אני מעתיקה לכאן קטע מתוך הספר "ברנהרט" של יואל הופמן. בעיני זה טקסט מכונן:
" על אף אלמונותו ברנהרט הוא מלאכת מחשבת.
איש אינו יכול לעשות ברנהרט.
לפעמים אוחזת פליאה בברנהרט עצמו.
כיצד, שואל ברנהרט את עצמו, הפכתי מפרור של חומר שגודלו כגרגר חרדל והייתי למה שאני (יצור מורכב מאין כמוהו) ?
פעם קרא ברנהרט בספרו של דקארט שבגופו של האדם, באותו חלק שקרוי בלוטת האצטרובל, שוכנת נשמה
ועל כן נעלה הוא האדם לאין שיעור משאר היצורים ועולה עליו רק האלוהים.
והאלוהים אכן קיים שכן האלוהים הריהו השלמות הגדולה ביותר
ומה ששלם בתכלית השלמות אינו חסר אפילו תכונה אחת מן התכונות המצויות בעולם.
ואחת התכונות המצויות בעולם הריהי התכונה הקרויה קיום (זו התכונה המבדילה בין מה שקיים למה שאינו קיים. למשל
תמונתו של תנור לבין תנור של ממש).
ומכאן שאם האלוהים אינו קיים הרי לא יוכל להיות שלם בתכלית השלמות, שכן השלם שלם יותר אם הוא קיים מאשר אינו קיים.
ומכאן שהשלם בתכלית השלמות אינו יכול להיות לא קיים
ומכאן (כתב דקארט) שהוא קייים.
אלא שכאשר עקרו ברנהרט ופאולה מן המושבה הגרמנית לרחוב שטראוס הלך ספרו של דקארט לאיבוד. "
/null/text_64k_1#