לפני מספר שבועות כמה מכם נטלו חלק בדיון קצר שקיימנו בשאלת האתגרים שבתהליך האימון (קישורית).

במסגרת הדיון התייחסתי לנקודה כי כל תהליך אימון מטרתו שינוי, וציינתי כי להבנתי כל שינוי יוצר התנגדות פנימית מסוג כלשהו. בדיון זה אנסה להסביר את המקור לתגובת ההתנגדות הטבעית הנוצרת כתוצאה משינוי, ואשמח לכל התייחסות (אין אם לגבי בהירות ההסבר והיכולת להבינו, ובין אם לדעתכם קיימות סיבות אחרות או נוספות לתגובת ההתנגדות? והאם לדעתכם באמת ניתן לומר כי כל שינוי יוצר תגובת התנגדות?)

מבחינה אורגנית, המוח האנושי מורכב מ-2 המיספרות (חצאי-כדור) נפרדות לחלוטין, ומחוברות באמצעות כפיס המוח (Corpus callosum - קישורית), אשר מתפקד ככבל תקשורת להעברת נתונים בין 2 חלקי המוח - מימין לשמאל ולהפך. כל צד אחראי על תפקודים אחרים, ותקשורת גמישה בין הצדדים מאפשרת איזון בין התפקודים השונים.

התרבות המערבית אשר מעדיפה באופן בולט את עולם השכל וההיגיון גורמת ל 'נעילת הישרדות' בערוצים אלו, בתגובה לשינוי. תגובה זו נובעת מהצורך הקיומי לחפש דרך הישרדות יעילה כדי להתמודד עם מצב השינוי. מכיוון שתרבות המערב מעדיפה ניתוח הגיוני ותבניתי על פני בחירה אינטואיטיבית ודמיונית, במיוחד במצבים של שינוי, נוצרת 'נעילת הישרדות'. ככל שמצבי השינוי רבים וגדולים יותר, כך נעילת ההישרדות חזקה יותר.

נעילה זו יוצרת להבנתי התנגדות פנימית, הנובעת מחוסר גמישות בשימוש של מנגנוני האינטואיציה הדמיון והיצירה, בעולם של מציאות תבניתית והגיונית ...

קישורית לפוסט - למה בכלל נחוץ לעשות סוויץ'

יכולת הביטוי האישית היא שיווי משקל מאוזן והרמוני המשלב דמיון והיגיון, הגשמה והישרדות ... אלו לצד אלו ... יד ביד

כל שינוי טומן בחובו 3 עניינים שבגללם אנחנו מתנגדים לשינוי:

1. יציאה מאיזור הנוחות גם אם איזור הנוחות כבר הפך להיות חתיכת סיוט.

 2. פחד להתמודד עם חוסר וודאות.

3. תחושה שלא מגיע לי משהו יותר טוב.

לדעתי אילו הן הסיבות שבגללן אנשים נתקעים עם בני / בנות זוג שממררים להם את החיים, נתקעים במקומות עבודה שגורמים להם סבל וכו'...

לא אאריך כי יש כאן המון מה לפתח, אבל ניתן ואפשר לעשות שינוי.

אני הייתי הטיפוס הכי מקובע בעולם ועשיתי שינוי היסטרי מקצה לקצה. חלק מהשינוי נכפה עלי מלמעלה וכשראיתי שכבר אין לי ברירה, לקחתי אחריות והמשכתי את השינוי  בעצמי במקום להתנגד לו.

מה אני אגיד לכם?  זה כאב, אבל השתלם ועדיין משתלם.

תודה, עפר. הבאת הסבר אורגני מעניין מאד לתופעה של התנגדות לשינוי.

בהיבט הפסיכולוגי, התנגדות או פחד משינוי נובעים מאלמנט חוסר הודאות הקיים בשינוי.

באופן כללי, אנשים מעדיפים להיצמד למוכר מפני שאף אחד לא מבטיח שהחדש יהיה טוב יותר עבורם. העמדה הזו באה לידי ביטוי באימרות כמו "טובה ציפור אחת ביד משתיים על העץ"

אנשים שונים זה מזה במידת ההתנגדות שלהם לשינויים.

בפסיכולוגיה מדברים על תכונה שנקראת "סבילות לעמימות" - עד כמה אדם יכול להתקיים בתנאי אי ודאות.

אנשים שיש להם סבילות נמוכה לעמימות ירגישו לחץ ופחד כל אימת ששינוי נקרה בדרכם ויתנגדו בדרך כלל לתהליכי שינוי שיש להם שליטה עליהם.

אבל מה בעצם גורם לאנשים לסבול תנאי אי  ודאות?

כאן הפסיכולוגיה נגמרת ונכנס ההסבר הרוחני:

התשובה היא אמונה.

אמונה עצמית/ אמונה באלוהים/בישו/בבודהה/ברוח מחק את המיותר.

כל אמונה כאשר היא כנה מגבירה את הסבילות לעמימות ומפחיתה התנגדות לשינוי, משום שאמונה מקנה שחרור מעיסוק אובססיבי בענייני העתיד והתמקדות בהווה.

וכאן ניתן לסגור מעגל עם ההסבר האורגני שלך, עפר, משום שהאונה הימנית קשורה לכאן ועכשיו ולקשר עם הרוח.

אנשים שמפעילים בעיקר את האונה השמאלית נוטים להיות יותר לחוצים משום שהם חושבים הרבה על העבר והעתיד ואילו אנשים שמפעילים יותר את האונה הימנית נוטים להיות נוכחים ברגע הזה מה שמקנה להם שלווה ובטחון.

מהו שינוי אם לא מצבור של רגעים. רגע אחרי רגע.

אדם שנוכח בכל רגע - פשוט חי את חייו ומתפתח ואילו השינויים קורים מאליהם.

אדם שחושב בכל רגע על העתיד - נכנס ללחץ, משום שאם יש משהו בטוח בחיים הוא השינוי.

בחנו את עצמכם. מהי ההמיספירה הדומיננטית אצלכם כרגע?

לחצו על התמונה וראו להיכן הרקדנית מסתובבת (עם או נגד כיוון השעון).

ה"מדהים" באימון הוא היכולת שלנו כמאמנים להסביר תופעות במילים פשוטות, גבוהות, ולפעמים סתומות.. מה שבהכרח ייצר אצל השומע את הפליאה המניעה לאן שהוא , אבל העיקר שינוע...

קראתי את כתביך ושאלתי את עצמי... איך התופעה הראשונה שהיא רפואית\מדעית, נוירולוגית או מה שזה... מסבירה בהכרח את התופעה השניה.. שהיא "עמדה\רעיון\השקפה" ?

ולצערי לא ראיתי קשר בין השניים.

והנה יצרתי באמירה שלי התנגדות. יש סיכוי שתתנגד לעמדתי ולכן תפסיק להקשיב לה ולכן לא יווצר שום שינוי בעמדותיך.

וזה כל היופי בשינוי...

חלקינו לוקחים את הדברים ככה כמו שהם

חלקינו שואלים שאלות

חלקינו נמלאים חרדה קיומית שמשאירה אותו "תקועים" או "תקועים חושבים" או תקועים מדוכאים" ...

אבל חלק מהשינוי זאת ההתנגדות.. לפעמים השינוי מתחיל מההתנגדות של ה"אורגניזם הרגוע"  מול הסביבה ה"רועשת"... משהו מפעפע מפה לשם ויוצר התנגדות, שתביע לשנוי, או לתקיעה עם מחשבות על שינוי, או לדכאון.. אמרתי את זה כבר לא ?

בתהליך אימוני מקצועי, חייב להיות גם מקום של התנגדות... והאטה לדעתי... אם זה מה שהמתאמן צריך כדי לשקול את הדברים שוב. הכל הולך אם זאת דרכו של המתאמן.

צטט: צילה שנהר 2009-05-17 11:07:56

כל שינוי טומן בחובו 3 עניינים שבגללם אנחנו מתנגדים לשינוי:

1. יציאה מאיזור הנוחות גם אם איזור הנוחות כבר הפך להיות חתיכת סיוט.

 2. פחד להתמודד עם חוסר וודאות.

3. תחושה שלא מגיע לי משהו יותר טוב.

 

לדעתי אילו הן הסיבות שבגללן אנשים נתקעים עם בני / בנות זוג שממררים להם את החיים, נתקעים במקומות עבודה שגורמים להם סבל וכו'...

לא אאריך כי יש כאן המון מה לפתח, אבל ניתן ואפשר לעשות שינוי.

