במשך שנים אחרונות הנחיתי עשרות קורסים וסדנאות להכשרת מנהלים, התפתחות אישית וכד'. לא היה קורס אחד שהנושא "איך להפוך למנהיג" לא עלה בו. אז אני שואלת את עצמי: מה יש שכולם רוצים להיות מנהיגים?
אבהיר מיד שאני לא סובלת את המילה הזאת. פשוט יש לי כבר יבלת על הלשון ובאוזן מהמילה הזאת.
מנהיג מוביל אנשים לקראת הגשמת חזון כלשהו ומנהיג טוב יודע לשכנע אנשים שהחזון הזה כדאי מאוד עבורם. אבל לא משנה מה הוא מציג, זה אף פעם לא החזון שלכם. הגיע הזמן ללמוד ללכת לבד ולנצל את זכות האנשים הבוגרים לבחור כיוון עצמאי.
התגליות הגדולות במדע ואומנות נעשו ע"י יחידים בזמן שהם עבדו בסדנאות וחדרים שלהם, לבד או כמעט לבד.
הכיבושים הגדולים והצרות הגדולות נעשו ע"י מנהיגים כריזמטיים צבאיים, מדיניים, דתיים וכו' בזכות כך שהרבה מאוד אנשים הלכו אחריהם ומילאו את בקשותיהם. יצא מזה הרבה דם ודמעות. אבל איזה טוב בדיוק יצא מזה?...
השערה: אנשים רוצים ללכת יחד עם אנשים אחרים בגלל:
1. אי יכולת להיות עם עצמם. לבד.
2. העדר מנוע פנימי לתנועה שלהם בחיים ולכן צורך שמישהו מבחוץ ימחה כפיים ויתניע להם את המצברים.
3. חוסר בטחון עצמי: לבד אני לא יודע האם אני נע בכיוון הנכון וצריך אישור החברה "אתה בסדר, אנחנו מקשיבים לך, והולכים אחריך"...
במובן הזה אין הרבה הבדל בין מנהיגים למונהגים: אלה ואלה אינם יכולים לנוע לבד באופן עצמאי. אלה ואלה צריכים אישור ועידוד החברה. המנהיגים סוחפים והמונהגים נסחפים. אבל הם לא יכולים להסתדר זה בלעדי זה.
אל תלכו אחריי! תלכו איפה שאתם רוצים, תסללו את השבילים שלכם. מה שטוב ונכון לגביי ייתכן בכלל לא תקף לגביכם.
זהו. יותר לא תשמעו ממני מילה 'מנהיגות'. (אולי רק בפוסט אחד קטן על כריזמה שאולי אטרח לכתוב...)
הוספת תגובה על "אל תלכו אחריי!"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה