צטט: דבי לוזיה 2009-05-23 15:27:59

הדיון הזה הופך להיות מעניין מאד.

 

השאלה העקרונית של מהי הצלחה ואילו גורמים נדרשים כדי להצליח היא אכן, כפי שיעקב עתב, עקרונית.

 

אורית, תסלחי לחברים על הסקפטיות אבל יש כל כך הרבה שרלטנות במקצוע יחסי הציבור - שאף אני חוויתי על בשרי, לצערי הרב - שהחשדנות היא אך טבעית. 

 

את, לעומת זאת, לא תורמת לשינוי בהקשר זה כי את עסוקה בהתגוננות במקום להיות עניינית לגבי עצם השאלה: מהי תרומתה של אשת יחסי הציבור (לא במקרה ספציפי זו או אחר) להצלחתו של אמן והאם כל תצוגה היא תצוגה טובה? (זו שאלה כללית, כמובן).

 

נצלי את האופציה שנפתחה כאן לפניך כדי להאיר את עינינו.

 

תודה.

אוקיי אנסה...מרימה את הכפפה (-:

הנושא מורכב הרבה יותר. בעיקרון איכשהוא אמנים בארץ (ובהדגש על הארץ כי בחו"ל זה אחרת לחלוטין) פועלים באופן סיסטמטי. כלומר כשאמנים חושבים  "שיווק" הם חושבים קודם כל על תערוכה - רצוי במקום "נחשב" על פי שיטתם, מרבית האנרגיה מופנית לכיוון התערוכה, עיצוב ההזמנות, הפרטים הטכניים, הפתיחה, המוזמנים...ואחר-כך דממה. "המטרה" הושגה ויש עוד שורה ברזומה.

זאת ועוד  גורמים הפכו את האמנות בארץ למוצר אליטיסטי רק ל"יודעי דבר", עם חוקים ספציפיים שמי שחורג מהם "לא נחשב". אספנים, אוצרים וגלריות "קטלגו" את האמנות לפי שיטתם והפכו את האמנים לעבדי השיטה.מעין "שטיפת מוח" של שנים שרק אם תלכו בתלם הווה אומר "תערוכות נחשבות" תזכו בהכרה והוקרה. ואם לא מכרתם "לא נורא", גם לכך יש תשובה ל"שיטה" "האמנות מדברת בעד עצמה" "מי שטוב ימכור בסופו של דבר" ועוד משפטי מיתוס ש"עבדי האמנות" הפנימו לאורך השנים.

אבל הזמנים משתנים, יותר ויותר אמנים נכנסים למערכת, אמנים טובים חדשים שגם הם רוצים להחשף, אמצעי השיווק מתרחבים, יש יותר אפשרויות, יותר גלריות, יותר במות שיווקיות, והאמנות האליטיסטית נשארה אי שם במבצרה מקודשת למתי מעט.

יחסי ציבור יכולים להוות נדבך חשוב ואפילו הכרחי בחשיפת אמן לקהלים חדשים. השיטה אינה אחידה, איש יחסי ציבור אמור לתת מענה ספציפי לצרכי האמן. לעבוד תוך הכרות אישית ועמוקה עם אישיותו, לבדל אותו מאחרים, למצוא את הייחוד שלו ולפתוח לו במות חדשות דרכן הוא יכול להחשף ולקבל הכרה והוקרה ואיתן מן הסתם מגיעות גם מכירות מיוחלות.

לא מדובר כאן במסחרה, איפה יותר זול להציג, מי עובד על מי , איזו תערוכה נחשבת יותר, איזו גלריה כדאי בסין, יפן או ישראל, אלא בתהליך מושכל, שיטתי שמבוסס על המטרות של האמן (יכול להיות שאמן כלל לא ירצה למכור את יצירותיו אלא רק להחשף, ואחר ירצה פשוט למכור וכו') ונפשו.