אני הייתי הטיפוס הכי מקובע בעולם ועשיתי שינוי היסטרי מקצה לקצה. חלק מהשינוי נכפה עלי מלמעלה וכשראיתי שכבר אין לי ברירה, לקחתי אחריות והמשכתי את השינוי  בעצמי במקום להתנגד לו.

מה אני אגיד לכם?  זה כאב, אבל השתלם ועדיין משתלם.

 

 

 

 

 תודה רבה צילה יקרה

מתגובתך אני מבין שגם את רואה בכל שינוי כיוצר התנגדות, ובכל הנוגע לבהירות הדברים אהבתי לקרוא את התייחסותך הישירה בפוסט (קישורית), ואני מבטיח להגיב ... אם לא עכשיו אז אחרי שאחזור מקורס סוויץ' שמסתיים היום בגבעת אלה

אני מסכים לגבי תחושת 'לא מגיע לי'. אבל, האם אינך סבורה כי תחושה זו היא סוג של תגובה לפחד מפני חוסר הוודאות ... אולי זהו חלק מהביטוי שלנו ברגע ההתמודדות מול חוסר הוודאות?

הכאב כפי שאת מגדירה אותו נובע להבנתי משחרור כמויות גדולות של פחד ותסכול בזמן קצר ודחוס. אגב, לעיתים קורה שבמקום לחוות את הכאב והפחד מפני השינוי החווייה היא סוג של כעס ועלבון ... ובכך אנחנו חוזרים להתחפר מול 'קיר מעגל הנוחות' (מבפנים). במילים אחרות, אם אנו משתמשים בכעס ועלבון יהיה לנו קשה מאד (ואולי אפילו בלתי אפשרי) לצאת מאזור מעגל הנוחות.

רוב תודות על השיתוף האמיץ ... אין לי ספק כי נסיונך העשיר בהתמודדות עם כאב השינוי מסייע לאחרים ... וגם לדיון זה

צטט: שירלי בן יהונתן 2009-05-17 11:10:29

תודה, עפר. הבאת הסבר אורגני מעניין מאד לתופעה של התנגדות לשינוי.

בהיבט הפסיכולוגי, התנגדות או פחד משינוי נובעים מאלמנט חוסר הודאות הקיים בשינוי.

באופן כללי, אנשים מעדיפים להיצמד למוכר מפני שאף אחד לא מבטיח שהחדש יהיה טוב יותר עבורם. העמדה הזו באה לידי ביטוי באימרות כמו "טובה ציפור אחת ביד משתיים על העץ"

אנשים שונים זה מזה במידת ההתנגדות שלהם לשינויים.

בפסיכולוגיה מדברים על תכונה שנקראת "סבילות לעמימות" - עד כמה אדם יכול להתקיים בתנאי אי ודאות.

אנשים שיש להם סבילות נמוכה לעמימות ירגישו לחץ ופחד כל אימת ששינוי נקרה בדרכם ויתנגדו בדרך כלל לתהליכי שינוי שיש להם שליטה עליהם.

אבל מה בעצם גורם לאנשים לסבול תנאי אי  ודאות?

כאן הפסיכולוגיה נגמרת ונכנס ההסבר הרוחני:

התשובה היא אמונה.

אמונה עצמית/ אמונה באלוהים/בישו/בבודהה/ברוח מחק את המיותר.

כל אמונה כאשר היא כנה מגבירה את הסבילות לעמימות ומפחיתה התנגדות לשינוי, משום שאמונה מקנה שחרור מעיסוק אובססיבי בענייני העתיד והתמקדות בהווה.

וכאן ניתן לסגור מעגל עם ההסבר האורגני שלך, עפר, משום שהאונה הימנית קשורה לכאן ועכשיו ולקשר עם הרוח.

אנשים שמפעילים בעיקר את האונה השמאלית נוטים להיות יותר לחוצים משום שהם חושבים הרבה על העבר והעתיד ואילו אנשים שמפעילים יותר את האונה הימנית נוטים להיות נוכחים ברגע הזה מה שמקנה להם שלווה ובטחון.

מהו שינוי אם לא מצבור של רגעים. רגע אחרי רגע.

אדם שנוכח בכל רגע - פשוט חי את חייו ומתפתח ואילו השינויים קורים מאליהם.

אדם שחושב בכל רגע על העתיד - נכנס ללחץ, משום שאם יש משהו בטוח בחיים הוא השינוי.

