אחת הבעיות הגדולות של האימון הוא שהוא מקצוע לעשירים.

בוא נודה על האמת - זה עולה הרבה כסף להתאמן. מה שגורם לכך שהאימון פונה לפלחי אוכלוסיה מאד מסויימים.

הבעיה גדולה שבעתיים בשוק לימודי האימון. ללמוד לאמן בבית ספר טוב עולה המון כסף. אם נוסיף לזה הסמכה ופרקטיקום ו supervision - אז זה בכלל כבר לעשירון עליון פלוס....

זה עצוב מכיוון שחלק גדול ממי שצריך אימון מחד, וחלק ממי שיש להם פוטנציאל להיות  מאמנים דגולים - פשוט שייכים לשכבות הכלכליות הלא נכונות...

כמי שרואה באימון כהרבה מעבר לרק מקצוע, ומאמין שבמידה רבה עתיד האנושות מונח על הכף* - אני מאד מוטרד מהעניין.

מה דעתכם בנושא? מה ניתן לעשות (מעבר לדברים הברורים כמו מתן אימונים ירוקים)?

* - ראו הסברים בפוסטים על אמסטרדם - להלן קישור לחלק א', את השאר תמצאו ליד בבלוג.

אני חושבת כי זה עניין של בחירה ויצירת אפשרויות. בחירה כמה לגבות והאם מי יכול להרשות לעצמו להתאמן אצלך, הינו חלק מהקריטריון, של קביעת המחיר. במה אני מאמינה- זה ממש לא חייב להיות אקסיומה שאימון פרושו מחירים גבוהים.

אני למשל, בנוסף להיותי עצמאית, מאמנת באנא"י- אימון נשי אישי, כשאנחנו עובדות עם מעמד האישה בראשון לציון. מתוך מטרה מוצהרת לאפשר לנשים מכל שכבות האוכלוסיה להתאמן ולצמוח- מתוך ראיה חברתית רחבה על מקומן של נשים בחברה ועל הערך של האימון ככלי מעצים ויוצר שינוי ממשי בחיים.

אנחנו גובות מחירים, מאוד נוחים, ועוד לא הגיעה האחת אשר הייתה זקוקה לאימון ונדחתה בשל סיבה כלכלית.

ומעבר לפן החברתי, אני כאשת מקצוע מרוויחה. אם זה סופרוויז'ן מקצועי, שעות אימון והתמקצעות, עבודה עם עמיתות למקצוע והפריה הדדית. ובחישוב נכנס גם העניין של הפרסום והשיווק שלא נעשה על ידי.

אז מה עושים? אני בטוחה כי במקומות שונים ותחומים שונים ניתן, להרים פרוייקטים דומים. מחליטים מה הערכים החשובים לנו בחיים. למה אני עוסק באימון? מה השקפת עולמי? ובפרקטיקה- האם אני יכול להקצות נתח אימונים במחיר יותר זול? האם המחיר שהנני גובה- הינו מדד כה משמעותי עבורי להצלחתי ולמעמדי? (וכן אני רוצה להרוויח ולהמשיך לעבוד באימון כעיסוק יחיד)

ולמתאמנים: אפשר ללכת גם לסטאז'רים או למאמנים בתחילת דרכם. אני יכולה להעיד שהמחיר אצלי הלך ועלה עם הניסיון והשנים.

ובפן הרוחני: אני מאמינה שאני מכינה כלי- נכון וטוב ושהשפע ששייך לי יגיע אליי.

אני מאמינה בקביעת סדרי עדיפויות בחיים. גם מי שחי בצמצום בשל קשיים כלכליים, אבל בראש סדר העדיפויות שלו העמיד מטרה, אשר חשוב לו להשיג אותה, יעשה הכל כדי לחתור למטרה זו. זאת גם על חשבון דברים אחרים שאולי הם פחות חשובים בסדרי העדיפויות שלו.

