קראתי בעיון רב את הכתבה שצרפת. ולדעתי היום המצב קצת שונה. אני מכירה במקום עבודתי לא מעט נשים שהן אסרטיביות יודעות להביע את עמדותיהןומטרתן, מוכשרות מאוד וגם זוכות לקידום. רובן אימהות לילדים ,במגוון של גילאים ועם זאת מצליחות לשלב בין הבית לקריירה. לא פשוט ויש מחירים בגלל המוסכמות החברתיות בגלל הציפיות הן של הסביבה והן של עצמן אבל עדיין רוצות להיות שם ולהצליח.

לעומתן יש כאלה שטוב להן במקום של עבודה בשעות מוגדרות , קריירה לא שאפתנית ואיזון שונה בין בית לעבודה. אין מתכון קסם וכל אישה על פי אישותה,חינוכה, שאיפותיה,מאזנת לעצמה את החיים.

כל אחד מסדר את סלם העדיפיות שלו לפי המושאים שגורמים לו סיפוק ותחושה טובה.

ובלי קשר לקריירה אני חושבת שחינוך ילדים לעצמאות ואחריות הינו חובה במיוחד בעידן בו אנו חיים.

הי אביבה

קראתי בעיון את הכתבה שלך ואני רוצה לציין שאהבתי

אבל לדיון עצמו:

נשים וגברים הרבה פעמים מרגישים אותו דבר, כיוון שאני מאמן גם וגם, אני ניתקל לא פעם בבעיות זהות ולומר שזה רק אופיני לנשים זוהי הכללה גדולה מדי.