דאדי גולזאר - נמצאת בשנות ה-80 לחייה, פועלת למעלה

 מ- 65 שנים למען עולם  טוב יותר.  היא ידועה בשקט , ביציבות הפנימית שלה 

ובחוכמתה. היא אחת מחלוצות הגישה המודרנית של ניהול ארגון רוחני, המשלב

ידע ומדיטציית ראג'ה יוגה.היא אחת מהמנהלות הבכירות של האוניברסיטה,

וגם משמשת גם כחברה בוועדה המנהלת בקרן חינוך ומחקר של רג'ה יוגה.

 ובעשותה כן, היא סללה את הדרך לנשים רבות לפתח כישורי מנהיגות  בהודו

ובעולם.דאדי משמשת דוגמא לאין ספור אנשים כיצד ניתן להשיב לעצמנו את

הערכים האנושיים הבסיסיים, כדי להגיע לערך עצמי וכבוד עצמי אמיתיים,

להשתחרר מהרגלים שליליים ולהיות  מסוגלים לתרום יותר לחברה.

 

זהו חלק מראיון שהתרחש עם ארגון הברהמא קומאריס שנערך באוסטרליה ע"י פאוול ווילסון.

 

אם אני רוצה להרחיב זאת מעבר לכמה דקות ביום ולהפוך את כל חיי

ליותר שלווים ושבעי רצון.מה תציעי? כיצד אוכל להפוך זאת

להרגל ארוך טווח בחיים?

 

אנו נמשכים לאיכות הזאת, לשלווה, כיוון שהשלווה היא הטבע המקורי שלנו.

לכן השאלה האמיתית שיש לשאול היא: "למה אני לא מרגיש את השלווה
הזאתבאופן טבעי, כל הזמן? מה מונע ממני לחוות את השלווה הפנימית

שאני זקוק לה כל כך?"

כאב פנימי הוא המחסום שעומד בפנינו. כדי להתגבר על המחסום הזה,

עלינו להוכיח לעצמנו שלא משנה כמה נהיה חסרי שלווה, עדיין, חוסר שלווה

פשוט לא הולם אותנו – הוא אינו הטבע שלנו ואין זה הדבר שאנו מבקשים

לעצמנו בחיינו. עלינו להבין שמתחת לכאב נמצאת השלווה אותה אנו מחפשים,

ואפשר ללכת אל מעבר לכאב, לחלק עמוק יותר בתוכנו, ולטעון מחדש לשלווה

הזאת, לשוב ולנכס לעצמנו את טבענו המקורי.

מעשה זה הוא שמסיר את הכאב. זוהי העבודה שעלינו לבצע, שכן,

כל עוד אנו עצמנו נהיה שרויים בכאב, זה כל מה שנוכל לתת לאחרים – כאב.

אלו חיים הם אלה?

 

היכולת שלנו להגביר את השלווה הפנימית ולחזק את הלבבות השבירים

שלנו היא הדרך להפוך שלווים ואוהבים באופן טבעי. 

 

  * מיינד המסך הפנימי עליו מוקרנות המחשבות שלנו.

איך אני יכול להיות בשלווה כשאני רואה דוח חניה על השמשה ?