הדבר נכון לגבי קורס אימון שמחירו יקר, או אימון שאתה רוצה לעבור או אפילו טיפול פסיכולוגי או כל דבר אחר שאתה רוצה לרכוש. אם אכן חשוב לך לעסוק באימון, תעשה כל מאמץ כדי להשיג את המימון לקורס, וכך לגבי  כל מטרה אחרת שאתה רוצה להשיג.

צטט: rebecca.y 2009-05-05 01:47:53

 

שילוב מקסים בעיניי של רוח ופרקטיקה!

צטט: אילנה קירשנבוים 2009-05-05 13:31:53

אני מאמינה בקביעת סדרי עדיפויות בחיים. גם מי שחי בצמצום בשל קשיים כלכליים, אבל בראש סדר העדיפויות שלו העמיד מטרה, אשר חשוב לו להשיג אותה, יעשה הכל כדי לחתור למטרה זו. זאת גם על חשבון דברים אחרים שאולי הם פחות חשובים בסדרי העדיפויות שלו.

הדבר נכון לגבי קורס אימון שמחירו יקר, או אימון שאתה רוצה לעבור או אפילו טיפול פסיכולוגי או כל דבר אחר שאתה רוצה לרכוש. אם אכן חשוב לך לעסוק באימון, תעשה כל מאמץ כדי להשיג את המימון לקורס, וכך לגבי  כל מטרה אחרת שאתה רוצה להשיג.

 

 

את צודקת - הכל עניין של סדר עדיפויות. במציאות שלך.

אבל בדיוק הגישה הזאת, מבטאת בעיניי את הסכנה שבהפיכת המקצוע שלנו לנגיש לבעלי הכנסה מסויימת ומעלה.

זה בדיוק מגדל השן שאני מדבר עליו...

מה עם שכבות שלמות שהאימון פשוט לא נגיש אליהם, במציאות שלהם? ולא רק מבחינה כלכלית, אלא דווקא תודעתית. לא כולם רואים את המציאות כמוך. האם לא כדאי להגיע אליהם גם?

בהשמיענו סיסמאות כמו - "הכל ענין של סדר עדיפויות", עד כמה שיהיו נכונות לנו, יש אנשים שחיים במציאות שבשבילם הן לא נכונות!

האם יש מציאות אחת נכונה, וצריך פשוט להחיל אותה על הכלל הטועה?

האם אנחנו לא מסתכנים בכך שבהמשיכנו לדרוש בסיסמאות מהאמת שלנו - נהפוך לעוד כת ניו-אייג'ית עם אמירות מאד נכונות אך בלי כלים לחולל שינוי אמיתי?

 היי עופר.

אני לא ממש מסכימה איתך. אני מסכימה עם אילנה. הכל בחיים זה עניין של סדרי עדיפויות.

יש אנשים שיחסכו גרוש לגרוש כדי שלילדים שלהם יהיו חוגים או שישימו אותם בבי"ס פרטי (אני מכירה אישה שאת שלושת ילדיה שמה בביה"ס הריאלי בחיפה, שזה הון תועפות מידי חודש, כאשר היא עובדת במשק בית). יש אנשים שאין להם כסף לאוכל אבל יוציאו אותו על סיגריות.

אני לא מדברת ממקום של שיפוט, אני מציינת עובדות.

תמיד, הכל, זה עניין של סדרי עדיפויות.

בקשר להנגשת האימון, אתה יכול לפעול בכמה מישורים. אני לדוגמה, הלכתי ללשכת הרווחה במקום מגוריי, המלצתי להם על סדנאות אימון לנשים קשות יום. אני עשיתי את זה בחצי התנדבות, הרווחה סיבסדה והנה - כולם נהנים. גם כאלו שלכאורה לא היו מגיעים לזה.

אם אתה רוצה להפוך את האימון לנגיש, תיתן מעשר, תלך לאנשים קשי יום, ללשכות רווחה, מעון לנשים מוכות, אסירות בשיקום וכהנה וכהנה אתה תיתן ממה וכמה שאתה יכול ואולי הצד השני, הממסדי, יסבסד.

