לא ברור לי על מה הזעם.
האיש קונה אמנות לטעמו, בכספו שלו, ואין בכך פסול.
פרט לאספנות גרידא, או להשקעה כלכלית,
אנשים שיש להם הכל (מבחינה כספית) אוהבים להקיף עצמם בדברים יפים, ואחד מהם הוא אמנות.
מוגרבי אפילו מודה בכנות, שאמנות לא עניינה אותו. הוא התחיל במסחר, ועם הזמן פיתח טעם משלו.
הוא לא הבין את וורהול, אבל אהב את עבודותיו. זכותו לאהוב איזה אמן שהוא רוצה.
על אחת כמה וכמה אדם שהגיע מעוני לעושר,
רואה בחיכוך עם אמנות מעין הגשמת חלום,
התפתחות רוחנית (פרט לכלכלית) שגורמת לו לגאווה.
/null/text_64k_1#