הדרך היא לבחור מתוך היצע עצום את אפשרויות השיווק המתאימות ביותר לאותו האמן, לא לשים את האמנות באיזה מבצר שאף אחד לא יכול להגיע אליה, אלא דוקא להחשף לקהלים חדשים. הרבה מאוד אנשים אוהבים אמנות מסתבר, לא לכולם אכפת איזו חתימה יש בתחתית הציור אלא האם הציור נגע בהם. אמנות זה מושג נפשי, אמוציונאלי, אם אני אוהבת ציור לא חשוב לי בהכרח מי צייר אותו. וזו גישה שאמנים חייבים להפנים.

לסיכום, יחסי ציבור לאמן זה תהליך אישי, המתייחס לאמן, מבדל אותו מאחרים ופותח לו במות חדשות ונוספות ולא רק דרך "השיטה", תערוכות, גלריות "נחשבות" וכו'.

מקוה שעניתי...(-:

השיטה של אמנים ישראלים להציג בגלריות קטנות שלא לומר

נידחות בערי אירופה וארה"ב לצורך הרזומה ידועה. וגם יכולה

להועיל ולהשפיע על קהל לא מעורה בעסקי האמנות בארצנו.

כאשר מדברים על "ההצלחה בפריז". האם איזה מבקר בעיתון

צרפתי רציני התייחס לתערוכת 80 הציירים?

האם התערוכה קיבלה חשיפה בחדשות של אחד מערוצי

הטלוויזיה הצרפתית למשל?

האם למכור שני ציורים "ביריד כזה" היא הצלחה בכלל?

בפורום הזה מתנהל דו-שיח בין אנשי מקצוע. לבוא ולספר

על הצלחה ישראלית בפריז זה קצת לזלזל לנו באינטליגנציה.

ישבתי 22 שנה בפריז ואני יכול לומר שאפשר לספור את

האמנים הישראלים שהצליחו בפריז על אצבעות יד אחת,

ובחלקם רק משום שישבו שם עשרות שנים.

שלום,

לא הייתי פוסלת תערוכות בחו"ל.

לא צריך להגזים!

כל עוד הגלריה או הדילר דואגים לכל ההוצאות הכספיות.

במצב הזה הגלריה או הדילר שהשקיעו מזמנם וכספם יעשו כל מאמץ

בכדי שיהיה סיקור מתאים וכו'.

אז תערוכה בחו"ל יכולה להועיל.

אבל גם אז אף אחד לא מבטיח לאמן כלום.

אל ייאש - אם העבודות טובות ויחשפו לקהלים רבים זה אפשרי!

שבוע טוב,

מרית

חשבתי כמה ימים האם להגיב כאן או לא.

לדעתי החישוב של האמן האם להציג ו/או להשתתף באירוע מסויים צריך להיות בהקשר לאמנות שלו.

אם נדרש תשלום עבור הפעילות ותוכן האמנות שלו אינו נלקח בחשבון כלומר ברגע ששלמת, התקבלת, הרי שבאופן מעשי פשוט אין דיבור על אמנות, אלא על כמות הכסף שפלוני יכול להוציא כדי להציג את עבודותיו.

לעיתים בהזמנות להשתתף באירועים כאלה, (ואני מקבל כמה כאלה בכל שבוע) נכתב כי מעבר לתשלום, ישנה גם "ועדת קבלה" שווה לבדוק אם אותה ועדה ישבה על המדוכה ודחתה מישהו לא בגלל שאין לו את הכסף אלא משום שעבודותיו פשוט אינן ראויות.

גלריות, אוצרים ושאר עסקים הסובבים את המדיה הזו המתנים את פעולתם וקבלת עבודותיו של מאן דהוא רק אם ישלם כך וכך, אינן עוסקות באמנות. ואולי שווה לבדוק את האפשרות שעסק שרוצה להיקרא גלריה ו/או אוצר צריך לבחון את האמנות בלבד, ולהתפרנס ממכירתה אולם לא להתנות את ההצגה רק ביכולת התשלום של היוצר.

בדומה לכך שאין לקרוא לתערובת כימיכלים ומים בצבע צהוב מיץ תפוזים אלא ע"פ חוק מחוייבת להיקרא "משקה בטעם..."

