צטט: rutpal1 2009-06-06 12:56:18
רמי,
היה מעניין לשמוע איך אתה מגדיר איכות, ומה לדעתך המדד?
זהו , רות, שאני לא מנסה להגדיר איכות. אפלטון ניסה להגדיר מדדים
לאיכות בתקופה שבה היו תבניות ברורות לכל צורת אמנות
היום, אנחנו חיים בתקופה בה הכל מתערבב, נמוך עם גבוה
חרוזים עם שירה חופשית, מוסיקה קלאסית עם פאנק
איכות, היא מוסכמה תרבותית, שנוצרת במשותף על ידי סוכני
תרבות, צרכני תרבות ויוצרים. או בתרגום לדיון הזה:
מבחינתי קיים משולש שווה שוקיים: אמנים, אוצרים ואספנים/סוחרים
כולם, פועלים ומקיימים, ניזונים ומזינים את שדה האמנות
אני חולק על התפיסה הרומנטית והילדותית של אמנים רבים
שרואים במבקר, באוצר ובאספן טפילים שחיים על גבם
מה שאמרו גדולי הדור או קדמוננו הוא בהחלט מעניין, אבל כדאי, רצוי וראוי, שאנו במסגרת הזו שניתנת לנו ננסה לבטא את עצמנו. האם לא ככה?
כשאני רואה התבטאויות שכבר דשו בהן קודם גדולי הדור,
אני תמיד מעדיף את המקור.
ודרך אגב, כל אדם מבטא את עצמו בערבון מוגבל, הוא תמיד
יהיה מושפע מהחינוך וההשכלה שקיבל, אין דבר כזה ביטוי עצמי
בחלל ריק. אלא אם אנחנו אוטיסטים.
כמו כן לפני משמכנים מישהו בתכונה מסוימת, ראוי שנגדיר את התכונה? אז מיהו שרלטן?
הדיון הזה התחיל בהגדרה מילונית של שרלטן.
בדיון של דבי הבאתי את אורי גלר ואת ג'ף קונס כדוגמה
כל מי שעל ידי כריזמה אישית עוסק בגניבת דעת, הוא שרלטן.
זה לא תמיד פשע, אגב.
מיידוף הוא שרלטן שפשע,
אמן שהצליח לשווק אמנות נחותה בחסות של אוצרים וגלריות
הוא גאון שיווקי שניצל את כוחות השוק לטובתו.
יש כאלו בכל תחום, לא רק בציור.
ומדוע אפלטון?
מפני שאפלטון, דרך הצגת הדיאלוגים הדיאלקטיים שלו עם סוקרטס,
היה הראשון שלימדאותנו חשיבה ביקורתית.
אחריו באו רבים וטובים אחרים.
מפני שהדרך היחידה לזהות שרלטנות היא על ידי הקפדה לשאול
את השאלות הנכונותו לענות עליהן בכנות.
רות
/null/text_64k_1#