שלום ידידי

כחלק מיצירת מודל לאימון הורים - ילדים/ מתבגרים.

אשמח לשמוע מכל אחד מכם על ניסיונו או השגותיו בתחום.

וכן רעיונות לבניית מודל יחודי עבור האימון המיוחד הנ"ל.

בעידן של ניתוק רגשי ופיזי בין ההורים לילדים/ ומתבגרים,

יש ליצור גשר מקשר בין העולמות:

הבנת מקומנו בעולם הילד, מה החלק שלנו במערכת היחסים,

מי אנחנו שם עבורו, מה הצורך של הילד מאיתנו, הבנה למקומו

ביבה"ס, בבית ובחברת בני גילו.

אשמח לכל תגובה ורעיון שיקדמו את מימוש האימון החשוב והמשמעותי הזה.

תודה על זמנך

עופר ניר

אני חושבת שההורה צריך להבין שהילד הוא "המורה" שלו, כמו בכל מערכת יחסים אחרת יש שיקוף, אם ההורה מבין את השיקוף ופועל לשינוי הפנימי בתוכו ישתנה גם הילד ו/או מערכת היחסים בינהם.

אם לא בדרך כלל המצב ממשיך עד שההורה "מתעורר". אין לי רעיון למודל כלשהוא אבל אני חושבת שהתקשורת עם הילדים מתחילה כשהם נולדים ואם ההורים יבינו "מה הילד בא ללמד אותם על עצמם" במקום לחשוב "איך לשנות/לתקן את הילד" העולם יראה אחרת.

צטט: עקרב החולות 2009-06-06 15:06:23

אימון -למערכת יחסים הורים ילדים

עופר היקר,

נושא חשוב העלת,

כאמא לילדה מתבגרת בהחלט חשוב ליצור גשר..

והדבר הראשון שחשבתי להכניס למודל זה סוג של  "תאום ציפיות"

ותאום הציפיות יכלול רק מה שקשור למערכת יחסים

לא להכניס לימודים..או דמי כיס..

אלא פשוט ברמה הבסיסית של היחסים של הורים וילד

כמו נושא הערכים

ואפשר לגלות שם דברים נפלאים..

שבד"כ לא עולים ולא דנים עליהם כמשפחה.

 אשמח לשמוע פרטים נוספים על התוכנית הזו

בהצלחה לך!

רונית שלום.

תודה על התגובה .

מה שאני לוקח מדברייך,

את הלמידה שלנו מילדינו.

נושא בעל חשיבות עליונה ,

בהתבוננות שלנו במערכת היחסים

ודרכה בעצמנו.

תודה עופר

עופר שלום

 העלית את אחד הנושאים החשובים ביותר בעיני  - אימון להורות מודעת ואפקטיבית.

 מנסיוני הרב בתחום , הרבה  מההורים לא מודעים לשינויים החלים בילדיהם במיוחד בגיל ההתבגרות - הם מפרשים  ומגיבים  להתנהגות הילדים   בצורה ריאקטיבית. 

לכן בעיני אחד הדברים החשובים הם קודם כל  לתת  ( או להפנות  אל ) המידע הרלבנטי. ולאפשר להם להבין שהם אמורים לשנות גם כן את נקודת המבט שלהם.

באיזה מודל להשתמש?  

אני בדרך כלל משתמשת "בקוקטייל  " שהוא  תמהיל  של העקרונות שעליהם דיבר סטיבן קובי בסיפרו - 7 ההרגלים של אנשים אפקטיבים במיוחד , ובמודל ה-  S.T.E.P

 שהוא שילוב של הגישה האדלריאנית וגישת ה- P.E.T  של תומס גורדון.

 לדעתי ,אחת השאלות החשובות להורים בתחילת האימון  היא,  מה המטרה שלך כהורה.? איזה  אדם היית  רוצה שהילד שלך יהיה?

זה מה שנקרא - להתחיל מהסוף.... ליצור חזון , להתחבר לערכים שרוצים להעביר.... ואז  יותר קל  להניע את ההורים לשנות פרדיגמות והרגלים.

זהו ככה בקטנה...  

בהצלחה :-) 

אוסנת יקרה

מסכים איתך,

הגדרת הציפיות היא בסיס

נכון לכל מערכת יחסים.

נמצא לה מקום במודל שיבנא.

תודה

עופר

שלום שרל'ה

הרעיון להתחיל מהסוף, מיצירת החזון לשינוי

אמונות ופרדיגמות הוא נכון.

