהיה מסורבל? לנסות לתת חוקים וכללים ומתי לנהוג ככה ומתי אחרת, ואיך יש אלף דעות כבר בין ה 4 או 5 תגובות שניתנו עד כה? זה בדיוק מה שכתבתי בהתחלה - חוץ מהקוד האתי - אין נכון ולא נכון גלובלי.

ונקודה אחרונה לגבי תכונות שאת שיפוטית לגביהם יותר מדי - (מתי זה יותר מדי? כשאת יודעת שזה מפריע לך לאמן, וזה עומד בפני היכולת שלך לאמן) - אם לדוגמה את נמנעת מלדבר על כל תופעה שהיא שאת רואה אצל המתאמן - כשהו משקר, או נבוך או כל דבר שהו. אזי אלו הם בדיוק הדברים שאת בתור מאמנת חייבת להתאמן עליהם! זה כבר עניין של אתיקה. ואל תדאגי - אין מאמן שאין לו על מה להתאמן. לכולם. תמיד! זה הולך ופוחת עם הזמן אולי, אבל אימון זה מסע ואני לא מכיר אף אחד שהגיע לסוף שלא בחיים...

מקווה שעזרתי במשהו!

* - ד"א אני לא אוהב את השימוש במילה 'מאומן' כדי לתאר את הלקוח. 'מאומן' נותן לי קונוטציה של מישהו פאסיווי שבא לאימון כדי שמישהו אחר יאמן אותו ויעשה את העבודה בשבילו. 'מתאמן' לעומת זאת הוא מישהו שבא כדי לעבוד, לפעול, להיות שותף - לקחת אחריות לאימון - ומכאן לחייו בכלל.

שלום

מחשבות (דימיון) יוצר מציאות, יתכן שבמודע או שלא, המאומן אימץ סוג כזה של התנהגות של סיפורים ושקרים ולדעתי זה הכיוון שצריך ללכת איתו. לבדוק מה עובד ומה לא ולכוון אותו למחשבות והדמיות שעובדות ומקדמות אותו ביצירת המציאות והתקדמות למטרות שלו.

בהצלחה.

שלום לך,

לדעתי, בשום אופן אל תגידי לו שהוא משקר!

אל תשתמשי בכלל בשורש ש.ק.ר. בשום דרך.

אדם שמשקר יש לו קושי רב.

הוא לא צריך שתוסיפי לו גם שיקוף כזה אגרסיבי.

תעבדי יותר על החוזקות שלו, עד שאט אט יפסיק עם השקרים.

צטט: נורית לרנר 2009-05-02 00:34:29

שקרים

יש לי מתאמן מאד מאתגר. כזה שעושה צעד אחד קדימה ושלשה אחורה.

בפגישה האחרונה הוא העמיד אותי בפני אתגר גדול, ואני מבקשת את עצתכם כיצד לפעול.

כבר זמן מה שאני חשה שהוא מספר סיפורים, ארועים ומעשים שעשה, שלא מתיישבים עם גילו הצעיר.

אולי טעיתי שלא אימתתי את זה מולו אז, אבל החלטתי לא לגעת בזה, ולא הקשבתי לתחושות הבטן שלי.

במפגש האחרון, ממש תפסתי אותו משקר (או מספר סיפורים).

בחרתי לא לגעת בנושא (טעות שניה?). אבל משהו אומר לי שזה לא נכון לא להגיב.

הנושא שבו הוא שיקר לא קשור לנושא האימון שלנו, אך אני תוהה אם זה לא דפוס, שאני חייבת להתיחס אליו למענו.

 

אשמח לשמוע את דעתכם.

הי נורית,

את כבר יודעת לא הייתי כאן וכו' , (הגעתי ל30/4 ונשארו עוד 10 ימים לעבור עליהם).

לא אוסיף הרבה למה שנאמרבשלל התגובות, מאד אהבתי את זו של עופר, כדי לקרוא פעם נוספת.

פרט להנחייה של עופר ללכת עם "הבטן" , בין האימונים כדי שיהיה לך מאין מאמן מאזין מחוייב להתלבטויתיך, מאין מנחה מנטור, מאמן מאסטר להיוועצות ולאימון אישי. (לי יש אחת כזו וזה עובד היטב).

נגיד שאני הייתי האיש הזה עבורך - הייתי אומר כך, לא צריך יותר מידי להתרגש שכן הרבה מאומנים מסבנים קצת ומעגלים פינות בדרך כלל על מנת להראות טוב ולא להרגיש שהם לא בסדר. יחד אם זאת יש נקודה באימון שזה צריך להעלם ושלב זה תלוי בך - מי הוא קולט שאת בשבילו (בעיקר אמון ותחושה שיש לו על מי לסמוך).

דבר נוסף שכנראה הייתי חולק איתך - לבחון עם המתאמן , בתהליך האימון גופא, מאיזה מקום הוא יוצר את השקרים או הגוזמאות (כך הייתי מכנה אותם באימון, נגיש וקל יותר לקבל ולעכל) האם מהמקום של ערך עצמי או הצדקות לפאסדה שמציג בפניך, האדרה עצמית, חיפוי על אשמה וכו'.

 אין צורך לתקוף זאת חזיתית זה יאותר גם בקשת שאלות של מיהו לעצמו, מיהו לסביבה שלו, הערכים שלו ואיך הם באים לידי ביטוי בחיים וכו'.

 בברכה  בבט

האם יכול להיות שהוא נדלק עלייך ומנסה להרשים אותך?

זו התחושה שעוברת לי בין השורות שכתבת.

ועכשיו גם אם הוא דלוק עלייך וגם אם לא, אני חושבת שהכי טוב לשקף לו בעדינות בפעם הבאה שאת תופסת אותו באי דיוקים.

למשל אם הוא אמר פעם "א" ועכשיו הוא אומר "ב" את יכולה להגיד לו בעדינות שלפני זמן מה הוא אמר "א" אז בוא נבדוק מה השתנה.

דווקא המקום הזה של אי דיוקים יכול לפתוח פתח גדול לעבודה.

אבל צריך לעשות זאת בעדינות, לא להטיח לו את זה בפרצוף ומצד שני לא לטאטא זאת מתחת לשטיח.

אפשרות נוספת היא שאם זה חוזר על עצמו הוא בוחן אותך האם את בתשומת לב אליו, האם את זוכרת את הדברים שהוא אומר לך ובפועל הוא רוצה לבדוק את הדבר הכי בסיסי, האם באמת אכפת לך ממנו.

הי נורית,

דילמה מעניינת,

החלופות, שעולות בראשי הן :

1. להתעלם - האם בשביל זה אנחנו כאן?

2. לשקף.

3. לשתף בתחשות הבטן.

מה אנחנו רוצים להשיג? ואולי זאת בעצם השאלה שיש לשאול את המתאמן ולחבר את הדילמה אליה.

מעניין.