צטט: orbach coaching 2009-06-08 07:35:38

צטט: הכל-בסדר 2009-06-08 07:16:35

לא יודעת

אשמח לקבל זוויות ראייה....

מתאמנת שמרבה לענות ב"לא יודעת".גם כאשר משתמשת בכלים כמו דמיון,דמויות מפתח וכו'.

מה האפשרויות שתבחרו?

תודה
אנה

 

אנה שלום,

דיון מצויין העלית, סוגייה שכולנו כמאמנים חווים, ולא רק כמאמנים אלא גם כחברים, כהורים,

כבר בפגישת ההיכרות האימונית, שם המתאמן עונה במצבים מצויינים "לא יודע " , אני עוצר !!! עצירה מאוד ברורה !!!! ומסביר שבתהליך האימוני, אנחנו לא אומרים "לא יודע", כיוון שאמירה כזאת מורידה מסך במוח, שלא מאפשר לנו מכאן לחשוב.

אני מסביר את המונח "שאלה משמעותית ", כלומר, שאלה, שדורשת חשיבה.

אני מדגיש שתהליך האימון רווי בשאלות משמעותיות, וזה בסדר לעצור גם לדקה או שתיים ופשוט לחשוב על התשובה, אך בכל מקרה לא עונים "לא יודעת ".

זה ייקרה עוד פעם פעמיים, המתאמן ייקבל שוב הדגשה של הנושא, עד שיתרגל, לחשוב ולהגיע לתשובות, כיוון שהנחת היסוד, שהתשובות נמצאות אצלו ולכן אין "לא יודעת ".

תודה רבה

מעניינת מאוד הייתה יכולה להיות דעתך על מתאמן פוטנציאלי שיודע שיבחרו בו גם אם אינו יודע למה הוא זקוק. רוצה  מאמן או יועץ בבחינת אני לא יודע אתם תגידו לי 

תגובתך.עמדתך כמנהל פורום  בוכוח הסוער הייתה חסרה לי.

צטט: אירית גצלר 2009-06-08 20:31:35

היי אנה,

בשיטה של דיבור עם הקולות הפנימיים:- 'לא יודעת' הוא אחד מן הקולות הפנימיים של המתאמנת.

אפשר לבקש ממנה לדבר מן הקול של ה'לא יודעת' 

לדוגמא:

המתאמנת מכריזה : "אני עכשיו מדברת מתוך הקול של הלא יודעת"

מאמנת: איך את כ'לא יודעת' משרתת את X (שם המתאמנת)?
מתאמנת: אני מונעת ממנה לחשוב יותר מידי כי... או כל דבר אחר (וככה מגיעים אל הפחד שיושב שם).

 

לפעמים תוך שלושה משפטים נפתח הפלונטר. (ולפעמים גם לא...). אבל שווה לנסות.

מצא לי חן!

תודה

לא יודעת.

זו נקודת מוצא נפלאה.

מדוע אנו נלחצים מן הלא יודעת? כי אולי לא נדע כמאמנים איך להמשיך משם ולא נדע מה לעשות עם הלא יודעת?

אני הייתי שואלת אותה :

מי היא כשהיא לא יודעת?

מי זו שלא יודעת?

האם היא מכירה את התשובה הזו בסיטואציות נוספות בחייה?

האם הייתה רוצה לדעת?

מה עליה לגייס בתוכה על מנת לדעת?

עם מי בתוכה היתה יכולה להתייעץ ולהעזר?

מה יאפשר לה את זה?

 להישאר בשיחה... גם אם היא לא תדע היום, השיחה תשאר איתה והיא תהיה מודעת לתשובתה יותר...

אחדים מהמגיבים בדיון הזכירו את גישת "השתיקה והדהוד",

שיטה זו  מוכרת גם לי והינה כמובן רלוואנטית ואני משתמש בה לעיתים.

 רק הארה קטנטנה בהקשר לכך, באימון אפשר לנקוט בה רק פעם פעמיים מקסימום,

 אם השתיקה והלא יודע ממשיכים - היא איבדה מערכה.

בסדנה שלאה הזכירה I'AM - היה תרגיל שתיקה, המשתתפים נכנסים לחדר ויושבים על כסאות במרובע מדוייק, אין הנחיות, אין מנחה ואין מסייעים בסביבה , אין ראש שולחן, אין את מי לשאול כלום.

לאחר דקות אחדות מתחילה תנועה בכסאות וקולות, מישהו מציע לשיר, השני אומר "מה אתה לא יודע להנות מהשקט", השלישי מציע משחק חברתי וכן הלאה, אנשים מתחילים לזוז באי נוחות ימינה ושמאלה ויש כאלו שממשיכים בשקט בלי תנועה ובלי קולות, - 40 משתתפים = 40 תגובות.

בגישת השתיקה יש להיות מוכנים גם לים של תגובות מצד השותק , לא תמיד הוא ידבר במילים , לפעמים בתנועה, באיסוף השיער, בגרוד באוזן, יוציא סיגריה........ , להיות מוכנים לכל תגובה ולא רק במילים.

בבט

בשלב הראשון - אבדוק את עצמי - האם אני בטוח שהייתי ברור במה ששאלתי או ביקשתי מהמאתמן לברר. אנסה להציג את השאלה זוב, אולי קצת אחרת, אולי קצת יותר ממוקדת.

אחר כך - המתנה. הקשבה - תוך שאני מבהיר למתאמן שזה בסדר לעצור ולחשוב על זה קצת, ומצד שני, אני לא ממהר לחלץ אותו. הכדור אצלו, והוא יודע את זה, וזה מאלץ אותו לקחת אחריות ולעשות משהו. ברוב המקרים זה מספיק. 

אם זה עדיין לא עובד, ובתנאי שהמתאמן לא מגיע לרמת "מצוקה" שגורמת לו קושי גדול מדי, עובר לטכניקות דומות לאלו שכבר השיבו לפני.

לפעמים אני רואה שנגעתי במשהו מאוד כואב, וה-"לא יודע" הוא בריחה משם, ואז אני בדרך כלל מניח לזה מעט. אני נותן למתאמן לייצב את עצמו רגשית, ומוצא את ההזדמנות לחזור לנושא בצורה אחרת, אולי קצת יותר עקיפה ועדינה, כדי לא להיתקל מייד במענה הרגשי החוסם. 

צטט: יעל צ'רניאק 2009-06-09 08:56:33

לא יודעת.

זו נקודת מוצא נפלאה.

מדוע אנו נלחצים מן הלא יודעת? כי אולי לא נדע כמאמנים איך להמשיך משם ולא נדע מה לעשות עם הלא יודעת?

 

אני הייתי שואלת אותה :

מי היא כשהיא לא יודעת?

מי זו שלא יודעת?

האם היא מכירה את התשובה הזו בסיטואציות נוספות בחייה?

האם הייתה רוצה לדעת?

מה עליה לגייס בתוכה על מנת לדעת?

עם מי בתוכה היתה יכולה להתייעץ ולהעזר?

מה יאפשר לה את זה?

 

 להישאר בשיחה... גם אם היא לא תדע היום, השיחה תשאר איתה והיא תהיה מודעת לתשובתה יותר...

 

מסכימה לגמרי.

צמד המילים "לא יודע" גורם לרבים תחושה של חוסר נינוחות

כי בעולם שבו תוצאות הן פונקציה של מרוץ בלתי פוסק של עשייה

"לא יודע" שם אותנו במקום של חוסר ודאות.

אני דווקא רואה ב"לא יודע" הזדמנות לעצירה

וכשמתאמנים שלי מעלים את הזוג הזה

אני פשוט עוצרת ואומרת -

אז בוא נסתכל רגע על ה"לא יודע" הזה

לא לרוץ משם

לוותר על השיחה של תוצאות כאן ועכשיו

זה יקרה ממילא.

להישאר בשיחה, אהבתי:-)

המון תודות.

התגובות כולם כל כך מעשירות ומחזקות.

מקסים!!!!

קבלתי המון כלים ואפשרויות.

אני כבר יכולה לוותר על לא לדעת מה לעשות עם מתאמנת שלא יודעת
אנה

צטט: שרית ו. 2009-06-08 07:16:35

אני אוהבת למצוא את התשובות בתוך דבריהם של המתאמנים. הייתי מבקשת ממנה להיזכר במקרה אחד בו כן "ידעה". ידעה בוודאות.

הייתי שואלת אותה איך הרגישה? מה חשבה, כשידעה? ואז הייתי חוזרת לכאן ועכשיו ושואלת מה את צריכה, רוצה, להרגיש ולחשוב כדי לדעת גם כאן?

בהרבה מקרים של "לא יודע" עוזר חילוף תפקידים. ברגע שהאדם צריך, באותו מקרה לתת עצה למישהו אחר, הוא פתאום "יודע".

לדוגמא: הייתי שואלת אותה, לו היתה באה אלייך חברה טובה, כזאת שמאוד סומכת על דעתך, לשאול את דעתך באותו נושא בדיוק, מה היית מציעה לה? 

