"סותבי'ס רשמה שיא במכירה פומבית לפריטי אמנות עכשווית, כאשר גייסה 255 מיליון דולר בלילה אחד, כולל הסכומים הגבוהים ביותר ששולמו אי פעם ליצירות של 15 אמנים מסוימים. ואולם, בתוך 24 שעות נופץ השיא על ידי כריסטי'ס, המתחרה, שרשמה שיא של 385 מיליון דולר, כולל 26 שיאים של אמנים מסוימים".

לפני כשנה רכש איל הקוסמטיקה, רון לאודר  יצירת אמנות של גוסטב קלימנט ב135 מיליון דולר.

אפשר לראות את עליית המחירים בתחום האמנות כחלק מגל עולמי של נזילות שמוביל לעלייה במחירי נכסים. בנוסף, מחירי האמנות הגבוהים משקפים את הגידול במספר האנשים העשירים ברחבי העולם.

למיליונרים הרוסים והסינים וגם למנהלי הקרנות הגידור נמאס כבר לקנות בתים ויאכטות, והם רוצים להציג ולראות את עושרם על קירות בתיהם.

עם זאת, מעמדה של האמנות כהשקעה שנוי במחלוקת, כי שוק האמנות הפכפך וסוער לפחות כפוליטיקה מזרח תיכונית ובטוח באותה מידה. למעשה יש רק קומץ אמנים שנחשבים לקניות בטוחות, ועבודות שלהם עולות די הרבה כסף.

ברחבי העולם קיימות קרנות רבות שמשקיעות באמנות ורואות בהן כאפיק השקעה בטוח. 

למשל, קרן גידור חדשה בשם ארט טריידינג פאנד אספה צוות קבוע של אמנים חיים שהעבודות שלהם יימכרו לרשת של קונים. מאחר שכל אמן מייצר זרם קבוע של עבודות, אפשר לראות בהם נכסים מניבים, עם בסיס רווח מוכח של כ-2.5 מיליון ליש"ט בשנה. בנוסף, ג'סטין ויליאמס, מייסד הקרן, אומר שהקרן תרכוש גם אמנות ממוכרים שסובלים מאחת משלוש בעיות - מוות, גירושין וחובות. מודל זה מראה שמחירים גבוהים מפתים את העוסקים בשוק האמנות ליטול סיכונים גבוהים - מנהלים ומתווכים כאחד. מייסדי ארט טריידינג פאנד מעריכים כי מחירי האמנות נמוכים בהרבה מהשיאים שרשמו בשלהי שנות ה-80. ייתכן שעד סוף העשור יהיו מכירות הפומביות עם הכנסות של מיליארדים.

לדידי, שוק האמנות מתנהג כמו בורסה. הרבה מאוד אנשים שהקשר שלהם לאמנות הוא רק מסחרי מעורבים בשוק הזה. קונים ומוכרים. השוק מתחלק לכמה מישורים: העכשווי - אמנים חדשים שבעוד עשור יגיעו למכירות פומביות וייהפכו למניה - והאמנים הוותיקים שכבר קנו הכרה ולכן הם מניות בטוחות כמו: פיקאסו, רמברנדט, קלימנט, וורהול ועוד.

הסברה היא כי בזמנים של אופריה וגאות בבורסה שוק האמנות משגשג בהתאמה ומגלגל מליוני דולרים, אך בימים של תנודתיות שוק האמנות הוא הראשון להיפגע.

האם אתם סבורים כי מדובר בטרנד חולף לעשירים בלבד או ברעיון השקעה טוב?

יוזמה ברוכה !!!

חיכיתי כבר שמישהו יכתוב על החיבור בין אמנות להשקעות,

תחום ההשקעות באמנות מאד מעניין, אשתדל להרחיב עליו יותר בימים הקרובים,

תודה

הקשר הסימביוטי המרתק שבין העולם הפיננסי לבין העולם האמנותי הוא מרתק, רב מימדי, סבוך ועתיר יוצאים-מן-הכלל-ים.... על כן, כל מה שאומר, הוא מתוך היכרותי ונסיוני האישיים.

זיו, בתי המכירות הגדולים, אלה שהזכרת ואלה שלא הזכרת, הם גופים עיסקיים לכל דבר ועניין, ולא תמיד אני אישית רואה בהם פרמטר בלעדי למצבו של שוק האמנות. עם זאת, איש לא יטיל ספק לגבי משקלו הסגולי הקריטי. אישית, התנסתי מספר פעמים בעוצמתן האדירה של המכירות הפומביות והאחרות, על כל מה שמתלווה לכך.

