מה נהיה?

הזיעה הקרה והיובש בגרון כבר התחלפו להם בתחושה של ייאוש קל. אני מפוטרת כבר 6 שבועות ועוד אין ראיון אחד באופק - מה נהיה? יותר חשוב מזה - מה יהיה לעזאזל?

יש משכנתא לשלם, וסופר וחשבונות. הקיץ מתקרב וצריך בגדים לילדים (על עצמי אני כבר לא מדברת) - ובכלל עוד לא סיפרתי להם שאני מפוטרת - איך הם יקבלו את זה? אפשר להיחנק מכל הלחץ הזה - ובאמת, אני מרגישה את הגוש הזה שהולך וזוחל במעלה הגרון... די!!!

 

מי את?

-         אני אמא, אישה ורעיה, מפוטרת, בת 39+, אשת שווק, ואני משתגעת פה קלות - זה כ"כ הרבה תפקידים, כ"כ הרבה אחריות. ואני פוחדת, מיואשת, מבוישת.

-         כן, אבל מי את?

-         כל הנ"ל

-         האמת שאת אף אחד מאילה - את פשוט - את.

-         אני?

-         כן, פשוט את. איך קוראים לך?

-         דנה

-         אז בוא נגיד שאת פשוט דנה. כל שאר הפריטים ברשימה הם אגו. הם לא מי שאת.

-         אגו?

-         אני מתכוון לדבר הזה שנמצא בתוך שכלך ובא לידי ביטוי במחשבות הלא נשלטות שלך, הדיבור האין סופי בתוך הראש שכל הזמן מגדיר אותך (אמא, רעיה, מפוטרת), שופט אותך ("אני לא יוצלחית"), דואג בשמך ("מה יהיה?"), וכשזה לא מספיק אז הוא גם דואג בשם יקירייך ("איך הילדים יקבלו את זה"), והוא מפחד בשבילך ("יהיה רע"), ומתייאש בעבורך ("אין מה לעשות, אני לא אצליח"). מכירה אותו?

-         כן...

-         אז את דנה, וכל השאר - זה אגו.

-         נניח, אבל איך ההפרדה הזו עוזרת לי למצוא עבודה?

 

ההפרדה ביני לבין האגו

-         אין משהו חשוב יותר מההפרדה הזאת בחייך.

-         ספר עוד

-         ההפרדה הזאת מזכירה לך שמעבר למסך הזה שהאגו יוצר (ההגדרה, השיפוט, הדאגה וכו') יש אותך - הוויה שלווה ומאושרת. אבל המסך הזה לא יכול להיות מורם, כל זמן שאת מזדהה עם האגו ואומרת - אני דואגת, אני מפחדת, אני מיואשת... את צריכה למצוא את עצמך בתוכך.

-         אתה חבר של שרי אריסון?

-         לא יודע, תני לי לבדוק רגע ב facebook...

-         אה, היא קנתה גם את facebook?

-         הציניות הזאת - גם היא ביטוי של האגו שלך, לא של ההוויה שלך...

-         אני פשוט מיואשת, ואתה לא כ"כ עוזר עם הממבו ג'מבו הרוחני שלך - יש לי ילדים להאכיל.

-         ממה נבהלת?

-         שלחתי כבר למעלה מארבעים קו"ח, ופיזרתי עוד כמות דומה אצל כל מי שאני מכירה - ועוד לא קיבלתי הזמנה אחת לראיון...

-         מזל...

-         מזל?! תגיד - אתה איתי או נגדי?

-         תלוי מי שואל - אם זה האגו שלה מדבר, אז תדע שאני דווקא בעדה... זוז רגע הצידה.

-         אני כאן

-         יופי, אני שמח שחזרת. תביני - האגו שלך נותן קרב רציני וזה ברור מבחינתו - אם תתחילי להפריד בינך לבינו זה תחילת הסוף שלו. הוא נלחם מלחמת הישרדות.

-         כן, המניאק הזה..

-         אה, אה, אה - לשפוט את האגו, להלחם בו, לפחד ממנו - כל אילו לא עוזרים.

-         למה?

-         משתי סיבות - א' השיפוט, הפחד, המלחמה - זה בעצם לא את, זה שוב האגו שנכנס בדלת האחורית. ב' - האגו חיי במישור השכלי, ולכן אין דבר שתוכלי לעשות כרגע מהשכל בכדי לנצח אותו.

-         אז מה כן?

-         להתבונן בו. להיות עדה לפעולתו - אבל בלי לשפוט אותו, בלי להלחם בו ובלי לפחד ממנו. לשים לב כל הזמן מה האגו עושה, ולשים לב לתבניות שלו: "הנה החלק הפוחד", "הנה החלק הדואג", "הנה החלק המתייאש", וכו'

-         ומה זה ייתן לי?

-         הפרדה. תתחילי להפריד בינך לבין האגו. ואז תתחילי להרגיש מי ומה שאת.

-         ומה זה ייתן לי?

-         מהר מאד תתחילי להרגיש שלווה, כל פעם שתצליחי להפריד ביניכם. והנה הרווח הפרקטי הראשון שלך

-         סוף כל סוף

-         דברים טובים באים לאט את יודעת... בכל מקרה - הדרך לדעת אם הצלחת להפריד, היא שתתחילי להרגיש שלווה

-         שלווה? נשמע מגניב, כבר הרבה זמן לא הרגשתי שלווה. אבל מה כ"כ פרקטי בזה?

-         אין יצירתיות בלי שלווה! ואת צריכה כל גרם יצירתיות כרגע בחיים שלך.

-         זה נכון

-         לפחות על משהו אנחנו מסכימים.

-         משהו עדיין מציק לי - למה אמרת לי שמזל שלא ענו לי על הקו"ח עד כה?

-         מי את רוצה שייגש לראיון העבודה - האגו הדואג והמפוחד, או דנה השלווה והיצירתית?

-         או-קי, מקבלת

-         וגם - לאיזה ראיון עבודה את רוצה ללכת?

-         מה זאת אומרת, למה שיש. אתה יודע, המצב לא כ"כ מזהיר בימינו...

-         אה, המצב!

-         כן המצב. שוב פעם הטון הרוחני המתנשא הזה

-         או! שלום לחלק הקורבני של האגו של דנה... כעת אנא פנה לנו את הדרך, אנחנו בשיחה קצת חשובה. תודה לך

 

מליניאק אמר להרים את הראש, שרי אריסון אמרה להסתכל פנימה - מי צודק?

-         האמת שאני לא מרגישה שיש לי ברירות רבות

-         מצחיק שהזכרת מקודם את שרי אריסון - כי המשפט הבא קצת מתקשר אליה: "הברירה מתחילה בתוכנו"

-         ידעתי שאתם חברים...

-         לא ממש, אבל נחמד שהציניות התחלפה בחוש הומור בריא

-         זה שוב האגו

-         נראה לי שהפעם זה דווקא את, קצת יותר רגועה ומחוברת לעצמך. את אוהבת לצחוק

-         וגם להצחיק

-         כן רואים. מה את עוד אוהבת?

-         אנשים, כלומר אינטראקציה איתם. תמיד מעניין לי כשאני בפגישות עבודה.

-         מה מעניין לך שם

-         יוצא איכשהו שתמיד אני מלמדת מישהו משהו, או עוזרת עם משהו, מעבר לעבודה פרופר.

-         אז את אוהבת ללמד, ואוהבת לעזור

-         כשאתה אומר את זה ככה, אז כן.

-         באיזה תחום של שווק עסקת

-         בהתחלה עשיתי קצת מחקרי שוק, וקידום מכירות - אבל את התפקיד האחרון ביליתי כמנהלת מוצר

-         בילית?

-         כן, ממש כך. אהבתי כל רגע.

-         ספרי קצת

-         האינטראקציה עם מלא אנשים מכל קצוות הקשת - הפיתוח, הייצור, הספקים המפיצים והלקוחות.

-         מה עוד

-         השילוב בין טקטי לבין אסטרטגי. אתה מבין - הייצור ושרשרת המוצר הם עניין טקטי - לוודא שיש מספיק ובזמן המתאים, שכל הפיצ'רים שרצינו נכנסו לגרסה המתאימה וכו'. מאידך - לאיזה שווקים חדשים לפרוץ, או איך לקחת שני מוצרים קיימים ועם שכבת 'דבק' דקה להפוך אותם למוצר שלישי וכך ליצור שוק חדש שלא היה עד כה. זו אסטרטגיה טהורה. טריפ אחר טריפ...

-         נשמע שאת ממש אוהבת את המקצוע שלך.

-         ממש. אני לא יודעת מה אעשה אם לא אמשיך בקריירה.

-         ומה בינתיים?

-         תקועה בבית, מרגישה פוטנציאל מבוזבז... מיואשת.

-         יש בתוכך הר געש, את יודעת. בו נמנה רגע - אוהבת לצחוק ולהצחיק, אוהבת ללמד ולתת, שילוב של טקטיקנית ואסטרטגית (תראו לי אמא שהיא לא כזאת...), תקשורתית וטובה עם אנשים. יצירתית מותר לנחש?

-         בעבודה? בטח.

-         את מבינה שכרגע מנינו תכונות שמתאימות לאלף משרות בערך?