משהו בסגנון "גלריה" - לדבר האמיתי הבוחן את האמנות מול "חלל תצוגה להשכרה" הבוחן את יכלתו של פלוני לשלם בעבור תצוגתו.

שבוע טוב

עדן

צטט: עדן אוריון 2009-05-23 20:58:09

חשבתי כמה ימים האם להגיב כאן או לא.

לדעתי החישוב של האמן האם להציג ו/או להשתתף באירוע מסויים צריך להיות בהקשר לאמנות שלו.

אם נדרש תשלום עבור הפעילות ותוכן האמנות שלו אינו נלקח בחשבון כלומר ברגע ששלמת, התקבלת, הרי שבאופן מעשי פשוט אין דיבור על אמנות, אלא על כמות הכסף שפלוני יכול להוציא כדי להציג את עבודותיו.

לעיתים בהזמנות להשתתף באירועים כאלה, (ואני מקבל כמה כאלה בכל שבוע) נכתב כי מעבר לתשלום, ישנה גם "ועדת קבלה" שווה לבדוק אם אותה ועדה ישבה על המדוכה ודחתה מישהו לא בגלל שאין לו את הכסף אלא משום שעבודותיו פשוט אינן ראויות.

 

גלריות, אוצרים ושאר עסקים הסובבים את המדיה הזו המתנים את פעולתם וקבלת עבודותיו של מאן דהוא רק אם ישלם כך וכך, אינן עוסקות באמנות. ואולי שווה לבדוק את האפשרות שעסק שרוצה להיקרא גלריה ו/או אוצר צריך לבחון את האמנות בלבד, ולהתפרנס ממכירתה אולם לא להתנות את ההצגה רק ביכולת התשלום של היוצר.

בדומה לכך שאין לקרוא לתערובת כימיכלים ומים בצבע צהוב מיץ תפוזים אלא ע"פ חוק מחוייבת להיקרא "משקה בטעם..."

משהו בסגנון "גלריה" - לדבר האמיתי הבוחן את האמנות מול "חלל תצוגה להשכרה" הבוחן את יכלתו של פלוני לשלם בעבור תצוגתו.

 

שבוע טוב

 

עדן

 

 

 

 

ממממ, מעניינים דבריך. אך יש בהם במעט בחזקת "המלך ערום", אם יש "ועדה" שאומרת שהציור יפה, אז זו אמנות? ואם אין כזו אז זו לא אמנות? אם יש תשלום אז זו לא אמנות? אם אין אז כן?... מה שאני מנסה לומר במהלך הדיון הזה, הוא שלא צריך חוקים או שלפחות צריך- אבל גמישים הרבה יותר ובעיקר צריך ראש פתוח וראייה יותר רחבה מהאופן הקונסרבטיבי שאמנים רגילים אליו.

אני לא בעד תערוכה זו או אחרת, בעד תשלום כזה או אחר, אני פשוט חושבת שיש עוד דרכים ועוד צורות חשיפה וכל אחת לגיטימית בדיוק כפי שכל אחד שמצייר , נותן  נשמתו בבד ורואה בכך דרך חיים ואהבה צרופה - הוא אמן. טוב או רע, זה כבר עניין של טעם בדרך כלל ולא של חוק או שיטה, או ועדה כזו או אחרת...

צטט: or-pr 2009-05-24 00:37:42

אני לא בעד תערוכה זו או אחרת, בעד תשלום כזה או אחר, אני פשוט חושבת שיש עוד דרכים ועוד צורות חשיפה וכל אחת לגיטימית בדיוק כפי שכל אחד שמצייר , נותן  נשמתו בבד ורואה בכך דרך חיים ואהבה צרופה - הוא אמן. טוב או רע, זה כבר עניין של טעם בדרך כלל ולא של חוק או שיטה, או ועדה כזו או אחרת...

 תראי את הכותרת שלך " סיפור הצלחה - מכירה בפאריס ".

הכל לגיטימי וכל אחד רשאי להוציא את כספו. רק שהמילה פאריס מצלצלת כמו אשליה של הצלחה בינלאומית ומי שמוציא את כספו כדאי שיהיה מפוכח וידע על מה הוא מוציא אותו.

צטט: עדן אוריון 2009-05-23 20:58:09

מעשי פשוט אין דיבור על אמנות, אלא על כמות הכסף שפלוני יכול להוציא כדי להציג את עבודותיו.

לעיתים בהזמנות להשתתף באירועים כאלה, (ואני מקבל כמה כאלה בכל שבוע) נכתב כי מעבר לתשלום, ישנה גם "ועדת קבלה" שווה לבדוק אם אותה ועדה ישבה על המדוכה ודחתה מישהו לא בגלל שאין לו את הכסף אלא משום שעבודותיו פשוט אינן ראויות.

 

 

שבוע טוב

 

עדן

 

 

 

 

כמו שאומרים רק על עצמי לספר ידעתי......,

אם פונים אלי 200  אמנים ,ואני יכולה לקבל רק 12 אמנים לפרויקט , אז תאמין לי שאין ברירה גם אם אני מאוד ארצה ,אני צריכה ועדת קבלה.

ואין ברירה ויהיו גם אמנים מצויינים שאני לא אוכל לקבל.

לא נעים לי לקרוא את מה שכותבים פה.איזה שטויות התייחסות כל כך ילדותית ,אלוהים.

 

 

אוקיי אנסה...מרימה את הכפפה (-:

 

 

 

זאת ועוד  גורמים הפכו את האמנות בארץ למוצר אליטיסטי רק ל"יודעי דבר", עם חוקים ספציפיים שמי שחורג מהם "לא נחשב". אספנים, אוצרים וגלריות "קטלגו" את האמנות לפי שיטתם והפכו את האמנים לעבדי השיטה.מעין "שטיפת מוח" של שנים שרק אם תלכו בתלם הווה אומר "תערוכות נחשבות" תזכו בהכרה והוקרה.

 

אבל הזמנים משתנים, יותר ויותר אמנים נכנסים למערכת, אמנים טובים חדשים שגם הם רוצים להחשף, אמצעי השיווק מתרחבים, יש יותר אפשרויות, יותר גלריות, יותר במות שיווקיות, והאמנות האליטיסטית נשארה אי שם במבצרה מקודשת למתי מעט.

 

 

 

 

הדרך היא לבחור מתוך היצע עצום את אפשרויות השיווק המתאימות ביותר לאותו האמן, לא לשים את האמנות באיזה מבצר שאף אחד לא יכול להגיע אליה, אלא דוקא להחשף לקהלים חדשים. הרבה מאוד אנשים אוהבים אמנות מסתבר, לא לכולם אכפת איזו חתימה יש בתחתית הציור אלא האם הציור נגע בהם. אמנות זה מושג נפשי, אמוציונאלי, אם אני אוהבת ציור לא חשוב לי בהכרח מי צייר אותו. וזו גישה שאמנים חייבים להפנים.

 

לסיכום, יחסי ציבור לאמן זה תהליך אישי, המתייחס לאמן, מבדל אותו מאחרים ופותח לו במות חדשות ונוספות ולא רק דרך "השיטה", תערוכות, גלריות "נחשבות" וכו'.

 

מקוה שעניתי...(-:

 

 

כתבת דברים חשובים ונכונים.

היית צריכה להתחיל ככה את הדיון .

צטט: דורית ב. 2009-05-24 08:37:26

 

 תראי את הכותרת שלך " סיפור הצלחה - מכירה בפאריס ".

 

הכל לגיטימי וכל אחד רשאי להוציא את כספו. רק שהמילה פאריס מצלצלת כמו אשליה של הצלחה בינלאומית ומי שמוציא את כספו כדאי שיהיה מפוכח וידע על מה הוא מוציא אותו.

 

 

 

אצטט כאן פסקה :

אני אספר לכם סיפור ששמעתי לא מזמן מפי עובדת באחת מהגלריות "להשכרה"

 וכך היא סיפרה:

לפני כמה שנים איזה אתיופית צעירה מתדפקת על דלת הגלריה, היא נגשה לפתוח לה את הדלת ולראות מה רצונה. 