השאלות :

1. מה המטרה שלך כהורה?

2. איזה אדם הייתה רוצה שילדך יגדל להיות?

הן שאלות מפתח

בתהליך.

נושא נוסף השינויים בגיל ההתבגרות של המתבגר-

מול שינוי ההורים ביחס לגילו, היא נקודה מעניינת.

תודה.

אשמח לשמוע רעיונות נוספים מניסיונך.

עופר

אני מסכימה עם עניין המידע. חלק מהבעיה עם הורים ומתבגרים היא שגיל ההתבגרות הוא שלב של הפיכת הילד למבוגר. ומצד שני זה גיל של הקצנות. הם צריכים ללכת הכי רחוק בעצמאות שלהם כדי לחזור לאמצע - של קשר טוב. הורים שלא מבינים את זה "לוקחים באופן אישי" את ההתרחקות, ההסתגרות והדרישה לעצמאות ויוצרים קרע.

מצד שני, גם כשהם מתבגרים הם זקוקים לגבולות. חלק מהעבודה עם ההורים הוא לברר מה הגבולות של ההורים (וזה שונה מהורה להורה). אחד הקשיים בנסיון של הורים להציב גבולות הוא שהם בעצמם לא סגורים על מהם הגבולות של עצמם.

אבל דבר נוסף שאני עושה עם הורים ושעוזר מאוד - הוא לבקש מההורים לצייר לעצמם את תמונת היחסים האידאליים, ולדמיין אותה שוב ושוב בעיני רוחם. לנהל בדמיון שיחה נינוחה, כפי שהיו רוצים שתקרה במציאות. לראות את המתבגר שלהם כאדם חיובי, יצרני, תורם ושמח. באורח פלא, היכולת של ההורה לראות זאת בעיני רוחו - מאפשרת לו לראות את הרגעים האלה גם במציאות ולהרחיב אותם, במקום להעניק את עיקר תשומת הלב למה שלא עובד.

בהצלחה

עדית

שלום עדית.

נגעת לדעתי בכמה נקודות מכריעות ביצירת מערכת היחסים :

1. הבנת תהליך ההקצנה או בדיקת הגבולות.

2.גבולות ההורים, אם יש כאלו.

3.העלאת הנושא לדימיון (מערכת יחסים אידאלית).

4. לראות במתבגר אדם חיובי,תורם,משמעותי ושמח.( להתמקד בחיובי שבו)

אשמח לשיתופים נוספים.

תודה

עופר

הי עפר,

הנה קצת משלי על הנושא -

אני מאמנת בני נוער כבר 3 שנים

וזה אומר אימון על החיים שלהם

אימון משותף עם האחים שלהם כשעולה הצורך ועם ההורים

אני באתי לתחום האימון אחרי 20 שנה בחינוך

וילדים הם תמיד ולעולם

המורים שלנו בכל רגע ורגע

(אני אומרת את זה לילדים הפרטיים שלי מאז שהם היו קטנים)

האימון שלי מתחיל בשיחת הכרות שהשאלות שלה מותאמות כמובן להם ולעולמם

אני מבקשת מהם לכתוב מכתב אל עצמם 5 שנים קדימה

כלומר, מתאמנת שהגיעה אלי לאימון בת 15

כתבה מכתב שבו היא, בת ה20, כותבת לבת ה 15 ומספרת על חייה -

זה מרגש אותי כל פעם מחדש לקרוא איתם את המכתבים.

המכתב הזה הוא בעצם מפת האימון שלהם

אני עובדת יחד איתם להפוך את המכתב להווייתי

כלומר, מי אני רוצה להיות בעולם

ולא מה אני רוצה להשיג.

אני עובדת איתם הרבה מאד על הערכים שלהם

מי חשוב להם להיות בעולם ומה זה אומר במציאות

למשל, יש לי מתאמנת שהערך העליון שלה הוא חופש

והערך העליון של אחותה הוא משפחתיות

ובאימון המשותף שלהן הן יצרו מעגל ערכים שמשותף רק לשתיהן

אני גם מכניסה דברים מעולמם של המתאמנים

למשל, מתאמנת שמחוברת באופן מיוחד לים

עשינו כמה אימונים בים

מתאמנת שאוהבת ליצור - יצרנו ביחד את מגרש החיים שלה

אני תמיד מתבוננת על העולם דרכם וכך קל לי מאד להגיע אליהם.