-         למה אתה חותר? שאעזוב את הקריירה בשיווק?

-         את יכולה, אבל לא נראה לי שאת רוצה. מה שכן, בינתיים את תקועה ודואגת. את יודעת איך אומרים 'דואגת' באנגלית?

-         Worried?

-         גם, אבל גם Pre-occupied. ואת יודעת מה התרופה?

-         אני בטוחה שתיכף תגיד לי אתה

-         To get occupied

-         סבבה, חשבתי שאנחנו בכיוון, אתה ממש גאון

-         שוב שלום לחלק הציני של האגו של דנה. בכל מקרה, מה שהתכוונתי - זה שבזמן שאת מחכה להמשך הקריירה שלך, תתחילי להיות עסוקה...

-         במה? ואיך אפשר בכלל.

-         מליניאק פעם לימד אותי שיעור שבא מעולם הכדורסל. כששחקן מכדרר את הכדור ובאים שניים לחסום אותו, ואולי לחטוף לו את הכדור, הנטייה הטבעית שלו היא להסתכל לרצפה ולוודא שהוא מכדרר טוב כדי שלא יחטפו לו. הצרה היא שהם שניים והם לא עסוקים בכדרור, ובכלל - להם לא יקרה כלום אם יצאו מתחומי המגרש, אבל לשחקן עם הכדור אסור לצאת, וגם בכלל כדאי שיראה לאן שהוא הולך. אבל הכי חשוב - איך יראה מי יכול לעזור לו אם הראש שלו קבור באדמה?

-         עכשיו קרעת אותי - שרי אמרה להסתכל פנימה, מליניאק אמר החוצה, מה קורה פה? אולי תחליט עם מי אתה?

-         אוקיי - אני עם שניהם.

-         שלום לחלק המתחכם באגו שלך...

-         לא, ממש לא מתחכם. את צריכה לעבוד בשני המישורים - אחד שמברר מי את, ומה חשוב לך ומה את רוצה לעשות, והשני, במקביל בודק אפשרויות ומברר במי ובמה ניתן להיעזר.

 

כשנפתחים - היקום נפתח אלינו

-         עכשיו שאתה אומר את זה, נזכרתי שכל יום אני עוברת ליד לוח המודעות ביישוב, ורואה את המודעה שהם מחפשים מורה למוזיקה בהתנדבות במתנ"ס.

-         מוזיקה? את דנה?

-         כן - 6 שנים פסנתר, ועוד 3 גיטרה.

-         מצוין, אבל למה הזכרת את זה?

-         הפעם תורי לגלות לך, שאני לא זוכרת איפה קראתי את זה, אבל לפעמים מי שמחפש עזרה - כדאי שיחפש לעזור והעזרה כבר תגיע לו.

-         מקסים! מתנ"סים הם מקומות מצוינים להתערות בקהילה, לפגוש אנשים, לתרום ולהיתרם. אני מכיר כמה אנשים שפתחו בקריירות של הוראה פרטית שהתחילה בשיעורים במתנ"סים. מדהים מה פה-לאוזן יכול לעשות.

 

דאגה מול השפעה

-         אבל איך זה יגרום לכך שאקבל הצעות עבודה בתחום שלי?

-         לפני שאענה על זה, בוא נראה - את מודאגת מדברים שלא נמצאים לגמרי בשליטתך, או בהשפעתך...

-         כן, אני מניחה שזה משהו שצריך לבוא מהם.

-         בואי נבדוק אם את עושה מה שאת יכולה.

-         או קי

-         קורות חיים - קיבלת ייעוץ איך לכתוב?

-         כן

-         שלחת לחברות ולחברות ההשמה הרלוונטיות?

-         כן

-         את יושבת כל יום על המאגרים והאתרים המובילים ברשת?

-         בטח

-         כל החברים שלך, המכרים שלך, עמיתייך לשעבר, משפחתך וכו' יודעים שאת מחפשת ומה שאת מחפשת

-         כן

-         את חותמת בלשכה?

-         פעם בשבוע כמו שעון!

-         את צריכה השתלמות מקצועית או הרחבה?

-         האמת שכרגע אני נמצאת במקום שלמדתי המון והגיע הזמן קצת ליישם, אתה יודע - יש תקופות כאלו של להכניס ותקופות של להוציא...

-         בהחלט. כל הכבוד על ההבחנה! בקיצור - טיפלת ואת מטפלת בכל מה שאת יכולה להשפיע עליו בתחום המקצועי?

-         כן, ואם לא אז אני יודעת שאני אכסה את זה בהמשך...

