צטט: מונה ניר גלעד 2009-06-04 13:56:41

צטט: מאמנת אישית וקבוצתית 2009-06-04 13:39:04

שמתאמן לא יודע

עיתונאי שהתפטר מעבודתו, הגיע אליי לאימון בנושא בחירת קריירה.

זו לא הפעם הראשונה שהוא מתפטר ומחפש

אך הפעם החליט לבחור משהו שימשיך איתו הלאה בלי להתפטר אחרי שנתיים שלוש.

 

עוד לפני המפגש סיפר לי שערך לעצמו רשימה ובא כתב את כל מה שהיקום יכול להציע לו, רשימה שחשב עליה רבות והשתמש בסביבות התומכות לבירור.

ועדיין לא מצא דבר שמדליק אותו ממש.

 

לדבריו, ברגע שידע מהו הדבר שמדליק אותו ידע גם את הדרך.

 

ששאלתי אותו אם הכל היה אפשרי איפה רואה את עצמו עוד 5 שנים הוא ענה, שזו הבעיה הוא לא יודע.

 

חשבתי לחבר אותו לעתיד שלו באמצעות קלפים או דימיון מודרך,

 

אשמח להצעות נוספות

 

שלום לך מאמנת אישית וקבוצתית,

שאלה מצוינת העלית ואני מיד מתייחסת אליה

רק לפני כן, בקשה קטנה -

כשאת פונה אלינו תחתמי בשמך כדי שאדע למי אני עונה

מי זאת האישה מאחורי הכותרת - תודה:-)

ועכשיו לעניין עצמו -

לא הבנתי מה זה אומר - רוצה להתאמן על בחירת קריירה

הוא רוצה שאת תעזרי לו לבחור כיוון?

הוא רוצה לעבוד על הבחירות שלו?

הוא רוצה לחפש יחד איתך את היעד שלו?

אני הייתי הולכת ל 2 מקומות אפשריים -

1. השיחה על בחירות היא שיחת מטריה כלומר, יש לנו דרך שבה אנחנו בוחרים

ואין זה משנה אם זה בני זוג, קריירה או חברים. הייתי בודקת איתו

מאיזה מקום הוא מקבל החלטות

מאיפה הוא בוחר

2. המקום השני שאליו הייתי הולכת כמאמנת אונטולוגית הוא-

לעבוד על ה"יש" ולא על ה"אין"

מה היית אומר אילו לא היה בשפה שלך הביטוי "לא יודע"

אם אתה לא יודע מה אתה כן?

אני לא מאמנת אנשים על מה הם לא כי זה ממילא לא קיים, אני עובדת רק עם מה שיש

אז מה אתה כן יודע?

עוד מקומות להתבונן עליהם -

מאיפה הוא מכיר את "לא יודע"?

אם יש חוסר וודאות כרגע, איפה עוד בחיים הוא פוגש אותה?

זה משהו להתנהל מתוכו ובתוכו ויש כאן התבוננות מאד עמוקה (והעובדה הפשוטה היא שזו לא פעם ראשונה שהוא מחליף עבודות)

המאמנת ההווייתית שבי היתה מתבוננת איתו על

מי הוא שם כשהוא לא יודע? איך זה נראה במציאות?

איזה פעולות גוזרת הוויה כזאת?

ועובדת איתו על פיתוח ההוויה שאליה הוא רוצה להגיע.

בהצלחה

 

 מונה,

 כוכבת, תשובה נהדרת ואין מה לומר יותר

 בבט

צטט: נ ג ה 2009-06-06 08:26:53

שאלה נהדרת ומעוררת מחשבה.

 

אתאר לך רק מה שעובר אצלי בראש, ורק את הנסיון שלי... ובכל הריני אחראית על פרספקטיבה שאולי תועיל לך ואולי לא.

כ"שומעת", מצב "תקיעה"  של אחר מוציא ממני לעיתים את "המחלצת".זה החלק שבי שרוצה לעזור ושיהיה לאחר טוב ושלא יכאב לו ושלא יתייאש. אבל זאת אני וברגע שברחה לי "נגה המחלצת", ירדתי באיכות ההקשבה אליו.

אז הריני מוקירה את עצמי על אהבת האדם והרצון הטוב אבל דוחקת אותם הצידה.

 

המתאמן שלך הגיע מוכן לאימון,  הוא הביא רשימה מלאה ואין בה מענה בשבילו. והוא גם אומר בבטחון שכל מה שהוא צריך לדעת זה מה ? שברגע שידע מה, הוא כבר וימשיך הלאה? .

 

 יש פה אמירה ונראה לי שהייתי שואלת אותו מהי ? האם הוא מנסה להגיד לי שהוא תקוע וזהו ? מה הוא מבקש ממני בעצם ? 

מה אומר לי אדם שבא ואומר לי שאין כלום בשבילו ? מאיפה זה בא? ( לפעמים נגלה שהוא מבקש רק אוזן קשבת ו- VALIDATION, מרחב בטוח לנוח, ממש לא איזור נוחות לצורך הענין )  

 

הייתי עוצרת שניה לפני ה"פעולה" ונשארת על האבן הזאת בצומת כזאת שיש בה המון אפשרויות וכלום ... לחשוב, להזכר, לבדוק

מאיזה מקום הוא הגיע לסיום הפרק העיסוקי הקודם בחייו ?... להתרפק קצת, להנות קצת מהצלחות, לראות מה חשוב שישאר? מה חשוב שילך ? רגעי שיא? ערכים מובילים ביחס לעבר?

 

הוא הרי "עזב" משהו שלא התאים ? 

 

יחד עם הרצון לשינוי "הגדרת התפקיד" יש פה שינויים נילווים.. אובדן הכנסה, אובדן סטאטוס שאולי נלקחו בחשבון מראש? ואולי לא ?

 

זה אדם שסגר דלת, יש סיכוי שמוקדם מדי לפתוח דלת חדשה. לפעמים זה נראה כמו "אימון" אבל זה עושה קולות של "תמיכה" ( כן טיפה נחרצת אני יודעת !) . אבל זאת אסוציאציה שעולה לי בהקשר.

 

 תצליחי אני בטוחה

יפה אמרת, חשיבה יצירתית, יש בה הרבה "נכון" ועבור האיש

מרחב אפשרויות לראות את עצמו ולעזוב את הפח - אני לא יודע