 

בחנו את עצמכם. מהי ההמיספירה הדומיננטית אצלכם כרגע?

לחצו על התמונה וראו להיכן הרקדנית מסתובבת (עם או נגד כיוון השעון).

 

 

 

 

 

 

 

 תודה שירלי על התגובה המושקעת

מסכים איתך כי סבילות לעמימות מתגבשת ומתפתחת ככל שגורם האמונה (המיספרה ימין) גדול יותר, ואת מתארת היטב את המציאות העכשווית בה רבים מבני האדם איבדו קשר אמיתי לאמונה (תהא האמונה אשר תהא), והעבירו את מושא אמונתם לממסד הרפואי, החינוכי ... ולפעמים אפילו לארגון המסויים עבורו הם עובדים וממנו הם מתפרנסים. במציאות כזו, לאונה ימין יש שימוש חסר ולאורך זמן נראה כאילו היכולת להאמין פוחתת.

כתוצאה מכך, אנשים רבים מוותרים על נוכחותם בכאן ועכשיו, ועוסקים כל הזמן במחשבות על עבר ועתיד ... וזה כפי שאת מציינת יוצר לחץ עצום ורב.

תודה על המבחן שצירפת ... הנה קישורית שכוללת את הרקדנית בתנועה, והסבר על התופעה.

צטט: נ ג ה 2009-05-17 14:23:24

ה"מדהים" באימון הוא היכולת שלנו כמאמנים להסביר תופעות במילים פשוטות, גבוהות, ולפעמים סתומות.. מה שבהכרח ייצר אצל השומע את הפליאה המניעה לאן שהוא , אבל העיקר שינוע...

 

קראתי את כתביך ושאלתי את עצמי... איך התופעה הראשונה שהיא רפואיתמדעית, נוירולוגית או מה שזה... מסבירה בהכרח את התופעה השניה.. שהיא "עמדהרעיוןהשקפה" ?

 

ולצערי לא ראיתי קשר בין השניים.

 

והנה יצרתי באמירה שלי התנגדות. יש סיכוי שתתנגד לעמדתי ולכן תפסיק להקשיב לה ולכן לא יווצר שום שינוי בעמדותיך.

 

 

וזה כל היופי בשינוי...

 

חלקינו לוקחים את הדברים ככה כמו שהם

חלקינו שואלים שאלות

חלקינו נמלאים חרדה קיומית שמשאירה אותו "תקועים" או "תקועים חושבים" או תקועים מדוכאים" ...

 

אבל חלק מהשינוי זאת ההתנגדות.. לפעמים השינוי מתחיל מההתנגדות של ה"אורגניזם הרגוע"  מול הסביבה ה"רועשת"... משהו מפעפע מפה לשם ויוצר התנגדות, שתביע לשנוי, או לתקיעה עם מחשבות על שינוי, או לדכאון.. אמרתי את זה כבר לא ?

 

בתהליך אימוני מקצועי, חייב להיות גם מקום של התנגדות... והאטה לדעתי... אם זה מה שהמתאמן צריך כדי לשקול את הדברים שוב. הכל הולך אם זאת דרכו של המתאמן.

שלומות נגה

לא הבנתי לאיזה קשר את מתכוונת.במידה ואת מעוניינת במאמרים מדעיים המתייחסים לדילוג ולאינטראקציה בין 2 ההמיספרות של המוח אשמח להעביר אליך. 

את צודקת, ברגע שאיני מבין דבר מה נוצרת בי התנגדות המבוססת על ההנחה הפנימית שמה שאיני מבין כנראה אינו נכון. זוהי כמובן הנחה שגויה לחלוטין ... אבל טבעית באותה מידה

אני מסכים איתך לחלוטין שכל שינוי כרוך בהתנגדות, וזו אחת השאלות שעולות לדיון כאן, ואין לי מחלוקת איתך שבכל תהליך אימוני (ובכל תהליך אחר בחיים) חשוב שנלמד לקבל את ההתנגדות (כחלק מהלימוד הכללי של לקבל את עצמנו כפי שאנו).

תרגיל הסוויץ' אינו מיועד למחיקת ההתנגדות הטבעית, אלא לנטרול הנעילה התודעתית אשר נוצרת כתוצאה מההתנגדות. נעילה זו מונעת מאיתנו מלראות את האפשרויות הנוספות העומדות לפנינו ומתוך עיוורון רגעי זה אנו למעשה מאבדים את זכות הבחירה לנהל את חיינו ומגיבים באופן אוטומטי כמעט.

