צטט: מונה ניר גלעד 2009-05-28 09:20:38
צטט: בנך 2009-05-28 08:55:45
צטט: אמיר דורי 2009-05-27 21:43:06
שלום בנך
ברשותך אני רוצה להעיר על האמירה שלך ש"כל חלום הוא בר השגה בתנאי שיש תשטקה ואמונה"
האמירה הזו מבטאת במידה רבה את ה"אתוס האימוני" - אתוס של אופטימיות ואמונה בכוחות שמעודד אנשים לחלום ולהעיז. מצד שני יש כאן סכנה אמיתית לאשליה .
הרי לא כל חלום הוא באמת בר השגה - יש גם תנאי מציאות. הדוגמאות לכך רבות מספור :
אנשים חולמים המון דברים להיות טייסים , להיות אנשי עסקים מוצלחים , להיות מליונרים , להיות אינטלקטואלים ...
בהרבה מקרים החלומות מלאי תשוקה ואמונה , אלא שאז הם נתקלים במציאות , והמציאות, כמו המציאות, איננה תמיד נענית להם
בחיוב . מה יעשה למשל מי שרוצה להיות טייס ואין לו כישורים מינימליים לכך?
לכן, אחד מתפקידיו של המאמן ( לדעתי ) הוא לעזור למאומן להבחין בין פנטזיות עקרות לבין חלומות שאכן ניתן לממשם .
משימה קשה של מאמן היא מצד אחד לשמר אופטמיות ומצד שני להזהר לא לטעת אשליות.
ולמען ההבהרה- אני מאמן שמאוד מאמין בכוחו של אימון להשיג תוצאות.
אני חושב שההבדל המשמעותי בין התפיסות שלנו נאוץ בסמנטיקה שאנחנו נוקטים.
אני קורא ללקוח של מתאמן - אדם שהוא אקטיבי ובעל דעה ורצון שתפקידי לאפשר לו.
אתה קורא לו מאומן - פסיבי.
תפקידי הגדרתית לפי קוד האתיקה של האימון היא להאמין בכוחו של המתאמן.
איון שום בקשה ממני והייתי אומר גם, שאסור לי לשפוט, מה אפשרי או בילתי אפשרי עבור המתאמן.
למה השיפוט שלי על יכולותיו של המתאמן רלוונטיות בכלל?
מי אני שאדע להבחין מה היא אשלייה ומה אפשרי עבור המתאמן?
תפקידי הוא לאפשר.
זאת המחוייבות שלי כמאמן.
אישית אני מאמין שלמי שאין כישורים אמיתיים למשהו, גם לא יבחר בחירה אוטנטית בדבר.
מי שאין לו כישורים להיות טייס לא יבחר להיות טייס באופ אוטנטי.
אם בכל זאת בבחירה ראשונית הוא בוחר בבחירה שאיננה אוטנטית לו, זה יעלה באימון והוא ידע לעדכן את הבחירה שלו למשהו שהוא אוטנטי לו.
האימון יאפשר לו לעשות "פיין טיונינג" בבחירה הנכונה לו. אבל זה לא יבוא ממני אלא ממנו.
בוקר טוב אמיר,
מסכימה עם בנך לגבי המינוח -
מתאמן הוא אדם שיש לו מחויבות לחולל מפנה בחייו
והוא זה שעושה את הדרך
הוא אקטיבי לכל אורכה ואני רק מעירה אותו למי שהוא
ומאירה את המקומות שהוא אינו רואה.
לגבי החלום והשאלה האם הוא אפשרי או לא -
מאמנים שעושים את ההבחנה הזו עבור המתאמנים שלהם
חוטאים לדעתי ובגדול.
אני חיה שהכל אפשרי עבורנו כי אחרת לא הייתי
יכולה להאמין בגדולתם של אנשים ולצאת איתם למסע שכזה.
ועוד דבר קטן,
אמרת שתפקידו של המאמן הוא לעשות את ההבחנה
מהו חלום עקר ומהו חלום מציאותי.
מי אנחנו שיש לנו את הזכות הזאת להגיד לאנשים
מה נכון או לא נכון עבורם?
זו התיימרות לשחק תפקיד שכלל אינו שלנו.
בנך יקירי,
כל מילה בסלע ואין לי מה להוסיף...
חג שמח וטעים לשניכם:-)
הי מונה,
כתפיסה אוטופית ויעודית לגישת האימון - דבריך 100% נכונים ובמקום.
נוכחתי לראות שיש הבדל ענק בין להאמין בגישה לבין להוביל את המתאמן למימוש החזון או היעד שאליו הוא רוצה להגיע.
החתירה למימוש כוללת בניית כלים ודרך על ידו, העניין כבר לא נשאר בגדר חלום או פינטוז, יש כבר "בשר" סביב בניית החלום, איך זה יראה מה תהיה התוצאה, תאור פלסטי של המצב הסופי ויעדי הביניים, מדדי הצלחה וכו' - וכאן אמירתך בעניין נכונה כי יש את המתאמן הפועל על יציחרת המפנה בחייו.
המתאמן בבואו לקבל אימון לא יציג בקשה למימוש חלום לא מציאותי , להפך הוא הנכו בהרבה מיקרים הוא ילך "בקטן" מתוך המחסום שדברים גדולים קשים עליו ובלתי אפשריים וכאן אנחנו נכנסים לתמונה ברוח התגובה שלך.
ראי גם בבקשה את התייחסותי לתגובה של יהודה בנך ותראי למה התכוונתי ברקע לדיון.
בברכה בבט
/null/text_64k_1#