צטט: אלי כהן 2009-05-15 20:05:32
שירלי,
נהניתי לקרוא את הדרך היפה בה הצגת את השאלות הנוגעות בלב הויכוח שבין שתי הפרופסיות. לדעתי הן חשובות מאוד גם ללא כל תשובה.
גם התגובות שהתקבלו עד כה הן בעיניי מרתקות ולדעתי הן מחייבות את כל העוסקים והעוסקות בתחום הפסיכולוגיה האימון והטיפול לסוגיו למחשבה וליבון מעמיק.
הייתי מוסיף את השאלות הבאות ( הן מופנות לזכר ולנקבה כאחת ):
האם היית מעדיפה לעבור אימון אצל מאמן לחיים שלמד פסיכולוגיה והוכשר לפסיכותראפיה או לעבור טיפול אצל פסיכותראפיסט שלמד אימון והוכשר להיות מאמן ?
האם הצלחת לחולל שינוי משמעותי בתחום כלשהו בחייך בעזרת חברה או חבר שאינו לא מאמן ולא פסיכולוג ? אם כן, מה היה הדבר בהתנהגותם שסייע לך ?
אני מזמין אותך ואת כל משתתפי הדיון הזה לקרוא את הדיון בנושא מטרות ריאליות באימון ואת הפוסט העוסק בחוק המאמנים בישראל. הם נוגעים בדרכם בשאלות הדיון הזה.
תודה, אלי, על הפרגון וההתייחסות.
השאלות שהעלית בהחלט מעוררות גם הן מחשבה.
ייתכן שיהיו מקרים שהתוכן אותו תוכן (הידע של המטפל/מאמן), אך טיפול שונה מאימון במובן שהוא מלמד על השקפת עולם שונה.
כפי שעופר אמר, המילה אימון רואה בלקוח בריא והמילה טיפול מרמזת על מחלה/הפרעה שצריך לתקן/לטפל.
ולשאלה השניה שהעלית התשובה עליה כמובן חיובית - היו פעמים רבות שעשיתי שינוי בעקבות עזרתם של חברים.
למען האמת אני בדעה שישנם אנשים שהם מאמנים או פסיכולוגים מטבעם - אלו אותם אנשים בעלי יכולת הקשבה, שיקוף, אמפתיה, העצמה, דוגמא אישית ואהבה כנה לזולת. ולמען האמת אלו אותן תכונות/התנהגויות הדרושות לכל אדם שמסייע לאנשים לא רק לפסיכולוגים או למאמנים, אלא גם לעובדים סוציאליים, מורים, רבנים, יועצים וכו'.
/null/text_64k_1#