ההשקעה באמנות אינה השקעה רגילה. ההתייחסות אליה אינה דומה להשקעה רגילה, שבה נלקחים בחשבון היתרונות ומולם החסרונות, ואז מתקבלת החלטה לוגית, עיסקית, מנומקת (גם אם יש בה מימד של ריסק מחושב).

כאשר רוכשים אמנות, מתקיימים תהליכים שהם פסיכולוגיים במהותם, רגשיים, רגשניים, אישיים - שאין להם דבר וחצי דבר עם הגיון עיסקי צרוף.

אינני יכול להתרגש מדי מרכישה של לאודר בסכומי עתק, הגם שמדובר בקלימט הנפלא. אני מתרגש יותר מאנשים, אספנים פרטיים, שמזהים אמנות טובה עוד לפני מותו של האמן...

:-)

לשמחתי, אני יכול לומר שכיוון המודעות לאמנות, ולפן המסחרי שלה, גבוה מאי פעם. אני נפגש ונתקל ביותר ויותר אנשים, צעירים ומבוגרים, בעלי אוריינטציה אמנותית כזו או אחרת - שנדבקו בחיידק האספנות, מה שמעניק להם עונג, עניין, וריגוש אינטלקטואלי. ישנם המעידים שהמפגש עם האמנות ואספונתה מעניקים משמעות חדשה לחייהם. לא פחות.

אני יכול להעיד שברחבי גרמניה, בארה"ב, וגם בארץ, יש התעוררות המגיעה גם הרחק מזרקורי בתי המכירות הגדולים, מה שיוצר דינמיקה של עידוד היצירה, של מכירות ערות ושל ושגשוג של מחירי היצירות. וחוזר חלילה. זה מעגל המזין את עצמו. (עד כדי כך מזין את עצמו, שבנקודה מסויימת הוא מתחיל להיות מסוכן, ודוגמה טובה לכך היא השתלטותם של אספנים יפניים בשנות ה-80 על ציורי ואן גוך, רכישתם, הוצאתם למכירה ורכישתם מחדש באמצעות עצמם וחוזר חלילה...)

מכל מקום, לזהות אמן הנמצא בדרך אל הכרה והערכה - זוהי החכמה הגדולה.

אני ממליץ לקרוא את זכרונותיו של הנרי דניאל קאהנוויילר, שהפך לסוחר אמנות ענק, ולראות את תיאור יחסיו עם פיקסו, לפני שהלה הפך להיות "פיקסו"...

לסיום, סיפור מן הצד השני. לפני 12 שנה רכש יהלומן שישב בהונג קונג יצירה שלי, שתמונתה מובאת כאן. עברו שנים, ולפני כשנה וחצי - ובשל סיבותיי שלי, חשתי צורך לקבל אותה חזרה אליי. רכשתי את היצירה ממנו, במחיר הגבוה פי 3 וחצי מהמחיר שהוא שילם. מבלי להיכנס למספרים עצמם, שאינם חשובים באמת - היצירה הזו מוצעת עכשיו למכירה במחיר התחלתי הגבוה כמעט פי 3 מהמחיר ששילמתי עבורה...

אבל אני לא דוגמה. הייתי רוצה להאמין שאני אמן טוב בהרבה מכישוריי כסוחר דגול...

שלום לכם,

שוק האמנות אכן כמרקחה ושובר כל הזמן את השיאים של עצמו.

מעבר לנתוני מכירות מאי, שהוזכרו כאן, ראוי לציין בהקשר זה את היצירה של מארק רותקו שנמכרה באותה מכירה של סותביס במחיר שיא של 74 מיליון דולר. בכך שבר את שיאו הקודם של יצירות מאת אמן זה, שנקבע בכריסטיס בשנת 2005 בסך 22 מיליון דולר. חברי הקהילה המלומדים בוודאי יודעים יותר טוב ממני לחשב את אחוזי העלייה. הרותקו המדובר היה שייך לדיויד רוקפלר ועל הסיפור המלא כתבתי  כאן.

האם השוק ימשיך לעלות? קשה לומר. יש כל כל הרבה כסף פנוי  ובעולם בו נהיה יותר ויותר קשה לעשירים להתבלט, קשה לדעת מה יהיה. יש האומרים שממש כמו בועת ההייטק - גם בועת האמנות תתפוצץ. כך גם היה בתחילת שנות התשעים - אחרי הבום הקודם, שהוזכר כבר.

