תובנה נפלאה.

אני ממש מסכים איתך, כאשר משהו מחמיא לנו עלינו לדעת כי המחמאה מגיעה לנו והיא שלנו

אל לנו להמעיט ביכולתנו במיוחד שאחרים בסביבתנו  מוצאים לנכון להסב את צומת ליבנו ליתרונות

שלנו עלינו לקבל באהבה...

מככב לך באהבה.......

אבי.

תודה על התגובה ותודה על הכוכב!!!

צילה הי,

דיון נהדר העלית.

אני יכול לשתף, שאני פוגש את סוג האנשים, שקשה להם לקבל מחמאות בין מתאמני, כאשר אנחנו חוקרים את החזקות, והמתאמן מתבקש לקחת על עצמו משימה לחקור את הסביבה לגבי החזקות שלו, ישנם מתאמנים שממש קשה להם הדבר.

הם משמ בכוח רוצים לאסוף גם את החולשות, אך כיוון שבאימון אנחנו עוסקים במה שיכול לקדם ולא לעכב, הרי סוג זה של מתאמנים משמ יוצא מאזור הנוחות שלו בשלב הזה.

תודה

כיצד מקבלת אני מחמאה?

באהבה רבה, מסמיקה במהרה ( אפילו עורי השחום לא מצליח להסתיר זאת! ), הופכת רכה כחמאה ושרה בתוך תוכי את שיר האלילות שלי ( אמצי זאת ותרגישי ה-מלכה בעולמך שלך... ).

אדם מקבל מחמאה כי מגיע לו לקבל המחמאה, אל לו להרגיש רע עם כך שקיבל מחמאה זו, קיבל הוא אותה ביושר! אל לנו להתנצל על המחמאות אשר אנו מקבלים.

ופירגון? אם אין הוא בא מהלב, מיותר הוא, פשוט מיותר.

אז כל הכבוד לך יקירה על שהעלית זאת.

שבוע מבורך,

רולין

דיון נהדר העלת,

שתי תופעות המתלוות לסימפטום זה:

1. אלה הסובלים מחוסר יכולת לקבל מחמאה, "אוהבים" לקבל ביקורת או נכון יותר לומר, מאמצים אותה בקלות. זה מרגיש להם יותר נוח.

2. אנשים אלו גם שיפוטיים ומבקרים אחרים בקלות רבה. 

היכולות לקבל מחמאה ולבקש עזרה הם שתי מתנות שאנחנו יכולים להעניק למתאמנים שלנו.

היי צילה

 אהבתי מאד את מה שכתבת

תודה על השיתוף ועל התובנה.

אכן, לא ניתן לתת, בלי לדעת לקבל

קודם כל תודה לכם על קבלת הפנים החמה בפורום.

יצא לי להתקל בקפה בפורומים נשכניים ועוקצניים ואני שמחה שקבלתי הזמנה לפורום זה והוא אכן נעים ומקבל.

אני מאמינה שעוד אכנס כאן הרבה וכל טוב.

הי צילה,

אני מכירה אותך מפורום אחר, אך שמחה לענות לך בפורום נהדר זה.

אנשים שלא אוהבים לקבל מחמאות, אינם אוהבים את עצמם, אינם מעריכים את עצמם ואינם מאמינים בעצמם.

ברגע שחל שינוי בתחושות אלה, לפתע מקבלים את המחמאות בכיף. וזו תחושה נהדרת.

היי עדנה.

סוף סוף אני רואה איך את נראית.

כיף לפגוש אותך גם פה.

תבורכי.

הי צילה,

למרות הניסיון - "קשה" לי לקבל מחמאות, טוב, למדתי לחיות עם ידיעה זו ואני מעמיד פאסדה של מקבל ומודה.

בפנים - אני חש נבוך הקול הקטן שלי אומר או קי תודה, תעבור כבר הלאה, בוא ניגש לעניין, תעזוב כבר......

לדעתי, יותר קל מהמינוח "מחמאה" וכן גם לאמן הינו ההבחנה "הוקרה".  

להוקיר מישהו לא בגלל שצריך, לא בגלל שעשה עבורי משהו או על מנת לקבל תמורה עתידית אלא בגין מי שהוא.

מצאתי שיותר קל לקבל הוקרה וכן להעביר מסר קצר של הוקרה.

נוכחתי גם שלמתאמן קל יותר לקלוט , לתרגל, להפנים ולחיות בעולם ההוקרות מאשר מחמאות.(לא ברורה לי הסיבה - יתכן וההסבר נעוץ בהבהרה ובאימון על מהות הההבנה מאשר מה שהוא מכיר מעולמו על המושג מחמאה).

לבסוף ההתייחסות של יהודה בנך שווה זהב - לקלוט, להפנים ויש לך עוד כלי עוצמתי באימון.

בבט

הוקרה זו מילת אריזה אחרת לנושא של מחמאות.

לי המילה "הוקרה" עושה לא טוב. היא נותנת לי תחושה של קור, ניכור, מרחק ופאסון כלשהוא.

תעודות הוקרה נותנים למישהו במעמד קהל שצופה, נותנים למישהו כשנפרדים ממנו ויש בזה משהו יותר תאטרלי ופחות אישי.

זה נראה לי כמו חברה מעונבים העומדים מאחורי דלפק עם סידור פרחים מוקפד, ביד שמאל אוחזים בתעודה וביד ימין לוחצים יד למקבל ההוקרה. מקבל ההוקרה בחיוך נבוך עומד מולם, מחייך לצלם ששכרו לאותו האירוע וזהו.

מחמאה זה משהו בלתי אמצעי, ישר מהלב, ספונטני וקליל.

ייתכן שזה נובע מכך שהמילה הזאת קצת שחוקה בעיני.

אישית הייתי מעדיפה לקבל מחמאה מאשר הוקרה.