אני גם מאד מתחברת למה שמירב תיארה.

בואו נמשיך לרגע את קו המחשבה הזה.

אם הפרשנות והביטוי של הערך משתנים, האם יש סיכוי שהפרשנות והביטוי של הערך יגיעו לנקודה שבה נחוש בשלמות או איזון בביטוי שלנו את הערך?

ואם כן, אם אנו מרגישים מוגשמים/שלמים לגבי אותו ערך, חיים באמת על פי אותו ערך, האם בבדיקת ערכים ערך זה עדיין יבוא לידי ביטוי?

או שערך, מעצם הגדרתו הוא משהו בעל "מטען" (חיובי/שלילי)?

מקום שאינו מאוזן?

 

 הגישה שאני עוסק  בה היא תוצאתית/ביהיביוריסטית. אינני יודע לקרוא את מחשבות המתאמן. אבל אני יודע לנתח את התוצאות שהתקבלו בחייו.

לכן, אם הוא מגשים בחייו את ערכיו - כלומר התנהגותו תואמת למה שהוא מאמין בו והוא מרגיש שלם עם זה - לא רק שהערכים האלו יופיעו בבדיקת ערכים, אלא שזהו המצב שבו שהם יופיעו הכי במובהק והכי יהיה קל לזהות אותם! פשוט - כל התוצאות במציאות מצביעות עליהם.

זה דווקא קשה יותר כאשר המתאמן עדיין רחוק ממימוש כל ערכיו במציאות. אז אפשר להתבלבל בין חסמים וערכים, או בין אילוצים חיצוניים ובחירות לא אופטימליות לבין הערכים האמיתיים.

אבל ערכים הם מופשטים. לכן לכל ערך יכולות להיות צורות ביטוי רבות. אילו יכולתי לשכפל שני אנשים עם ערכים זהים, אחד יגדל בניו יורק והשני בזימבווה, החזון של כל אחד מהם יהיה שונה, כי אופן הביטוי שהם מכירים, לאותם ערכים, הוא שונה.

בגישה שלנו, ערך הוא תמיד דבר חיובי. ערך שלילי הוא סתירה פנימית.

קחי, למשל, אדם שעצמאות היא ערך עבורו. אותו אדם לא יוכל להיות מאושר אם לא יכול לבטא בחייו את העצמאות הזו. אין פירוש הדבר שהוא חייב לחיות לבד במדבר - כל אחד מוצא לעצמו צורת ביטוי ואיזונים בין הערכים והצרכים שלו - אבל מצד שני, לעולם לא יכול לשמוח בחלקו אם לא יהיה בחייו ביטוי משמעותי לעצמאות. לכן, סביר שפעולותיו, המונחות על פי ערך זה, יניעו לכיוון של עצמאות. וכשהפעולות והבחירות שלו יביאו למידה הולמת של עצמאות בחייו, זהו ביטוי של הערך. כלומר - הערך הוא הסיבה והתוצאה כאחד. הערך הוא הסיבה שהמתאמן יוצא לפעולה - כדי להגשים את הערך. חיים של חזון הם בעצם חיים שבהם כל ערכיו החשובים של  המתאמן באים לביטוי במציאות. לכן עבורו, ערך הוא תמיד דבר חיובי.

יש מצבים בהם עלולים להתבלבל ולחשוב שערך הוא שלילי. למשל - נניח שעבור אדם כלשהו, הדאגה לזולת היא ערך. כעת ניקח אדם כזה שאצלו הערך מתבטא בקיצוניות - הוא דואג רק לאחרים, מזניח את בריאותו ושאיפותיו, מזניח את משפחתו על חשבון עזרה לזרים וכו'. האם זה אומר שהערך שלו שלילי? ממש לא. זה אומר שיש לו, במקביל לערך, חסם כלשהו שגורם לערך להתבטא בקיצוניות ובצורה לא מאוזנת. אם זה באמת ערך אצלו, הוא לא יהיה מאושר יותר אם פתאום נסלק ממנו כל דאגה לזולת וחייו יהפכו לאגואיסטיים. סילוק הערך לא יביא לתוצאה חיובית, אלא להיפך. אותו אדם זקוק לעזרה בניהול החסם שלו, לא בסילוק הערך.

צטט: שירלי בן יהונתן 2009-05-24 09:38:36

מכאן...

 

שאם אנחנו מצליחים ליצור הלימה בין הערך לחיינו, אנחנו מאושרים/שלמים.

האם אז יעלה אותו ערך בשיטות שלכם למציאת ערכים?

אני משערת שלא וטוב שכך, כיוון שאז הנושא מקבל ערך נייטרלי והוא כבר לא "אישו", ובעצם אינו ערך.

 

מה שאני מנסה בעצם לומר הוא שערך הוא מאפיין/מקום טעון. משהו שעל פי האימון הקלאסי חסר אצלנו.

הגישה הקלאסית בעצם מנסה להתאים פעולות על מנת שנרגיש שאנו עומדים בקיטריונים של הערך שאנו מחשיבים וכדי להביא את הערך לידי נייטרליות.

בעוד שגישות אחרות (כגון היעוץ הרוחני שאני עושה וגישות אימון הווייתיות) בעצם עושות אותו דבר על ידי עבודה על חווית המקום השלם והמאוזן של הערך עצמו מבלי לבצע פעולות.

ברגע שאני חווה את התחושה של להיות במקום הנייטרלי של הערך העולם סביבי מסתנכרן עם הווייתי ללא מאמץ.

 

 שירלי,

אינני יודע למה את קוראת הגישה הקלאסית, ועוד פחות מכך אני מבין מה זה "ייעוץ רוחני" או "אימון הוויתי". אבל ראי את התשובה שלי לחלק קודם בדיון שלך עם נורית. בגישה שאני מכיר, ערכים הם חיוביים, מייצגים מאפייני אישיות בסיסיים ובלתי משתנים של האדם, והמטרה אינה להביא אותם לניטרליות ו"לאיין" אותם אלא דווקא להביא אותם לביטוי מקסימלי בחייו של האדם. 

שלום לכולם וצהרים טובים :-)

מקווה שהרוחות שקטו מעט...

אבינועם!

ביקשתי שלא תצא מהבית בין 14:00 ל- 16:00 .

אלו השעות שיוצאים ממך השדים

ולענייננו, אני מאמינה שרוב הערכים טבועים בנו מקטנות.

כן מאמינה שבדרך מתווסף עוד ערך או שניים.

אני כן יכולה לומר שזה שהמתאמן בוחר את הערכים שלו אינו מחייב שהוא גם מממש אותם.

אני מוצאת לא פעם שמתאמן בוחר ערך מסויים שמתאר עצמו דרך הערך הזה ובמהלך האימון

אנו רואים את הפערים בין ההגדרה למציאות.