כפי שכתב ונונו מעלי, אמנות אינה מניות. אמנות היא נכס תרבותי, ערכי, רגשי וגם בתור גלריסטית אני לא מתייחסת ליצירות אמנות כמו אל "סחורה". הייתי רוצה שאנשים ירכשו אמנות מסיבות ערכיות ולא בשביל "לדפוק קופה".

אחרי הכל, יצירות אמנות עוברות בירושה מדור לדור והופכות לנכסי תרבות משפחתיים.

בניגוד למניות בורסה....

למי שיש עניין נוסף בנושא, מוזמן להצטרף אלינו לקהילת השקעות באמנות.

דבי לוזיה

מנהלת קהילת השקעות באמנות

לאחרונה אנו שומעים רבות על מדד הפחד בשוק ההון  והשימוש שנעשה בוא ככלי לבחינת  כניסה ויציאה מהשקעה , רכישות של אמנות על ידי חברות ותאגידים משקפות   מדד הפוך , סוג של "מדד האמון" .

ניתן להבחין במהלך שנת המסחר בשוק ההון בפיקים  המקבילים לעולם האמנות  ולכן גם עונת הגלריות והתערוכות היא לקראת סוף שנת המס ועודף כסף מוצא את דרכו כהשקעות רגש.

אמנות היא אחד מגשרי התיווך בין הכלכלה הראשונה לכלכלה השניה  והיכרות טובה יכולה לתת אינדיקציות מרתקות .

יש קרנות הון סיכון  הבוחנות אמנים גם על פי תוכנית עיסקית בדיוק כפי שהן בודקות מיזמי

היטק וזה מבורך.

לגבי שוק האמנות הסיני שאותו אני חוקר מס שנים אוכל לומר שאיילי ההון בסין רוכשים אמנות מערבית כסוג של מנטרה .  הגלריות המובילות בסין משווקות את התרבות הסינית והאמנים הסיניים אל תוך המערב דרך עולם האמנות ובתיקצוב ממשלתי.

צטט: אריק ונונו 2007-08-08 17:02:12

הקשר הסימביוטי המרתק שבין העולם הפיננסי לבין העולם האמנותי הוא מרתק, רב מימדי, סבוך ועתיר יוצאים-מן-הכלל-ים.... על כן, כל מה שאומר, הוא מתוך היכרותי ונסיוני האישיים.

 

זיו, בתי המכירות הגדולים, אלה שהזכרת ואלה שלא הזכרת, הם גופים עיסקיים לכל דבר ועניין, ולא תמיד אני אישית רואה בהם פרמטר בלעדי למצבו של שוק האמנות. עם זאת, איש לא יטיל ספק לגבי משקלו הסגולי הקריטי. אישית, התנסתי מספר פעמים בעוצמתן האדירה של המכירות הפומביות והאחרות, על כל מה שמתלווה לכך.

 

ההשקעה באמנות אינה השקעה רגילה. ההתייחסות אליה אינה דומה להשקעה רגילה, שבה נלקחים בחשבון היתרונות ומולם החסרונות, ואז מתקבלת החלטה לוגית, עיסקית, מנומקת (גם אם יש בה מימד של ריסק מחושב).

כאשר רוכשים אמנות, מתקיימים תהליכים שהם פסיכולוגיים במהותם, רגשיים, רגשניים, אישיים - שאין להם דבר וחצי דבר עם הגיון עיסקי צרוף.

 

אינני יכול להתרגש מדי מרכישה של לאודר בסכומי עתק, הגם שמדובר בקלימט הנפלא. אני מתרגש יותר מאנשים, אספנים פרטיים, שמזהים אמנות טובה עוד לפני מותו של האמן...

:-)

לשמחתי, אני יכול לומר שכיוון המודעות לאמנות, ולפן המסחרי שלה, גבוה מאי פעם. אני נפגש ונתקל ביותר ויותר אנשים, צעירים ומבוגרים, בעלי אוריינטציה אמנותית כזו או אחרת - שנדבקו בחיידק האספנות, מה שמעניק להם עונג, עניין, וריגוש אינטלקטואלי. ישנם המעידים שהמפגש עם האמנות ואספונתה מעניקים משמעות חדשה לחייהם. לא פחות.

 

אני יכול להעיד שברחבי גרמניה, בארה"ב, וגם בארץ, יש התעוררות המגיעה גם הרחק מזרקורי בתי המכירות הגדולים, מה שיוצר דינמיקה של עידוד היצירה, של מכירות ערות ושל ושגשוג של מחירי היצירות. וחוזר חלילה. זה מעגל המזין את עצמו. (עד כדי כך מזין את עצמו, שבנקודה מסויימת הוא מתחיל להיות מסוכן, ודוגמה טובה לכך היא השתלטותם של אספנים יפניים בשנות ה-80 על ציורי ואן גוך, רכישתם, הוצאתם למכירה ורכישתם מחדש באמצעות עצמם וחוזר חלילה...)

 

מכל מקום, לזהות אמן הנמצא בדרך אל הכרה והערכה - זוהי החכמה הגדולה.

אני ממליץ לקרוא את זכרונותיו של הנרי דניאל קאהנוויילר, שהפך לסוחר אמנות ענק, ולראות את תיאור יחסיו עם פיקסו, לפני שהלה הפך להיות "פיקסו"...

 

לסיום, סיפור מן הצד השני. לפני 12 שנה רכש יהלומן שישב בהונג קונג יצירה שלי, שתמונתה מובאת כאן. עברו שנים, ולפני כשנה וחצי - ובשל סיבותיי שלי, חשתי צורך לקבל אותה חזרה אליי. רכשתי את היצירה ממנו, במחיר הגבוה פי 3 וחצי מהמחיר שהוא שילם. מבלי להיכנס למספרים עצמם, שאינם חשובים באמת - היצירה הזו מוצעת עכשיו למכירה במחיר התחלתי הגבוה כמעט פי 3 מהמחיר ששילמתי עבורה...

אבל אני לא דוגמה. הייתי רוצה להאמין שאני אמן טוב בהרבה מכישוריי כסוחר דגול...

 

 

אריק,

הסיפור האישי על היצירה שלך מעניין מאד, והיצירה מקסימה ביופיה, מסקרן לדעת מדוע חשת צורך לרכוש אותה בחזרה..., מדובר במקרה נדיר, לא ?

לפני מספר שבועות ביקרתי במוזיאון פיקסו בברצלונה, ראיתי את התפתחות יצירותיו של פיקסו, ואת השינויים שחלו בציוריו לאורך השנים. ציורים רבים נתרמו על ידיו למוזיאון, מכיוון שהחל את דרכו בלימוד ציור בברצלונה, וחש קירבה ואהבה לעיר הזו..., זוהי בהחלט דוגמא לאומן שזכה להיות מוכר ומוערך בחייו.

צטט: ziposhin 2007-08-08 17:07:56

שוק האמנות כמרקחה?

"סותבי'ס רשמה שיא במכירה פומבית לפריטי אמנות עכשווית, כאשר גייסה 255 מיליון דולר בלילה אחד, כולל הסכומים הגבוהים ביותר ששולמו אי פעם ליצירות של 15 אמנים מסוימים. ואולם, בתוך 24 שעות נופץ השיא על ידי כריסטי'ס, המתחרה, שרשמה שיא של 385 מיליון דולר, כולל 26 שיאים של אמנים מסוימים".

לפני כשנה רכש איל הקוסמטיקה, רון לאודר  יצירת אמנות של גוסטב קלימנט ב135 מיליון דולר.

אפשר לראות את עליית המחירים בתחום האמנות כחלק מגל עולמי של נזילות שמוביל לעלייה במחירי נכסים. בנוסף, מחירי האמנות הגבוהים משקפים את הגידול במספר האנשים העשירים ברחבי העולם.

למיליונרים הרוסים והסינים וגם למנהלי הקרנות הגידור נמאס כבר לקנות בתים ויאכטות, והם רוצים להציג ולראות את עושרם על קירות בתיהם.

עם זאת, מעמדה של האמנות כהשקעה שנוי במחלוקת, כי שוק האמנות הפכפך וסוער לפחות כפוליטיקה מזרח תיכונית ובטוח באותה מידה. למעשה יש רק קומץ אמנים שנחשבים לקניות בטוחות, ועבודות שלהם עולות די הרבה כסף.

ברחבי העולם קיימות קרנות רבות שמשקיעות באמנות ורואות בהן כאפיק השקעה בטוח. 

למשל, קרן גידור חדשה בשם ארט טריידינג פאנד אספה צוות קבוע של אמנים חיים שהעבודות שלהם יימכרו לרשת של קונים. מאחר שכל אמן מייצר זרם קבוע של עבודות, אפשר לראות בהם נכסים מניבים, עם בסיס רווח מוכח של כ-2.5 מיליון ליש"ט בשנה. בנוסף, ג'סטין ויליאמס, מייסד הקרן, אומר שהקרן תרכוש גם אמנות ממוכרים שסובלים מאחת משלוש בעיות - מוות, גירושין וחובות. מודל זה מראה שמחירים גבוהים מפתים את העוסקים בשוק האמנות ליטול סיכונים גבוהים - מנהלים ומתווכים כאחד. מייסדי ארט טריידינג פאנד מעריכים כי מחירי האמנות נמוכים בהרבה מהשיאים שרשמו בשלהי שנות ה-80. ייתכן שעד סוף העשור יהיו מכירות הפומביות עם הכנסות של מיליארדים.

לדידי, שוק האמנות מתנהג כמו בורסה. הרבה מאוד אנשים שהקשר שלהם לאמנות הוא רק מסחרי מעורבים בשוק הזה. קונים ומוכרים. השוק מתחלק לכמה מישורים: העכשווי - אמנים חדשים שבעוד עשור יגיעו למכירות פומביות וייהפכו למניה - והאמנים הוותיקים שכבר קנו הכרה ולכן הם מניות בטוחות כמו: פיקאסו, רמברנדט, קלימנט, וורהול ועוד.

הסברה היא כי בזמנים של אופריה וגאות בבורסה שוק האמנות משגשג בהתאמה ומגלגל מליוני דולרים, אך בימים של תנודתיות שוק האמנות הוא הראשון להיפגע.

האם אתם סבורים כי מדובר בטרנד חולף לעשירים בלבד או ברעיון השקעה טוב?

האם לדעתכם המחירים ימשיכו לעלות? 

טוב, הדיון הזה הולך ונהיה חם מרגע לרגע, אז אני גם אתרום פה קצת :)

היקף מכירות האמנות המערבית מוערך בכ- 1,440 מיליון דולר, השוק הזה ללא ספק רותח, יש זינוק במחירים של עבודות ישנות, מיליונרים מחזרים בלהט אחר מלאי פרטי אמנות אשר הולך ופוחת.

עקב העליה הגדולה במספר המתעשרים, עולה הביקוש לפריטי אמנות, ובתי המכירות אינם מצליחים למצוא פריטים למכירה. יצירות שמוצאות עצמן מועמדות למכירה, חוזרות לעיתים רחוקות מאד לשוק, מכיוון שרוב המוזיאונים והקונים בונים לעצמם אוספים קבועים.

אנשים נקשרים ליצירות האמנות שרכשו, ותיאבונם גדל והם רוכשים פריטים נוספים. חלקם אף "מתמכרים" לאוסף האמנות הפרטי שלהם.

שוויה של אמנות תלוי במידת נדירותה ובמידת הנחשקות שלה. המשקיע באמנות צריך לחשוב ולשקול 2 פרמטרים לפני קניית יצירה:

1) האם יסכימו לשלם הרבה כסף על היצירה הזו בעוד מספר שנים ?

2) האם תקופת היצירה הספציפית הזו תמשיך למשוך עשירים ומשקיעים...?

עדי,

הסיבות שהביאו אותי לרכוש מחדש את היצירה הזו עלולות להניב סיפור פתלתל מדי, במדיום הזה שאנו חולקים, על כן אחסוך לכם אותו. אכן נדיר יחסית, שאמן ירכוש את יצירתו מאספן.

רציתי להעיר בקשר להמלצות שלך, ובעיקר למרכיב ה"נחשקות" של היצירה.

דווקא המרכיב הזה, שעלול להיות אופנתי, טרנדי, הוא לא תמיד בגדר עיצה טובה. מכיוון שבעולם האמנות יש גורמים אינטרסנטיים, המסוגלים להוביל קמפיין יח"צני אפקטיבי, שיגרום לכל נובו-ריש ממוצע שהוא חייב, פשוט מוכרח, שבסלון שלו יהיה ציור של האמן הנדון, שאינו אלא עוד מריונטה בתהלוכת "הדבר הבא" הבלתי נלאית....

5 שנים לאחר מכן איש אינו זוכר את שמו.

ישנן דוגמאות רבות כאלה.

אשתדל להרחיב בעתיד הקרוב בנושא הזה ובסוגיות הנלוות לו.

ישראל אינה מנותקת מהמגמה העולמית,  ערך יצירות האומנות של חלק מהאומנים הישראלים  עלה מאוד בשנה האחרונה, ניתן לראות לדוגמא את הביקוש הגוהה ליצירותיו של ראובן המקבלות מחירים גבוהים במכירות האחרונות. לצד הביקושים החזקים ליצרותיו של אהרון מסג מצד אספנים פרטיים ותאגידים שונים בשנה האחרונה.

צטט: עדי קידר 2007-08-08 18:34:39

 

טוב, הדיון הזה הולך ונהיה חם מרגע לרגע, אז אני גם אתרום פה קצת :)

היקף מכירות האמנות המערבית מוערך בכ- 1,440 מיליון דולר, השוק הזה ללא ספק רותח, יש זינוק במחירים של עבודות ישנות, מיליונרים מחזרים בלהט אחר מלאי פרטי אמנות אשר הולך ופוחת.

עקב העליה הגדולה במספר המתעשרים, עולה הביקוש לפריטי אמנות, ובתי המכירות אינם מצליחים למצוא פריטים למכירה. יצירות שמוצאות עצמן מועמדות למכירה, חוזרות לעיתים רחוקות מאד לשוק, מכיוון שרוב המוזיאונים והקונים בונים לעצמם אוספים קבועים.

כל יצירה שנקנית כהשקעה חוזרת לשוק.

הקושי הוא למצוא יצירות שטרם הופיעו בקטלוגים של מכירות פומביות.

מוזיאונים בונים לעצמם אוספים אך גם מרעננים אותם - דוגמא מצויינת, מאותה מכירת מאי בסותביס - מוזיאון ישראל מכר יצירה של מישל בסקיאט ב- 14 מיליון דולר (הרבה מעבר להערכה) - כדי לממן רכישת עבודות חדשות לאוסף.

 

אנשים נקשרים ליצירות האמנות שרכשו, ותיאבונם גדל והם רוכשים פריטים נוספים. חלקם אף "מתמכרים" לאוסף האמנות הפרטי שלהם.

 

שוויה של אמנות תלוי במידת נדירותה ובמידת הנחשקות שלה. 

השווי של אמנות הוא נושא מורכב הרבה יותר מאשר את מציינת כאן.

המשקיע באמנות צריך לחשוב ולשקול 2 פרמטרים לפני קניית יצירה:

 

1) האם יסכימו לשלם הרבה כסף על היצירה הזו בעוד מספר שנים ?

2) האם תקופת היצירה הספציפית הזו תמשיך למשוך עשירים ומשקיעים...?

ברור שאין תשובה לאף אחת מהשאלות האלה.

ההשקעה הכי מוצלחת באמנות היא לרכוש יצירות של אמנים בתחילת דרכם ולקוות שערכם יעלה. זה לא משהו שעושים אנשים שאינם מבינים באמנות. לכן לרוב, הם מתייעצים עם גלריסטים, שגם הם אינם נביאים.

לכן, אולי הפיתרון לסוגייה הזו היא לרכוש יצירות שאוהבים ולקוות שערכם יעלה אבל קחו בחשבון שעד שזה יקרה, אתם ממש תיקשרו ליצירות שלכם ובכלל לא תרצו למכור אותן....

 

דבי לוזיה

מנהלת קהילת השקעות באמנות

 

אני מתרגשת לקרוא את הדיון הזה. קוראת את המילים כמו ילדה ששומעת שיח של מבוגרים. מעולם לא למדתי את פרטי הפרטים של ההשקעה באומנות, ואינני מבינה כלל בתחזיות ארציות ועולמיות של יצירת אומנות עולה ויורדת, מניה. אבל אני שמחה שהמשחק התרבותי הזה קיים, כי לי, ציירת , שאין לה עודפי להשקעות בממון, זה משאיר סדק לתקווה. אני שמחה שאתם מבינים בזה ושאני יכולה ללמוד מכם על הנושא.

אני תוהה אם המשוחחים פה ירגישו שאני מסיטה את הדיון, בגלל שאני לא מגיבה עניינית ולא מוסיפה אינפורמציה מה, מי, כמה ועוד בשוק.

דבר אחד אני יודעת שבכדי להשקיע באומנים חדשים צריך אומץ ולפני אומץ צריך לדעת את המצאי.

