חולה, פשוט חולה על האונטולוגיות האלו....

מה הייתי עושה בלעדיכן, בנות?

כעת אני מבינה איך זימנתי לקבוצה החדשה שפע כזה של אונטולוגים....

הי יהודה

פרדיגמה היא לא תמיד שלילית. השאלה היא איך היא משפיעה על חייה ועל מידת האפקטיביות שלה בחיים.

אתה זיהית את הפרדיגמה כמגבילה - כלומר כחסם הצלחה, ושיקפת לה זאת. 

לה חשוב להשאר כמו שהיא.  אני הייתי מכבדת את המקום שבו היא נמצאת.( ערכי המתאמן קודמים)

הייתי מנסה להתקדם בדרך אחרת,למשל מחפשת יחד איתה אסטרטגיית עקיפה , האם אפשר לא לשנות את הפרדיגמה ולהתקדם לעבר המטרה בדרך אחרת?

אם אין מוצא אחר - היא תגיע בזמן הנכון לה לתובנות הנכונות לה.

לפעמים כשאני משקפת למתאמנים שלי "מראה " שהיא לא נעימה בכלל, ואפילו קשה, אני מוסיפה משפט אישי שלי.

משהו כמו -" אני מצטערת שאני מאמתת אותך / משקפת לך חלקים קשים או פחות נעימים,  אני יודעת שזה לא קל ,יחד עם זה אני מאמינה שזה יכול לתרום או לקדם וכו'....

באמצעות המשפט הזה אני מוציאה את עצמי מהתמונה, זה לא אישי.

לפי התגובה של המתאמן אני מבינה איך להמשיך.

מקווה שהצלחתי לעזור...   :-)

בהצלחה!!!

שאלה נהדרת.. שמשקפת לדעתי קופליקט שלנו ... עד כמה מה שאנחנו רואים נכון או רלוונטי או משמעותי יותר ממה שהמתאמן רואה או בוחר להתמקד בו. 

להאמין או לא להאמין שהמתאמן שלי שלם ורב תושיה.

הרי אם המתאמנת בוחרת להיות במקום שבו היא "נתקעת" לדעתך, הרי זה המקום שבו היא בוחרת להיות.

אני חוששת שעמדתך בנושא תוכל להיות מוצעת כפרספקטיבה אחת מתוך כמה, אך לא כאמירה מאחר ויש בה לדעתי שיפוטיות.

כמאמן ניתן לשקף למתאמנת, או לבקש ממנה לבדוק ליתר בטחון.. אם המקום שבו היא נמצאת מאפשר לה להגיע לאן שהיא רוצה להגיע. יש סיכוי שנופתע.

אני חושבת שבאימון אין מקום לפרשנות שבה אנו חוטאים לעיתים. ואם המתאמנת יכולה להגיד שהיא אותנטית ולהגיע...  תוך שתי פעימות פחות או יותר. מה רע ?בעצם ?

אני חושבת שאימון נקי משיפוט הוא זה שמאפשר למתאמן להגיע למקומות הנכונים, המרחב הבטוח להאמין בעצמה ולשוב שגם ככה אפשר, בלי ביקורת בלי "תזהרי"... פשוט ככה. 

ספרי הפעלה יש למטפלים אמרנו לא ?

צטט: shall we dance 2009-05-19 20:49:10

צטט: בנך 2009-05-19 20:34:47

בין אותנטיות והתגוננות

באימון עסקי שאני עורך, עלתה פרדיגמה מאוד חזקה של מתאמנת.

כששיקפתי לה את הפרדיגמה היא טענה שזה אולי מעכב את ההצלחה שלה אבל ככה היא והיא לא רוצה להשתנות וזה מרגיש לה אוטננטי.

ידידי המאמנים, מהי ההבחנה בין האותנטיות לבין ההתגוננות מפני שינוי ושימור אזורי הנוחות שלנו.

