מתוך כתבה שהופיעה במעריב: יונית נעמן | 12/5/2009 11:30

 

 

 

יוצר הסרט: סטרייטים רוצים גן עצמאות

"לא רק מסכנים מגיעים לגן העצמאות ,"  מצהיר רפאל רפאלי, שבילה בגן לילות ארוכים כדי ליצור עליו סרט תיעודי. סרטו של רפאלי מציג טפח מהפעילות המסיבית המגוונת המתרחשת בו, 24 שעות ביממה ומצליח לאתגר ולהפתיע גם את הצופים הסטרייטים

 

רפאל רפאלי לא נהג לפקוד את גן העצמאות בתל אביב לפני שעשה עליו סרט. מרגע שהתחיל לצלם, הגברים שהסתובבו בגן בחיפוש אחר הרפתקאות לא הניחו לו להישאר מתבונן מבחוץ. הם ניגשו אליו, ניסו לפתות אותו וחלק מהשיחות שניהל איתם – דיאלוגים עתירי תובנות על הגן, על מאפייניו ותפקידיו המגוונים בחייהם של הומואים - הפכו בסופו של דבר לחלק מסרטו "גן העצמאות".

מתוך הסרט "גן העצמאות"

לאחר סיום התואר בבצלאל למד רפאלי (39) לתואר שני בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב וביים את הסרט על גן העצמאות במסגרת סדרה תיעודית על תל אביב, שהופקה לרגל שנת המאה לעיר. סרטי הסדרה, העוסקים כולם במרחב הציבורי של העיר, ישודרו במהלך חודש מאי בערוץ 8. "אמרו לנו לחפש משהו שפועם בעיר", אומר רפאלי, ומספר כיצד מיד עלה במוחו גן העצמאות. "כשקיבלתי אור ירוק, התחלתי להסתובב שם ולחשוב על כיוונים". 

את הסיבה לכך שמעולם לא ביקר בגן למטרות מין או היכרות נועץ רפאלי בעובדה שרבים מההומואים ניזונים מהתדמית השלילית הרווחת של הגן, ומפחדים ממה שעשויים יהיו למצוא שם או מהדימוי הפגום שידבק בהם כמי שמבקרים בו. "נולדתי וגדלתי בירושלים, וגם במקבילה הירושלמית של גן העצמאות התל אביבי לא דרכה רגלי", הוא מספר. 

"לא רק בחברה ההטרו-נורמטיבית זה נחשב מחוץ לתחום, משהו שרק הומואים מלוכלכים וסוטים או זונות הולכים אליו. גם בחברה ההומואית יש תפיסה כזו, שרק דפוקים הולכים לגן, ושאם אני מחשיב את עצמי כהומו מוצלח, אז יש לי אינטרנט, יש לי חברים, ואני לא צריך ללכת לשם". 

איזה מקום תופס הגן בעידן האינטרנט? 
"כולם בגן עסוקים בשאלה אם אכן עדיין יש בגן צורך כשאפשר לעשות קרוזינג באינטרנט. בכלל, האם הומואים, שנהנים בתל אביב כבר שנים מסוג של לגיטימציה, שכוללת ברים, מועדונים, חיים מחוץ לארון החברתי – עדיין צריכים את הגן? יש הרבה הומואים שחושבים שכדאי להיות 'נורמלים', ולהכיר במסגרות 'נורמליות' ולא במחשכים של הגן". 
 

מתוך "גן העצמאות". כולם הולכים לגן צילום: רפאל רפאלי

מאתגר להומופובים

צרכנות הסקס ההומואית בגן העצמאות כיכבה במרכזי שיח שונים לאורך שנות קיומו של הגן, וסרטו בן ה-14 דקות של רפאלי מהווה נדבך נוסף בחקר התופעה. במאמרה "הומוטופיה: גן העצמאות בתל אביב" מראה דפנה הירש כיצד ניכוסו של הגן על ידי קהילת המשתמשים ההומוסקסואלית לצרכי קרוזינג  משנה את יחסי השליטה במרחב. כוחו של הגן, לדבריה, הוא בכך שהוא ממוקם כשטח ציבורי פתוח לכל, ובכל זאת גבולותיו הממשיים והמדומיינים מסמנים הדרה ליחידים ולקבוצות

 

 

טריפת הקלפים וחתירה תחת קטגוריות הזהות "סטרייטים" ו"הומואים" מתריסות מכל היבט של "גן העצמאות". "הסרט מאיים על סטרייטים מצד אחד", אומר רפאלי, "כי הוא שובר את הדימוי הסטריאוטיפי שהיה להם בראש על הגן. פתאום הם שומעים אנשים שהם אולי עשויים להכיר או כאלה שנראים דומים להם והם נדהמים". 

 

"נדמה לי שהסרט עשוי דווקא להביך הומופובים", אומר רפאלי בתגובה לשאלה על תזוזות שעשוי הסרט לחולל במפלס ההומופוביה. "בשנים האחרונות יש תפיסה כזו שלהיות הומו בתל אביב זה בסדר, כל עוד מתנהגים כמו שצריך וכל עוד אפשר לזהות מי שייך לאן", הוא אומר, "והסרט הוא מבלבל ועשוי לערער את התפיסות שקיימות. רפאלי טוען עוד שקיימת כסות המאחדת את כל הבאים בשערי הגן "כאילו שלזמן קצוב לא קיימים מעמדות בעולם, אין שאלות של כסף. זה כמו ללכת לים, שפתאום כולם עירומים". 

 

קריאת התיגר על העריצות הסטרייטית ועל מיקומה בראש ההיררכיה החברתית מתבטאת בין היתר גם בתחושת קנאה שנוצרת, על פי רפאלי, בצופי הסרט הטרוסקסואלים  ובצופות ממין נקבה. "אנשים שאלו אותי אחרי הצפייה למה אין לסטרייטים גן עצמאות משלהם", מספר רפאלי על דיון שהתעורר בפורומים רבים בעקבות הסרט. "אנשים חשים פתאום פספוס, ומבינים שבחברה ההטרוסקסואלית לא יכול להתקיים דבר כזה". 

 

היה קשה לדובב את המרואיינים? 
"יש אנשים שבאים לגן דווקא כדי לתפוס מישהו לדבר איתו. כשנכנסתי לשיחות יותר ארוכות או עמוקות, אז ברוב המקרים אמרתי שיש לי עניין תיעודי, וחלק גדול מהאנשים לא היו מעוניינים לדבר. אנשים שם יודעים מה הם רוצים, להסתכל בעיניים ולהוריד את המכנסיים או אפילו לא להסתכל בעיניים. להגיע כמה שיותר מהר לעניין שלשמו הם הגיעו לגן, לעשות סקס". 

באילו תגובות נתקלת כשאמרת שאתה עושה סרט על הגן? 
"היו כאלה שלא הבינו מה כל כך מעניין פה, למה זה מקום שצריך לעשות עליו סרט. הרבה נרתעו, כי לעשות סרט זה לשבור במשהו את הקודים של הגן לפיהם אנחנו באים לפה, אבל הכל נשאר כאן. זו אחת הבעיות שהייתה לי לאורך העבודה על הסרט, הרגשתי כמו בוגד או פולש, וזה לא היה קל". 

הרגשת שאתה מסגיר את הסודות של בני עמך לעמים זרים? 
"כאילו שאני לוקח משהו מהגן שאני לא אמור לקחת. סקס, שיחות - הכל לגיטימי, אבל לא זה. כשהגעתי עם המצלמה נוצר קושי גדול מאוד, התנגדות רבה. גירשו אותי או שנמלטו והסתתרו מפני המצלמה". 

 

 

סרטו של רפאלי, שהוקרן בשבוע שעבר בתחרות הבינלאומית בפסטיבל לסרטים תיעודיים במדריד, כולל פריימים של הגן על צמחייתו העשירה, בעיקר בשעות הלילה. על רקע תמונותיהם העמומות של גברים בגילאים שונים הפוסעים לאור הפנסים בשבילים, נשמעים מונולוגים של תייר גרמני, בחור צעיר שאהובו מעורב בקשר רומנטי עם אישה ואיש שבע ניסיון, שטוען ששיטוט בגן עדיף על שיטוט במרחב האינטרנט הוירטואלי. 

