שאלה שמכוונת לאמנים מבין החברים.

במסגרת עבודת המחקר שלי אשמח להתייחסותכם לשאלות הבאות:

1. מה מניע אתכם ליצור?

2. מהו החלום שלכם כאמנים - מה ייחשב להצלחה מבחינתכם?

3. האם אתם מצפים למכור את יצירותיכם?

ניתן גם לענות לי בפרטי.

תודה מראש.

קודם כל שבת שלום,

שאלות טובות....

מה שמניע אותי ליצור הוא משהו נפשי-פנימי. אני חושבת שזאת השפה העיקרית שלי . אני מציירת מגיל ארבע ולומדת ציור מגיל חמש אז אני לא יכולה להפריד את עצמי מאומנותי. אני לא מגזימה בכך שאומר - שאני היא אומנותי.

בדבר הסוגייה של פרסום- יש רצון להיות "הכי  טוב" אבל בגלל שאני יוצרת הרבה אני חושבת שהמניע של האגו יורד עם הזמן ומפנה את עצמו לדבר אחר, פנימי , וכשהוא נוצר החשיפה קשה יותר וכמעט מיותרת.

לגבי מכירת עבודות - אני אשמח למכור את העבודות שלי רק כדי להמשיך להתקיים בכבוד במישור הגשמי וכדי שאוכל להמשיך ליצור.

ישנם הרבה מניעים לציור אבל יש מעט אנשים שנולדו לתוך היצירה...

בברכה,

שגית בר-אור

מעניין המחקר שלך, על מה זה בדיוק? (חוץ ממה שציינת).

המניע ליצירה באופן מיידי (ליצירה מסוימת, לא לבחירה בחיי אמן בכלל) הוא דחף חזק מאוד לראות מול העיניים שלי תמונה (במקרה שלי זו תמונה) שאני רואה בעיני רוחי ומרגישה שיש לה משמעות עבורי. אם התמונה הזו חוזרת על עצמה בעקשנות - הרבה תמונות מדומיינות חולפות מול עיני לפני השינה, לו רק ניתן היה לצלם אותן... -  זה סימן לחזון שדורש מימוש.

 גם כשאני מציירת מהתבוננות הדחף הוא אותו דחף - אני מסתכלת על משהו ופתאום מגלה בו איזו איכות סמויה, שדורשת שאצייר את מה שרק אני רואה. אחרת הייתי מצלמת. 

 מניין הדחף הזה מגיע רק אלוהים יודע...

לגבי החלום שלי כאמנית, זה משתנה כל תקופה (אני מודה). הסיפוק האמיתי הוא מעצם היצירה ומסיומה המוצלח, עם ההרגשה שאין יותר מה להוסיף או לגרוע, שזה מושלם ככה.  הייתי שמחה אם היה הולך לי מהר יותר, אבל אם אני עובדת על פרויקט אחד כמה חודשים ובסוף זה יוצא כמו שאני רוצה - הללויה.

מדי פעם אני מפנטזת על תערוכה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, ברור,  אבל נראה לי שכל דבר בעתו. בזמן האחרון נראה לי פחות ופחות חשוב להצליח בעיני המבקרים והאוצרים, ויותר חשוב לעבוד בסטודיו, ללטש ולהשלים. לא חשוב מי יראה את העבודות - אני צריכה לחיות עם עצמי בשלום וזה מה שקובע.

למכור תמונות - בהחלט, למה לא? יש אולי אחת או שתיים שאני לא רוצה להיפרד מהן, אבל אם המוזיאון יפנה אלי, אני מבטיחה לשקול ברצינות.

דבי,

עד כמה שאני זוכרת לא הלכנו לישון יחד:). (התכוונתי לעלות דיון בעניין)

אתמול בלילה האזנתי לשיחה מרתקת עם פרופ' אליעזר ויצטום - פסיכיאטר שדן בסוגיית נפשו של יוצר, ועד כמה נפש משפיעה על היצירה ולהיפך.

לי כיוצרת, די קשה לענות על השאלה הזו וניראה, שהם באים בכפיפה אחת.  אגב, לעתים אני נתקלת בילדים צעירים מאוד שבאים לצייר אצלי ומבחינה בילדים ה"אחרים" שמציירים ויוצרים מעולם פנימי מאוד נקי מהשפעות חיצוניות מתוך ריכוז ושלווה מעוררת קינאה - מכירה אחד כזה שיוצר כמו על אוטומט וכמובן עבודות פנטסטיות לטעמי. אז כניראה שלחלק מאיתנו זה כתוב בדי.אן.איי.

המניע של כל בן אדם,  בהכללה - רוצה שיכירו בקיומו, רק שכל אדם בוחר את דרכו. דרכם של יוצרים  הכי מייסרת:), היא כרוכה בנבירה פנימית וחיצונית תוך נסיון ליצור דיאלוג אולטימטיבי בין השניים. ו בלי שום קשר למידת ההצלחה (זה נתון משתנה)  כמובן לא מתכוונת לכל אחד שיש דחף לכתוב או לנסות את כוחו בציור... ההצלחה יכולה להיות רק פידבק מדרבן - כאן יכול לבוא מקומו  של גלייריסט או כל מדרבן אחר בהצלחה של אמן.  

מה שמניע אותי ליצור זה שינה טובה, ארוחת בוקר, וקצת כסף בכיס בשביל שאפשר יהיה ללכת למכולת.

בנוגע למכירות, הציפיות שלי אינן מרקיעות שחקים. אני מכיר הרבה כשרונות הרבה יותר גדולים ממני בתחום הזה.

בנוגע להצלחה, אם בשבוע הבא אם אני לא אהרוס אף בד שאני עובד עליו - זו בהחלט תהיה הצלחה.

וכמובן, החלום שלי זה שכל המומחים לאמנות יעלמו יום אחד מכל רחבי הכפר הגלובי - סוף סוף יהיה לנו קצת שקט.

תודה למגיבים כאן ובפרטי.

אוכל לתת קצת מידע לגבי נושא המחקר אחרי שאקבל עוד תשובות.

בינתיים תודה ומצפה לעוד מגיבים.

צטט: דבי לוזיה 2009-05-30 23:03:37

שאלת מחקר

שאלה שמכוונת לאמנים מבין החברים.

 

במסגרת עבודת המחקר שלי אשמח להתייחסותכם לשאלות הבאות:

 

1. מה מניע אתכם ליצור?

2. מהו החלום שלכם כאמנים - מה ייחשב להצלחה מבחינתכם?

3. האם אתם מצפים למכור את יצירותיכם?

 

ניתן גם לענות לי בפרטי.

 

תודה מראש.

 

 

 

היי דבי,

אשתדל לענות לך אחת לאחת . אעשה זאת בקצרה, אם כי אפשר ואפשר להאריך, וגם לא בטוחה אם ישנה תשובה ברורה לכל אחת משאלותייך.

1. בתחילה היתה זו סובלימציה, ועם הזמן הפך ליעוד.

2. א.ההצלחה הראשונית היא כשאני מקבלת פידבק מהצופים שזה עושה להם משהו , ועוד יותר, כאשר אני שומעת שבעקבות התערוכה (בעיקר בעקבות סדרות המחאה שלי) משהו השתנה אצלם.

    ב. הערכה מגופים מוזיאליים ופניה תכליתית לערוך לי תערוכה. לקבל תגובות  מכתב לא רק של התפעלות , אבל לא מתאים לנו כרגע (קיבלתי גם כאלו).

3. כמובן שאין יוצר רציני שאינו רוצה למכור את יצירותיו ( במחיר סביר ולא בפרוטות), אבל זה בהחלט משני. 

מחכה לשמוע את תגובתך.

רות      

היי דבי,

שאלת ואני רוצה לפתוח במילים ולחן של דודו טסה (את רואה קרדיט זה לא כל כך קשה להוסיף).

"כל שבי רציתי לשיר, עד שאגע באור, רק שאגע באור" 

נולדים עם זה, כמו שנולדים לשיר...

כלי הביטוי שעומד לי כאמנית, הוא היצירה.

אני שרה בציור, אני מביעה עצמי ביצירה.

האמן רוצה הגשמה, מבחינת כל מיצוי היכולות שלו כאמן וכשרונו.

ואחרון, מכירה הוא דפוס והכרח לאמן בקיום כקיום.

לי אישית, היה קשה בתחילה למכור יצירה, כי באיזשהוא מקום זה 'ילד',

ואתה רוצה שכל ה'ילדים' יהיו מסביבך.

עד שחלה התבגרות ובשלות לפלאי הטכנולוגיה ולהודות שגם צילום זו מזכרת נהדרת.

ורצוי לשחרר, ולתת ליצירה ל'דבר' ולהחשף אצל מישהו שחשב שהיא מספיק טובה להשקעה או לתליה.

אין גאווה גדולה מזו.

טלי טולדנו, מקוה שעזרתי...

שוב תודה למגיבים הנוספים.

אני רק רוצה לציין שמשפטים כמו "כל אמן רוצה..." "עבור כל אדם"  או אמירות כלליות כמו מה הכרחי לאמן אינן תורמות לי.

אין צורך בגיבוי הכלל לאמירותיכם האישיות.  כל אחד הוא יחיד במינו ורצונותיו לא חייבות גיבוי.

שוב תודה.

היי דבי

1. אני מחפש הכרה - בשלושה תחומי יצירה

2. להטריד את עצמי - הרי הביקורת הנוקבת שבאמת גורמת לשינוי מעשי ומיידי ביצירה היא שלי - וזה עיסוק מתמיד בשאלות על עצמך - למה עשית כך וכו'

3. להעמיק בחשיבה פילוסופית. סה"כ האמנות משרתת שיח שלי עם טקסטים שאני קורא. 

4. להשוות בין יצירות מוקדמות נניח מלפני שלוש שנים לאחרונות ולראות מבחינה אנליטית - מה המשאלות הלא מודעות ואיפה התקדמתי. קצת סלפ-אנליסיס.

5. למצוא אהבה.

6. למצוא ספק.

שבוע טוב

1. מה מניע אתכם ליצור?

המניע שלי ליצור זה להיות קיים.

2. מהו החלום שלכם כאמנים - מה ייחשב להצלחה מבחינתכם?

להשאיר שריטה בעולם .

3. האם אתם מצפים למכור את יצירותיכם?

שאני מוכרת את יצירותי , אני צריכה לעבור תהליך של התנתקות מהיצירה, פרידה.