אני מבטיח להוסיף את דעתי בנושא בהמשך אבל חשוב לי קודם לשמוע את דעתכם האותנטית. 

 

1. לא ברור באיזה שלב של האימון המתאמנת נמצאת אבל ניתן לבדוק את האמירה שלה ביחס לערכי הליבה ואם קיימת הלימה אז קיימת אותנטיות ואם לא קיימת הלימה ניתן לברר בהמשך את מה "הסיפור" משרת ...

2. מראות הן לא תמיד "נעימות" אבל יחד עם זאת הן חלק חשוב מהאימון (בזמן הנכון) ואם נוצרה שם התנגדות ניתן לראות בזאת הזדמנות לבחון את ההתנגדות ולבחון את "המראה" ביחד בקצב שנכון לה תוך שמשתמשים בפארדיגמה אחרת שהיתה פחות חזקה ואז ממקום השוואתי ניתן לחזור לנוכחית .

 

 תודה גיא,

אתה יכול להיות יותר ספציפי ולפרט איך אתה עושה את זה. 

צטט: orbach coaching 2009-05-19 21:02:42

יהודה הי,

 

הייתי שואל אותה מה זה משרת אצלה?

 

או משקף לה שאם אני מבין אותה נכון, הרי זה משרת אצלה את האותנטיות,

 

ומכאן הייתי ממשיך למהי אותנטיות בשבילה?

 

כנראה שההצלחה שלה היא האותנטיות, ולא שהאותנטיות חשובה לה יותר מההצלחה.

 

האותנטיות זה משהו פנימי שלה, ההצלחה היא שלה? ומהי ההצלחה הזאת?

 

באימון עיסקי, באירגון, אנחנו נוטים לשייך את ההצלחה למה שקורה בארגון, וכאן צריך לבחון מהי ההצלחה כפי שהיא תופסת אותה.

 

ומכאן להמשיך לפרק, לקלף את הקליפות ולהגיע לרובד העמוק והאמיתי.

 

בהצלחה.

 הי אורבך,

אם הבנתי נכון, אתה מציע לבדוק האם הצלחה בשבילה היא להיות אוטנטית?

והאים הצלחה כלכלית ואוטנטיות הם ערכים מנוגדים אצלה?

צטט: מונה ניר גלעד 2009-05-19 21:17:31

באימון עסקי שאני עורך, עלתה פרדיגמה מאוד חזקה של מתאמנת.

כששיקפתי לה את הפרדיגמה היא טענה שזה אולי מעכב את ההצלחה שלה אבל ככה היא והיא לא רוצה להשתנות וזה מרגיש לה אוטננטי.

ידידי המאמנים, מהי ההבחנה בין האותנטיות לבין ההתגוננות מפני שינוי ושימור אזורי הנוחות שלנו.

אני מבטיח להוסיף את דעתי בנושא בהמשך אבל חשוב לי קודם לשמוע את דעתכם האותנטית. 

 

יהודה יקירי,

אונטולוגית מספר 2 לשירותך הערב

ברגע שאתה משקף פרדיגמה ומתאמן אומר - או קיי, אני רואה אבל טוב לי פה

אז אני סומכת עליו שהוא יודע מה נכון עבורו ולא דוחפת הלאה.

יש לנו באימושיין מורה מופלא למדיטציה שאומר -

אנשים רצים תמיד לפעולה ולא מבינים שההתבוננות היא זו שתניע גלגלים....

שירלי היפה דיברה על פרה ועגל והנקה ואני מסכימה איתה

כשאתה ממוקד בתוצאות, אתה לא נשאר מספיק זמן בהתבוננות

המחשבה - איך אני פותר את זה מונעת את העצירה שהיא קריטית בעיני.

אני הייתי מדברת איתה על אותנטיות ומה זה אומר בעולם שלה? איך במציאות שלה זה נראה שהיא אותנטית?