צטט: coachmaster 2009-05-25 11:39:33

צטט: bebt 2009-05-24 08:48:15

הי,

במיוחד לשמעיה ואבינועם -

 האם ניתן להקביל את את הערכים למה שקרוי תכונות אופי או תכונות התנהגויות (ב- BEING) - כמו שאבינועם מכוון ?

 האם יתכן שלכל אדם יש ערימה - פוטנציאל של ערכים כאשר הוא פועל עפ"י אחד או אחדים מהם בעניינים שונים כך שבעצם אנחנו מזהיםאצלו ערכים שונים במצבים וסיטואציות שונות ?

 בבט

 אינני יודע לענות בוודאות. אינני עוסק ולא למדתי Being. הגישה של איק"א היא Doing. לכן בוא ננסה הפוך - אני אגיד לך למה התכוונתי ואתה תוכל להחליט :-)

 

בגישה של האימון ממוקד התוצאות, ערכים הם גם כפשוטם במינוח המקובל - ערכי מוסר ואתיקה, אמונות, אידיאולוגיות, דברים שאנחנו מחשיבים, אבל גם מעבר לכך, תכונות, יכולות, ואולי הכי חשוב - עקרונות פעולה של האדם, המייצגים מאפיינים אישיותיים יסודיים.יכולים להיות הרבה ערכים, אבל באופן מעשי ניתן בדרך כלל להסתפק בזיהוי 7-9 "ערכים מרכזיים" שבעזרתם ניתן להסביר את רוב התוצאות המשמעותיות שהתקבלו בחיי המתאמן עד כה, ושהם אלו המכתיבים את עיקר חזונו.

 

למשל, הערך "קדושת החיים" הוא ערך שמשותף (בניסוח זה או אחר) לרוב האנשים. עם זאת, יש מעט מאוד מצבים בחיי אדם בהם דווקא זהו הערך המוביל או המשמעותי. לגבי רובנו, אין כמעט שום תוצאה משמעותית בחיינו שהערך המוביל ביצירתה הוא דווקא קדושת החיים (למרות שכאשר הוא כן בא לביטוי, הוא חזק ומהותי). לכן, לגבי רוב האנשים, זהו אינו ערך מרכזי . לעומת זאת, להרבה מאוד אנשים יש ערכים המייצג צורך בביטחון, או משפחתיות, או עצמאות, ואכן ניתן לראות בחייהם את ההשפעה הדומיננטית של הערכים האלו שוב ושוב.

 

עריכם יכולים גם לייצג עקרונות פעולה של יכולות. "יצירתיות", "חריצות" וכו'. במקרה זה סביר שנראה את הצלחותיו של האיש בעולם מתבססות בדרך כלל על עקרונות פעולה אלו. מכיר מישהו שפועל תמיד דרך אחרים? מכיר מישהו שתמיד לומד נושא מכל הכיוונים עד שהוא פועל? - אלו דוגמאות לעקרונות פעולה / ערכים.

 

ההנחה היא שערכים מתקבעים בגיל צעיר, ואינם משתנים עוד. אבל ערכים יכולים לבוא לביטוי בצורות שונות. כמו כן, במצבים שונים, ערך זה או אחר עשוי להיות הדומיננטי. במובן זה, אולי זה מתחבר לשאלה שלך לגבי "ערימה של ערכים פוטנציאליים". אבל כאמור, בתפיסה לפיה אני פועל, מספר הערכים המשמעותיים אינו גדול במיוחד והם אינם משתנים.

 

 

 שמעיה שלום,

 סיקרנת אותי לגבי גישת איק"א . אשמח לקבל ממך מעט הרחבה לגביה.

 יחד עם זאת אני מבקש להבין אותך :-

 כשאתה עובד עם מתאמן ומזהה בבהירות שהערך המובהק אצלו, העולה בעניין האימון, אינו מתאים לפעילות/פעולה בנושא האימון - האם אתם עובדים על שינוי הערך והתאמת אחר מאלו שיש לו - לפעולה

 או האם אתה מכווין את הפעולות של המאמן לאותו ערך ?

 בברכה בבט

צטט: coachmaster 2009-05-25 11:56:49

אני גם מאד מתחברת למה שמירב תיארה.

בואו נמשיך לרגע את קו המחשבה הזה.

אם הפרשנות והביטוי של הערך משתנים, האם יש סיכוי שהפרשנות והביטוי של הערך יגיעו לנקודה שבה נחוש בשלמות או איזון בביטוי שלנו את הערך?

ואם כן, אם אנו מרגישים מוגשמים/שלמים לגבי אותו ערך, חיים באמת על פי אותו ערך, האם בבדיקת ערכים ערך זה עדיין יבוא לידי ביטוי?

או שערך, מעצם הגדרתו הוא משהו בעל "מטען" (חיובי/שלילי)?

מקום שאינו מאוזן?

 

 הגישה שאני עוסק  בה היא תוצאתית/ביהיביוריסטית. אינני יודע לקרוא את מחשבות המתאמן. אבל אני יודע לנתח את התוצאות שהתקבלו בחייו.

 

לכן, אם הוא מגשים בחייו את ערכיו - כלומר התנהגותו תואמת למה שהוא מאמין בו והוא מרגיש שלם עם זה - לא רק שהערכים האלו יופיעו בבדיקת ערכים, אלא שזהו המצב שבו שהם יופיעו הכי במובהק והכי יהיה קל לזהות אותם! פשוט - כל התוצאות במציאות מצביעות עליהם.

זה דווקא קשה יותר כאשר המתאמן עדיין רחוק ממימוש כל ערכיו במציאות. אז אפשר להתבלבל בין חסמים וערכים, או בין אילוצים חיצוניים ובחירות לא אופטימליות לבין הערכים האמיתיים.

 

אבל ערכים הם מופשטים. לכן לכל ערך יכולות להיות צורות ביטוי רבות. אילו יכולתי לשכפל שני אנשים עם ערכים זהים, אחד יגדל בניו יורק והשני בזימבווה, החזון של כל אחד מהם יהיה שונה, כי אופן הביטוי שהם מכירים, לאותם ערכים, הוא שונה.

 

בגישה שלנו, ערך הוא תמיד דבר חיובי. ערך שלילי הוא סתירה פנימית.

 

קחי, למשל, אדם שעצמאות היא ערך עבורו. אותו אדם לא יוכל להיות מאושר אם לא יכול לבטא בחייו את העצמאות הזו. אין פירוש הדבר שהוא חייב לחיות לבד במדבר - כל אחד מוצא לעצמו צורת ביטוי ואיזונים בין הערכים והצרכים שלו - אבל מצד שני, לעולם לא יכול לשמוח בחלקו אם לא יהיה בחייו ביטוי משמעותי לעצמאות. לכן, סביר שפעולותיו, המונחות על פי ערך זה, יניעו לכיוון של עצמאות. וכשהפעולות והבחירות שלו יביאו למידה הולמת של עצמאות בחייו, זהו ביטוי של הערך. כלומר - הערך הוא הסיבה והתוצאה כאחד. הערך הוא הסיבה שהמתאמן יוצא לפעולה - כדי להגשים את הערך. חיים של חזון הם בעצם חיים שבהם כל ערכיו החשובים של  המתאמן באים לביטוי במציאות. לכן עבורו, ערך הוא תמיד דבר חיובי.

יש מצבים בהם עלולים להתבלבל ולחשוב שערך הוא שלילי. למשל - נניח שעבור אדם כלשהו, הדאגה לזולת היא ערך. כעת ניקח אדם כזה שאצלו הערך מתבטא בקיצוניות - הוא דואג רק לאחרים, מזניח את בריאותו ושאיפותיו, מזניח את משפחתו על חשבון עזרה לזרים וכו'. האם זה אומר שהערך שלו שלילי? ממש לא. זה אומר שיש לו, במקביל לערך, חסם כלשהו שגורם לערך להתבטא בקיצוניות ובצורה לא מאוזנת. אם זה באמת ערך אצלו, הוא לא יהיה מאושר יותר אם פתאום נסלק ממנו כל דאגה לזולת וחייו יהפכו לאגואיסטיים. סילוק הערך לא יביא לתוצאה חיובית, אלא להיפך. אותו אדם זקוק לעזרה בניהול החסם שלו, לא בסילוק הערך.

 

 

תודה על ההסבר.הוא בהחלט מלמד על הגישה התוצאתית.

חשוב לי להבהיר לגבי גישתי - הגישה הרוחנית שאני מיעצת ומאמנת לפיה - שלא מדובר ב"סילוק ערך", חלילה. גם אני בדעה שאי אפשר לסלק ערך. הנושא/הערך יישאר קיים רק שלא תהיה בעיה של הלימה עם הערך ולכן סביר שהוא גם לא יבוא לידי ביטוי ברב האמצעים לגילוי ערכים וזה יקרה באחת משתי דרכים שאני יכולה לחשוב עליהם:

1. אדם יפעל על פי הפרשנות שהוא נותן לערך. שזה לפי הבנתי מה שעושים כשמתאמנים לפי הגישה התוצאתית.

2. אדם יגיע לתובנה שתשנה את אופן תפיסתו את הערך וכל נקודת המבט שלו באשר למציאות חייו תשתנה. זו הגישה הרוחנית.

כלומר, ייתכן מאד שאדם נושא ערכים רבים שלא יבואו לידיי ביטוי בתהליך של גילוי ערכים, לא משום שהם לא קיימים אלא משום שאין איתם בעיה.

אם נמשיך עם הדוגמא שנתת לגבי דאגה לזולת.

כפי שאני רואה זאת. יש תכונה שהערכים שלה מתחילים מ"דאגה רק לזולת" ועד "דאגה רק לעצמי".

כל בני האדם ממוקמים איפשהו על גבי הרצף הזה גם מבחינת איפה שהם רוצים להיות (הערך) וגם מבחינת איפה שהם תופסים שהם באמת נמצאים.

אדם שעבורו  דאגה לזולת היא ערך רוצה להיות ממוקם במקום קרוב יותר לצד הפילנטרופי של הסקלה.

הוא יהיה מבסוט כאשר הפעולות שלו יתאמו את הערך שהוא נתן על גבי הסקלה או כאשר הוא יגיע למשל לתובנה שהוא נותן לזולת גם היום ויש סיבה מסויימת בגינה עד כה לא נתן כפי שכביכול רצה. או שאולי בעצם לא באמת רצה או בחר להשקיע בצד הנגדי משום שהיה נחוץ לו. אלו דוגמאות למצבים בהם הוא יכול להגיע להלימה עם הערך שלו עוד לפני שהוא מבצע פעולות.

על פי הגישה הרוחנית. הלימה שכזו תקל באופן משמעותי על זימון מצבים בו תהיה אפשרות לאדם להגשים עצמו בהתאם לערך.

אני מבינה כשאתה אומר שערך הוא חיובי. יחד עם זאת, כל ערך חיובי נמצא על גבי רצף של תכונה אחת שיש בה קצה נוסף. 

לדוגמא, הערך רוחניות שם דגש חיובי על הצד של הרוחניות כאשר ישנו צד הארציות שהוא לא פחות חשוב.

הערך ציונות הוא שימת דגש חיובי יותר על הצד של תכונה/נושא שנע בין ציונות לאוניברסליות.

כאשר אדם נושא ערך הוא לאו דווקא נמצא בקיצוניות. ישנו טווח ערכים לאותו נושא בהם אדם יכול לחיות בשלום עם עצמו ועם הסביבה, אך כאשר הערך שהוא שם ל"ערך" קרוב יותר לאחת הקיצוניות סביר להניח שאותו ערך יכול לבוא על חשבון ערכים אחרים שלו או לגמרי על חשבון הצד האחר. מצבים כאלה הם אולי מה שאתה מכנה חסמים. 

מקווה שתרמתי במשהו להבנה.

 שמעיה שלום,

 סיקרנת אותי לגבי גישת איק"א . אשמח לקבל ממך מעט הרחבה לגביה.

 יחד עם זאת אני מבקש להבין אותך :-

 כשאתה עובד עם מתאמן ומזהה בבהירות שהערך המובהק אצלו, העולה בעניין האימון, אינו מתאים לפעילות/פעולה בנושא האימון - האם אתם עובדים על שינוי הערך והתאמת אחר מאלו שיש לו - לפעולה

 או האם אתה מכווין את הפעולות של המאמן לאותו ערך ?

 בברכה בבט

אנסה להרחיב, או יותר נכון, לעשות סדר במה שכבר נאמר.

המתודה שמלמדים באיק"א מבוססת על "אימון ממוקד תוצאות" של ראובן כ"ץ. כתפיסת יסוד, זו מתודה שמשתדלת להימנע, במודע ובמכוון, מהיבטים פסיכולוגיים שלגביהם אין לנו, כמאמנים שלא הוכשרו בפסיכולוגיה, לא ידע מיד ראשונה ולא הכשרה מתאימה. לכן ההתמקדות שלנו לאורך כל התהליך היא בתוצאות אוביקטיביות. תוצאות אוביקטיביות הן:

1. עובדות נצפות בחיי המתאמן, או כאלו שתוארו על ידי המתאמן, וניתנות לאימות ולבקרה. למשל - המתאמן מספר לי שלא זכה במכרז כלשהו, זו, לצורך האימון, עובדה.

2. תחושות ורגשות של המתאמן עצמו, על פי דיווחו. כלומר, אם המתאמן מספר לי שבעקבות אי הזכיה במכרז חש הקלה, גם זו תוצאה רלוונטית לאימון.

ערכים נתפסים באימון כמאפייני אישיות בסיסיים של המתאמן. ערכים אלו נחלקים לכמה סוגים שיש ביניהם חפיפה חלקית:

אמונות ואידיאולוגיות, עקרונות מוסר ואתיקה (למשל - "שוויון בסיסי בין כל בני האדם")

עקרונות פעולה המאפיינים את אופן מחשבתו ובחירתו של המתאמן (למשל - "יושר ואמירת האמת בכל מצב")

עקרונות פעולה של המתאמן בבואו במגע עם העולם (למשל - "חריצות" או "אפשר לסמוך עלי")

צרכים אישיותיים בסיסיים (למשל "משפחתיות", "ביטחון", "עצמאות" וכו')

אם נתייחס לפירמידה של תוצאות אפשריות, התפיסה אומרת כך:

הערכים של האדם הם הקבוע והבלתי משתנה.

הערכים + ניסיון החיים מחוללים את תמונת החזון של האדם. כלומר, כדי שאדם יהיה מאושר עליו להשיג מצב חיים שבו הוא מממש בפועל את ערכיו, חי ופועל בהתאם לערכיו יום יום, בכל תחומי החיים.

החזון מתחלק לכמה תוצאות עיקריות (למשל - "חיי משפחה מלאים באהבה ורוגע").

כל תוצאה עיקרית כזו נחלקת לתוצאות משנה (להמשיך את הדוגמה - זוגיות טובה, קשר בוגר שוויוני ונעים עם הילדים הבוגרים, קשר תדיר ונעים עם בני משפחה רחוקים יותר וכו')

תמונת החזון מייצגת מימוש של הערכים בצורה כלשהי, וניתנת לשינוי מסוים לאורך החיים שלנו. כשאנחנו צעירים, אולי נרצה לממש את ערך ה"יצירתיות" שלנו דרך עיסוק בציור. ייתכן שלאורך החיים נלמד שאנחנו יודעים להיות יצירתיים מאוד ולבטא את אותו הערך תוך כדי עבודה כמעצב תעשייתי, ונפיק מכך את אותו סוג של הגשמה ומימוש עצמי שהפקנו קודם דרך הציור. אבל הערך שמאחורי זה, היצירתיות, לא השתנה. הוא נשאר קבוע. אדם שערך יסוד אצלו הוא ביטחון, יפעל בדרכים שיבטיחו לו ביטחון. הביטחון הוא הסיבה לפעולה וגם התכלית שלה.

כלומר, אם מסתכלים בגדול על חיי המתאמן, הערכים הם גם המחוללים של המעשים והפעולות שבהם, וגם מהווים את התוצאה האולטימטיבית של אותם מעשים ופעולות (בתנאי, כמובן, שהמתאמן פועל נכונה ואינו מוסט מהגשמת חזונו בגלל חוסר מודעות או השפעתם של חסמים). בניסוח קנטיאני, הערכים הם "סיבה תכליתי ופועלת".

לכל אדם יש ערכים רבים. אבל כאשר מנתחים את התוצאות המשמעותיות שמתקבלות בחייו של אדם מגיעים, בכל המקרים שאני נתקלתי בהם, למספר קטן:7-9 ערכים, שבאמצעותם ניתן להסביר את הרוב המכריע של התוצאות המשמעותיות שהתקבלו בחייו של אדם. עבורנו, זהו המבחן האמיתי בזיהוי ערכים - אני חייב להיות מסוגל להצביע על תוצאות בחייו של המתאמן, שההסבר לכך שהתקבלו הוא שהמתאמן פעל בהתאם לערך שאני חושב שזיהיתי.

מה שקצת מבלבל את התמונה הם החסמים, אבל הבלבול הוא קצר מועד. בהגדרה, חסמים מביאים בטווח הארוך לתוצאות שליליות בחייו של המתאמן. אם אני מזהה עקרון פעולה קבוע של המתאמן, ואופן הפעולה הזה מכשיל אותו שוב ושוב, זהו חסם ולא ערך.

הערכים הם גם הסבר לעבר, אבל יותר חשוב - הם המפתח לעתיד. מצב שיא ההצלחה של המתאמן, המצב שבו יהיה מאושר, מימוש חזונו, חייב להיות תואם את ערכיו. לכן, אם אני מזהה באימון שהמתאמן מנסה לפעול בדרך שסותרת ערך שזוהה ואומת, זו נקודה לדיון באימון, והמטרה היא לא לשנות את הערך. בהתאם לתפיסה שתיארתי קודם זה גם בלתי אפשרי, וגם לא נכון לעשות. המטרה היא לגרום למתאמן להבין שהוא פועל בניגוד לערכיו, להבין מדוע, ולשקול האם לא עדיפה לו דרך פעולה אחרת שכן תואמת אותם.

דוגמה פשוטה שאני משתמש בה הרבה בשיעורים:

קח אדם שה"אמת" היא ערך מרכזי אצלו. טיפוס מחקרי כזה, אחד שהאמת האוביקטיבית היא נר לרגליו, שהעבודות חשובות לו יותר מאשר השאלה אם מישהו שמח או עצוב בגלל העובדות האלו. אחד שלא ישנה את הדוח שלו גם אם הבוס לא אוהב לקרוא מה כתוב שם, ויסמיק ויגמגם אם ינסה לספר "שקר לבן" . ונאמר שזהו ערך מאומת - בדקנו וראינו שהאיש פועל כך בעקביות, ושהוא מקבל הרבה תוצאות חיוביות בחייו בזכות צורת הפעולה הזו. 

נניח שהאיש עובד במעבדת פיתוח ולא משלמים לו מספיק. חבר ילדות שמעריך את חוכמתו של האיש, בעל עסק גדול לאלקטרוניקה, קיבל זיכיון להפצת מכשיר סלולרי חדיש בארץ, ומציע לו להיכנס כאיש שיווק בצוות שלו, בכוונה שאחרי שילמד את הנושא יהפוך להיות מנהל שיווק הארצי של המוצר, תמורת משכורת פי ארבעה מזו שהיתה לו, תנאים מעולים, עצמאות ניהולית וכל מה שירצה.

לקבל או לא לקבל?

הערכים, במקרה זה, הם שופט נפלא. האם ערכיו המרכזיים של האיש תואמים את הערכים המובילים במקום שאליו הוא שוקל ללכת? האם "אמת בכל מחיר" היא הערך המוביל בתחום השיווק? מה סיכוייו להצליח במקום כזה, ואיך ייראו חייו אם יצליח?

כלומר, כאן, לא יהיה זה נכון לנסות לשנות את האיש, לגרום לו לצמצם את חשיבותו של ערך האמת שלו, ולהמיר אותו בערך "הצלחה"  או ,תדמית" (או כל ערך שיווקי מרכזי אחר).  זה נדון לכישלון, והאיש יסבול בזמן שינסה.

המצב שונה אילו היינו מסתכלים על אדם שעבורו "הצלחה" היא ערך מוכח, אבל שיש לו חסם שמונע ממנו להצליח באינטראקציות בינאישיות, או גורם לו להיות עצור/ביישן במצבי היכרות ראשונית וכו'. במקרה כזה דרך הפעולה כן צריכה להיות של שינוי - כדי לנטרל את החסם ולממש את הערך האמיתי.

מקווה שהבהרתי. בשביל יותר מזה אני חושש שתצטרך לארגן כמה חברים ולהזמין הרצאה מסודרת

היי שמעיה,

קראתי, עדיין לא לעומק את דבריך.

ממבט ראשון יש כמה דברים שברצוני להגיב ולענות לך (בעיקר בכל הקשור למשמעות הרוחנית של הגישה), רק שכרגע אני קצרה בזמן.

לגבי ההופכיות - אני מסכימה איתך באופן כללי. אתה צודק שאין באמת ערך הופכי (זה קשור יותר לתפיסה חברתית).

אגיב מאוחר יותר.

שמעיה יקר, הנה חזרתי.

קוראים לך שמעיה ולכן אני בטוחה שיש לך את האפשרות להקשיב גם מהלב.

לשכל יש לו מקום של כבוד.  אני לא יכולה ולא רוצה לקחת אותו  ממך .

אז ככה, בשביל הספורט, אני מציעה תרגיל קטנטן בן דקה לפני שאתה מתחיל לקרוא, אם תבחר, כמובן.

דמיין אור בהיר ומרפא בצבע שתבחר שבזמן שאיפת האויר נכנס לגופך דרך הקודקוד וממלא את כל גופך מטהר ומנקה כל תא בגוף ובזמן הנשיפה יוצא דרך הרגליים אל האדמה. חזור על כך למשך 3 נשימות עמוקות.

מוכן?

כאשר אדם מחובר למהות שלו, להוויה שלו, מצב של חוסר הלימה בין הערך לפעולה לא קיים.

המימד שיש בו רע וטוב ונכון ולא נכון מכונה המציאות הדואלית. זו המציאות בה כולנו מכירים ולה אנו קוראים המציאות.

כאשר אדם מצליח להתחבר למימדים גבוהים יותר של התודעה שלו הוא יכול להגיע למימד בו הוא מבין  שהכל הולם, אין רע וטוב, נכון או לא נכון והוא יכול, אם הוא  באמת רוצה בכך, גם להבין מדוע במציאות הדואלית הוא מרגיש כפי שהוא מרגיש וחווה את מה שהוא חווה.

ההוויה במימדים הללו היא של בהירות ושל אהבה ושל הכרה באמת.

הארות ותובנות ממימד גבוה קורות גם באופן ספונטני. לא חייבת להיות חוויה מיסטית של שמיעת קולות, ראיית מלאכים או חוויה חוץ גופית. גם בתהליך אימון 'רגיל' אדם מגיע להארות/תובנות.

אך על מנת לחוות ולהיות מחוברים לאמת הגבוהה שלנו כל הזמן על רובנו לעשות עבודת מודעות, להשיל ספקות, פחדים וכו' או להתנסות בכלים רוחניים.

כאשר מתרגלים כלים של מודעות והתפתחות רוחנית ניתן להגיע לרמות תודעה בהן אנו מבינים ומכירים בהבדל בין המהות שלנו שהיא שלווה, שלמה והרמונית לבין האישיות, האגו וחלק מהערכים ששייכים למציאות הדואלית.

זו אינה אשלייה עצמית או התעלמות מהאמת. נהפוך הוא. ככל שמתעלים לתודעה גבוהה יותר הדברים הופכים בהירים יותר והמציאות האמיתית נחשפת.

ספקות, פחדים, האשמות, פרדיגמות - כל אלה אינם חסמים שמונעים מהאדם להגיע ליעדיו. על פי התודעה הרוחנית אלה קליפות המסתירות את האדם מהוויתו השלמה והמושלמת.

אדם שחי את הוויתו כל הזמן הוא נטול כל אלה ולכן הוא גם מתנהל בעולם בקלות וללא מאמץ.

אדם שמממש את זכותו הטבעית להיות בקשר עם עצמו ולא משנה באיזו דרך הוא עושה זאת, מתחיל להבין שהוא יכול להיות שלו ללא תלות בסביבה. יכולת זו יכולה להביא אדם לחיים מאושרים ואף קלים ביותר כיוון שבסופו של דבר הימצאות בתודעה גבוהה יותר מאפשרת לאדם לעשות את המינימום הנדרש על מנת להביא לתוצאה. הכל מסתנכרן וניסים קורים.

אם ניקח את "מר מצויינות" כדוגמא אזי על פי התודעה הגבוהה יותר הוא לא נמצא במקום שהוא נמצא כיוון שלא עשה מספיק או נכון, אלא משום שאישיותו, חייו, קורותיו ובחירותיו הן הדרך של נשמתו לחוות חוויה ארצית מסויימת, ללמוד ולהתפתח.

קיימת סיבה לכך שלא עשה או לא עשה נכון והוא אינו "אשם" בה כמו גם סביבתו.

אישיותו, הוריו, נסיבות חייו, ערכיו כל אלה הוטבעו ונקבעו באופן שעד היום בו הגיע למצב שבו הוא מוכן לקחת אחריות שלמה, לצעד בנתיב של מודעות עצמית ואחריות אישית לבחירותיו הוא פשוט לא היה בשל לשינוי. היה לו ערך מוסף כלשהו מהימצאותו במצב הזה של חוסר ההלימה והוא יכול, אם ירצה להבין את הסיבה.

יכולתו של האדם להיות מחובר להוויתו מביאה לו שלווה ובהירות וגם מאפשרת לו להגיע לתובנות לגבי מצבו.  החיבור למהות אינו מביא אדם להכרה שהוא צריך לעשות X , Y או Z כדי להיות מאושר, אלא שהאושר כבר קיים, נמצא בו בתוכו ויש לו גישה אליו בכל רגע נתון.

באמצעות כלים רוחניים ניתן להשיל קליפות (חסימות) המסוות את האמת שהיא המהות השלמה והמאושרת.

באמצעות כלים רוחניים כמו דמיון מודרך, למשל, ניתן לשנות דפוסי מחשבה שבאימון נקראים פרדיגמות.

באמצעות יעוץ רוחני באמצעים כמו  קריאה בקלפי טארוט, פירוש חלומות ותיקשור (דברים שאני עושה) ניתן למצוא במהירות (דרך קשר עם ההדרכה/תת המודע של האדם)  את הפרדיגמות, הפחדים, הדפוסים של האדם וגם לכוון אותו כיצד לעשות שינוי.

יעוץ רוחני יכול להיות נקודת מפנה קסומה בחייו של אדם המגיע עם רצון אמיתי לשינוי ונכונות ללקיחת אחריות.  אך כיוון שהתובנות עלולות להיתקל בהתנגדות האגו, דרך אפקטיבית יותר עבור אנשים מסויימים אך גם ארוכה יותר היא באמצעות אימון רוחני או לימוד כלים רוחניים על מנת שהאדם יגיע לאותן הארות/תובנות בעצמו.

אותו "מר מצויינות" עשוי להגיע להמון הבנות לגבי עצמו במסגרת אימון או יעוץ רוחני. אך אחת ההבנות הגבוהות ביותר אליהן הוא יכול להגיע היא שהערך שלו בכלל שייך למציאות הדואלית.  

הוא כבר מצטיין ושלם.

צטט: coachmaster 2009-05-26 15:04:18

 שמעיה שלום,

 סיקרנת אותי לגבי גישת איק"א . אשמח לקבל ממך מעט הרחבה לגביה.

 יחד עם זאת אני מבקש להבין אותך :-

 כשאתה עובד עם מתאמן ומזהה בבהירות שהערך המובהק אצלו, העולה בעניין האימון, אינו מתאים לפעילות/פעולה בנושא האימון - האם אתם עובדים על שינוי הערך והתאמת אחר מאלו שיש לו - לפעולה

 או האם אתה מכווין את הפעולות של המאמן לאותו ערך ?

 בברכה בבט

 

אנסה להרחיב, או יותר נכון, לעשות סדר במה שכבר נאמר.

המתודה שמלמדים באיק"א מבוססת על "אימון ממוקד תוצאות" של ראובן כ"ץ. כתפיסת יסוד, זו מתודה שמשתדלת להימנע, במודע ובמכוון, מהיבטים פסיכולוגיים שלגביהם אין לנו, כמאמנים שלא הוכשרו בפסיכולוגיה, לא ידע מיד ראשונה ולא הכשרה מתאימה. לכן ההתמקדות שלנו לאורך כל התהליך היא בתוצאות אוביקטיביות. תוצאות אוביקטיביות הן:

1. עובדות נצפות בחיי המתאמן, או כאלו שתוארו על ידי המתאמן, וניתנות לאימות ולבקרה. למשל - המתאמן מספר לי שלא זכה במכרז כלשהו, זו, לצורך האימון, עובדה.

2. תחושות ורגשות של המתאמן עצמו, על פי דיווחו. כלומר, אם המתאמן מספר לי שבעקבות אי הזכיה במכרז חש הקלה, גם זו תוצאה רלוונטית לאימון.

ערכים נתפסים באימון כמאפייני אישיות בסיסיים של המתאמן. ערכים אלו נחלקים לכמה סוגים שיש ביניהם חפיפה חלקית:

אמונות ואידיאולוגיות, עקרונות מוסר ואתיקה (למשל - "שוויון בסיסי בין כל בני האדם")

עקרונות פעולה המאפיינים את אופן מחשבתו ובחירתו של המתאמן (למשל - "יושר ואמירת האמת בכל מצב")

עקרונות פעולה של המתאמן בבואו במגע עם העולם (למשל - "חריצות" או "אפשר לסמוך עלי")

צרכים אישיותיים בסיסיים (למשל "משפחתיות", "ביטחון", "עצמאות" וכו')

אם נתייחס לפירמידה של תוצאות אפשריות, התפיסה אומרת כך:

הערכים של האדם הם הקבוע והבלתי משתנה.

הערכים + ניסיון החיים מחוללים את תמונת החזון של האדם. כלומר, כדי שאדם יהיה מאושר עליו להשיג מצב חיים שבו הוא מממש בפועל את ערכיו, חי ופועל בהתאם לערכיו יום יום, בכל תחומי החיים.

החזון מתחלק לכמה תוצאות עיקריות (למשל - "חיי משפחה מלאים באהבה ורוגע").

כל תוצאה עיקרית כזו נחלקת לתוצאות משנה (להמשיך את הדוגמה - זוגיות טובה, קשר בוגר שוויוני ונעים עם הילדים הבוגרים, קשר תדיר ונעים עם בני משפחה רחוקים יותר וכו')

תמונת החזון מייצגת מימוש של הערכים בצורה כלשהי, וניתנת לשינוי מסוים לאורך החיים שלנו. כשאנחנו צעירים, אולי נרצה לממש את ערך ה"יצירתיות" שלנו דרך עיסוק בציור. ייתכן שלאורך החיים נלמד שאנחנו יודעים להיות יצירתיים מאוד ולבטא את אותו הערך תוך כדי עבודה כמעצב תעשייתי, ונפיק מכך את אותו סוג של הגשמה ומימוש עצמי שהפקנו קודם דרך הציור. אבל הערך שמאחורי זה, היצירתיות, לא השתנה. הוא נשאר קבוע. אדם שערך יסוד אצלו הוא ביטחון, יפעל בדרכים שיבטיחו לו ביטחון. הביטחון הוא הסיבה לפעולה וגם התכלית שלה.

כלומר, אם מסתכלים בגדול על חיי המתאמן, הערכים הם גם המחוללים של המעשים והפעולות שבהם, וגם מהווים את התוצאה האולטימטיבית של אותם מעשים ופעולות (בתנאי, כמובן, שהמתאמן פועל נכונה ואינו מוסט מהגשמת חזונו בגלל חוסר מודעות או השפעתם של חסמים). בניסוח קנטיאני, הערכים הם "סיבה תכליתי ופועלת".

לכל אדם יש ערכים רבים. אבל כאשר מנתחים את התוצאות המשמעותיות שמתקבלות בחייו של אדם מגיעים, בכל המקרים שאני נתקלתי בהם, למספר קטן:7-9 ערכים, שבאמצעותם ניתן להסביר את הרוב המכריע של התוצאות המשמעותיות שהתקבלו בחייו של אדם. עבורנו, זהו המבחן האמיתי בזיהוי ערכים - אני חייב להיות מסוגל להצביע על תוצאות בחייו של המתאמן, שההסבר לכך שהתקבלו הוא שהמתאמן פעל בהתאם לערך שאני חושב שזיהיתי.

מה שקצת מבלבל את התמונה הם החסמים, אבל הבלבול הוא קצר מועד. בהגדרה, חסמים מביאים בטווח הארוך לתוצאות שליליות בחייו של המתאמן. אם אני מזהה עקרון פעולה קבוע של המתאמן, ואופן הפעולה הזה מכשיל אותו שוב ושוב, זהו חסם ולא ערך.

הערכים הם גם הסבר לעבר, אבל יותר חשוב - הם המפתח לעתיד. מצב שיא ההצלחה של המתאמן, המצב שבו יהיה מאושר, מימוש חזונו, חייב להיות תואם את ערכיו. לכן, אם אני מזהה באימון שהמתאמן מנסה לפעול בדרך שסותרת ערך שזוהה ואומת, זו נקודה לדיון באימון, והמטרה היא לא לשנות את הערך. בהתאם לתפיסה שתיארתי קודם זה גם בלתי אפשרי, וגם לא נכון לעשות. המטרה היא לגרום למתאמן להבין שהוא פועל בניגוד לערכיו, להבין מדוע, ולשקול האם לא עדיפה לו דרך פעולה אחרת שכן תואמת אותם.

דוגמה פשוטה שאני משתמש בה הרבה בשיעורים:

קח אדם שה"אמת" היא ערך מרכזי אצלו. טיפוס מחקרי כזה, אחד שהאמת האוביקטיבית היא נר לרגליו, שהעבודות חשובות לו יותר מאשר השאלה אם מישהו שמח או עצוב בגלל העובדות האלו. אחד שלא ישנה את הדוח שלו גם אם הבוס לא אוהב לקרוא מה כתוב שם, ויסמיק ויגמגם אם ינסה לספר "שקר לבן" . ונאמר שזהו ערך מאומת - בדקנו וראינו שהאיש פועל כך בעקביות, ושהוא מקבל הרבה תוצאות חיוביות בחייו בזכות צורת הפעולה הזו. 

נניח שהאיש עובד במעבדת פיתוח ולא משלמים לו מספיק. חבר ילדות שמעריך את חוכמתו של האיש, בעל עסק גדול לאלקטרוניקה, קיבל זיכיון להפצת מכשיר סלולרי חדיש בארץ, ומציע לו להיכנס כאיש שיווק בצוות שלו, בכוונה שאחרי שילמד את הנושא יהפוך להיות מנהל שיווק הארצי של המוצר, תמורת משכורת פי ארבעה מזו שהיתה לו, תנאים מעולים, עצמאות ניהולית וכל מה שירצה.

לקבל או לא לקבל?

הערכים, במקרה זה, הם שופט נפלא. האם ערכיו המרכזיים של האיש תואמים את הערכים המובילים במקום שאליו הוא שוקל ללכת? האם "אמת בכל מחיר" היא הערך המוביל בתחום השיווק? מה סיכוייו להצליח במקום כזה, ואיך ייראו חייו אם יצליח?

כלומר, כאן, לא יהיה זה נכון לנסות לשנות את האיש, לגרום לו לצמצם את חשיבותו של ערך האמת שלו, ולהמיר אותו בערך "הצלחה"  או ,תדמית" (או כל ערך שיווקי מרכזי אחר).  זה נדון לכישלון, והאיש יסבול בזמן שינסה.

המצב שונה אילו היינו מסתכלים על אדם שעבורו "הצלחה" היא ערך מוכח, אבל שיש לו חסם שמונע ממנו להצליח באינטראקציות בינאישיות, או גורם לו להיות עצור/ביישן במצבי היכרות ראשונית וכו'. במקרה כזה דרך הפעולה כן צריכה להיות של שינוי - כדי לנטרל את החסם ולממש את הערך האמיתי.

מקווה שהבהרתי. בשביל יותר מזה אני חושש שתצטרך לארגן כמה חברים ולהזמין הרצאה מסודרת

 

 

 שמעיה שלום,

 תודה להתייחסות המפורטת.

 הרחבת כהלכה - בהחלט מלמד ומרחיב.

 את ראובן כ"ץ אני מכיר "כסטודנט" - ינקנו את ידע האימון מאותו מקור ובזמנים כמעט מקבילים.

אני מבקש לשמוע עוד בעיקר על הדרך / התהליך של זהוי הערכים אצל המתאמן - איך זה עובד הלכה למעשה.

הרעיון של "הזמנה להרצאה" - רעיון מכובד, אשקול זאת ואביא לידיעת "צוות" המאמנים שאני משתתף בו.

בברכה בבט

צטט: שירלי בן יהונתן 2009-05-26 22:39:26

שמעיה יקר, הנה חזרתי.

 

קוראים לך שמעיה ולכן אני בטוחה שיש לך את האפשרות להקשיב גם מהלב.

לשכל יש לו מקום של כבוד.  אני לא יכולה ולא רוצה לקחת אותו  ממך .

אז ככה, בשביל הספורט, אני מציעה תרגיל קטנטן בן דקה לפני שאתה מתחיל לקרוא, אם תבחר, כמובן.

דמיין אור בהיר ומרפא בצבע שתבחר שבזמן שאיפת האויר נכנס לגופך דרך הקודקוד וממלא את כל גופך מטהר ומנקה כל תא בגוף ובזמן הנשיפה יוצא דרך הרגליים אל האדמה. חזור על כך למשך 3 נשימות עמוקות.

מוכן?

 

כאשר אדם מחובר למהות שלו, להוויה שלו, מצב של חוסר הלימה בין הערך לפעולה לא קיים.

המימד שיש בו רע וטוב ונכון ולא נכון מכונה המציאות הדואלית. זו המציאות בה כולנו מכירים ולה אנו קוראים המציאות.

כאשר אדם מצליח להתחבר למימדים גבוהים יותר של התודעה שלו הוא יכול להגיע למימד בו הוא מבין  שהכל הולם, אין רע וטוב, נכון או לא נכון והוא יכול, אם הוא  באמת רוצה בכך, גם להבין מדוע במציאות הדואלית הוא מרגיש כפי שהוא מרגיש וחווה את מה שהוא חווה.

ההוויה במימדים הללו היא של בהירות ושל אהבה ושל הכרה באמת.

הארות ותובנות ממימד גבוה קורות גם באופן ספונטני. לא חייבת להיות חוויה מיסטית של שמיעת קולות, ראיית מלאכים או חוויה חוץ גופית. גם בתהליך אימון 'רגיל' אדם מגיע להארות/תובנות.

אך על מנת לחוות ולהיות מחוברים לאמת הגבוהה שלנו כל הזמן על רובנו לעשות עבודת מודעות, להשיל ספקות, פחדים וכו' או להתנסות בכלים רוחניים.

כאשר מתרגלים כלים של מודעות והתפתחות רוחנית ניתן להגיע לרמות תודעה בהן אנו מבינים ומכירים בהבדל בין המהות שלנו שהיא שלווה, שלמה והרמונית לבין האישיות, האגו וחלק מהערכים ששייכים למציאות הדואלית.

זו אינה אשלייה עצמית או התעלמות מהאמת. נהפוך הוא. ככל שמתעלים לתודעה גבוהה יותר הדברים הופכים בהירים יותר והמציאות האמיתית נחשפת.

ספקות, פחדים, האשמות, פרדיגמות - כל אלה אינם חסמים שמונעים מהאדם להגיע ליעדיו. על פי התודעה הרוחנית אלה קליפות המסתירות את האדם מהוויתו השלמה והמושלמת.

אדם שחי את הוויתו כל הזמן הוא נטול כל אלה ולכן הוא גם מתנהל בעולם בקלות וללא מאמץ.

אדם שמממש את זכותו הטבעית להיות בקשר עם עצמו ולא משנה באיזו דרך הוא עושה זאת, מתחיל להבין שהוא יכול להיות שלו ללא תלות בסביבה. יכולת זו יכולה להביא אדם לחיים מאושרים ואף קלים ביותר כיוון שבסופו של דבר הימצאות בתודעה גבוהה יותר מאפשרת לאדם לעשות את המינימום הנדרש על מנת להביא לתוצאה. הכל מסתנכרן וניסים קורים.

אם ניקח את "מר מצויינות" כדוגמא אזי על פי התודעה הגבוהה יותר הוא לא נמצא במקום שהוא נמצא כיוון שלא עשה מספיק או נכון, אלא משום שאישיותו, חייו, קורותיו ובחירותיו הן הדרך של נשמתו לחוות חוויה ארצית מסויימת, ללמוד ולהתפתח.

קיימת סיבה לכך שלא עשה או לא עשה נכון והוא אינו "אשם" בה כמו גם סביבתו.

אישיותו, הוריו, נסיבות חייו, ערכיו כל אלה הוטבעו ונקבעו באופן שעד היום בו הגיע למצב שבו הוא מוכן לקחת אחריות שלמה, לצעד בנתיב של מודעות עצמית ואחריות אישית לבחירותיו הוא פשוט לא היה בשל לשינוי. היה לו ערך מוסף כלשהו מהימצאותו במצב הזה של חוסר ההלימה והוא יכול, אם ירצה להבין את הסיבה.

יכולתו של האדם להיות מחובר להוויתו מביאה לו שלווה ובהירות וגם מאפשרת לו להגיע לתובנות לגבי מצבו.  החיבור למהות אינו מביא אדם להכרה שהוא צריך לעשות X , Y או Z כדי להיות מאושר, אלא שהאושר כבר קיים, נמצא בו בתוכו ויש לו גישה אליו בכל רגע נתון.

באמצעות כלים רוחניים ניתן להשיל קליפות (חסימות) המסוות את האמת שהיא המהות השלמה והמאושרת.

באמצעות כלים רוחניים כמו דמיון מודרך, למשל, ניתן לשנות דפוסי מחשבה שבאימון נקראים פרדיגמות.

באמצעות יעוץ רוחני באמצעים כמו  קריאה בקלפי טארוט, פירוש חלומות ותיקשור (דברים שאני עושה) ניתן למצוא במהירות (דרך קשר עם ההדרכה/תת המודע של האדם)  את הפרדיגמות, הפחדים, הדפוסים של האדם וגם לכוון אותו כיצד לעשות שינוי.

יעוץ רוחני יכול להיות נקודת מפנה קסומה בחייו של אדם המגיע עם רצון אמיתי לשינוי ונכונות ללקיחת אחריות.  אך כיוון שהתובנות עלולות להיתקל בהתנגדות האגו, דרך אפקטיבית יותר עבור אנשים מסויימים אך גם ארוכה יותר היא באמצעות אימון רוחני או לימוד כלים רוחניים על מנת שהאדם יגיע לאותן הארות/תובנות בעצמו.

אותו "מר מצויינות" עשוי להגיע להמון הבנות לגבי עצמו במסגרת אימון או יעוץ רוחני. אך אחת ההבנות הגבוהות ביותר אליהן הוא יכול להגיע היא שהערך שלו בכלל שייך למציאות הדואלית.  

הוא כבר מצטיין ושלם.

 

שירלי,

ראשית, השם שלי לא קשור לעניין, לא חשוב בכמה צבעים מורחים אותו. אילו היתה משמעות כלשהי לשמי, הייתה לי גישה ישירה לאזנו של אלוהים. אבל אין לי יומרות לכך, וגם הוא אינו מדבר אלי במיוחד. 

סלחי גם שלא ביצעתי את התרגיל שלך. את המדיטציה שלי אני עושה באופנים אחרים. בעיני, יש מידה של יוהרה בהנחה המובלעת שלך שמעולם לא בדקתי או התנסיתי בדברים מעין זה. העובדה שאני דוחה את גישתך אינה מבוססת על אי-ידיעה, אלא להיפך. בדקתי, לא השתכנעתי. 

בכל אופן, כפי שציינתי בסיכום התגובה הקודמת שלי, האמת היא אי שם בחוץ ואנו נותנים לה פרשנויות שונות, מנסחים תיאוריות ודרכי פעולה שנובעות מהן, ומנסים לפעול לפיהן. אם זו שלך פועלת עבורך, יופי לך. אני עדיין מעדיף את שלי.

שמעיה,

אני האחרונה שחושבת שיש דרך אחת להתפתחות, אושר וכו'. מקובלת עליי הדרך שלך ואינני מתווכחת איתה.

ניסיתי להעביר את הגישה שלי בדרך מעט יותר חווייתית וכתבתי שזו בחירה שלך אם לקבל או לא.

אני קראתי על הגישה האימונית התוצאתית בהווירוסטית ולמדתי ממך וחשבתי שאולי תרצה לעשות אותו דבר. זה שאני מספרת לך איך אני חושבת או עושה דברים לא אומרת שאני חושבת שאתה צריך לנטוש את הדרך שלך ולחשוב כמוני.  

אין כאן הנחה לגבי התנסותך או אי התנסותך. גם בתוך העולם "הרוחני" יש אלפי שיטות, תיאוריות וכו'. 

בנוסף, גם אם אתה עושה מדיטציות כל יום  זו עדיין דרך טובה להתחיל לימוד/קריאה של משהו ישן או חדש. גם אנשים "רוחניים" חושבים/שומעים מהשכל.

בכל מקרה, אני שמחה שאתה שמח בשלך ואני בשלי.