-         אם כן - כל מה שנותר לך לעשות זה לבחור בין דאגה וישיבה בבית, לבין לטפל בצדדים אחרים שלך

-         אז זה לאו דווקא יעזור לי עם הקריירה, אבל זה ימלא צדדים נוספים שלי

-         .. ולכי תדעי את מי תפגשי שם בחוץ, אם באיזה הזדמנויות תתקלי?

-         כבר בא לי ללכת למתנ"ס עכשיו, חבל שלילה...

-         את רואה ששניהם צודקים?

-         אריסון ומליניאק?

-         כן - כשאת מרחיבה ומעמיקה את מי שאת, סביב מה שאת רוצה באמת, את גם מציגה החוצה מישהי הרבה יותר אטרקטיבית, הרבה יותר מלאה ובטוחה.

-         אני חושבת שאני מבינה עכשיו למה התכוונת כששאלת " לאיזה ראיון עבודה את רוצה ללכת?"

-         את רואה כמה אפשרויות יש בך? נשאר לך לבחור מה מלהיב אותך

-         חשבתי על עוד משהו!

-         העיניים שלך בורקות, אני מתרגש

-         לקחתי את עצמי (מוצר אחד), ואת הכישורים הנסתרים שלי במוזיקה ואהבת ההוראה (עוד שני מוצרים) ויצרתי מוצר שלישי (מורה למוזיקה) בשוק חדש בשבילי (הקהילה)!

-         פרס משווקת השנה מוענק בזאת לדנה! נשמה, ריגשת אותי שבא לי לבכות. תראי איזה יופי כשאת משתמשת בשכל שלך מתוך מקום הרבה יותר מחובר - שליו! היצירתיות שלך פורצת, את פורצת! עכשיו את מוכנה לראיון עבודה...

-         חכה רגע... שיו! אנ'לא מאמינה - בדיוק נכנס אי-מייל עם הזמנה לראיון ביום שני הקרוב!

-         כשאת נפתחת - היקום נפתח אליך...

עופר,

 סיפור יפה!

אך עדיין יש אנשים שעושים הכל ומשתמשים ביצירתיות שלהם ו.. לא מוצאים עבודה בתקופה זו.

יש אנשים שיזמו והגיעו לראיונות ואפילו "העזו" לתת תשובה שלילית כי ההצעה היתה מבישה מבחינת תפקיד ושכר.

עבר הזמן והם כבר לא מקבלים דמי אבטלה ומוכנים לקבל הצעות כאלו שלא היו מוכנים לקבל בתחילה.

מוכנים לותר על האגו, אך מה לעשות שזה בכלל לא תלוי בהם .

 יש צד שני(המראיין) שמחליט  כי הם Over Qualified ואולי מבוגרים מידי וממש לא משנה שהם מוכנים לותר ולקבל שכר נמוך בהרבה ממה שהיה להם ולעסוק בתפקיד זוטר הרבה יותר... הם לא יהיו רצויים.

 האם עשו טעות שויתרו על ההצעות שלא הלהיבו אותם בתחילה?

 

נוצר מצב לא נעים,מחפשי העבודה לא רק מיואשים כי אם גם הפכו לחסרי בטחון,מתוסכלים ורטנים,ומוכנים לרדת למטה .. למטה..

 וזה מוביל אותם למבוי סתום ועוד יותר לחוסר הצלחה.

 

 עניין חיפוש העבודה מעסיק את המובטלים יומם וליל והם לפעמים אף לא מצליחים לישון.

ולא רק בשל המצב הכלכלי ,כי אם גם בשל הסטטוס .

לפתע לא ברור מי אתה? האם אני מה שהייתי?האם אעבוד במה שעבדתי? האם באמצע החיים כשבחרתי כבר כיוון לאחר ששיניתי כבר מספר כיוונים,עלי לבחור כיוון חדש כמו בתחילת דרכי?כמו עולה חדש ? כמו מהגר? והכל בשל המיתון? הרי אדם הוא לא רק אמא או אבא או חובב מוזיקה,ספורט או אומנות, העבודה היא חלק מהגדרת העצמי שלווזה משפיע על אישיותו.

אכן מצב קשה.. 

 

ענית תשובה מצויינת שמדגימה בדיוק את מה שדיברתי עליו

התשובה באה מהמקום של האגו - הדאגה, הייאוש, הסבל, הפחד, ההזדהות עם 'מיסכנותם' של אחרים וכו'

 

תסתכלי על כל אילו - והביני שאין בינם ובין מי שאת באמת כלום!

 

וזה נכון מאד שאנשים מזדהים עם התפקידים שלהם וגם עם העבודה שלהם - וזאת בדיוק הבעיה שאני מדבר עליה.

מה את חושבת שיקרה להם כשיפסיקו לשאוב את הזהות העצמית שלהם מכל הגורמים האלו ויתחילו להתחבר למי שהם?