אהלן עופר

אני מבין ובמידה רבה מסכים אם תחושתך. הסיבה לכך נעוצה בכך שכולנו בני האדם עוסקים בתהליכי אימון כאלה ואחרים מאז ומעולם ... והנה לפני זמן לא רב משהו הקים בי"ס והציע לאחרים ללמוד את מקצוע האימון ולהיות בו 'מקצועיים יותר'. אלו הם בעיני יסודות 'מגדל השן' שאתה מצביע עליו. 'מגדל' זה מתפתח תמיד כאשר מתחילים ללמד מקצוע מסויים ולהתוות דרכים כאלה ואחרות כדי ליישמו.

הדבר החשוב שאתה כבר עושה בנושא הוא העלאתו לדיון. 

ולדעתי אפשר לעשות סוויץ' ולהשתמש בכל הרעיונות שהועלו עד כה, בדרך הבאה:

מאחר ואתה מאמן עסקי, סביר להניח שלא התמחית באימון זוגי או משפחתי (תהליך הכשרה נוסף בתחום עולה כסף)

באפשרותך להציע תהליך אימון בתחום 'החדש' לחבר/מכר/אדם אחר, ולגבות בעבור התהליך תמורה נמוכה (או ללא תמורה כלל).

במהלך התהליך החדש תלמד כיצד אתה יכול לשלב את עולם הידע והניסיון שלך, ביחד עם מקורות ידע נוספים (כולל המתאמן שאיתך), ובכך לשדרג את כישורייך ויכולתיך.

בסיכומו של תהליך, תוכל לבחון שוב אם התחום 'החדש' מדבר אליך. במידה וכן, תוכל לבחור אם להתמקצע עוד בתחום (לשלם וללמוד בתהליך הכשרה אימוני מוסדר), או להמשיך להתפתח באמצעות תהליכי האימון שאתה עושה.

עפר

צטט: עופר המאמן 2009-05-05 16:24:50

מגדל השן של האימון

אחת הבעיות הגדולות של האימון הוא שהוא מקצוע לעשירים.

 

בוא נודה על האמת - זה עולה הרבה כסף להתאמן. מה שגורם לכך שהאימון פונה לפלחי אוכלוסיה מאד מסויימים.

 

הבעיה גדולה שבעתיים בשוק לימודי האימון. ללמוד לאמן בבית ספר טוב עולה המון כסף. אם נוסיף לזה הסמכה ופרקטיקום ו supervision - אז זה בכלל כבר לעשירון עליון פלוס....

 

זה עצוב מכיוון שחלק גדול ממי שצריך אימון מחד, וחלק ממי שיש להם פוטנציאל להיות  מאמנים דגולים - פשוט שייכים לשכבות הכלכליות הלא נכונות...

 

כמי שרואה באימון כהרבה מעבר לרק מקצוע, ומאמין שבמידה רבה עתיד האנושות מונח על הכף* - אני מאד מוטרד מהעניין.

 

מה דעתכם בנושא? מה ניתן לעשות (מעבר לדברים הברורים כמו מתן אימונים ירוקים)?

 

 

* - ראו הסברים בפוסטים על אמסטרדם - להלן קישור לחלק א', את השאר תמצאו ליד בבלוג.

 הי עופר,

למרות הפרדיגמות הרבות שאתה חושף, אני די מסכים שלקחת אימון עולה כסף.

פרדיגמה ראשונה  "הרבה כסף":

אני לא בדיוק זוכר מי אמר את ההגד הבא: "אם אתם חושבים שהשכלה עולה הרבה כסף, תחשבו כמה עולה הבורות"

הרבה כסף ביחס למה?מה סידרי  העדיפויות הנכונים?

פרדיגמה שניה:

יש  כאלה שצריכים אימון.

האם מישהו צריך אימון? על איזה צורך מדובר?

אימון זה כלי שיכול להוסיף הרבה למי שמעוניין ורוצה ויכול להתאמן. אבל הוא לא ממש עונה על צורך.

רוב אלה שאתה חושב ש"צריכים אימון" הם לא ברי אימון. 

פרדיגמה שלישית:

אם אימון היה זול או בחינם אנשים היו נהנים מכך.

ולא היא. אנשים צריכים להיות ברי אימון וזה לא קשור לכסף שיש להם.

יתר על כן, השתתפתי לאחרונה בפרויקט התנדבותי שבו ניתן אימון ללא תשלום לנזקקים.

חלק גדול מהאימונים לא הסתיימו למרות שנתנו בחינם.

לצערי (לא באמת), אנחנו לא בעלי יכולות לפתור את כל מצוקות החברה וזה גם לא תפקידנו.

אישית אני מציע לך להיות פחות מוטרד מנושאי המקרו כי תפקידנו הוא לענות לצורכי המתאמנים שלנו וזו בהחלט משימה ראויה. 

צטט: בנך 2009-05-05 17:25:02

 אני לא בדיוק זוכר מי אמר את ההגד הבא: "אם אתם חושבים שהשכלה עולה הרבה כסף, תחשבו כמה עולה הבורות"

מה היינו עושים בלי גוגל?

צטט: coachmaster 2009-05-05 18:13:41

צטט: בנך 2009-05-05 17:25:02

 אני לא בדיוק זוכר מי אמר את ההגד הבא: "אם אתם חושבים שהשכלה עולה הרבה כסף, תחשבו כמה עולה הבורות"

If you think education is expensive, try ignorance Derek Bok (1930) American lawyer and educator. Served as Dean of Harvard law school and later became the president of Harvard university

מה היינו עושים בלי גוגל?

כנראה לומדים בעל פה כמו פעם...

תודה על המקור. "המביא דברים בשם אומרם, כאילו הביא גאולה לעולם." פרקי אבות

צטט: buttelit 2009-05-05 15:36:13

 היי עופר.

אני לא ממש מסכימה איתך. אני מסכימה עם אילנה. הכל בחיים זה עניין של סדרי עדיפויות.

יש אנשים שיחסכו גרוש לגרוש כדי שלילדים שלהם יהיו חוגים או שישימו אותם בבי"ס פרטי (אני מכירה אישה שאת שלושת ילדיה שמה בביה"ס הריאלי בחיפה, שזה הון תועפות מידי חודש, כאשר היא עובדת במשק בית). יש אנשים שאין להם כסף לאוכל אבל יוציאו אותו על סיגריות.

אני לא מדברת ממקום של שיפוט, אני מציינת עובדות.

תמיד, הכל, זה עניין של סדרי עדיפויות.

בקשר להנגשת האימון, אתה יכול לפעול בכמה מישורים. אני לדוגמה, הלכתי ללשכת הרווחה במקום מגוריי, המלצתי להם על סדנאות אימון לנשים קשות יום. אני עשיתי את זה בחצי התנדבות, הרווחה סיבסדה והנה - כולם נהנים. גם כאלו שלכאורה לא היו מגיעים לזה.

אם אתה רוצה להפוך את האימון לנגיש, תיתן מעשר, תלך לאנשים קשי יום, ללשכות רווחה, מעון לנשים מוכות, אסירות בשיקום וכהנה וכהנה אתה תיתן ממה וכמה שאתה יכול ואולי הצד השני, הממסדי, יסבסד.

אני מסכים עם שתיכן - יש המון אנשים שלא רוצים. אין לנו ויכוח.

הבעיה היא שיש כאילו שרוצים ומרגישים שאינם יכולים. השאלה היא איך מתקרבים אליהם.

הפתרון שאת נקטת בו בשיתוף עם לשכת הרווחה הוא מקסים בעיניי.

אבל אם הכל הוא רק שאלה של רצון, כפי שאת טוענת, אז למה היית צריכה לעשות זאת? הלא ממילא מי שהייתה רוצה הייתה מגיעה אלייך?

העובדה שכן עשית זאת מעידה שבכל זאת את חושבת שצריך לעזור, "להנגיש", או שמא פשוט זיהית הזדמנות עסקית טובה?