צטט: מ.י.כ.ל. 2009-05-06 19:47:07
צטט: avimedia 2009-05-06 18:59:48
צטט: shby 2009-05-06 16:41:31
מה קורה בלבן על לבן - או שחור על שחור - או שאין כזה דבר בציור?
זהו. עכשיו אני מתחילה להתבלבל. כאן בדוגמאות האלה אתה מדבר על ציור ולא על רישום.
לפי הבנתי, מה שמיחד את הרישום הוא היות הקו. בדוגמא השחורה אין קו. בדוגמא הלבנה אפשר לומר שהצלב באמצע והמסגרת הם הקווים של הרישום.
הקו אשר מטרתו לסמן משהו. הקו יכול ליצור את האין, ע"י שהוא מסמן אותו, מרמז עליו.
בילבול הפוך קרה לי כשהייתי קטנה (טרם בי"ס), אבי היה בעבודה רוב הזמן ולאמי לא הייתה סבלנות ללמד אותי לקרוא. יום אחד התיישבתי מול האותיות השחורות והחלטתי שאלמד לקרוא בעצמי. הבטתי בתוך השחור של האותיות וראיתי ציור דומה לציור השחור של ריינהרט שהבאת כאן. ישבתי וחיכיתי שאראה את הציורים המספרים את הסיפור הכתוב.
ככככמעט הצליח לי...
גם בציור וגם ברישום, המתבונן קובע בעצם משיכתו ליצירה, ובעצם פרשנותו, מה היא אומרת.
מיכלי,
האמת זה לא כל כך מבלבל...
אחרי שהמשטח הופך לשחור ומצירים או רושמים עליו בשחור, הקווים-כתמים נעלמים או נבלעים להם בתוך הרקע.
קיים אולי רק המתווה של ה"זיכרון לטווח קצר" שהיד והעין זוכרים עדין, אבל בקו או הכתם הבא הם נעלמים...
הניגודיות בין שחור ללבן איננה עוד...
נשארת רק חווית הרגע, כמו מחול, שאת חווה את התנועה העכשווית, ואת הזיכרון של הרגע שלפני..
לכן אמרתי שהמצלמה ביא גם כן כלי רישום לכול דבר.
מה שהצופה אומר אח"כ, אכן תלוי באינטרפרטציה שלו, של שכבות הלבן או השחור על שחור...
כאשר את ילדה קטנה, אכן יופיעו מתוך מעמקי השחור "סיפורים", גם אצל הצופה ה"מלומד"...
/null/text_64k_1#