קצת ארוך ותאמין לי,

ממש על קצה המזלג

צטט: עקרב החולות 2009-06-08 12:21:26

אימון -למערכת יחסים הורים ילדים

שלום ידידי

כחלק מיצירת מודל לאימון הורים - ילדים/ מתבגרים.

אשמח לשמוע מכל אחד מכם על ניסיונו או השגותיו בתחום.

וכן רעיונות לבניית מודל יחודי עבור האימון המיוחד הנ"ל.

בעידן של ניתוק רגשי ופיזי בין ההורים לילדים/ ומתבגרים,

יש ליצור גשר מקשר בין העולמות:

הבנת מקומנו בעולם הילד, מה החלק שלנו במערכת היחסים,

מי אנחנו שם עבורו, מה הצורך של הילד מאיתנו, הבנה למקומו

ביבה"ס, בבית ובחברת בני גילו.

 

אשמח לכל תגובה ורעיון שיקדמו את מימוש האימון החשוב והמשמעותי הזה.

תודה על זמנך

עופר ניר

 היי עופר,

אני מצרפת לך את מילות השיר "זו ילדותי השניה" של מתי כספי, אני חושבת שזה בסיס טוב להגיע איתו להבנה בין הורים לילדים (בעוונותיי הוספתי בית לכבוד בת המצווה של הבת שלי,...להנאתך).

הנושא הזה מרתק אותי, הן כאמא והן כילדה (אני קצת ילדה גם). אני חושבת שבעבודה אימונית בין הורים לילדים יש הרבה עבודה קודם כל להורה: זיהוי האמונות שלו, האוטומטים שלו, השפה שהוא פונה לילד, ההקשבה שלו והחשוב מכל, כפי שמרומז בשיר, סקרנות ופתיחות ללא ידוע.

אני לא יודעת אם אתה מכיר את הספר שלי "שדונים של נסיכים" אבל הוא מתעסק בדיוק במקום המפגש בין הורה לילד (מתאים לכל גיל) ומאפשר דיאלוג נקי ואמיתי בגובה העיניים...זה קורה כשהילד מבין שגם לאמא ואבא שלו יש פחדים ומעצורים.

בכל מקרה, כפי שאמרתי לך, הנושא מאד מעניין אותי ואם תרצה רעיונות/סיעור מוחות אעשה זאת בשמחה. זה נושא חשוב וגדול בעיניי ואני לצערי לא ממש מתעסקת איתו בעבודתי (אולי בקטנה).

אז הנה לך מילות השיר -

"זו ילדותי השניה,
מה שתתני לי אקח.
זו ילדותי השניה,
איתך.

זו ילדותי השניה,
עול השנים כבר נשכח.
זו ילדותי השניה,
ליבי נפתח.

דרך עינייך בת,
אני רואה ומגלה שוב עולם.
דרך ידייך אלמד
לגעת שוב בגלי הים.
דרך שפתייך בת,
טעם חדש למילים.
ואיתך שוב אגדל בלי לחשוש -
אנחנו כבר בני שלוש.

זו ילדותי השניה...

דרך שירייך בת,
אני אלמד שוב להקשיב לבריאה.
בפסיעותייך אצעד
בדרך אל הפלאים שבעה.
בחיוכייך בת,
בוקר חדש ללילות.
ואיתך לחיים יש סיבה -
אנחנו כבר בני ארבע.

במבטייך בת,
אני אלמד שוב לאהוב בלי לחשוב.
בדמעותייך ארעד
כאילו סוף העולם קרב.
בחיבוקייך בת,
רטט עובר בגופי.
ואיתך יום נוסף אבקש
ואנו כבר בני חמש.

זו ילדותי השניה,
מה שתיתני לי אקח.
זו ילדותי השניה -
איתך." 

והתוספת -

בחוכמתך בת,

אני זוכה שוב לאותנטיות ודיוק

מדימוייך אלמד

להקשיב לפנימיות באיפוק

מנוכחותך בת,

גודלת אני עוד ועוד,

איתך אני מגלה את האהבה

והנה אנו בנות מצווה

כדי ליצור צריך כלום.

יצירה באה מעתיד, עתיד לא בא מ"משהו".

אין אפשרות ליצירה מהעבר.

יצירה לצורך העניין היא "הבחנה" להביא משהו קדימה כמובחן מהשאר.