בדרך כלל כששואלים אותי על משרדים אחרים יש לי כמה תשובות מדף:
אם אני מכיר לטובה אני מפרגן.
אם אני לא מכיר אבל שמעתי טובות, אני אומר שאני לא מכיר אבל שמעתי טובות
ואם אם אני לא מכיר ולא שמעתי, או שמכיר ולא ממש מכיר לטובה, אני בדרך כלל אומר, שאין לי מושג, אבל סביר להניח שהם טובים ויודעים את המקצוע, אחרת לא היו מתפרנסים ממנו.
זה בסדר ובדרך כלל מספק את מי ששואל. אני מניח שמי ששואל, או מבקש ממני "מעין" אישור לקחת אותם, כלומר, כבר החליט והתרשם, אבל אמר שידבר עוד מישהו או שניים) ובלאו הכי אני לא ממש בתחרות אז זה לא משנה או שזו באמת תחרות ואז כאמור, אני מפרגן פלוס מינוס ומנסה להדגיש את הערכים המוספים שאני יכול לתת.
בגדול נדמה לי שככה זה אצל כולם.
אבל אתמול מישהי לחשה לי ששמעה ממישהו דברים לא טובים עלי. היא ציינה מי זה המישהו הזה, וגם ציינה מה.
האמת היא שכמעט נפלתי לריצפה מרוב תדהמה. לא שחייבים לפרגן לי, אבל... ראבק, הרי העולם קטן... וחוץ מזה, ככה? בצורה כל כך לא יפה? זו לא הייתה האמירה הרגילה של "לא תשמע ממני שום דבר רע עליו" או משהו כזה, אלא ממש להגיד דברים לא יפים.
התגובה היחידה שיכולתי להוציא מהפה היא חיוך דבילי. נו, מה יכולתי להגיד על מישהו שדקה קודם ]פירגנתי לו ואז הלקוחה מספרת שהוא ממש השמיץ אותי.
סוף טוב הכל טוב. בשעות הערב התקשרו וסגרנו סופית. אבל כל הערב וגם הבוקר אני הולך עם החוויה המפוקפקת.
הוספת תגובה על "אתמול "הופתעתי" מפרגון יתר של קולגה"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה