הלילה ישנתי על הספה, אבל לא מהסיבות הנכונות, או, ליתר דיוק, הרצויות. הרצוי הוא חיכוך קל עם בן הזוג, אך בשביל זה נדרש בן זוג, וזה, כרגע, אין בנמצא.

לאחרונה נפרדתי מכמה חברים צמודים, כמה ק"ג ששמרתי עליהם בעקשנות, כמה ס"מ שחשבתי שנקשרנו לצמיתות. הפרידה היתה קשה אך מבורכת, ועם חיוך רחב. למעשה, אני אשמח להיפרד בקרוב מעוד מספר חברים שכאלו. עם זאת, תקופה ארוכה העברנו יחדיו והעדויות הצטברו על הקולבים בארון. הארון שנהיה עמוס מיום ליום, עד שלא מצאתי את ידי ורגליי בו. כמו כל אישה מצויה עמדתי מולו בכל בוקר נפעמת. מלא וצפוף מקיר לקיר, עשרות קולבים, מדפים כורעים תחת הנטל, אבל לי אין מה ללבוש. שרדנו ומשכנו יום אחר יום, עד שלבסוף נשברתי. פסח עבר, אביב (יש שטוענים עדיין שיש עונות מעבר בארץ) פה וכמעט כבר קיץ. היש תקופה טובה מזו לעשות סדר בבלגן?

אל הדגל נקראה נעה קייסמן, אותה פגשתי פה בקפה, ויחדיו העברנו מסע עקלקל אל נבכי המלתחה העמוסה לעייפה. חולצה אחר חולצה, וסוודר אחר סוודר הוצאו אחר כבוד, הונחו על חמוקיי והתגלו כמחמיאים מאוד, רק למישהי אחרת ולאו דווקא לי....הבד, הגיזרה, הצבע, הדוגמה.. אחד אחר השני הונחו על המיטה, וככל שהערמות גבהו, והנטל הצטבר על השמיכה התחלתי להרגיש את ההקלה. המדפים התרוקנו, החדר התאוורר, ונותר אוסף מצומצם של רכיבים המחמיאים, לשם שינוי, לי ולא לאחרת (אולי גם לאחרת, אך למי אכפת)! עם אוסף אביזרים רענן ומגוון יצאתי היום לכבוש את העולם. ואם התגובות הטובות ימשיכו לזרום ייתכן ואמצא בעומק הלב את מעט האומץ הנדרש לשם חיפוש אחר השמלה השחורה המושלמת, שבמקרה שלי, הדבר היחידי שבטוח, והפנמתי יפה את הוראותיה של נעה, זה לא יהיה צבעה.

אז הלילה ישנתי על הספה כי המיטה עמוסה בבגדים למסירה....

עדי.