במילים אחרות, הדילוג מאפשר למתבונן לראות את תגובת ההתנגדות ולהבין תוך כדי התרחשותה כי גופו ומוחו מתנגד לשינוי ... בדרך זו ניתן ללמוד לבחור תגובה מתאימה למצבי שינוי באשר הם.

אני מסכים איתך מאד כי קצב ההתקדמות של יצירת השינוי הוא של המתאמן ושלו לבד ... תפקידו של המאמן הוא בהענקת מגוון של כלים להתמודדות וליצירת שינוי ... המתאמן הוא זה שבוחר אם ומתי להשתמש בהם.

רוב תודות על הדברים שהעלית, ואני מקווה שהבנתי נכון את שהתכוונת

עופר שלום,

אני מאוד אוהבת ומתחברת אל מה שאתה כותב.

זה נכון שבדרך כלל אנחנו המאמנים מסבירים את ההתנגדות לשינוי כפחד (מכשלון או מהצלחה, או מהלא נודע).

אך, לדעתי אתה נוגע בשלב הקודם לכך, והוא בעצם האבולוציה.

מה שהסברת לגבי המוח הוא בעצם ההסבר האבולוציוני.

האדם, מכורח האבולוציה, מכשיל את עצמו במחשבותיו.

ולכן, המוח נעצב (מלשון עיצוב) ככזה.

 

 תודה שירלי על התגובה המושקעת

 

מסכים איתך כי סבילות לעמימות מתגבשת ומתפתחת ככל שגורם האמונה (המיספרה ימין) גדול יותר, ואת מתארת היטב את המציאות העכשווית בה רבים מבני האדם איבדו קשר אמיתי לאמונה (תהא האמונה אשר תהא), והעבירו את מושא אמונתם לממסד הרפואי, החינוכי ... ולפעמים אפילו לארגון המסויים עבורו הם עובדים וממנו הם מתפרנסים. במציאות כזו, לאונה ימין יש שימוש חסר ולאורך זמן נראה כאילו היכולת להאמין פוחתת.

כתוצאה מכך, אנשים רבים מוותרים על נוכחותם בכאן ועכשיו, ועוסקים כל הזמן במחשבות על עבר ועתיד ... וזה כפי שאת מציינת יוצר לחץ עצום ורב.

 

תודה על המבחן שצירפת ... הנה קישורית שכוללת את הרקדנית בתנועה, והסבר על התופעה.

 

אמנם גם אני צרפתי את הרקדנית לפוסט שלי מתישהו באוגוסט האחרון, אך את מרבית הנתונים הסטטיסטיים שציינת בפוסט שלך לא ידעתי.

השכלתי מאד וגם היה נחמד לגלות שיש סיכוי שיש לי IQ של 160...

אבל למען האמת ולפני שהאגו שלי יתנפח במידה שתחסום לי את השימוש בהמיספירה הימנית, אני חושבת שזה פשוט עניין של תרגול...

צטט: עושה סוויץ' 2009-05-17 19:51:41

האם שינוי יוצר התנגדות ... ואם כן אז למה?

 

---

 

התרבות המערבית אשר מעדיפה באופן בולט את עולם השכל וההיגיון גורמת ל 'נעילת הישרדות' בערוצים אלו, בתגובה לשינוי. תגובה זו נובעת מהצורך הקיומי לחפש דרך הישרדות יעילה כדי להתמודד עם מצב השינוי.

אתן בקצרה את הפרשנות שלי להתנגדות שנוצרת לשינוי ביחס למה שכתבת ואשתדל לעשות זאת בגובה העיניים :

יש לנו בתוך המוח "שקד" קטן (בתוך האונה המדיאלית) כמה ס"מ מהאוזן ולשקד הזה קוראים אמיגדלה והקטן הזה כמו שניתן לראות בתמונה  -קטן, קטן אבל עושה רעש פי 100 מהגודל שלו כי התפקיד שלו במקור היה להיות זה שאחראי על ההישרדות שלנו והוא לא אוהב שינויים ! כל דבר שחדש לו או משנה לו משהו מהמצב הקיים, הוא מקבל את "החלאסטרה" ומתחיל להפעיל את כל המערכות כך שהתגובה הראשונית קשורה לפחד (רגש) ואז על מנת שתהיה לו הצדקה הוא גם מגייס את "ההגיון" שיעזור לו לספר את הסיפור ההגיוני למה לא כדאי לעשות שינוי ! 

