שלום לכל המשתתפים

אין ספק שנוצר כאן פסיפס מרתק של גישות ודיעות.

יש הנשענים על ידע טכני ויש המבטלים את הצורך בו.

יש הרואים במקורות ההשראה שלהם עניין אישי ויש המוכנים בשמחה לשתף.

אם יורשה לי לתרום את נקודת המבט שלי - שמבוססת גם על ניסיון לעשות אמנות, לימוד שוטף של תולדות ותיאוריה וגם על צריכת אמנות רבת שנים  - אני חושבת שידע של אמ מתרכז בשלושה תחומים:

קודם כל - כלים טכניים כדי שלא תהיינה לו כל מגבלות. רפי לביא פעם אמר לנו - אם אתם רוצים סוס, תמצאו מי שיצייר לגם - הרעיון הוא המסר - לא הביצוע. נכון שזה היה בתחילת שנות השמונים וקונצפטואליזם היה שםהמשחק אבל ה נראה לי כנכות אם אני צריכה להסתמך על מקורות אחרים.ידע ברישו, למשל, נותן לאמן חופש, כמו בהנחת צבע, בשימוש בחומרים (אם זה בפיסול) וכו'. 

התחום השני הוא תולדות אמנות - לדעת מה עשו לפניך ובאיזה קונטקסט אתה יוצר נראה לי חיוני.

התחום השלישי, שהוא לא חיוני אך הוא עושה את ההבדל בין עבודה שטחית לעבודה עמוקה הוא ידע תיאורטי - לאו דווקא באמנות - גם, כפי שדורית כתבה - סוציולוגיה, או אנתרופולוגיה או פילוסופיה או ספרות או כל נושא אחר שמרגש את היוצר. רעיונות תיאורטיים שמוצאים ביטוי ביצירה - גם אם הם דורשים הסבר מילולי, מעשירים גם את הצופה ומעמיקים את חוויית האמנות.

צטט: avimedia 2009-05-02 10:13:23

צטט: עמי 8 2009-05-02 09:53:49

צטט: צחי כהן 2009-05-02 00:45:35

צטט: עמי 8 2009-05-02 00:29:11

שבת שלום אבי,

למרות גילי המופלג (ותודה שהזכרת לי), אני זוכר שכולנו כבר מתים. מזמן. אז אולי כדאי להפוך ליותר ירוקים ולחסוך באנרגיה המזהמת הזאת, המנפיקה גופות חדשות-לבקרים (-לפוסטים-?)

היי, ורולאן? מה איתו, הוא חי עדיין אם כולנו כבר מתים? או המוות שלנו מוחל גם עליו? ואזי איזה ערך יש למות-הגיבורים שלנו עצמנו?

אני לכשעצמי, אני לא התכוונתי. רק רציתי לחזור הבייתה בשלום

תודה סליחה בבקשה 

צטט: דבי לוזיה 2009-05-02 11:29:11

שלום לכל המשתתפים

אין ספק שנוצר כאן פסיפס מרתק של גישות ודיעות.

יש הנשענים על ידע טכני ויש המבטלים את הצורך בו.

יש הרואים במקורות ההשראה שלהם עניין אישי ויש המוכנים בשמחה לשתף.

אם יורשה לי לתרום את נקודת המבט שלי - שמבוססת גם על ניסיון לעשות אמנות, לימוד שוטף של תולדות ותיאוריה וגם על צריכת אמנות רבת שנים  - אני חושבת שידע של אמ מתרכז בשלושה תחומים:

קודם כל - כלים טכניים כדי שלא תהיינה לו כל מגבלות. רפי לביא פעם אמר לנו - אם אתם רוצים סוס, תמצאו מי שיצייר לגם - הרעיון הוא המסר - לא הביצוע. נכון שזה היה בתחילת שנות השמונים וקונצפטואליזם היה שםהמשחק אבל ה נראה לי כנכות אם אני צריכה להסתמך על מקורות אחרים.ידע ברישו, למשל, נותן לאמן חופש, כמו בהנחת צבע, בשימוש בחומרים (אם זה בפיסול) וכו'. 

התחום השני הוא תולדות אמנות - לדעת מה עשו לפניך ובאיזה קונטקסט אתה יוצר נראה לי חיוני.