האם לראות משהו שלא עובד עבורי ועדיין לבחור בו זו אותנטיות?

אם לגביה, זו התשובה - אז זו התשובה. זה בכלל לא משנה מה אני כמאמנת חושבת על אותנטיות ואזורי נוחות -

אני עוסקת אך ורק בעולמה.

ולחלק השני של דבריך (אני עוברת לכחול שלך) -

אני ארחיב בתיאור הסיטואציה:

בדקתי מה הרווח ומה המחיר של הישארות באזוור הנוחות וגם שיקפתי לה את הבחירות שלה.

המתאמנת טענה שאני מאד תוקפני כלפיה ולכן זה לא מוצא חן בעיניה וזה נוגד את האותנטיות שלה.

מה היית עושה בסיטואציה כזאת?

אם המתאמנת טענה שאתה מאד תוקפני כלפיה הייתי עוצרת מיד, מתנצלת

מסבירה לה שמאחר ואני חיה שיש לי  100%אחריות על כל מה שקורה במרחב שלי

הרי שהייתי  מבקשת ממנה שתסביר לי מה זה אומר תוקפנות בשפה שלה.

ואז הייתי חוקרת אותה על הקשר בין תוקפנות ואותנטיות ובודקת את ההקשר שלה לזה.

מקווה שהייתי מובנת

ושיהיה המשך שבוע מבורך ונפלא

ואיך היא שמעה וראתה את התוקפנות שלי

הי מונה,

ראשית אני ממש שמח ללמוד מכן האונטולוגיות עוד כלים בארגז שלי. 

אני מבין את המקום של בדיקת ההוויה של המתאמנת אחרי שקראתי את תגובתך ואת תגובתה של שירלי היפה 

ואני הולך לעשות שימוש בבדיקה שהצעתן לי.

יחד עם זאת, אני מרגיש מחוייב לשקף למתאמנת את הבחירות שלה וגם לשקף את דעתי (פרשנות/שיפוט) על כך שמה שהיא קוראת אוטנטיות זה גם פחד משינוי ובריחה לאזור נוחות. 

ולהציעה לה את האלטרנטיבה.

לדעתי (פרשנות שלי) היא משתמשת בהאשמה של התוקפנות כעוד כלי בהגנה שלה על אזור הנוחות שלה.

מחוייבותי כמאמן למתאמן היא גם לעמת אותה עם זה.

תרצה תקח לא תרצה לא תקח. 

אין לי בעיה להתנצל ואף עשיתי זאת אבל ציינתי שזה עניין של פרשנות ואף שאלתי אותה מה זה משרת אצלה.

בשורה התחתונה, אני מתכוון לחזק את הבדיקה של ההוייה כפי שהצעתן אך לא לוותר על ברור ההבחנה בין אוטנטיות לבין אזור נוחות והפחד משינוי.

תודה 

צטט: א ב י נ ו ע ם 2009-05-19 23:32:53

אפשר לדעת מהי הפרדיגמה ששיקפת למתאמנת?

הפרדיגמה הייתה שלהתקשר לאנשים בכלל ולמכרים בפרט, כדי להציע את שרותיה זה הודאה בחולשה וזה לא מכובד.

פרדיגמה נוספת: שאסור לה להציג את עצמה כבעל כישורים בתחום מסויים, עד שהיא תרכוש נסיון רב בתחום.  

צטט: שרה'לה כספי 2009-05-19 23:39:43

הי יהודה

פרדיגמה היא לא תמיד שלילית. השאלה היא איך היא משפיעה על חייה ועל מידת האפקטיביות שלה בחיים.

אתה זיהית את הפרדיגמה כמגבילה - כלומר כחסם הצלחה, ושיקפת לה זאת. 

לה חשוב להשאר כמו שהיא.  אני הייתי מכבדת את המקום שבו היא נמצאת.( ערכי המתאמן קודמים)

הייתי מנסה להתקדם בדרך אחרת,למשל מחפשת יחד איתה אסטרטגיית עקיפה , האם אפשר לא לשנות את הפרדיגמה ולהתקדם לעבר המטרה בדרך אחרת?

אם אין מוצא אחר - היא תגיע בזמן הנכון לה לתובנות הנכונות לה.

לפעמים כשאני משקפת למתאמנים שלי "מראה " שהיא לא נעימה בכלל, ואפילו קשה, אני מוסיפה משפט אישי שלי.

משהו כמו -" אני מצטערת שאני מאמתת אותך / משקפת לך חלקים קשים או פחות נעימים,  אני יודעת שזה לא קל ,יחד עם זה אני מאמינה שזה יכול לתרום או לקדם וכו'....

 

 זה בדיוק מה שעשיתי, אלא שכנראה שמכיוון שזה היה שיקוף מאוד נכון, היא הפעילה מנגנון הגנה.

 

באמצעות המשפט הזה אני מוציאה את עצמי מהתמונה, זה לא אישי.

לפי התגובה של המתאמן אני מבינה איך להמשיך.

 

 את מוזמנת לפרט.

 

מקווה שהצלחתי לעזור...   :-)

בהצלחה!!!

הי יהודה,

 גם אני מהצד האונטולוגי של העניין ולאחרונה גם מצאתי שם חדש (המצאה) אונטוגנטיבי...

 קודם כל להכיר מהו הדבר שנקרא אוטנטי, מהי המשמעות עבורה ויצירת שפה משותפת למושג לצרכי האימון.

 כמה דברים לראות אותם ואין בהם אמת רק דרך:

- להיות אוטנטי - זו בחירה , לא תמיד נוחה ולרוב יש לכך גם מחיר, אבל בחירה.

- אדם אוטנטי - מאד מחובר ליחודי ולמקורי שבו.

- הוא ברור מאד לעצמו, העמדות שלו קבועות, מובנות ובדר"כ כמעט ואין בהן גמישות.

- האיש חי ופועל מתוך שלמות עם עצמו, לא מזוייף, בדר"כ עם הרבה בטחון עצמי.

- אדם אוטנטי יודע ולוקח בחשבון, גם אם יכחיש, שהינו משלם מחירים חברתיים והוויתיים והינם גם הפחדים  

  היותר גדולים אצלו כמו ;- מה יחשבו עלי ?, מה יגידו עלי, לא אהיה מקובל כאן וכאן, לא יאהבו אותי  וכן הלאה

  בסביבת דאגות אלו.

כמו שאמרתי הנ"ל לא אמת אבל דרך להסתכל, לבחון מה המחסומים כמו גם מהם הפתחים להכנס דרכם לאימון עמוק. באותה מידה גם קיימת האפשרות "להכנע" למצב. (לא בסדר יום שלי אבל לפעמים זה קורה ואין לכך כל משמעות אחרת מלבד זאת שזה קורה לפעמים).

לדעתי גם אפשר לראות במצב שקראת לו התגוננות או תוקפנות - משהו אחר.

בהתגוננות הייתי רואה - הצדקה שלה, הצדקת עמדתה, היא הרי לא נולדה כך אלא סיגלה דרך זו משך שנים וכנראה גם בהצלחה מרובה (הרי זה עובד עבורה) עד כדי אמונה שזה חלק ממנה - זו דרך אוטמטית להיות מבלי שהיא משקיעה בזה שמץ מאמץ או מחשבה.

לגבי התוקפנות - יתכן וגם זו דרכה להוריד אנשים מעליה היינו - במיידי לעשות אותך לא בסדר והתוצאה ההוויתית עבורה אם אתה לא בסדר אז היא זו שבסדר.

אם תירצה לנוע איתה הלאה בסוגייה זו יש מספיק כלים לעייל לפעול מהם.

לאחר שתנקה את עניין התוקפנות אני הייתי ממשיך (אם ממשיך) כדלקמן:

א. קודם כל מברר לאשורם של הדברים עם היא מעונינת בכך. אם לא - גם לא הייתי מנסה לברר למה.

ב. אם כן - כנראה שהייתי עובד על התועלות שיש לה מעמדתה להיות אוטנטית  (וכזכור אין זו תכונה מולדת). על הרווחים שלה מכך ועל הדברים שהינה מפסידה על התועלות ועל עלותם האישית עבורה.

ג. יש אופציה גם להקדים למצב ב' הנ"ל - ברור עמוק להבהיר ולהרחיב ככל האפשר מהי אטונטיות עבורה- בשבילה, למה היא מתכוונת ביחס עליה. אני מניח שתוכל למצוא פתחים לפריצת דרך - דרך החלפת תובנות שלה למושגים אימוניים כמו להצדקות, "סיפורים", שיפוטיות ותחפושות נוספות - הקלים יותר לטפל בעניין.

עבודה טובה יהודה, בברכה בבט

צטט: נ ג ה 2009-05-20 06:27:44

שאלה נהדרת.. שמשקפת לדעתי קופליקט שלנו ... עד כמה מה שאנחנו רואים נכון או רלוונטי או משמעותי יותר ממה שהמתאמן רואה או בוחר להתמקד בו. 

  

להאמין או לא להאמין שהמתאמן שלי שלם ורב תושיה.

הרי אם המתאמנת בוחרת להיות במקום שבו היא "נתקעת" לדעתך, הרי זה המקום שבו היא בוחרת להיות.

אני חוששת שעמדתך בנושא תוכל להיות מוצעת כפרספקטיבה אחת מתוך כמה, אך לא כאמירה מאחר ויש בה לדעתי שיפוטיות.

 

כמאמן ניתן לשקף למתאמנת, או לבקש ממנה לבדוק ליתר בטחון.. אם המקום שבו היא נמצאת מאפשר לה להגיע לאן שהיא רוצה להגיע. יש סיכוי שנופתע.

 

אני חושבת שבאימון אין מקום לפרשנות שבה אנו חוטאים לעיתים. ואם המתאמנת יכולה להגיד שהיא אותנטית ולהגיע...  תוך שתי פעימות פחות או יותר. מה רע ?בעצם ?

 

אני חושבת שאימון נקי משיפוט הוא זה שמאפשר למתאמן להגיע למקומות הנכונים, המרחב הבטוח להאמין בעצמה ולשוב שגם ככה אפשר, בלי ביקורת בלי "תזהרי"... פשוט ככה. 

 

ספרי הפעלה יש למטפלים אמרנו לא ?

 נגה היקרה,

נראה לי שאת חוטאת בשיפוטיות.

אני דיברתי על שיקוף ולא על שיפוט.

אני גם לא הזכרתי "תקיעות". 

המתאמנת הגיע אלי כדי ליצור משהו חדש. אם אני רק אאמין שהיא יכולה והבחירות שלה נכונות אז על מה אני אאמן אותה בדיוק.

הרי אם כך הוא הדבר, היא בטח הייתה כבר מוציאה את מטרותיה לפועל בלי האימון.

היא  הגיעה אלי מכיוון שהיא לא הצליחה לממש את מטרותיה והמקום בו היא נמצאת לא מאפשר לה לממש אותם.

יכול להיות שאני אניח לזה ואופתע בעתיד, אבל זה לא מטרת האימון וגם לא מה שהמתאמנת הגדירה.

אני חושב שיש לי מחוייבות לשקף לה גם מציאות לא סימפטית שמונעת ממנה להשיג את מטרותיה.

להאמין בכוחו של המתאמן הוא לטעמי, לאתגר אותו לעשות יותר ממה שהוא מרשה לעצמו.

ולא להמשיך להתנהל באזורי הנוחות. 