נשמע מאוד פשוט וזה פשוט עובד.

 

שרית וולפוס מאמנת אישית.

שרית-אהבתי מאוד את התשובה שלך-

מה המתאמנת הזו באה ללמד אותי???

את המקומות בהם אני תוקעת את עצמי בלא יודעת

את הצורך שלי בלדעת

את הצורך שלי לקבל תשובות ממנה...שתצליח!!!

את המקומות בהם אני באמת לא יודעת ואולי קשה לי עם זה

הראש נלחץ מלא לדעת.

כשאני באמצע שלי-אני יודעת בגם לא לדעת זה בסדר.

הכל בסדר
ושוב תודה על כל ההשתפות הנפלאה הזו.מחמם את הלב

אנה

באימון הבא איסרי עליה להשתמש ב"לא יודעת" במשך כל האימון.

אבל אל תעזרי לה - גם לנוכח שתיקות מביכות, גם לנוכח קושי שעלול להתעורר.

האמיני בה, בשלמותה, במשאבים שלה וביצירתיות שבה.

צטט: coachmaster 2009-06-09 09:56:02

בשלב הראשון - אבדוק את עצמי - האם אני בטוח שהייתי ברור במה ששאלתי או ביקשתי מהמאתמן לברר. אנסה להציג את השאלה זוב, אולי קצת אחרת, אולי קצת יותר ממוקדת.

 

אחר כך - המתנה. הקשבה - תוך שאני מבהיר למתאמן שזה בסדר לעצור ולחשוב על זה קצת, ומצד שני, אני לא ממהר לחלץ אותו. הכדור אצלו, והוא יודע את זה, וזה מאלץ אותו לקחת אחריות ולעשות משהו. ברוב המקרים זה מספיק. 

 

אם זה עדיין לא עובד, ובתנאי שהמתאמן לא מגיע לרמת "מצוקה" שגורמת לו קושי גדול מדי, עובר לטכניקות דומות לאלו שכבר השיבו לפני.

 

לפעמים אני רואה שנגעתי במשהו מאוד כואב, וה-"לא יודע" הוא בריחה משם, ואז אני בדרך כלל מניח לזה מעט. אני נותן למתאמן לייצב את עצמו רגשית, ומוצא את ההזדמנות לחזור לנושא בצורה אחרת, אולי קצת יותר עקיפה ועדינה, כדי לא להיתקל מייד במענה הרגשי החוסם. 

מאד מאד מסכימה איתך.

לנו יש את הכלי העוצמתי הזה שנקרא "שאלות". יש שאלות שתוקעות ויש שאלות שמשחררות.

לפעמים אותה שאלה במילים אחרות, מזווית אחרת - , שאלה קטנה יותר, יכולות לעזור.

לפעמים באמת צריך לעזוב.

 אני מאמינה שאם  כמאמנים, עלינו על משהו שאנחנו יודעים שהוא חשוב, שבו צריך לעסוק, והלקוח נבהל, עלינו לבטוח בתהליך ולדעת שהנושא יחזור שוב ושוב בדרכים שונות אם הוא חשוב ומהותי. עלינו לוותר על הרצון להגיע לפתרון מהיר.

תהליך אימון הוא קטליזטור, הוא מזיז דברים מהר, לפעמים מהר מדי, אנחנו צריכים להיות רגישים לקצב הפנימי של כל אדם.

אגב אנה,

אם היית מפרטת כמה שאלות ששאלת ונענו ב"לא יודעת" אפשר היה להציע כאן חלופות. אין צורך ברקע על בלקוחה או הדילמה.

רק שאלות ודרכים שונות לשאול.

"אני לא יודעת" זו סתם עוד אמונה מגבילה, כמו רבות אחרות. אמונה שמנהלת את החיים של המאומנת שלך. ממליץ על שימוש בשאלה מאוד פשוט: אז מה את מציעה?
אני לא יודעת.
אז מה את מציעה?
פתאום הקורבן מגלה שיש בפניו אפשרויות שלא חשב עליהן לפני כן.

בנוסף, רצוי ליצור אצלה הבחנה לגבי האמונה המגבילה הזו. זו אמונה שמנהלת לה את כל תחומי החיים. המאומנת צריכה לראות זאת וללמוד לשחרר אותה לטובת אמונה אחרת. למשל, אני יודעת.

בהצלחה. אם בחרת לעשות שימוש במה שרשמתי כאן, אשמח למשוב שלך לאחר מכן