אין במה ארצית החוקרת את שוק המצאי של אומנים חדשים בארץ. מי שלא נמצא בת"א קשה לו להיראות. וגם בת"א גרים הרבה אומנים שנשארים בפרובינציה של התודעה. לצערי, אין הרבה יועצים גלריסטים שיכולים ליעץ מחוץ לקטלוגים, מחוץ לקליקה הסובבת אותם. אין לדעתי פורמט החושף אומנים שגרים בישראל בצורה מסודרת לאוהבי אומנות/משקיעים/אספנים. השוק פרוע והאומנים עייפים מן הריצה אחרי שווקים שלא מניבים, תערוכות הפסדיות וכדומה.

אני תוהה אם בפורום נוכל ליצור גלריה בה אומנים ישראלים לא מוכרים בקטלוגים, יוכלו להציג שתים שלוש יצירות בחודש בכדי שנוכל למפות את המצאי של האומנות בארץ לטבת המעוניינים בכך.

הצעתי בקהילה של 'השקעה באומנות' לקיים פנל ש לשיח אומנים חזותי. באמצעות דיאלוג אסוציאטיבי של ציורים.

האם פורמט כזה יוכל גם לעניין אתכם? 

יש מס גלריות שבהחלט יכולות לתת הכוונה מאוד מדוייקת לגבי מה "יניב" תשואה גבוהה , יש 3.5 גלריות שעצם החבירה של האמן אליהן נותנת עוד חותמת "כשרות" מכובדת על היצירה.

בדיוק כמו בבתי השקעות יש לגלריות המון מידע שחסר למשקיע המתחיל והמקצועיות לרוב שווה את המחיר הגבוה , יחד עם זאת צריך לזכור שהאמן עצמו יקבל בסופו של דבר פחות ממחצית הסכום לאחר עמלות הגלריה .

אמנם הגלריות מתנהלות כמעיין גוף אחד (הבורסה לאמנות) אך לכל אחת יש נישה ספציפית בה היא מתמחה.

הפרמטרים שאותם יבדקו עסקני האמנות לפני שיחליטו לתווך בין אמן לאספן בדרך כלל יהיו

1: באילו פרסים או מלגות זכה האמן (הרבה מאוד פוליטיקה) . ומי הממליצים שלו , הרבה עסקני אמנות רואים אומנות דרך האוזן.

יש גלריות רציניות שמעבר לבמה לתצוגה  גם דואגות לאמני הגלריה בקישור עם מוסדות מתוקצבים (מוזיאון,מפעל הפיס, גלריות בחו"ל, מלגות וקרנות שהן בעצמן משקיעות בהן).

חשוב לזכור שכמו בשוק ההון היכרות ומעורבות עם החברה המנפיקה הן הכרח ,  וגם בין האספנים ניתן למצוא את הסולידיים ואת אלו שיכולים לקחת סיכונים. ולכן רכישת יצירת אמנות חייבת להתאים לאופי ולדמותו של המשקיע.

אני נרגש! תודה רבה לכל המגיבים, הצלחתם ליצור פה דיון מעמיק ומרתק

מעט נתונים שחילצתי על שוק האמנות הישראלי שזוכה לפריחה חסרת תקדים:

בתי המכירות בתל-אביב, הגלריות,  מצליחות להניב הכנסות נאות. 

בשנה האחרונה נקבעו כמה וכמה מחירי שיא ליצירות ישראליות ובינהם כמובן:התצלום "הסעודה האחרונה" של עדי נס שנמכר במרס השנה ב-264 אלף דולר במכירה פומבית של אמנות ישראלית, שהתקיימה בבית המכירות "סותביס" בניו יורק.

גם אצל אמנים צעירים עולים המחירים. אמנים צעירים ומצליחים כמו עדי נס, ניר הוד ויגאל עוזרי משיגים מחירים גבוהים מאוד במכירות פומביות, בעיקר בניו יורק. אמנים צעירים אחרים, שמציגים בגלריות בישראל ובחו"ל כמו סיגלית לנדאו,  ויהודית סספורטס (ועוד רבים וטובים אחרים), משיגים מחירים גבוהים מכיוון שמחיר היצירות שלהם בישראל מושווה למחיר שבו הן נמכרות בגלריות בחו"ל.

גם אמנים ישראלים ותיקים כמו: ראובן רובין, מרדכי ארדון נמכרים במחירי שיא