צטט: bebt 2009-05-20 14:14:47

הי יהודה,

 גם אני מהצד האונטולוגי של העניין ולאחרונה גם מצאתי שם חדש (המצאה) אונטוגנטיבי...

 קודם כל להכיר מהו הדבר שנקרא אוטנטי, מהי המשמעות עבורה ויצירת שפה משותפת למושג לצרכי האימון.

 כמה דברים לראות אותם ואין בהם אמת רק דרך:

- להיות אוטנטי - זו בחירה , לא תמיד נוחה ולרוב יש לכך גם מחיר, אבל בחירה.

- אדם אוטנטי - מאד מחובר ליחודי ולמקורי שבו.

- הוא ברור מאד לעצמו, העמדות שלו קבועות, מובנות ובדר"כ כמעט ואין בהן גמישות.

- האיש חי ופועל מתוך שלמות עם עצמו, לא מזוייף, בדר"כ עם הרבה בטחון עצמי.

- אדם אוטנטי יודע ולוקח בחשבון, גם אם יכחיש, שהינו משלם מחירים חברתיים והוויתיים והינם גם הפחדים  

  היותר גדולים אצלו כמו ;- מה יחשבו עלי ?, מה יגידו עלי, לא אהיה מקובל כאן וכאן, לא יאהבו אותי  וכן הלאה

  בסביבת דאגות אלו.

כמו שאמרתי הנ"ל לא אמת אבל דרך להסתכל, לבחון מה המחסומים כמו גם מהם הפתחים להכנס דרכם לאימון עמוק. באותה מידה גם קיימת האפשרות "להכנע" למצב. (לא בסדר יום שלי אבל לפעמים זה קורה ואין לכך כל משמעות אחרת מלבד זאת שזה קורה לפעמים).

 

לדעתי גם אפשר לראות במצב שקראת לו התגוננות או תוקפנות - משהו אחר.

בהתגוננות הייתי רואה - הצדקה שלה, הצדקת עמדתה, היא הרי לא נולדה כך אלא סיגלה דרך זו משך שנים וכנראה גם בהצלחה מרובה (הרי זה עובד עבורה) עד כדי אמונה שזה חלק ממנה - זו דרך אוטמטית להיות מבלי שהיא משקיעה בזה שמץ מאמץ או מחשבה.

לגבי התוקפנות - יתכן וגם זו דרכה להוריד אנשים מעליה היינו - במיידי לעשות אותך לא בסדר והתוצאה ההוויתית עבורה אם אתה לא בסדר אז היא זו שבסדר.

 

אם תירצה לנוע איתה הלאה בסוגייה זו יש מספיק כלים לעייל לפעול מהם.

 

לאחר שתנקה את עניין התוקפנות אני הייתי ממשיך (אם ממשיך) כדלקמן:

א. קודם כל מברר לאשורם של הדברים עם היא מעונינת בכך. אם לא - גם לא הייתי מנסה לברר למה.

ב. אם כן - כנראה שהייתי עובד על התועלות שיש לה מעמדתה להיות אוטנטית  (וכזכור אין זו תכונה מולדת). על הרווחים שלה מכך ועל הדברים שהינה מפסידה על התועלות ועל עלותם האישית עבורה.

ג. יש אופציה גם להקדים למצב ב' הנ"ל - ברור עמוק להבהיר ולהרחיב ככל האפשר מהי אטונטיות עבורה- בשבילה, למה היא מתכוונת ביחס עליה. אני מניח שתוכל למצוא פתחים לפריצת דרך - דרך החלפת תובנות שלה למושגים אימוניים כמו להצדקות, "סיפורים", שיפוטיות ותחפושות נוספות - הקלים יותר לטפל בעניין.

עבודה טובה יהודה, בברכה בבט

 תודה בני,

אני מוקיר אותך על התשובה המפורטת.

האמת שאני צריך ללמוד אותה לעומק כי היא מאוד מאוד מפורטת (זוכר את שאמר לך אבינועם).