צטט: מ.י.כ.ל. 2009-05-06 11:46:10

"מה שבדרך-כלל חשוב ברישום – לא רק ברישום שלי, בכל רישום – זו השאלה מאין מתחילים לפענח דף.  דף כתוב מתחילים לקרא לפי האותיות, רישום – לפי הלבנים. כשאתה מתחיל לפענח רישום לפי שחורים, אינך רואה אותו נכון. אתה צריך להתחיל לראות אותו מן הלבנים, ומן הלבנים אתה מגיע לאור ולקוים. החיוניות של רישום טוב נובעת ממה שאין בו, ממה שהקווים מבליטים."

(אביגדור אריכא, אצל מוטי עומר, 2006. "אמנות ישראלית בת-זמננו, מקורות וזיקות, עם עובד", עמ' 335-336).

 .

נראה לי שאופן ההסתכלות הזה נובע מהתפיסה שלנו שלבן זה אור ושחור זה חושך, ובאופן טבעי הפענוח שלנו מתביית על מה שנמצא באור. לכן, אם הרישום רוצה להביא סיטואציה של אוביקטים שאנו רגילים לראותם באור, נחפש קודם את החללים הלבנים.

לגבי אותיות ומפות דרכים, יש רצון לקרוא את ההוראות, כלומר עקבות המסרים על הדף, שבמקרה זה הם הקווים השחורים.

 .

אבל, האם רישום הוא רק רישום של אוביקטים במרחב? האם רישום כולל בתוכו אותיות? סמלים?

שכן, אם הרישום כולל מסרים "משאירי עקבות" (אותיות, מפות, סמלים...) העין שלנו יכולה להתפס קודם כל בפענוח מסרים מסוג זה ולאחר מכן לחפש את הלבנים, וזה תלוי באופי האדם המתבונן.

מסכים איתך מיכל,

בהקשר זה הייתי מביא את הרישומים של ראושנברג 0-9

מה המשמעות של הקווים והסימנים שהם גם מספרים או אותיות וגם ג'סטות ציוריות...

(אפרופו ההשראה שלי לציור מפת קרנו של 0 ו 1...)

רישום כזה הופך אמביבלנטי, אנחנו שופטים אותו במקביל בקונטקסטים שונים, ומנוגדים לעיתים...

צטט: udi.s 2009-05-06 12:27:36

רישום דיגיטלי של ואן גוך מ 2003 נעשה בתוכנת צייר בעזרת עכבר

-

אהבתי אודי!

יש עוד?

הייתי מגדירה קצת אחרת מהי יצירה טובה במיוחד, בכל התחומים ובכל הטכניקות:

כאשר היא מצליחה להביע בצורה מינימלית את המקסימום המיוחל ע"י היוצר.

ביצירה חזותית במיוחד:

כאשר העין והדמיון משלימות את שלא נאמר. לדעתי זה תופס גם בספרות.

רות 

צטט: rutpal1 2009-05-06 13:52:29

הייתי מגדירה קצת אחרת מהי יצירה טובה במיוחד, בכל התחומים ובכל הטכניקות:

כאשר היא מצליחה להביע בצורה מינימלית את המקסימום המיוחל ע"י היוצר.

ביצירה חזותית במיוחד:

כאשר העין והדמיון משלימות את שלא נאמר. לדעתי זה תופס גם בספרות.

רות 

 

רות,

אהבתי את הרישום של הפרולטר הצעיר :-)

הזן דוגל דרישום מינימאליסטי...

"בליץ קריג"...

ריכוז, מקסימום עוצמה במינימום שטח, יתן עוצמה אדירה...

למרות שיש גם רישום בארוקי, או רישום פעולה של "עודף מידע", ושליטה "רופפת"  בקווים -כתמים...

מה קורה בלבן על לבן - או שחור על שחור - או שאין כזה דבר בציור?

צטט: avimedia 2009-05-06 16:00:57

צטט: rutpal1 2009-05-06 13:52:29

הייתי מגדירה קצת אחרת מהי יצירה טובה במיוחד, בכל התחומים ובכל הטכניקות:

כאשר היא מצליחה להביע בצורה מינימלית את המקסימום המיוחל ע"י היוצר.

ביצירה חזותית במיוחד:

כאשר העין והדמיון משלימות את שלא נאמר. לדעתי זה תופס גם בספרות.

רות 

 

 

 

רות,

אהבתי את הרישום של הפרולטר הצעיר :-)

הזן דוגל דרישום מינימאליסטי...

"בליץ קריג"...

ריכוז, מקסימום עוצמה במינימום שטח, יתן עוצמה אדירה...

למרות שיש גם רישום בארוקי, או רישום פעולה של "עודף מידע", ושליטה "רופפת"  בקווים -כתמים...

 

ללא ספק, אבי,

ישנם רישומים מרישומים שונים .למשל,דוגמת פולאק שהעלית.

אני התייחסתי לדברי אריכא שציטטת בפתיח הדיון.

אגב, האם אי פעם נדדת בין גלריות הציורים שלי שהעליתי בדף שלי בקפה? אם לא, אז אתה מוזמן.

רות

צטט: shby 2009-05-06 16:41:31

מה קורה בלבן על לבן - או שחור על שחור - או שאין כזה דבר בציור?

 

חתול לבן משחק בשלג...

רות

צטט: shby 2009-05-06 16:41:31

מה קורה בלבן על לבן - או שחור על שחור - או שאין כזה דבר בציור?

 

ציור שחור על שחור היא רדוקציה של הממדים לאפס והתכנסות לייחודיות הבולעת את האור. דוגמאות לכך הם  מאלביץ', ראושנברג, פרנץ קלין, רותקו ומוטארוול.  אד רינהרדט הירבה בפרקטיקה זו  כיוון שזה ביטא בדיוק את מה שהיה לו להגיד, או למעשה לא לומר דבר. הוא  תיאר זאת בטקסט  (1962) "Art as Art": "בד מרובע (ניטראלי ללא צורה), מטר וחצי רוחב, מטר וחצי גובה, גבוה כגובה של אדם, ורחב כמוטת ידיו של אדם (לא גדול, לא קטן, חסר מידה), מחולק לשלשה (ללא קומפוזיציה), צורה אחת אופקית הנוגדת צורה אחת אנכית (ללא צורה, ללא חלק עליון, ללא תחתית, ללא כיוון), שלש (פחות או יותר) צבעים, כהים (חסרי אור), לא ניגודיים (חסרי צבע), משיכות מכחול להעלמת משיכות מכחול, משטח, אטום, שטוח, צבוע ביד חופשית (חסר ברק, טקסטורה, לא ליניארי, ללא קצוות חדים, ללא קצוות רכים) שאינו משקף את סביבתו – ציור טהור, מופשט, ללא דימוי, חסר זמן, בלתי משתנה, שאינו מתקשר לדבר, ושאינו מעורר עניין – אובייקט המודע לעצמו, אידיאלי, נשגב, אינו מודע לדבר פרט לאמנות (לגמרי לא אנטי-אמנות)".

ראושמברג עשה גם ציורים לבנים...

צטט: ערפלי 2009-05-06 00:06:44

מבלי לזלזל בשחורים,אני מבינה את אריכא ומסכימה איתו.

אני מצרפת רישום של אנדרו וויט (wyeth) שהשחורים בו מינימליסטיים,

תוחמים את הלבנים וגורמים להם להופיע בדרגות לובן שונות.

דלי המתכת ההפוך והקורה התחתונה בוהקים בלובנם ומושכים את העין.

כמובן,יש לצייר דרכים רבות בעזרתן הוא יכול למשוך את עין הצופה למקום

בו הוא בוחר.הרישום של וויט נראה לי הולם דיון שענינו השחורים והלבנים ברישום.

הי ערפילי,

בהקשר זה הייתי מזכיר את ג'ורג'ו מורנדי...

ברישום יש יותר "יש" או "אין"?

הוא חוקר את צורת הטבע דומם, והיחסים בין המרכיבים.