התחום השלישי, שהוא לא חיוני אך הוא עושה את ההבדל בין עבודה שטחית לעבודה עמוקה הוא ידע תיאורטי - לאו דווקא באמנות - גם, כפי שדורית כתבה - סוציולוגיה, או אנתרופולוגיה או פילוסופיה או ספרות או כל נושא אחר שמרגש את היוצר. רעיונות תיאורטיים שמוצאים ביטוי ביצירה - גם אם הם דורשים הסבר מילולי, מעשירים גם את הצופה ומעמיקים את חוויית האמנות.

היי דבי, 

סיכום ממצה של דבריהם של המתדיינים כאן (כולל דבריי, שנוסחו קצת אחרת אבל תוכנם זהה) .

רות

צטט: avimedia 2009-05-02 11:08:37

צטט: rutpal1 2009-05-02 09:22:43

 

בקר טוב רות,

מזמן לא כתבת!

אני מקוה ששלומך טוב...

"אם כבר רוצים להסתמך על מוטיב זה, אז כדאי לתת תקריב של שמות ונושאים של הספרים."

אולי גם כדאי לבחון את האמן אם קרא את הספרים :-)... (סתם).

הלימוד וההתנסות הן חובה מבחינתי, אם לא נירכוש כולנו ידע איך נוכל להתייחס ולהשוות בין דבר לדבר?

צהריים טובים אבי,

תודה על התענינותך בשלומי, וזה נחמד מאד.

לא הייתי זמינה למחשב במשך חודש ימים ,ולכן לא כתבתי.

צודק בדבריך ומקבלת אותם בברכה.

רות

צטט: חיימי 2009-05-01 20:31:16

רק דבר אחד.....

לעשות אומנות!

צטט: דבי לוזיה 2009-05-02 11:29:11

 

אם יורשה לי לתרום את נקודת המבט שלי - שמבוססת גם על ניסיון לעשות אמנות, לימוד שוטף של תולדות ותיאוריה וגם על צריכת אמנות רבת שנים  - אני חושבת שידע של אמ מתרכז בשלושה תחומים:

קודם כל - כלים טכניים כדי שלא תהיינה לו כל מגבלות. רפי לביא פעם אמר לנו - אם אתם רוצים סוס, תמצאו מי שיצייר לגם - הרעיון הוא המסר - לא הביצוע. נכון שזה היה בתחילת שנות השמונים וקונצפטואליזם היה שםהמשחק אבל ה נראה לי כנכות אם אני צריכה להסתמך על מקורות אחרים.ידע ברישום, למשל, נותן לאמן חופש, כמו בהנחת צבע, בשימוש בחומרים (אם זה בפיסול) וכו'. 

 

 אני לא מסכימה עם נקודת המוצא של לביא שהרעיון הוא המסר ולא הביצוע . 

בעיני הביצוע הוא המסר. ולכן- חשוב שהאמן יהיה זה שמצייר את הסוס, כי עצם הציור הציור כפעולה מטעין את הסוס בסוסיות היחודית של האמן המבצע. לא מספיק לדעת שאתה רוצה סוס, צריך להתמסר ליצירת הסוס בכדי לגלות דרכו  איזה סוס קיים בתוכך, לאן הסוס מוביל אותך.

וגם התפיסה לפיה אמן יודע מראש את היצירה תמוהה בעיני.

מהנסיון שלי, אמנות מתפענחת ונוצרת תוך כדי יצירה ולא מראש.

גם כשיש דימוי שלם בראש, העיבוד שלו אל המציאות מייצר שינויים לא צפויים והפתעות.

אם רפי באמת היה מאמין שהמסר הוא הרעיון, הוא היה נותן לאחרים לקשקש ולרשום עבורו.

צטט: איריס009 2009-05-03 10:15:02

 

 אני לא מסכימה עם נקודת המוצא של לביא שהרעיון הוא המסר ולא הביצוע . 

בעיני הביצוע הוא המסר. ולכן- חשוב שהאמן יהיה זה שמצייר את הסוס, כי עצם הציור הציור כפעולה מטעין את הסוס בסוסיות היחודית של האמן המבצע. לא מספיק לדעת שאתה רוצה סוס, צריך להתמסר ליצירת הסוס בכדי לגלות דרכו  איזה סוס קיים בתוכך, לאן הסוס מוביל אותך.

וגם התפיסה לפיה אמן יודע מראש את היצירה תמוהה בעיני.

מהנסיון שלי, אמנות מתפענחת ונוצרת תוך כדי יצירה ולא מראש.

גם כשיש דימוי שלם בראש, העיבוד שלו אל המציאות מייצר שינויים לא צפויים והפתעות.

אם רפי באמת היה מאמין שהמסר הוא הרעיון, הוא היה נותן לאחרים לקשקש ולרשום עבורו.

 

 גם אני לא מסכימה איתו אבל זו היתה הרוח בתחילת שנות השמונים.

צטט: דבי לוזיה 2009-05-03 11:53:12

צטט: איריס009 2009-05-03 10:15:02

 

 אני לא מסכימה עם נקודת המוצא של לביא שהרעיון הוא המסר ולא הביצוע . 

בעיני הביצוע הוא המסר. ולכן- חשוב שהאמן יהיה זה שמצייר את הסוס, כי עצם הציור הציור כפעולה מטעין את הסוס בסוסיות היחודית של האמן המבצע. לא מספיק לדעת שאתה רוצה סוס, צריך להתמסר ליצירת הסוס בכדי לגלות דרכו  איזה סוס קיים בתוכך, לאן הסוס מוביל אותך.

וגם התפיסה לפיה אמן יודע מראש את היצירה תמוהה בעיני.

מהנסיון שלי, אמנות מתפענחת ונוצרת תוך כדי יצירה ולא מראש.

גם כשיש דימוי שלם בראש, העיבוד שלו אל המציאות מייצר שינויים לא צפויים והפתעות.

אם רפי באמת היה מאמין שהמסר הוא הרעיון, הוא היה נותן לאחרים לקשקש ולרשום עבורו.

 

 גם אני לא מסכימה איתו אבל זו היתה הרוח בתחילת שנות השמונים.

 

אם הבנתי נכון את השאלה בפתיח לדיון, הרי שהכוונה לא הייתה לאילו

טכניקות נדרש האמן, אלא לאילו תובנות רצוי שייחשף מעבר ללימוד הטכני

המקצועי.

לגבי רוח שנות השמונים, נראה לי שחלה כאן טעות קלה:

שנות ה 70 הביאו לארץ את האמנות ה"מושגית".

 על ההבדל בין התפישה ה"ירושלמית" שהקצינה את המסר הרעיוני

וביטלה את המסר ה"סגנוני",לבין התפישה ה"תל אביבית" ,

שדגלה בנגיעה ייחודית בחומר, נכתב במאמר של ברייטברג "דלות החומר".

רפי לביא, שייצג את התזה הנ"ל, מעולם לא היה אמן מושגי, 

(אם העיר פעם משהו לגבי ציור סוסים, מישהו כנראה לא הבין את כוונתו).

החיבור הנכון בין רעיונות ויזואליים, מילוליים ודרך הביצוע שלהם,

היה מבחינתו המדד לשיפוט אמנות מוצלחת.

אם כבר מדברים על רוח ושנות ה 80, אז בשנים ההן הגיעה אלינו

ה"רוח האחרת"או "רוח הזמן" או ה"חזרה לציור".

אמנים בעולם ובעקבותיהם בארץ, נטשו את העמדות ה"מושגיות" וחזרו לגעת בחומר.

דווקא בשנות ה 80, יכולת הביצוע והוירטואוזיות הפכו לטרנד מוביל באמנות הויזואלית.

אגב, יש בהחלט אמנים שיודעים מראש לאן היצירה תוביל אותם

ולא רק ג'ף קונס.

יש גם אמנים שלא יוצרים את היצירה בעצמם או לבדם, החל ממיכאלאנג'לו,

דרך וורהול, מוטי מזרחי או מיכל רובנר.

לטעמי, האמנים המעניינים, יוצרים את המסר שלהם משילוב ומינון של חשיבה

מעניינת, ביצוע מעניין והשפעות תרבותיות שונות ומגוונות.

צטט: ra ami 2009-05-03 18:45:15

 

אם הבנתי נכון את השאלה בפתיח לדיון, הרי שהכוונה לא הייתה לאילו

טכניקות נדרש האמן, אלא לאילו תובנות רצוי שייחשף מעבר ללימוד הטכני

המקצועי.

לגבי רוח שנות השמונים, נראה לי שחלה כאן טעות קלה:

שנות ה 70 הביאו לארץ את האמנות ה"מושגית".

 על ההבדל בין התפישה ה"ירושלמית" שהקצינה את המסר הרעיוני

וביטלה את המסר ה"סגנוני",לבין התפישה ה"תל אביבית" ,

שדגלה בנגיעה ייחודית בחומר, נכתב במאמר של ברייטברג "דלות החומר".

רפי לביא, שייצג את התזה הנ"ל, מעולם לא היה אמן מושגי, 

(אם העיר פעם משהו לגבי ציור סוסים, מישהו כנראה לא הבין את כוונתו).