- "סליחה גברתי, הגברת בה אני מטפלת רוצה לראות אותך, היא למטה במונית מחכה לך, לא יכלה לבוא כי היא כבר לא הולכת".

טוב,היא ירדה רגע לראות מה מעניין ובמונית היא רואה גברת די מבוגרת ומטופחת יושבת לה. 

- "שלום, במה אפשר לעזור ?" 

- "כן, תראי - אני גרה ממש פה בסביבה ועוברת לא מעט פעמים ליד הגלריה, ואני גם פסלת כבר 10 שנים ואני רוצה לעשות תערוכה".

- "נהדר, תקשיבי אבל התערוכות כבר סגורות לשנה וחצי הקרובות ואם כל הכבוד אני נורא מצטערת אבל אין לי כל כך זמן עבורך."

- "תקשיבי" - ענתה לה הגברת - "אני בת 92, לי אין זמן, אני כבר מפסלת 10 שנים בברונזה וכבר חצי משותקת, אני רוצה לעשות תערוכה כדי שהילדים שלי יראו שהאמא שלהם שעוד רגע חולפת לה מן העולם, לא מבזבזת את זמנה ועושה משהו שאחרים גם מוצאים בו ערך ויכולים להנות ממנו".

הזמן נמצא לה וכפי שהעידה העובדת בגלריה זאת הייתה אחת הפתיחות הכי מרגשות שהיא ראתה בחייה (וכן, הסיפור אמיתי ואני יכול גם לשלוח אתכם לגלריה אם אתם רוצים לשלוח אותו ממקור ראשון), וגם העבודות היו נהדרות פסלי ברונזה מאוד מרשימים, קלאסיים אותם עשתה אמנית חצי משותקת שכבר עם מר מוות מיודדת...

לא סתם כתבתי - "אין אמנות גרועה - יש אמנות שאינה נימכרה" בגלל שכסף וכוח משחקים תפקידים כל כך חשובים בעולם האמנות ובגלל שכל כך קשה להגדיר כבר מה זאת אמנות (הרבה יותר קל להגיד מה כן אמנות מאשר מה לא.... כי תמיד אתה תוכל לנסות ולחפש מישהו שאולי יקבל את האמנות שלך גם אם היא סופר ביזארית/דקורטיבית/קונספטואלית/לא מובנת).

גם תיפקודם של "מוסדות האמנות" השונים שאחראיים לקטלוגה מהווים בעיה ומעלים שאלות חדשות לבקרים, עבור ההגדרה מהו "אמן" (באחת התחרויות להן הגשתי בקשה אחד הקריטריונים היה שאמן האמנות היא עיסוקו ופרנסתו העיקרית - אם כל הכבוד לאמנות, אם אמנים היו מתפרנסים בלעדית ממנה אז היינו מוצאים לא מעט אמנים ברחובות מקבצים נדבות....)

לכן פעמים רבות אנו חוזרים להגדרה שאמן טוב הוא אמן מוכר (בלי קשר לעבודתו האמנותית).

ולגבי אמן מוכר - אני כבר כתבתי על כך בתחילת הדיון...

צטט: or-pr 2009-05-24 00:37:42

ממממ, מעניינים דבריך. אך יש בהם במעט בחזקת "המלך ערום", אם יש "ועדה" שאומרת שהציור יפה, אז זו אמנות? ואם אין כזו אז זו לא אמנות? אם יש תשלום אז זו לא אמנות? אם אין אז כן?... מה שאני מנסה לומר במהלך הדיון הזה, הוא שלא צריך חוקים או שלפחות צריך- אבל גמישים הרבה יותר ובעיקר צריך ראש פתוח וראייה יותר רחבה מהאופן הקונסרבטיבי שאמנים רגילים אליו.

אני לא בעד תערוכה זו או אחרת, בעד תשלום כזה או אחר, אני פשוט חושבת שיש עוד דרכים ועוד צורות חשיפה וכל אחת לגיטימית בדיוק כפי שכל אחד שמצייר , נותן  נשמתו בבד ורואה בכך דרך חיים ואהבה צרופה - הוא אמן. טוב או רע, זה כבר עניין של טעם בדרך כלל ולא של חוק או שיטה, או ועדה כזו או אחרת...