יש צימצום בקווים, אך התכונות נשמרות!

צטט: adielba 2009-05-06 09:16:06

 

 

מה זאת אומרת לפענח, ועל סמך מה הוא אומר את זה? כשמציירים עם עפרון לבן על ברסטול שחור אז מגיעים לקווים מהשחור.

מודה שזה דורש מחשבה (בעיקר בדיקה).

הי עדי,

אריכא  אומר את דבריו על סמך נסיונו...

אני אולי עברתי תהליך דומה...

בהתחלה (לפני שהתחלתי ללמוד בבצלאל) היו ברישומי הרבה שחורים, קווים וכתמים, שחסמו הרבה לבן:

לאחר שלמדתי, אחת העצות של יהודה ביקון היתה:

הקווים הם כמו כסף, ככל שאתה מניחל יוצר על הדף אתה מבזבז את המשאבים שלך, חסוך!

כך השתדלתי...

צטט: avimedia 2009-05-06 18:59:48

צטט: shby 2009-05-06 16:41:31

מה קורה בלבן על לבן - או שחור על שחור - או שאין כזה דבר בציור?

 

 

 

ציור שחור על שחור היא רדוקציה של הממדים לאפס והתכנסות לייחודיות הבולעת את האור. דוגמאות לכך הם  מאלביץ', ראושנברג, פרנץ קלין, רותקו ומוטארוול.  אד רינהרדט הירבה בפרקטיקה זו  כיוון שזה ביטא בדיוק את מה שהיה לו להגיד, או למעשה לא לומר דבר. הוא  תיאר זאת בטקסט  (1962) "Art as Art": "בד מרובע (ניטראלי ללא צורה), מטר וחצי רוחב, מטר וחצי גובה, גבוה כגובה של אדם, ורחב כמוטת ידיו של אדם (לא גדול, לא קטן, חסר מידה), מחולק לשלשה (ללא קומפוזיציה), צורה אחת אופקית הנוגדת צורה אחת אנכית (ללא צורה, ללא חלק עליון, ללא תחתית, ללא כיוון), שלש (פחות או יותר) צבעים, כהים (חסרי אור), לא ניגודיים (חסרי צבע), משיכות מכחול להעלמת משיכות מכחול, משטח, אטום, שטוח, צבוע ביד חופשית (חסר ברק, טקסטורה, לא ליניארי, ללא קצוות חדים, ללא קצוות רכים) שאינו משקף את סביבתו – ציור טהור, מופשט, ללא דימוי, חסר זמן, בלתי משתנה, שאינו מתקשר לדבר, ושאינו מעורר עניין – אובייקט המודע לעצמו, אידיאלי, נשגב, אינו מודע לדבר פרט לאמנות (לגמרי לא אנטי-אמנות)".

Ad Reinhardt, "Abstract Painting" 

 זהו. עכשיו אני מתחילה להתבלבל. כאן בדוגמאות האלה אתה מדבר על ציור ולא על רישום.

לפי הבנתי, מה שמיחד את הרישום הוא היות הקו. בדוגמא השחורה אין קו. בדוגמא הלבנה אפשר לומר שהצלב באמצע והמסגרת הם הקווים של הרישום.

הקו אשר מטרתו לסמן משהו. הקו יכול ליצור את האין, ע"י שהוא מסמן אותו, מרמז עליו.

בילבול הפוך קרה לי כשהייתי קטנה (טרם בי"ס), אבי היה בעבודה רוב הזמן ולאמי לא הייתה סבלנות ללמד אותי לקרוא. יום אחד התיישבתי מול האותיות השחורות והחלטתי שאלמד לקרוא בעצמי. הבטתי בתוך השחור של האותיות וראיתי ציור דומה לציור השחור של ריינהרט שהבאת כאן. ישבתי וחיכיתי שאראה את הציורים המספרים את הסיפור הכתוב.

ככככמעט הצליח לי...

גם בציור וגם ברישום, המתבונן קובע בעצם משיכתו ליצירה, ובעצם פרשנותו, מה היא אומרת.