צטט: עמי 8 2009-05-09 11:28:22

זה רק אנחנו, האמנים התפרנים והדלפונים, חושבים שה"אספן" צריך רק לקנות מאתנו עבודה בתועפות-ממונו, כדי שמחר תהיה לנו תערוכה במומא (?= MOMA !). רוב האספנים, פשוט אוהבים אמנות: יש להם (קצת או הרבה, לא משנה) עודף כסף, והם צריכים להחליט מה י_קנה להם יוקרה ויתן להם סיפוק. חלק טסים לירח ואחרים קונים אמנות. רובם אוהבים את זה, לפני כל דבר אחר.

נו? תעשו אמנות (אבל אמנות, לא פצצות ברשת) ואז או שתחיו או שתמותו...

עמי, אני עושה רק אמנות! (פצצות ברשת ובחינם!)

מראש ניתקתי אותה מכל הפוליטיקה והכלכלה שמנתבים את האמנות לכול מני פינות אפלות ללא מוצא...

איך אתה יכול לעשות אמנות כאשר אתה פוזל הצידה לאספן שיקנה את היצירה שלך בבוחטה?

אתה נותן לכסף להכתיב את היצירה שלך!!!

בעיניי עדיף אמנות של "פצצה" חופשית ברשת, מרצועה על הצואר בMOMA. או באוסף כלשהו...

מה, אנחנו עושים אמנות כדי לספק צרכים של אספנים?!

אולי הם בחכמתם ובממונם מנתבים את האמנים לחשוב כך, שזה פסגת הישגיו של היוצר להגיע לאוסף, ולא התכנים...

אגב, ברשת אין  אמנות "ישראלית" הכול שווה (פצצות)...  בדיוק כמו הקולות, המרקים, והמרלין מונרו מייצור הסידרתי של וורהול שהאספנים מלקטים בממון רב:-)

כשאתה רואה את המשתנה של מרסל דושמפ בתוך הסביבה הבורגנית הדשנה הזו,  אתה  לא יודע אם לבכות או לצחוק, זה נראה כמו בדיחה גרועה, שכך נגמרת אמנות אוונגרדית שוברת מוסכמות, ואנטי ממסדית.

 מרסל דושמפ כנראה מתפקע מצחוק שם למעלה.

צטט: A_Erez 2009-05-09 12:07:03

צטט: רונתי 2009-05-09 12:01:47

הרי ידוע כי האישה באמנות תפקידה... לשמש מוזה. דבר דומה לזה שמעתי פעם  מפי אחד גרפומן אפרורי, שכתב שירי בוסר וחיבורים בינוניים מינוס בכתב יד צפוף ועל גבי דפים רבים, אך מצא בביתי הקט, בציורי התלויים על הקירות ומן הסתם גם בצחות עורי "מקור להשראה".

 

 

לפחות היה רגיש מספיק בשביל לראות גם את ציורייך ולא רק את צחות עורך.. ;-)

 

 

"צחות עורי" באופן מטפורי לחלוטין...

לאמיתו של דבר יש לי בכלל עור ירוק ועליו נקודות לבנות. ברררר.

צטט: חוה ראוכר 2009-05-09 12:31:04

כשאתה רואה את המשתנה של מרסל דושמפ בתוך הסביבה הבורגנית הדשנה הזו,  אתה  לא יודע אם לבכות או לצחוק, זה נראה כמו בדיחה גרועה, שכך נגמרת אמנות אוונגרדית שוברת מוסכמות, ואנטי ממסדית.

 מרסל דושמפ כנראה מתפקע מצחוק שם למעלה.

 

 

 

חווה,

אני דווקא די בטוח שדושן מבסוט לאללה למעלה!

זה בדיוק מה שהוא התכוון באסלה שלו...

האמנות מצויה בפוטנציה בכול מקום ובכול אובייקט פיזי "סתמי".

המודעות היא זו שמטעינה את חפצי היומיום באורה אמנותית...

איך האספן יכול להיות בטוח שזו האסלה של דושן? הרי היא מייצור סדרתי, ודושן עצמו הצביע על כמה וכמה כאלה בחייו...

תוך שהוא נעזר בקטלוגים של יצרני כלים סניטריים...

זה בדיוק כמו הפופ ארט ההמוני של וורהול אליו נמשך האספן אינטואיטיבית?