 תראי

אני משתדל לכתוב "ברחל בתך הקטנה" כתבתי ש"אין דיבור על אמנות" כלומר אין דיבור ובוודאי שלא פסלתי את היצירה עצמה. אבל הבחירה לתצוגה תלוייה אך ורק בתפיחה בכיסו של היוצר כלומר: אוכל להציג כל דבר שארצה, ובתנאי שאשלם. כאן אנו מתחברים לדיון אחר שצחי התחיל בשבוע שעבר האם  יצירת אמנות צריכה להיות עם הקשר, והגענו למקנה שכנראה שכן.

כבר דשנו עד דק כאן בקהילה על משמעות ההתקדמות בשדה האמנות.

לדעתי יש הבדל גדול בין חשיפה, אותה ניתן לרכוש תמורת תשלום לבין התקדמות בשדה האמנות שהיא קשה ובוודאי שאינה נתונה לכל אחד שקורא לעצמו אמן.

כמו בספורט לא כל מי שרץ (קשה ככל שיתאמן) מגיע לאולימפיאדה, לא כל יוצר יגיע לגלריה (במשמעות עליה דיברתי קודם) ולמוזיאון, ולא בגלל איזה חונטה נרמזת (שאיננה קיימת במציאות) החוסמת את פשוטי העם, אלא ובעיקר מכיוון שכדי להגיע לשם פשוט צריך להיות אמן טוב וליצור יצירות שמדברות אמנות. מומלץ ביקור במוזיאון ת"א בזמנים אלה כדי לראות את שלל האמנים הצעירים (יחסית) שמציגים שם תערוכות מרתקות - הדרך איננה חסומה, היא רק פתוחה לטובים ביותר.

לכל יוצר ניתנת האפשרות לנסות, אולם אין כאן קיצורי דרך או משהו שניתן לרכוש בכסף כדי לדלג על הדרך .

ועדה רצינית לא דנה בשאלה "האם ציור הוא יפה",  ממש לא. הדיון יהיה אמנות, על כל המשתמע מכך (בדרך כלל צריך ללמוד כדי לאפשר דיון כזה). היופי הוא בעיני המתבונן ואינו יכול לשמש כפרמטר בבחירת עבודה לתצוגה.

ואם מדובר בחשיפה בלבד (ואינני ממעיט בחשיבותה)  - ואין דיבור על אמנות - אז הקהילה הזו שדנה באמנות אולי איננה המקום...

צטט: עדן אוריון 2009-05-24 10:48:02

צטט: or-pr 2009-05-24 00:37:42

ממממ, מעניינים דבריך. אך יש בהם במעט בחזקת "המלך ערום", אם יש "ועדה" שאומרת שהציור יפה, אז זו אמנות? ואם אין כזו אז זו לא אמנות? אם יש תשלום אז זו לא אמנות? אם אין אז כן?... מה שאני מנסה לומר במהלך הדיון הזה, הוא שלא צריך חוקים או שלפחות צריך- אבל גמישים הרבה יותר ובעיקר צריך ראש פתוח וראייה יותר רחבה מהאופן הקונסרבטיבי שאמנים רגילים אליו.

אני לא בעד תערוכה זו או אחרת, בעד תשלום כזה או אחר, אני פשוט חושבת שיש עוד דרכים ועוד צורות חשיפה וכל אחת לגיטימית בדיוק כפי שכל אחד שמצייר , נותן  נשמתו בבד ורואה בכך דרך חיים ואהבה צרופה - הוא אמן. טוב או רע, זה כבר עניין של טעם בדרך כלל ולא של חוק או שיטה, או ועדה כזו או אחרת...

 

 תראי

אני משתדל לכתוב "ברחל בתך הקטנה" כתבתי ש"אין דיבור על אמנות" כלומר אין דיבור ובוודאי שלא פסלתי את היצירה עצמה. אבל הבחירה לתצוגה תלוייה אך ורק בתפיחה בכיסו של היוצר כלומר: אוכל להציג כל דבר שארצה, ובתנאי שאשלם. כאן אנו מתחברים לדיון אחר שצחי התחיל בשבוע שעבר האם  יצירת אמנות צריכה להיות עם הקשר, והגענו למקנה שכנראה שכן.

 

כבר דשנו עד דק כאן בקהילה על משמעות ההתקדמות בשדה האמנות.

לדעתי יש הבדל גדול בין חשיפה, אותה ניתן לרכוש תמורת תשלום לבין התקדמות בשדה האמנות שהיא קשה ובוודאי שאינה נתונה לכל אחד שקורא לעצמו אמן.

כמו בספורט לא כל מי שרץ (קשה ככל שיתאמן) מגיע לאולימפיאדה, לא כל יוצר יגיע לגלריה (במשמעות עליה דיברתי קודם) ולמוזיאון, ולא בגלל איזה חונטה נרמזת (שאיננה קיימת במציאות) החוסמת את פשוטי העם, אלא ובעיקר מכיוון שכדי להגיע לשם פשוט צריך להיות אמן טוב וליצור יצירות שמדברות אמנות. מומלץ ביקור במוזיאון ת"א בזמנים אלה כדי לראות את שלל האמנים הצעירים (יחסית) שמציגים שם תערוכות מרתקות - הדרך איננה חסומה, היא רק פתוחה לטובים ביותר.

לכל יוצר ניתנת האפשרות לנסות, אולם אין כאן קיצורי דרך או משהו שניתן לרכוש בכסף כדי לדלג על הדרך .

 

ועדה רצינית לא דנה בשאלה "האם ציור הוא יפה",  ממש לא. הדיון יהיה אמנות, על כל המשתמע מכך (בדרך כלל צריך ללמוד כדי לאפשר דיון כזה). היופי הוא בעיני המתבונן ואינו יכול לשמש כפרמטר בבחירת עבודה לתצוגה.

 

ואם מדובר בחשיפה בלבד (ואינני ממעיט בחשיבותה)  - ואין דיבור על אמנות - אז הקהילה הזו שדנה באמנות אולי איננה המקום...

 

 

 

 

 

מסכימה איתך, אולם כסף הוא לא מדד אבסולוטי במקרה זה. גם סופר שכתב ספר מדהים, איכותי, שירצה לספר על כך לעולם יאלץ לשלם כסף ליחסי ציבור, להוצאת ספרים. זה לא הופך אותו לסופר פחות טוב. הוא סופר טוב. נקודה. ובכדי שיקראו אותו הוא צריך להשקיע כסף. לדעתי המושג כסף קצת התבלבל באמנות בארץ.  אני מסכימה שצריך לבדוק כל מקרה לגופו, כל תערוכה וכל הצעה ולא כל אחת שאתה מקבל היא אכן ראויה. אבל אתם מתייחסים לכסף כאילו הוא הקובע היחיד, הוא הגושפנקא, והוא לעיתים רק האמצעי. אמצעי לחשיפה. הוא לא המהות. אבל שוב, השאלה היא מה המטרה האישית של כל אחד ואחד. יכול להיות שאותו אצן חובבן יקח מאמן מקצועי וישלם לו במיטב כספו ויהפוך לאצן אולימפי (ואם יזכה יקבל גם גמול כספי). כסף הוא אמצעי, לא המהות. וגם כאן.

החוקים השתנו, צורות החשיפה השתנו, בכדי להיות בתודעה לעיתים צריך להשקיע, וכן, גם כסף. ושמעתי כבר אי אילו אמנים שאומרים "אני לא אציג במקום שמבקשים בו כסף בתור פילוסופיה", נהדר, אם זו הפילוסופיה שלהם ויש להם דרכים אחרות לחשיפה שעוזרת להם לשווק את עצמם מה טוב. אך מי שהחליט אחרת זה לא הופך אותו לאמן פחות טוב.

ציטטתי איזו פסקה ממאמר שקראתי בסופש, בחו"ל הקלפים נטרפו כבר מזמן, ואני מאוד מקוה שגם אנחנו בעקבותיהם..