החיבור הנכון בין רעיונות ויזואליים, מילוליים ודרך הביצוע שלהם,

היה מבחינתו המדד לשיפוט אמנות מוצלחת.

אם כבר מדברים על רוח ושנות ה 80, אז בשנים ההן הגיעה אלינו

ה"רוח האחרת"או "רוח הזמן" או ה"חזרה לציור".

אמנים בעולם ובעקבותיהם בארץ, נטשו את העמדות ה"מושגיות" וחזרו לגעת בחומר.

דווקא בשנות ה 80, יכולת הביצוע והוירטואוזיות הפכו לטרנד מוביל באמנות הויזואלית.

אגב, יש בהחלט אמנים שיודעים מראש לאן היצירה תוביל אותם

ולא רק ג'ף קונס.

יש גם אמנים שלא יוצרים את היצירה בעצמם או לבדם, החל ממיכאלאנג'לו,

דרך וורהול, מוטי מזרחי או מיכל רובנר.

לטעמי, האמנים המעניינים, יוצרים את המסר שלהם משילוב ומינון של חשיבה

מעניינת, ביצוע מעניין והשפעות תרבותיות שונות ומגוונות.

 

 הי רמי

במדרשה, בתחילת שנות השמונים ציור נחשב מאד סתמי  או יותר גרוע - "יפה", כמו שרפי נהג לומר וא כמחמאה אלא כעלבון. כל אחד יכול לעשות יפה - זו לא חוכמה. הדגש היה על הרעיון כמסר - גם אם זה לא כתוב כך בספרים....

דלות החומר היה בשנת 1986. גם אז הציור כערך לא ממש חזר למחוזותינו כמיינסטרים. זה קרה רק מאז שנת 2000  בערך.

לא שלא ציירו - תמיד ציירו אבל  היה מאד קשה לציירים....

אגב, הכל הגיע לכאן ב-  delay ...

נכון, הכוונה המקורית של הדיון היתה למקורות השראה מעבר לטכניקה.

לגבי אמנים שיודעים או לא יודעים מראש איך תראה יצירתם - בודאי יש ויש ואני לא כל כך מבינה למה זה קשור.

דבי אם   מדברים על מקורות השראה, אישיים. אני יכולה להביא דוגמא על מקורות ההשראה  שהשפיעו עלי ביותר .

הם ויזואלים והם קורים תוך כדי שיטוט במוזאונים הגדולים. אני מביאה כאן דוגמאות שצילמתי מהעבודות האורגינאליות באגף המצרי של המטרופוליטן בניו יורק.

 

אשמח לשמוע את דעותיכם בנושא זה:

• האם, לדעתכם, אמן יכול להסתפק בידע טכני בלבד?
• אם לא, מהו גוף הידע הבסיסי שכל אמן צריך בארגז הכלים הפרטי שלו?
• מהו מוקד גוף הידע שלכם?
• מה תמליצו לצעירים לכלול בארגז שלהם?  דבי

איזה יופי, כל פעם שיש לי תלמיד חדש אני מתחילה להעלות בפניו שאלות מסוג זה,

ידע טכני אין מנוס ממנו,

הוא הבסיס , הנגיעה בחומר , הידיעה שיש לחומרים הבסיסים הללו עולם שלם ללא גבולות , זה הבסיס,

אם כל  זה חייבת להבנות שפה , ללא השפה לא נידע מה קורה לנו ,ולמה בכלל???..

את ה"למה"  כדי לעשות עם מורה מלווה לדעתי,

כי תלמידים חדשים לפעמים יוצרים דברים נפלאים והם לא מודעים לעשייה שלהם,

יש אפשרות לעשות זאת לבד , למרות שאני לא מבינה איך , אולי אם ספרים ואינצקלופדיות,

הידע הבסיסי הוא ידיעת השפה והבנתה ,

הבנת השפה וחוקיה והידע הטכני הבסיסי , הוא המצע להתפתחות האמן .

האמן לדעתי חייב לגעת כל זמן יצירתו במקומות ומחוזות חדשים ומסקרנים ולהתפתח ללא הפסקה, לא להיכנע לסביבה ,

 יפה מכוער וכ'ו לנסות חומרים חדשים , לשמוע, לראות ,להרגיש ,לחוות ,

 להאמין לחקור את הדרך האישית,

להבין שכל יצירה היא פרק או חלק מפרק של סיפור חייו של אמן.