על מנת לאפשר את השינוי כדאי לעשות הכרה עם הרעשן הזה שיוצר אצלנו במוח המון המון רעש . 

שלומדים לזהות אותו ואת צעקותיו ומחאותיו נפתחת הדלת לשינוי ....

היי גיא,

אפרופו בגובה העיניים ואפרופו בלוטות במערכת האנדוקרינית - ישנה בלוטה שתפקידה בדיוק הפוך. היא נמצאת בגובה העיניים, בין שתי ההמיספרות והיא נקראת בלוטת האצטרובל (Pineal gland). פעם חשבו שכלל אין לה תפקיד משום שהיא פעילה רק בזמן מדיטציה. תפקידה להעביר תמסורות של אור ולהמירם להפרשה של הורמונים בגוף. יש שחושבים שזהו המיקום הפיזי של העין השלישית.

עד היום הדברים שאני אומרת פה לא הוכחו מדעית (רק העובדה שהבלוטה עובדת בזמן מדיטציה ושהיא רגישה לאור). 

מי שבעניין מדיטציות מוזמן לדמות צינור של אור מלמעלה נכנס לתוך הבלוטה וממנה האור נכנס ועובר לכל התאים בגוף.

צטט: שירלי בן יהונתן 2009-05-17 21:17:35

היי גיא,

אפרופו בגובה העיניים ואפרופו בלוטות במערכת האנדוקרינית - ישנה בלוטה שתפקידה בדיוק הפוך. היא נמצאת בגובה העיניים, בין שתי ההמיספרות והיא נקראת בלוטת האצטרובל (Pineal gland). פעם חשבו שכלל אין לה תפקיד משום שהיא פעילה רק בזמן מדיטציה. תפקידה להעביר תמסורות של אור ולהמירם להפרשה של הורמונים בגוף. יש שחושבים שזהו המיקום הפיזי של העין השלישית.

עד היום הדברים שאני אומרת פה לא הוכחו מדעית (רק העובדה שהבלוטה עובדת בזמן מדיטציה ושהיא רגישה לאור). 

מי שבעניין מדיטציות מוזמן לדמות צינור של אור מלמעלה נכנס לתוך הבלוטה וממנה האור נכנס ועובר לכל התאים בגוף.

 מכיר גם אותה , אנחנו סאחבקים כבר שנים אממה ? יש עוד משהו שכדאי לדעת עליה ועל הרגישות שלה לאור :  היא לא אוהבת חושך (כמוני) ובגלל זה אנחנו חברים טובים ויש תופעה שנקראת דכאון חורף שקשור לתפקוד שלה כי היא זאת שהאחראית על הפרשת המלטונין ויש לה עוד כל מיני דברים שקשורים אליה ...

אז אומנם נכון שהיא בערך בגובה העיניים אבל אצלי היא יושבת קצת יותר אחורה כי היא מעדיפה את היציע והיא מתצפתת על העיניים מה'זולה' שלה  ...

נ.ב. 

יש מצב מעניין שיצא לי לחוות בערך  3-4  פעמים בחיים שלי (בשנים האחרונות) שפעם בצעירותי קראתי באחד מספריו של קרלוס קסטנדה הוא הגדיר את המצב הזה "לראות את הראיה" ולא ממש הבנתי את הרעיון הזה עד שחוויתי את זה בעצמי אז היום אני יכול לומר שאכן זה קיים וכנראה שזה קשור אליה ...

צטט: shall we dance 2009-05-17 21:39:29

יש מצב מעניין שיצא לי לחוות בערך  3-4  פעמים בחיים שלי (בשנים האחרונות) שפעם בצעירותי קראתי באחד מספריו של קרלוס קסטנדה הוא הגדיר את המצב הזה "לראות את הראיה" ולא ממש הבנתי את הרעיון הזה עד שחוויתי את זה בעצמי אז היום אני יכול לומר שאכן זה קיים וכנראה שזה קשור אליה ...

 

מעניין...אם פעם תכתוב על החוויה הזו פוסט, תזמין אותי לקרוא.