השתמשת בלונג-שוטים במתכוון? 
"כן. אחד המוטיבים החזקים בגן הוא של אנונימיות. לא רציתי לבוא עם מצלמה ולחשוף את האנשים. גם הנוף של הגן מעודד את האנונימיות הזו. התאורה בגן היא כל כך חזקה, שהיא כמעט מסנוורת ולפעמים לא רואים כלום, אז השתמשתי בזה. רציתי שתיווצר אווירה של צלליות". 

"היו ימים שבאתי לצלם והיו ימים שבאתי להקליט", משחזר רפאלי, "הצילומים נמשכו זמן קצר אבל ההקלטות התפרשו על פני חודשים רבים של לילות ארוכים". במהלך הצילומים פגש רפאלי גברים שבשבילם הגן זה מקום קסום ("גן עדן של סקס" הגדיר אותו אחד המרואיינים) ולצידם כאלה שספוגים בתחושת אשמה, שמתייסרים על כל ביקור בגן. "הם מרגישים דפוקים", הוא אומר. 



אילו שיקולים הנחו אותך במהלך העריכה? 
"רציתי שיהיו הרבה ייצוגים לגברים בעלי מאפיינים שונים, רציתי שייכנסו לסרט כמה שיותר עמדות התייחסות לגן, רציתי שהסרט יספק בסופו של דבר מבט מאוד מגוון. היה לי מאוד חשוב לא להיצמד רק לעליבות. לא רציתי לקחת מסכנים פוטוגנים כמו ההומלסים שגרים שם ולעשות עליהם סרט. זה קל מדי. זה היה מפנה את הזרקורים לחלשים ולא לפעילות המסיבית האמיתית והמגוונת שמתרחשת שם". 

 

 

שבוע אחרי שסיים רפאלי את הצילומים בגן, נסגר גן העצמאות, שנפתח לציבור בשנת 1952, לצרכי שיפוצים. "יום אחד הגעתי לשם כדי לעשות השלמות", מספר רפאלי, "וראיתי שגידרו אותו וסגרו אותו לגמרי". השיפוץ, השני בתולדות הגן, נועד להסתיים בקיץ 2008 אך נמשך עד לימים אלה. בעוד הכניסה לתחומי הגן אינה מתאפשרת, יש רבים המספידים אותו ומאשימים את תוכניות השיקום של העירייה בניסיון להדיר את רגליהם של ההומואים מהגן. 

"אגודת ההומואים, הלסביות והביסקסואלים התערבה בתוכניות של העירייה, ומנעה ממנה לשנות את הייעוד של הגן", אומר רפאלי, שראיין את האדריכל האמון על תוכנית השיקום, המבקש להחזיר אותו למצב הראשוני שלו, כפי שתכנן אותו האדריכל אברהם קרוון בשנות החמישים. 

"לא רציתי לעשות סרט שהוא מזכרת לגן", אומר רפאלי, "אבל למרות ההבטחות לתאורה רומנטית שתחליף את הפנסים המסמאים, אני מניח שגם כשהגן ייפתח סוף סוף מחדש הוא כבר לא יהיה אותו דבר". 

סרטו של רפאלי מסתיים עם עלות השחר, בצילום הגן מחוף הים המסמן את גבולו המערבי. "הפריים הזה מסמן את גן העצמאות כחלק מהמרחב האורבני, לא כחור שחור. רציתי לסגור את הסרט לאורך הלילה, ולתת פרספקטיבה של אור יום, שקובעת שהגן נמצא בתוכנו – ממש כאן, לחופה של תל אביב". 

סרטו של רפאלי "גן העצמאות" ישודר בערוץ 8 ב-30 במאי  

 

 

אתר הפלאש שלנו

 

אתר המידע שלנו  הפקות סרטים