"מה שבדרך-כלל חשוב ברישום – לא רק ברישום שלי, בכל רישום – זו השאלה מאין מתחילים לפענח דף. דף כתוב מתחילים לקרא לפי האותיות, רישום – לפי הלבנים. כשאתה מתחיל לפענח רישום לפי שחורים, אינך רואה אותו נכון. אתה צריך להתחיל לראות אותו מן הלבנים, ומן הלבנים אתה מגיע לאור ולקוים. החיוניות של רישום טוב נובעת ממה שאין בו, ממה שהקווים מבליטים."
(אביגדור אריכא, אצל מוטי עומר, 2006. "אמנות ישראלית בת-זמננו, מקורות וזיקות, עם עובד", עמ' 335-336).
.
נראה לי שאופן ההסתכלות הזה נובע מהתפיסה שלנו שלבן זה אור ושחור זה חושך, ובאופן טבעי הפענוח שלנו מתביית על מה שנמצא באור. לכן, אם הרישום רוצה להביא סיטואציה של אוביקטים שאנו רגילים לראותם באור, נחפש קודם את החללים הלבנים.
לגבי אותיות ומפות דרכים, יש רצון לקרוא את ההוראות, כלומר עקבות המסרים על הדף, שבמקרה זה הם הקווים השחורים.
.
אבל, האם רישום הוא רק רישום של אוביקטים במרחב? האם רישום כולל בתוכו אותיות? סמלים?
שכן, אם הרישום כולל מסרים "משאירי עקבות" (אותיות, מפות, סמלים...) העין שלנו יכולה להתפס קודם כל בפענוח מסרים מסוג זה ולאחר מכן לחפש את הלבנים, וזה תלוי באופי האדם המתבונן.
הוספת תגובה על "החיוניות של רישום טוב נובעת ממה שאין בו..."
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה