אגלה לך סוד ואל תספרי לאף אחד אחר. ניראה לי שבשרשרת היסטורית האמנות, תקופתנו  האמנותית תחשב בעיני יודעי דבר, שוות ערך לחשכת ימי הביניים.

ואם לא יהיה כך, לפחות לא אהיה כאן על מנת להיווכח בטעותי.

רות

 

רות היום קראתי את הדברים הללו,

 

אותה חוקיות שכנראה באמנות שכנראה מאוד חשובה עבורך , כמו קומפיציה  נכונה, והרמוניה צבעונית מדויקת ,

 באמת לפעמים איבדו מערכם ,

אבל,

אני הגעתי למסקנה , שהיום להבדיל מתקופות אחרות אמנים לא יוצרים אמנות,  אלא חיים  אמנות ,

 

ככה זה לפחות אצלי,

 

  טוב לי כך

ואני נהנת  מי זה מאוד. 

 

אם יש משהו נפלא בעולם הזה זה אמנות.  האמנות היום היא עשירה בגוונים שלה , היא הרחיבה את הגבולות .

 ואותם חוקים שמסדרים לנו הכל כבר לא קיימים ,

 

בדיוק כמו החיים שיש בהם הרבה כאוס והסדר ממנו והלאה. .

 

האמנות היא המקבילה לחיים .   ככל שאין חוקיות מסודרת בחיים גם אין חוקיות מסודרת באמנות.

 

אם תחשבי על קום המדינה שאז רצו להקים קיבוצים , כולם היו שווים , חיו על פי מוסכמות של נכון ומותר ואסור.

 

היום זה נעלם .

 

גם האמנות ואותה חוקיות נעלמה , אמן מפתח לו שפה אישית ומתנהל לפי המציאות שהחיים מציבים לו.

 

אמן טוב הוא אמן שבנה לו "מילון " אישי  עם שפה והסברים . ואותה שפה מדוברת שלו אישית היא מדוברת בתוך יצירותיו.

 

הבעיה היחידה שלנו היום כישראלים זה חוסר הפרגון , הזילזול אחד בשני , וחוסר הקשבה .

 

 ואחד הדברים שלי כואב לאמנות יש צורך בסבלנות הקשבה הפנמה , ובעולם של אינסטסט למי יש זמן,

 

היום העולם מתנהל לפי כסף , אז באמת למי יש זמן , ובכדי להרויח כסף מאמנות צריך מצוא אמנים שמציירים ציורים שמתאימים לקירות , ולתלות על הקירות צריך ציורים יפים . בלי חראטה.

 

ולאמנים היום קוראים שרלטנים , אמנים שלא מציירים  בכדי לקשט קירות ,קוראים להם שרלטנים.

 

 

 

 

כמו שה"אמן הסודי  כותב , כי למי יש זמן ?  

 

 

 

כל מה שעושה לך טוב :) !

 

אמן אמיתי, נפשו מתערבבת באמנותו ואמנותו הראי של נפשו. אמן אמיתי לא צריך ביקורת. הוא המבקר הכי גדול של עצמו. לא עובד בשביל כסף, משהו אחר מניע אותו. כדאי שימצא זיווג עשיר, או מקור פרנסה אחר, חלופי, נוסף. אחרת, בכורח העיתים והפרנסה יאלץ למסחר את אמנותו, להתאימה לדרישות הקהל וחבל. אמן אמיתי נבחן רק בראי הזמן. יתכן שבחייו לא יזכה לקבל את התגובות אליהן הוא כמה, אבל יהיה שלם עם עצמו. לא עשיתי סטטיסטיקה, אבל נראה לי שחלק ניכר מהאמנים שיצירותיהם נמכרות היום במכירות פומביות תמורת סכומים של 6, 7, 8 ספרות מתו עניים. בטח לא מליונרים. הסיבה היא שהם הלכו עם האמת האישית שלהם עד הסוף. ממליצה לך להיכנס לבלוג שלי ולראות את הפוסט שמתייחס לחוויה שלי ממוזיאון מרמונט בפריז. רוצה להוסיף חוויה מיוחדת שחוויתי. תסביר מהי אמנות בעיני. טיילנו בצרפת, הגענו לעיירה קטנה במחוז שמפיין. ספר ההדרכה ציין כנקודת עניין, כנסיה, הבנויה כמו הנוטרדאם.אני תמיד בוחרת לבקר את האוריגינל במקומות היותר רחוקים, גם אם לפעמים הוא פחות מרשים, כדי לחסוך מעצמי את התורים ואת הצפיפות בפנים. וכך נכנסתי לאולם הראשי. מסביב ויטראז'ים צבעוניים. עוד ויטראז' ועוד ויטראז, האצתי את קצב צעדי, הבנתי כבר. לפתע, במחצית הדרך ממש, נפעמת, ליבי החסיר פעימה, עצרתי בדממה, הרמתי מבטי והורדתי אט אט על פני יצירה מדהימה. ויטראז בגווני כחול, תכלת, זהב, האור קורן דרכם, בוהק כאן, מאפיל שם, מחיה את הצבעים. או אז, נפניתי בסקרנות. מי האמן, שבנפשי נגע? בצד, ממש בפינה, לוח ברונזה, אולי אבן, נתן לי את התשובה. "שאגאל". זוהי אמנות אמיתית בעיני. נשמה נוגעת בנשמה.