אמנות האוונגארדת שולטת, אפילו בסלונים של הבורגנות...

זה אותה הבורגנות בניו-יורק, שלפני מאה שנה בארמורי שואו (1913) התעלפה מצחוק למראה ציוריו של דושן.

איך אמר קארוואג'ו קשישא :"שיגעונם של האמנים היום היא השפיות של הבורגנות מחר"...

צטט: דבי לוזיה 2009-05-09 11:34:18

צטט: עמי 8 2009-05-09 11:28:22

 אספנות היא התחום המחקר שלי ואני רוצה לתקן אותך - התנאי לאספן אינו עודף פרוטה בכיסו.

רוב האספנים מנכסים אמנות בגלל תחושה עמוקה של רצון לבעלות על היצירה. אספנים כמו בנו כלב, שהיו שכירים כל חייהם, התמקדו בפריטים שמתאימים ליכולותם. אחרים ויתרו על נכסים אחרים. זה עניין של סדר עדיפויות.

 

 אין חילוקי דעות דבי, ואפילו כתבתי במפורש: הם קודם אוהבים. אח"כ, בכל זאת צריך איזה שהוא עודף, קונים בו.

צטט: avimedia 2009-05-09 12:24:22

צטט: עמי 8 2009-05-09 11:28:22

 אנחנו, נראה לי, צריכים לצאת לדו-קרב עם שופטים ראויים. (יש לי ספק גם לגבי האפשרות להגיע להסכמה על השופטים. במחשבה שניה, אולי דדי בן-שאול?)

אני מאד מכבד את האמנות הטכנולוגית על כל גווניה. רק צורמת לי לפעמים האדבוקציה חסרת הרסן שלך, עלי לומר, לקיברנטיקה כאמנות האלטרנטיבית: אף אחד, גם לא האיש אבי מדיה, אינו מוותר (וספק אם יוכל אי-פעם לוותר) על מגע ישיר, כזה-או-אחר עם מושאי הריגוש שלו. אלה אינם מכונות, גם כאשר המכונה מייצרת מחשבה, והמחשבה מעוררת ריגוש.

יש כבוד, באמת. אז שחרר קצת.

וכן, במשך שלושה ימים בשבוע אני נותן לכסף להכתיב, כי, מהלסות, צריך לאכול. בשאר שלושת הימים אני רב איתך... בשבת אני נח. 

אני מצטט משפט אחד מהכתבה האומר למעשה הכל

על האספן מוגרבי.

וכל המבין מבין. 

"הוא מרבה לקנות יצירות משל אותו אמן,

ובכך משתלט למעשה על המסחר בעבודות

של אמנים אלה".

אני גם אוסיף שאם הקקה-מליונר הזה יהודי - ולא מקדם נניח ערבים או יהודים - רק פלוץ אמריקני - אז שיחכה לנפיחה הבאה של בריטני ספירס.

לפחות, אם הוא היה מחדש משהו - הייתי לומד משהו. ואם הוא חובב וורהול - סוו ואט - יש אמנים אמריקאים הרבה יותר מעניינים.

כניראה סובל מחוסר טעם. שיקנה את החזיות של בראד פיט ואת הבוקסרים של פאריס הילטון - מה זה מעניין - ואורה- צר לי זו כתבה מעצבנת וגרועה

למה וורהול?

מוגרבי: "אם מישהו בעוד 500 שנה ירצה להבין את התרבות של האימפריה האמריקאית הוא יוכל לראות את העבודות של וורהול ולהבין בדיוק מה היא היתה".

 לגוף הכתבה:

האמת שהוא די צודק, מדובר על אימפריה, על כל חולייה, והמייצג הכי מובהק של התרבות שלה הוא וורהול.

וורהול חיפצן את יצירת האמנות לסחורה. אנשי עסקים, בעיקר אמריקאים, רואים ביצירת אמנות מוצר

שנמדד לפי ערכו הכספי ואת העיסוק ב"אספנות", עיסוק שתורם למיתוג האישי וליחסי הציבור.

ולא רק אנשי עסקים, גם חברות פיננסיות גדולות, בנקים וכו'.

מה טוב יותר מהשקעה בסחורה שגם מניבה רווחים, גם ניתנת לספסור וגם משפרת את תדמית הסוחר?

צטט: עמי 8 2009-05-09 13:56:50

צטט: avimedia 2009-05-09 12:24:22

צטט: עמי 8 2009-05-09 11:28:22

 אנחנו, נראה לי, צריכים לצאת לדו-קרב עם שופטים ראויים. (יש לי ספק גם לגבי האפשרות להגיע להסכמה על השופטים. במחשבה שניה, אולי דדי בן-שאול?)

אני מאד מכבד את האמנות הטכנולוגית על כל גווניה. רק צורמת לי לפעמים האדבוקציה חסרת הרסן שלך, עלי לומר, לקיברנטיקה כאמנות האלטרנטיבית: אף אחד, גם לא האיש אבי מדיה, אינו מוותר (וספק אם יוכל אי-פעם לוותר) על מגע ישיר, כזה-או-אחר עם מושאי הריגוש שלו. אלה אינם מכונות, גם כאשר המכונה מייצרת מחשבה, והמחשבה מעוררת ריגוש.

יש כבוד, באמת. אז שחרר קצת.

וכן, במשך שלושה ימים בשבוע אני נותן לכסף להכתיב, כי, מהלסות, צריך לאכול. בשאר שלושת הימים אני רב איתך... בשבת אני נח. 

 

טוב עמי,

דדי בן שאול מקובל עלי :-)

בילינו די הרבה זמן ביחד תוך עשיית ליטוגרפיות, ושתיה של קוניאק מבקבוק שכתוב עליו שלאק וגומי עראביקום (שהאחרים לא ישתו לנו בטעות)...

כבר אז דיברתי איתו והוא די השתכנע בפתרון טכנולוגי של היצירה האמנותית...

הוא אפילן הציע "תמיסת פלא בעלת"  תכונות זיכרון ויצירה, ששופכים אותה על הדף ןהיא יוצרת מעצמה יצירות מופלאות :-)

מה זה אם לא תוכנה ומכונה מייצרת אמנות ממחשבה....

יש גם המלצות...

צטט: avimedia 2009-05-09 17:58:51

צטט: עמי 8 2009-05-09 13:56:50

צטט: avimedia 2009-05-09 12:24:22

צטט: עמי 8 2009-05-09 11:28:22

 אנחנו, נראה לי, צריכים לצאת לדו-קרב עם שופטים ראויים. (יש לי ספק גם לגבי האפשרות להגיע להסכמה על השופטים. במחשבה שניה, אולי דדי בן-שאול?)

אני מאד מכבד את האמנות הטכנולוגית על כל גווניה. רק צורמת לי לפעמים האדבוקציה חסרת הרסן שלך, עלי לומר, לקיברנטיקה כאמנות האלטרנטיבית: אף אחד, גם לא האיש אבי מדיה, אינו מוותר (וספק אם יוכל אי-פעם לוותר) על מגע ישיר, כזה-או-אחר עם מושאי הריגוש שלו. אלה אינם מכונות, גם כאשר המכונה מייצרת מחשבה, והמחשבה מעוררת ריגוש.

יש כבוד, באמת. אז שחרר קצת.

וכן, במשך שלושה ימים בשבוע אני נותן לכסף להכתיב, כי, מהלסות, צריך לאכול. בשאר שלושת הימים אני רב איתך... בשבת אני נח. 

 

 

טוב עמי,

דדי בן שאול מקובל עלי :-)

בילינו די הרבה זמן ביחד תוך עשיית ליטוגרפיות, ושתיה של קוניאק מבקבוק שכתוב עליו שלאק וגומי עראביקום (שהאחרים לא ישתו לנו בטעות)...

כבר אז דיברתי איתו והוא די השתכנע בפתרון טכנולוגי של היצירה האמנותית...

הוא אפילן הציע "תמיסת פלא בעלת"  תכונות זיכרון ויצירה, ששופכים אותה על הדף ןהיא יוצרת מעצמה יצירות מופלאות :-)

מה זה אם לא תוכנה ומכונה מייצרת אמנות ממחשבה....

יש גם המלצות...

 עד כאן. הכבוד מחייב אותי לשמור על הדיסקרטיות, ולהמנע מלספר על חוויותי עם המאסטרו, שהקדימו את שלך בעשר שנים לערך.

"טוב עמי", אני מקבל כאישור להזמנה. אתה רוצה לבחור את כלי-הנשק? את המקום? את שעת-היממה?

אני מציע לך נסיון ראשוני ל "טושה": מה עם הוויתור על הריגוש?